10 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
עד כה, המדור המוקדש לסרטים שטרם הגיעו לישראל התחלק השנה די שווה בשווה: פעמיים סרט מוערך של במאית שהוקרן בסאנדנס, ופעמיים קומדיה אמריקאית של אחד הענקים העכשוויים בתחום. הסרט הנידון שייך הפעם לסוג השני. בין אם שמעתם על ״An American Pickle״ בתור הסרט בו סת׳ רוגן הוא מלפפון חמוץ, או נתקלתן באמירותיו של הקומיקאי בנושא יהדות וישראל כחלק מקמפיין היח״צ,… להמשך קריאה
8 באוגוסט 2020 מאת עופר ליברגל
התקופה בה מגפת הקורונה נמשכת גורמת לכך כי סרטים עלילתיים חדשים כמעט ואינם יוצאים, לא לקולנוע וגם לא לצפייה ביתית. להרגשתי, זה גם אומר שיש יותר צופים ביצירה תיעודית מאי פעם. אם כי פרט לסדרת הספורט "הריקוד האחרון", דומה כי רוב הכותרים המדוברים משתייכים בצורה זו או אחרת לז'אנר הפשע האמיתי. למעט כמה יוצאים מן הכלל, לתחושתי חלק מן היצירות… להמשך קריאה
6 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
כשגדלו לו קרניים, התעלמנו. כשהוא נגרר אחרי פול דאנו כגופה מפליצה, חייכנו במבוכה. אפילו כשיצא לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה, הלך לאיבוד בג׳ונגל וכמעט מת כמה פעמים, קיווינו שזה רק שלב טבעי בהתפתחות ובהתבגרות של אדם צעיר. ודאי של שחקן, בטח שהארי פוטר בכבודו ובעצמו. בדיעבד, היינו אטומים לבחירת תפקידים שהם קריאה לעזרה. אבל עכשיו, דניאל רדקליף התעורר עם אקדחים… להמשך קריאה
3 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
כשיצא לאקרנים בארצות הברית ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, נאמר עליו שהוא סרט המי-טו הראשון. כלומר סרט מהעידן והאקלים החברתי הנוכחיים שמיטיב להביא את נקודת מבטה של אישה במרחב עבודה מתעלל, מטריד, או אפילו כזה שפוגע, הכל על רקע מיני. החל מהשנה יש לו בן-דוד רחוק, ששונה ממנו למדי בהרבה מובנים אבל עונה להגדרה ובוחר זווית מרתקת בעיניי. קוראים לו… להמשך קריאה
2 באוגוסט 2020 מאת עופר ליברגל
לאחר הפסקה של מספר שבועות (יותר נכון, חודשים) אני שב לסדרה בה אני סוקר סרטים שאהבתי בתור נער. כעת אני מגיע לסרט שאחת לכמה זמן אני מופתע לגלות כי בעצם עדיין לא כתבתי עליו טקסט. זאת מפני שמדובר באחד מן הסרטים הבודדים שאני חש כי הצפייה בו שינתה עבורי את היחס לקולנוע, אולי אפילו דחפה אותי לעיסוק בתחום. סביר להניח… להמשך קריאה
26 ביולי 2020 מאת אור סיגולי
לאחרונה החלק הכי קשה בקונספט הזה של אימת החודש הוא שלב פסקת הפתיחה. מכיוון שאם באמת אין איזה מקרה יוצא דופן כמו בחודש שעבר (מאוד נדיר), המחשבות נודדות למצב שבו אנחנו נמצאים, וזה כמעט תמיד גורם לי לרצות ופשוט לא לכתוב. אמנם סריטה הוא מקום אסקפיסטי בהגדרה, או לפחות כזה שמסתכל על הבחוץ מפריזמה מאוד מאוד ספציפית, אבל אצלי לפחות… להמשך קריאה
25 ביולי 2020 מאת אורון שמיר
