19 בינואר 2019 מאת אורון שמיר
אנחנו חיים בעולם מעוות. זו התחושה שהשתלטה עליי עוד לפני הצפייה בסרט הדוקומנטרי החדש של נטפליקס, ״FYRE״, ולא רק בגלל היכרותי הדלה אך קיימת עם האירועים האמיתיים שהוא חוזר אליהם. התחושה הגיע בעקבות הידיעה כי הולו, שירות סטרימינג מתחרה (לפחות בארה״ב), הפיקו גם הם סרט תיעודי על אותו מקרה מפורסם – ומשחררים אותו למנויים שלהם כמה ימים לפני נטפליקס. כמובן… להמשך קריאה
18 בינואר 2019 מאת לירון סיני
הבה נפתח בחדשות הטובות והמפתיעות: "מיסטר גלאס" (Glass) של הבמאי והתסריטאי חובב הסופים המתחכמים מ. נייט שיאמלאן הוא לא סרט גרוע. אני חוזרת, עם כל מה שהיה יכול להשתבש והציפיות שהוא מייצר – מדובר בסרט סביר מאוד, עבור הבמאי והתסריטאי הזה. ולחדשות בהרחבה: בראשית היה "החוש השישי", סרט של במאי צעיר ומבטיח. מי שהספיק לראות אותו בבית הקולנוע בלי לדעת… להמשך קריאה
17 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
ייתכן והמונח "סרט אוסקר טיפוסי" הוא לחלוטין לא רלוונטי בימינו. בעבר, דרמה אודות החיים הפרטים של שליטי בריטניה בכיכובן של שחקניות מוערכת ופופולריות, שרק לפני שנה היו מועמדות לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, הייתה נתפסת מראש כסרט שיש לפחות לדבר עליו כעל אופציה לפרס. אולם, דומה כי עוד בטרם מישהו צפה ב״מרי מלכת הסקוטים״ (Mary Queen of Scots) הסרט כבר… להמשך קריאה
15 בינואר 2019 מאת אור סיגולי
מכיוון שעבר יותר מדי זמן מאז הפוסט האחרון בפרויקט כל סרטי סטיבן קינג, נראה לי כדאי לעשות איזושהי תזכורת להיכן אנחנו עומדים. אז מאירועי הפרקים הקודמים: אחרי שכל במאי האימה הגדולים עמדו בתור כדי לקבל גרסה קולנועית לספר של סטיבן קינג בתחילת שנות השמונים, ההתלהבות של האולפנים מהסופר הפורה הפכה להיות בעייתית כאשר לא מעט פרויקטים יצאו לאוויר העולם מהר… להמשך קריאה
14 בינואר 2019 מאת אור סיגולי
את שנת האימה החדשה אנחנו פותחים במהדורה שכוללת ארבעה סרטים, שניים מהם מאת במאיות, ועם טיזר: בעוד חודשיים נחגוג יום הולדת לפינת סרטי הז'אנר של סריטה, וגם שלוש שנים למשאל סרטי האימה של האלף החדש, שאתם הפכתם לאחד הפוסטים הנקראים ביותר שלנו אי פעם. אז בתחושת חגיגיות נלהבת השנה שוב פניתי לכמה מהקולגות שלי בתחום הביקורת למצעד אימה חדש בנושא… להמשך קריאה
13 בינואר 2019 מאת אורון שמיר
הקולנוע האמריקאי מצוי באובססיה סביב ״The Great American Novel״, בשנים האחרונות אפילו יותר מאשר עולם הספרות האמריקאית. אולי זה לא מפתיע, כיוון שהמושג הספרותי, שבתחילה נועד לאפיין יצירות פאר כתובות המיטיבות לתאר הלך רוח של תקופה ושפה באיזור ספציפי בארצות הברית, הוא יותר בגדר שאיפה עבור יוצרים בני זמננו. קשה להתחרות במארק טווין, וויליאם פוקנר או אפילו דייויד פוסטר וואלאס… להמשך קריאה
12 בינואר 2019 מאת לירון סיני
אין לי פוסטרים של כרזות קולנוע על קירות הבית. סיבה אחת היא הקושי לבחור, כמובן, והסיבה השנייה היא שחלק גדול מהכרזות יהיו תמונה מהסרט, לרוב של אנשים בשר ודם שיעטרו את החלל. קשה לי לנתק את השחקניות והשחקנים מהדמות ומהביטוי האסתטי והאמנותי שלה. תמונה כזו עבורי מרגישה קרובה מדי להכנסה של מישהו שלא באמת קשור אליי, אליי הביתה. אני צריכה… להמשך קריאה
11 בינואר 2019 מאת אור סיגולי
השחקן והמפיק קיאנו ריבס הוא אחת מתופעות התרבות הכי מרתקות של התקופה שלנו, כזו שמותירה אותי נדהם פעם אחר פעם. אני באמת לא מצליח למצוא שחקן שיש יחס כל כך הפוך בין האהבה שהוא מקבל מהקהל לבין יכולות המשחק שלו. בהקשר שלו אני תמיד נזכר בעוד שני שחקנים איתם הוא חולק בחירת פרויקטים לא לגמרי מסוננת, ג'ון טרבולטה וניקולס קייג'.… להמשך קריאה
10 בינואר 2019 מאת אורון שמיר
מעמדת כוח, קל יותר לשכנע אחרים בצדקתך לא משנה כמה היא נראית להם מופרכת, וכך להרים פרויקטים מפוקפקים שלא היו קיימים אלמלא העומד בראשם היה על גג העולם. אני לא מדבר על דיק צ׳ייני, מושא (הלעג של) הסרט ״סגן הנשיא״ (Vice), אלא על היוצר שלו, אדם מקיי. קצת דמגוגי מצידי להשוות ביניהם, הא? חכו עד שתראו את הסרט עצמו, שמגדיר… להמשך קריאה
10 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
״שתיקה רועמת״ (The Silent Revolution) הוא חלק מקבוצה לא קטנה של סרטים גרמניים מן המאה ה-21 העוסקים בעבר האפל של המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. יייתכן כי לקולנוע הגרמני קל יותר לעסוק בתקופה זו מאשר בעבר הנאצי מכיוון שהיא מציגה באופן טבעי את הגרמנים לא רק בצד השולט, אלא גם כקורבנות של משטר מדכא. אולם, לסרטים אודות העבר יש ערך במידה… להמשך קריאה
אנחנו חיים בעולם מעוות. זו התחושה שהשתלטה עליי עוד לפני הצפייה בסרט הדוקומנטרי החדש של נטפליקס, ״FYRE״, ולא רק בגלל היכרותי הדלה אך קיימת עם האירועים האמיתיים שהוא חוזר אליהם. התחושה הגיע בעקבות הידיעה כי הולו, שירות סטרימינג מתחרה (לפחות בארה״ב), הפיקו גם הם סרט תיעודי על אותו מקרה מפורסם – ומשחררים אותו למנויים שלהם כמה ימים לפני נטפליקס. כמובן… להמשך קריאה
הבה נפתח בחדשות הטובות והמפתיעות: "מיסטר גלאס" (Glass) של הבמאי והתסריטאי חובב הסופים המתחכמים מ. נייט שיאמלאן הוא לא סרט גרוע. אני חוזרת, עם כל מה שהיה יכול להשתבש והציפיות שהוא מייצר – מדובר בסרט סביר מאוד, עבור הבמאי והתסריטאי הזה. ולחדשות בהרחבה: בראשית היה "החוש השישי", סרט של במאי צעיר ומבטיח. מי שהספיק לראות אותו בבית הקולנוע בלי לדעת… להמשך קריאה
ייתכן והמונח "סרט אוסקר טיפוסי" הוא לחלוטין לא רלוונטי בימינו. בעבר, דרמה אודות החיים הפרטים של שליטי בריטניה בכיכובן של שחקניות מוערכת ופופולריות, שרק לפני שנה היו מועמדות לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, הייתה נתפסת מראש כסרט שיש לפחות לדבר עליו כעל אופציה לפרס. אולם, דומה כי עוד בטרם מישהו צפה ב״מרי מלכת הסקוטים״ (Mary Queen of Scots) הסרט כבר… להמשך קריאה
מכיוון שעבר יותר מדי זמן מאז הפוסט האחרון בפרויקט כל סרטי סטיבן קינג, נראה לי כדאי לעשות איזושהי תזכורת להיכן אנחנו עומדים. אז מאירועי הפרקים הקודמים: אחרי שכל במאי האימה הגדולים עמדו בתור כדי לקבל גרסה קולנועית לספר של סטיבן קינג בתחילת שנות השמונים, ההתלהבות של האולפנים מהסופר הפורה הפכה להיות בעייתית כאשר לא מעט פרויקטים יצאו לאוויר העולם מהר… להמשך קריאה
את שנת האימה החדשה אנחנו פותחים במהדורה שכוללת ארבעה סרטים, שניים מהם מאת במאיות, ועם טיזר: בעוד חודשיים נחגוג יום הולדת לפינת סרטי הז'אנר של סריטה, וגם שלוש שנים למשאל סרטי האימה של האלף החדש, שאתם הפכתם לאחד הפוסטים הנקראים ביותר שלנו אי פעם. אז בתחושת חגיגיות נלהבת השנה שוב פניתי לכמה מהקולגות שלי בתחום הביקורת למצעד אימה חדש בנושא… להמשך קריאה
הקולנוע האמריקאי מצוי באובססיה סביב ״The Great American Novel״, בשנים האחרונות אפילו יותר מאשר עולם הספרות האמריקאית. אולי זה לא מפתיע, כיוון שהמושג הספרותי, שבתחילה נועד לאפיין יצירות פאר כתובות המיטיבות לתאר הלך רוח של תקופה ושפה באיזור ספציפי בארצות הברית, הוא יותר בגדר שאיפה עבור יוצרים בני זמננו. קשה להתחרות במארק טווין, וויליאם פוקנר או אפילו דייויד פוסטר וואלאס… להמשך קריאה
אין לי פוסטרים של כרזות קולנוע על קירות הבית. סיבה אחת היא הקושי לבחור, כמובן, והסיבה השנייה היא שחלק גדול מהכרזות יהיו תמונה מהסרט, לרוב של אנשים בשר ודם שיעטרו את החלל. קשה לי לנתק את השחקניות והשחקנים מהדמות ומהביטוי האסתטי והאמנותי שלה. תמונה כזו עבורי מרגישה קרובה מדי להכנסה של מישהו שלא באמת קשור אליי, אליי הביתה. אני צריכה… להמשך קריאה
השחקן והמפיק קיאנו ריבס הוא אחת מתופעות התרבות הכי מרתקות של התקופה שלנו, כזו שמותירה אותי נדהם פעם אחר פעם. אני באמת לא מצליח למצוא שחקן שיש יחס כל כך הפוך בין האהבה שהוא מקבל מהקהל לבין יכולות המשחק שלו. בהקשר שלו אני תמיד נזכר בעוד שני שחקנים איתם הוא חולק בחירת פרויקטים לא לגמרי מסוננת, ג'ון טרבולטה וניקולס קייג'.… להמשך קריאה
מעמדת כוח, קל יותר לשכנע אחרים בצדקתך לא משנה כמה היא נראית להם מופרכת, וכך להרים פרויקטים מפוקפקים שלא היו קיימים אלמלא העומד בראשם היה על גג העולם. אני לא מדבר על דיק צ׳ייני, מושא (הלעג של) הסרט ״סגן הנשיא״ (Vice), אלא על היוצר שלו, אדם מקיי. קצת דמגוגי מצידי להשוות ביניהם, הא? חכו עד שתראו את הסרט עצמו, שמגדיר… להמשך קריאה
״שתיקה רועמת״ (The Silent Revolution) הוא חלק מקבוצה לא קטנה של סרטים גרמניים מן המאה ה-21 העוסקים בעבר האפל של המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. יייתכן כי לקולנוע הגרמני קל יותר לעסוק בתקופה זו מאשר בעבר הנאצי מכיוון שהיא מציגה באופן טבעי את הגרמנים לא רק בצד השולט, אלא גם כקורבנות של משטר מדכא. אולם, לסרטים אודות העבר יש ערך במידה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות