יום הולדת 4 לסריטה!

ארבע שנים זה כבר לא צחוק. ארבע שנים של כתיבה וקריאה על קולנוע, של דיונים טקסטואליים או אפילו אודיאליים על הגבוה והנשגב באמנות השביעית כמו גם על הנמוך והמענג לא פחות, המתועדים ספונטנית או מורכבים בעמל רב ממלל מחושב. ארבע שנות סריטה, הבלוג הזה שאתם קוראים ואתן קוראות עכשיו, תופסות אותי השנה רגע אחרי טקס פרסי אופיר ושניה לפני ראש השנה העברית החדשה – מה שמכניס אותי לאנרגיות של סיכום סיכומים באופן אוטומטי. אבל אני לא רוצה לסכם ולנוח על זרי הדפנה, לא רק לכל הפחות, אלא גם להסתכל קדימה בנחישות ולהבטיח קצת הבטחות. אני חושב שמותר, אנחנו כבר גדולים (בגיל 4 הייתי בטוח שאני גדול, אתם ואתן לא?)

אז הייתי רוצה בעיקר להבטיח המשכיות, כלומר עוד מכל זה. עוד סקירות (לא ביקורות קולנוע, אצלנו זה דומה אך שונה) על סרטים חדשים או ותיקים; עוד ניתוחים וגם מאמרים על יצירות קולנועיות מרשימות או תופעות בולטות בעולם הקולנוע; עוד דיווחים מפסטיבלים, טקסים ואירועים נוספים; עוד פודקאסטים שלנו עם עצמנו או של עופר ופבלו עם נחמן אינגבר הגדול; ועוד מפגשי סריטה למיניהם, בין אם טרום בכורות חינמיות לסרטים מדוברים מהארץ ומהעולם או שיתוף הפעולה שלנו עם קולנוע לב. בקיצור, עוד פוסטים על קולנוע מכל הסוגים והמינים, שיצטרפו למספר המדהים שעומד כרגע על 1,440 רשומות בתולדות הבלוג, מתוכן 365 השנה (ככה יצא). זה אומר שחזרנו לממוצע של פוסט אחד ביום, אך מבלי להתפשר על איכות התכנים, כלומר להעלות כל מיני דברים רק בשביל ״שיהיה משהו בסריטה היום״. יכול להיות שלא כולם מוצלחים באותה המידה, אבל בכולם השקענו מעצמנו ואת כולם כתבנו בהתנדבות מלאה, בשעות מוזרות בין עבודה לעבודה – רק כדי שתקראו.

אז כאמור, לא רוצה רק להבטיח עוד מאותו הדבר, אלא גם להתחייב שממש אחרי החגים מתוכנן (סוף כל סוף!) להשתדרג האתר האהוב שלנו. זה אומר שרת דנדש שכולו שלנו (מה שיכול לשפר את המהירות), וגם תכנים מסוגים חדשים הודות לעיצוב משופר (עד אז, תתחילו להתרגל ללוגו הבא שלנו, בתמונה לעיל). אני יודע, זה משהו שהבטחתי גם בשנה שעברה, אבל הפעם יקרה בוודאות. מה מביא אותי לביטחון הזה? מפעל הפיס החליט לכבד אותנו במענק תמיכה שיהפוך אותנו ל״כתב עת מקוון״ כהגדרתם. זה לא אומר שנהיה עשירים או מפונקים, להיפך – למעשה, נצטרך לעבוד במהלך כל השנה הבאה קשה כפליים כדי להוכיח שאנחנו ראויים לפני שנקבל את התמיכה הכספית, על סמך מה שנצליח לייצר בפרק הזמן הזה. אני כמובן נרגש ומבועת בו זמנית מן האתגר, אבל למזלי אני לא לבד.

לכן, את ההקדמה הזו, לפני שעוברים לפרק השנתי של סטטיסטיקות שכבר נודע לי שמעניינות לא רק אותי, אסיים בדיוק בזה – בהערכתי ותודתי לחבריי ושותפיי לבלוג. אין מונח במילון (בדקתי) לכמות התודה שיוצאת ממני אל עבר אור סיגולי ועופר ליברגל, על שהקמנו יחד את המפלצת זוללת הזמן ומייצרת הנחת ששמה סריטה ב-21 בספטמבר 2010, ושמאז אתם ממשיכים לתרום לה את מיטב המילים והמחשבות שלכם ולהפוך את האינטרנט (לעניות דעתי הלא אובייקטיבית) למרתק ומחכים יותר. אני לא חושב שיש בהיסטוריה הפרטית שלי מערכות יחסים כה ארוכות מלבד חברי ילדות ומשפחה, אז מבחינתי אתם כאלה עכשיו, או אולי בעצם כבר מזמן.

עוד תודה בגודל אינסופי לכותבים הקבועים שלנו: ד״ר אבא פבלו אוטין (בעל אנרגיות הכתיבה בלתי נדלות, ושלנצח אסמוך על איכות העשייה שלו), יניב אידלשטיין (שתמיד מוכן להיקרא לדגל, בין אם בכתיבה או במרדף נצחי אחר טעויות ההקלדה שלנו, שבטח מיד יגיע ויגיה גם את הפוסט הזה) ואדוה לנציאנו (שבכל פעם שהיא כותבת זה את הפוסט הנקרא של אותו שבוע ולפעמים חודש, ואני חושב שזה לא במקרה). תודה גם לאורחים המתקמבקים – רון פוגל (ששומר על ממוצע של פוסט בשנה), יהונתן בר אילן (כתבנו האורח לענייני מכות, מסתבר) – והמצטרפת החדשה לשנה זו – שירה ש. בן סימון, עם שישה פוסטים והמקלדת עוד נטויה (כי אם המקלדת ישרה ומקלידים הרבה זה כואב בפרקי הידיים).

תודה לכולכם, מכונות טקסט שכמותכם. על כל אות, תו או סימן פיסוק שכתבתם רק כי התחשק (או כי ביקשתי), וכמובן תודה עצומה לכל מי שקורא או קוראת. הטראפיק הוא המזון לאגו שלנו המאפשר להישאר ערים בלילה כדי לשפץ את הטקסט של מחר בבוקר, או אולי סוג של השבת אהבה על כמות הרגש המילולי שנשפכת אל תוך הבלוג על ידי כל אחד ואחת מאיתנו בכל פוסט ורשומה. יהיה לי נחמד לשמוע באיזור התגובות דווקא מה חסר בתור קורא או קוראת בבלוג, ממה צריך עוד, ממה יש יותר מדי, האם אנחנו מפרגנים מדי/לא מספיק (שמעתי את שתי הטענות במידה שווה השנה), האם אנחנו זכרים מדי/לא מספיק, או כל מה שבא לכם ולכן להשמיע. אני תמיד מנסה להיות קשוב – אבל היום במיוחד. כדי לסייע בנושא, הנה כל מה שהלך כאן השנה מפולח לפילוחים מעניינים.

הפוסטים הנקראים ביותר
כבכל שנה, פוסט ״הסרטים הכי טובים״ (מהדורת 2013 הפעם) צועד בראש, אלא שהפעם זו מהדורה משולשת (בדרך כלל עופר היה מופקד עליו, השנה התגייסנו כולנו). במקום השני נמצאת רשימת המועמדים לפרס אופיר, שבזכותה ניפצנו לרסיסים את שיא הכניסות היומי לבלוג, בעוד את המקום השישי מאכלסת הגרסה הראשונית של הרשימה עם כל המתמודדים כולם. המצעדים והסיכומים ממשיכים לשלוט בעשיריה כשבמקום השלישי מתבסס הפוסט הנקרא בתולדות הבלוג ללא תחרות, סיכום 2011 כמובן (הפרחים לעופר. אבל אולי נניח לשנה הזו?), ומיד אחריו סיכום מחצית השנה הקולנועית על פי אור. במקום השביעי נמצאת הרשומה על סקר 50 הסרטים הגדולים בכל הזמנים על פי מגזין ״סייט אנד סאונד״ (לא על פי סריטה, אבל יש לי סבלנות). בזאת מסתיימים הסיכומים ואפשר לעבור לסיבה האמיתית שכולנו פה – סקירות וניתוחים של סרטים.

הסקירה הנקראת ביותר בבלוג השני היא שיתוף הפעולה בין עופר ואדוה בניסיון לפצח את ״כחול הוא הצבע החם ביותר״, שהוא הפוסט החמישי הכי נקרא השנה. במקום השמיני ישנה הסקירה שלי על ״לשבור את הקרח״, שהגיעה רק בזמן העדנה המחודשת על הסרט, אז אני תוהה לאן הייתה נוסקת אילו הייתי מגלה את הסרט כבר בנובמבר 2013 במקום בינואר 2014. צמוד צמוד אל סרט האנימציה של דיסני מגיע הסרט הישראלי שעניין הכי הרבה אנשים השנה – ״שושנה חלוץ מרכזי״. בחיי, נו. אני זוקף זאת בעיקר לזכות הכתיבה המאוד אישית ומושחזת של אור באותו פוסט, אם יורשה לי, בטקסט שרבים לא הבינו את כוונתו בתחילה ולכן אני מאוד שמח שהוא נמצא בעשרת הנקראים של השנה. את העשיריה סוגר הניתוח הנהדר של פבלו לסרט ישראלי נוסף, אבל ותיק בהרבה – ״מציצים״, במסגרת פרויקט אורי זוהר שהורם כאן בבלוג. קרוב אליו עד כדי תיקו מבחינתי הוא ניתוח נוסף לקלאסיקה מקומית, הפעם של עופר לסרט שכתבנו עליו הרבה הכי אשתקד – ״מי מפחד מהזאב הרע״.

הניתוח של "הזאב הרע" הוא גם הפוסט עם הכי הרבה תגובות השנה ובכל תולדות הבלוג למען האמת. אחריו במניין מעוררי הדיון – הסקירה/ניתוח של פבלו על ״הרחק מהיעדרו״, רשימת המועמדים לפרסי אופיר, הניתוח של ״איש הפלדה״, וסקר החמישים של סייט אנד סאונד. אם הייתי מבין איך לשלוף נתונים שנתיים מדף הפייסבוק שלנו, הייתי גם מספר לכם ולכן מה היה הסטטוס הכי ויראלי שלנו וכדומה. אבל איני מבין, וגם לא סומך על פייסבוק. לא כשהוא מספר לי בכל יום מחדש שהסטטוס היומי שלנו מצליח ב-85% יותר מכל סטטוס אחר. כך שזה לא בדיוק המקום לשלוף ממנו סטטיסטיקה אמינה, אם תשאלו אותי, אבל אנחנו מודים לספר הפנים עד מאוד בסעיף הבא.

דרכי ההגעה הכי נוחות
כצפוי שוטרי התנועה של האינטרנט שהביאו הכי הרבה גולשים וגולשות לסריטה במהלך השנה החולפת היו גוגל, פייסבוק, ובמקום השלישי והקבוע – עין הדג. אין לי מספיק תודה גם בשביל זה. אחריהם מגיעים גנזך הרשת, ויקיפדיה (לשים לינק או שמכירים?), אידיבי, והטוויטר שלנו. אנחנו חייבים להשקיע בו יותר, אני יודע. אבל היי, היה ממש כיף ביום הטוויטר הגדול סביב הקרנת ״מארי מאושרת, מארי מאושרת״ במסגרת פסטיבל פרינט סקרין בחולון, לא? בתקווה למצוא סיבות נוספות להשתמש בו במיוחד.

מבחינת נתיבי תעבורה, הכי הרבה כניסות יש לנו ממולדתנו הישראלית כמובן, אבל גם לא מעט אנשים מארצות הברית וקנדה, שסוגרות את שלישיית המדינות שקוראות קבוע את סריטה. אחריהן לפי הסדר: גרמניה (היי ברלינאים שירדו מהארץ!), בריטניה (מוזר, אח שלי כבר לא גר שם), הולנד, צרפת, איטליה, שבדיה, שוויץ, אוסטרליה. שלום גם למאות קוראינו וקוראותינו ברשות הפלסטינית, שמחים שאתם פה ולא כדי להפיל לנו את האתר (אני יודע כי הייתה עלינו רק מתקפת סייבר אחת השנה). והנה מפת העולם על פי סריטה, אותי זה משעשע. כמה שהאיזור אדום יותר כך באו ממנו יותר מבקרים ומבקרות:

חיפושי הגוגל של השנה:
הפופולריים: בניכוי שם הבלוג וכתובתו בווריאציות שונות, הייתי אומר שמה שרוב האנשים מחפשים הוא ״סרטים טובים״, עם או בלי ״2013״. לא מאוד מפתיע, וגם מסביר את הפופולריות של הסיכומים ורשימת סוף השנה שלנו. הסרטים שהביאו הנה הכי הרבה אנשים בשמם המדוייק או המעוות הם: ״כחול הוא הצבע החם ביותר״ (בתוספת עשרות שיבושים), ״מי מפחד מהזאב הרע״, ״גאליס המסע לאסטרה״, ״יסמין הכחולה״, ו״חלודה ועצם״. מאוד שמחתי לגלות כל מיני צורות של חיפושי המלצות על סרטי אימה, שהובילו לא מעט קוראים וקוראות להתמכר ל״אימת החודש״, פוסט שבכל פעם שהוא מתפרסם אני מקבל כמות חריגה של הודעות על מנויים חדשים לבלוג. הפרסונות הקולנועיות ששמם הביא הנה הכי הרבה כניסות דרך גוגל הן טליה לביא (הבמאית-תסריטאית של ״אפס ביחסי אנוש״ וכלת אופיר הטרייה בזכות שני הכובעים הללו), הילה וידור (כוכבת ״לוויה בצהריים״) ו…ייפ מאן. אני לא בטוח מה אני חושב על זה.

המשעשעים: ראשית, כל מי שחיפש או חיפשה שם של סרט ספציפי עם המילה סריטה אחריו – כלומר, חיפוש המבקש לדעת מה דעתנו על הסרט למיטב הבנתי – זוכה באהבתי הבלתי נגמרת. אם כי לפעמים זה יצר רגעים קצת מוזרים ומלחיצים, כמו בדוגמה הקלאסית ״סריטה היא עופר״. ואני חשבתי שהבלוג שלנו בכלל בן. גם ״שש פעמים סריטה״ היה צריך להיקרא על ידי מספר פעמים (נחשו כמה) כדי להיות נהיר עבורי. לעיתים חיפושי הסרטים והאנשים בוראים יצורי כלאיים כגון ״שש צעדים״ או ״אוולין אמסלם״, אבל אני מודה שהמפיצים כאילו עושים הכל כדי לבלבל אותנו עם סרטים שנשמעים כמו סרטים אחרים אז באמת שאני לא מאשים את הזיכרון של אף אחד.

טוב, בעצם אני כן מאשים, אם אתם או אתן ממש מגזימות או מגזימים. למשל, עם חיפושים כלליים כמו ״שחקן כושי אמריקאי״ (יש לפחות שניים, לדעתי) ״סרט קולנוע אמריקאי משנות ה-90״ (נשמע ספציפי, אבל בעצם לא), או החביב עליי – ״סרט שרק בחורות מופיעים בסרט כולל מכות״. אני כמובן ממליץ על חיפוש ממוקד גם כדי לנסות ולזכות בתואר החיפוש המופרך של השנה, כפי שעשו שני הפיינליסטים של השנה – ״כמה סקס עושה פנתר״ וכמובן ״חלקיק גראוצ'ו מרקס״. נוסיף אותם לפנתיאון, ונבכה יחדיו על מיסוכי החיפוש של גוגל אשר ודאי מונעים מאיתנו את התענוגות האמיתיים (אנחנו רואים משהו כמו 10% מהחיפושים שמגיעים אלינו, בשל הגדרות פרטיות שונות ומשונות של גולשינו).

ובנימה מחוייכת וחובבת טראפיק שכזו, נתחיל להתכונן לפוסטים של מחר ומחרתיים. סוף השבוע מגיע מוקדם, כך שכבר מחר אעדכן בסרטים החדשים שיעלו ויבואו בימים הראשונים של תשע״ה, נסקור סקירות ונשתדל גם לדרדס איזה מיני-מוסף לחג בסגנון סריטה. הלוואי שהשנה הבאה של הבלוג תהיה מוצלחת לפחות כמו קודמותיה אם לא יותר. בעזרתכם ובעזרתכן, ועם קצת סיוע מאלוהי הקולנוע.

ימי הולדת קודמים:
שלוש שנים לסריטה
שנתיים לסריטה
השנה הראשונה