סרט תיעודי של נטפליקס הוא תיאור שמעורר קונוטציות שונות אצל צופים שונים. מצד אחד, מחלקת הדוקו של ענקית הסטרימינג ידועה ביצירות זוכות פרסים, כולל האוסקרים הראשונים של החברה. לרוב, סרטים דוקומנטריים של נטפליקס יהיו ״מופקים״ מאוד, כמעט מבויימים או מתוסרטים מבחינת ההרגשה של חלק מהקהל, וללא ספק מלוטשים כמוצר. זה לא בהכרח דבר חיובי כשמדובר ביצירה תיעודית. כבר יצא לי… להמשך קריאה
24 ביולי 2020 מאת עופר ליברגל
בשבועות האחרונים יצא לכתוב כאן על הקריירה של כמה וכמה במאיות שפעלו בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים. זו תקופה בה הוליווד לכאורה נתנה הזדמנות לבמאים צעירים ובעלי חזון אמנותי פחות שגרתי, אבל גם כמעט ולא נתנה הזדמנות לנשים לביים. ממה שיצא לי להתרשם, כל מקרה של במאית שכן זכתה לעבוד הוא די מרתק, גם בנסיבות וגם בייחוד של התוצר. כך… להמשך קריאה
23 ביולי 2020 מאת אורון שמיר
הקיץ הקולנועי בוטל סופית, או לפחות נדחה עד להודעה חדשה. גם פסטיבלי הקולנוע של ישראל לא יתקיימו לפחות עד הסתיו. בשל כך, אני מרשה לעצמי להסיר מעט את החשש הקבוע מכתיבה על סרטים שאני לא בטוח איך ומתי יגיע ארצה. פשוט כי הולך וגדל הסיכוי לפספס אותם לגמרי בשנה בה הוצגו לראשונה לקהל העולמי. אז צפו לעוד פרקים של ״מחכים… להמשך קריאה
20 ביולי 2020 מאת לירון סיני
פעם לסרטים היו שמות ראויים בעברית. במיוחד כשרובם חלקו את אותם שמות תואר או פעולות. הכל היה פשוט יותר כשכל פארודיה מתה מצחוק, כל סרט מתח היה גורלי וכל סרט אקשן (ואולי אימה) היה קטלני. הסתבכנו והתפתחנו מאז, אבל כמו כל דבר שעושה קאמבק מהאייטיז אפשר להיתקל שוב בתרגומי שמות גנריים. והם אוצרים בחובם הבטחה לעולם ברור ולפעמים אפילו משובח,… להמשך קריאה
עד כה, המדור המוקדש לסרטים שטרם הגיעו לישראל התחלק השנה די שווה בשווה: פעמיים סרט מוערך של במאית שהוקרן בסאנדנס, ופעמיים קומדיה אמריקאית של אחד הענקים העכשוויים בתחום. הסרט הנידון שייך הפעם לסוג השני. בין אם שמעתם על ״An American Pickle״ בתור הסרט בו סת׳ רוגן הוא מלפפון חמוץ, או נתקלתן באמירותיו של הקומיקאי בנושא יהדות וישראל כחלק מקמפיין היח״צ,… להמשך קריאה
התקופה בה מגפת הקורונה נמשכת גורמת לכך כי סרטים עלילתיים חדשים כמעט ואינם יוצאים, לא לקולנוע וגם לא לצפייה ביתית. להרגשתי, זה גם אומר שיש יותר צופים ביצירה תיעודית מאי פעם. אם כי פרט לסדרת הספורט "הריקוד האחרון", דומה כי רוב הכותרים המדוברים משתייכים בצורה זו או אחרת לז'אנר הפשע האמיתי. למעט כמה יוצאים מן הכלל, לתחושתי חלק מן היצירות… להמשך קריאה
כשגדלו לו קרניים, התעלמנו. כשהוא נגרר אחרי פול דאנו כגופה מפליצה, חייכנו במבוכה. אפילו כשיצא לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה, הלך לאיבוד בג׳ונגל וכמעט מת כמה פעמים, קיווינו שזה רק שלב טבעי בהתפתחות ובהתבגרות של אדם צעיר. ודאי של שחקן, בטח שהארי פוטר בכבודו ובעצמו. בדיעבד, היינו אטומים לבחירת תפקידים שהם קריאה לעזרה. אבל עכשיו, דניאל רדקליף התעורר עם אקדחים… להמשך קריאה
כשיצא לאקרנים בארצות הברית ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, נאמר עליו שהוא סרט המי-טו הראשון. כלומר סרט מהעידן והאקלים החברתי הנוכחיים שמיטיב להביא את נקודת מבטה של אישה במרחב עבודה מתעלל, מטריד, או אפילו כזה שפוגע, הכל על רקע מיני. החל מהשנה יש לו בן-דוד רחוק, ששונה ממנו למדי בהרבה מובנים אבל עונה להגדרה ובוחר זווית מרתקת בעיניי. קוראים לו… להמשך קריאה
לאחר הפסקה של מספר שבועות (יותר נכון, חודשים) אני שב לסדרה בה אני סוקר סרטים שאהבתי בתור נער. כעת אני מגיע לסרט שאחת לכמה זמן אני מופתע לגלות כי בעצם עדיין לא כתבתי עליו טקסט. זאת מפני שמדובר באחד מן הסרטים הבודדים שאני חש כי הצפייה בו שינתה עבורי את היחס לקולנוע, אולי אפילו דחפה אותי לעיסוק בתחום. סביר להניח… להמשך קריאה
לאחרונה החלק הכי קשה בקונספט הזה של אימת החודש הוא שלב פסקת הפתיחה. מכיוון שאם באמת אין איזה מקרה יוצא דופן כמו בחודש שעבר (מאוד נדיר), המחשבות נודדות למצב שבו אנחנו נמצאים, וזה כמעט תמיד גורם לי לרצות ופשוט לא לכתוב. אמנם סריטה הוא מקום אסקפיסטי בהגדרה, או לפחות כזה שמסתכל על הבחוץ מפריזמה מאוד מאוד ספציפית, אבל אצלי לפחות… להמשך קריאה
סרט תיעודי של נטפליקס הוא תיאור שמעורר קונוטציות שונות אצל צופים שונים. מצד אחד, מחלקת הדוקו של ענקית הסטרימינג ידועה ביצירות זוכות פרסים, כולל האוסקרים הראשונים של החברה. לרוב, סרטים דוקומנטריים של נטפליקס יהיו ״מופקים״ מאוד, כמעט מבויימים או מתוסרטים מבחינת ההרגשה של חלק מהקהל, וללא ספק מלוטשים כמוצר. זה לא בהכרח דבר חיובי כשמדובר ביצירה תיעודית. כבר יצא לי… להמשך קריאה
בשבועות האחרונים יצא לכתוב כאן על הקריירה של כמה וכמה במאיות שפעלו בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים. זו תקופה בה הוליווד לכאורה נתנה הזדמנות לבמאים צעירים ובעלי חזון אמנותי פחות שגרתי, אבל גם כמעט ולא נתנה הזדמנות לנשים לביים. ממה שיצא לי להתרשם, כל מקרה של במאית שכן זכתה לעבוד הוא די מרתק, גם בנסיבות וגם בייחוד של התוצר. כך… להמשך קריאה
הקיץ הקולנועי בוטל סופית, או לפחות נדחה עד להודעה חדשה. גם פסטיבלי הקולנוע של ישראל לא יתקיימו לפחות עד הסתיו. בשל כך, אני מרשה לעצמי להסיר מעט את החשש הקבוע מכתיבה על סרטים שאני לא בטוח איך ומתי יגיע ארצה. פשוט כי הולך וגדל הסיכוי לפספס אותם לגמרי בשנה בה הוצגו לראשונה לקהל העולמי. אז צפו לעוד פרקים של ״מחכים… להמשך קריאה
פעם לסרטים היו שמות ראויים בעברית. במיוחד כשרובם חלקו את אותם שמות תואר או פעולות. הכל היה פשוט יותר כשכל פארודיה מתה מצחוק, כל סרט מתח היה גורלי וכל סרט אקשן (ואולי אימה) היה קטלני. הסתבכנו והתפתחנו מאז, אבל כמו כל דבר שעושה קאמבק מהאייטיז אפשר להיתקל שוב בתרגומי שמות גנריים. והם אוצרים בחובם הבטחה לעולם ברור ולפעמים אפילו משובח,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות