• מה לראות בפסטיבל הקולנוע של חיפה 2019
  • פסטיבל חיפה 2019: אור חוזר עם חמישה סרטים
  • פסטיבל חיפה 2019: דיווח שלישי של עופר
  • פסטיבל חיפה 2019: אור מצטרף לדיווחים היומיים
  • פסטיבל חיפה 2019: דיווח ראשון של עופר
  • ״יום גשום בניו יורק״, סקירה
  • ״ג׳וקר״: ההבדל בין סרט מדובר לסרט גדול
  • כל הנציגים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר
  • סרטים חדשים: ״ג׳וקר״ של טוד פיליפס, ועוד תשעה
  • איש מזל התאומים
  • המלצות סינמטקים - מהדורת אוקטובר 2019

"תכנית בריחה", סקירה אורחת

26 באוקטובר 2013 מאת יהונתן בר אילן

חישוב מהיר מעלה שבין השנים 1980 ל-1990 ארנולד שוורצנגר כיכב בשלושה עשר סרטים שהכניסו בארצות הברית בלבד 600 מיליון דולר. אותו חישוב לגבי סילבסטר סטאלון מעלה, באופן לא לגמרי מפתיע את אותו מספר סרטים, 13, פלוס מאה מיליון דולר לטובת סטאלון. שני הכוכבים האלה יחד הכניסו במשך עשור קרוב למיליארד וחצי דולר, ועוד לא אמרנו מילה על שנות התשעים ובו הלהיט הגדול ביותר של שוורצנגר, "שליחות קטלנית 2” (Terminator 2: Judgment Day), והפלופ הגדול ביותר של סטאלון, "השופט דראד” (Judge Dredd). הם ניסו להישאר עם הראש מחוץ למים בשנות המילניום האחרונות אך ללא הצלחה ממשית. מאז, שוורצנגר פיתח אספירציות להשתלב בפוליטיקה האמריקאית ונבחר לכהן שתי קדנציות רצופות כמושל קליפורניה, בעוד סטאלון מדשדש במי האפסיים של סרטים ישר לוידיאו.

משהו קרה לסרטי האקשן הקלאסיים בעשור הקודם. הפסיקו לעשות אותם כמו פעם. העלילות המנוונות הוחלפו בתסריטים מבוססי קומיקס או אפוסים פנטסטיים דוגמת "שר הטבעות" או אפילו "הארי פוטר", שתקעו יתד בכיסו של הנוער הצעיר ולמעשה כמעט ומחקו כל זכר לכוכבי האקשן של פעם. נכון, ישנו ג'ייסון סטת'אם, עם הקרחת הבוהקת והזיפים מליל אמש, או למשל ג'ט לי, ג'קי צ'אן מודל 2000, ועוד כמה. אבל זה לא ממש תפס עד שסטאלון החליט לזמן את כולם להשתתף בסרט חדש. בימיו האחרונים כמושל, ניאות ארני להשתתף בסצנה אחת בפרויקט החדש של סטאלון בו הוא כינס את כל השרירנים לשעבר אל סרט אחד בשם "הבלתי נשכחים" (The Expendables), שצמח לעוד סרט בו לשוורצנגר כבר יש תפקיד גדול יותר. וממש בימים אלה מצטלם לו הסרט השלישי בטרילוגיה.

והנה, כמו מתוך חלום, סידרו לנו שני כוכבי העל הללו סרט אקשן כמו של פעם בשם "תכנית בריחה" (Escape Plan) ובו שניהם יחד כמעט כל הסרט. אמנם המפרצים של ארני כבר עמוקים ופניו, על הגנים האוסטריים הנצחיים שבהם, כבר חרושי קמטים, ואפילו משהו במשחק כבר נשחק כמעט לגמרי. שלא לדבר על סטאלון עם שלל ניתוחים פלסטיים שהותירו אותו פחות או יותר חסר הבעה וישנה העובדה ששניהם נושקים לגיל שבעים. אבל אין תלונות, הכול ידוע, עבר הרבה זמן, התגעגענו, בוא תראו לנו מה יש לכם.

סטאלון משחק טיפוס בשם ריי ברסלין שבחר לעצמו כמקצוע בריחה מבתי כלא. הוא עובד למען רשות בתי הסוהר הפדרלים ותפקידו להיכנס לכלא, לברוח ממנו ולהתריע על המחדלים שבאמצעותם התאפשרה בריחתו. סיקוונס הפתיחה של הסרט מדגים באופן די רופף את יכולותיו המקצועיות של ברסלין. עשר דקות אל תוך סרט וסוכנת CIA מסתורית מציעה לחברה של ברסלין, אותה הוא מנהל יחד עם שותף מעט מפוקפק (אותו משחק באופן יוצא מן הכלל וינסנט דונופריו), להיכנס אל מתקן כליאה חדשני וסודי בו נמצאים כל הפושעים שאף אחד לא רצה לשפוט. או במילים אחרות – המקום הכי פחות חוקי על פני כדור הארץ. ואז לבדוק האם אפשר לברוח משם. ברסלין מסכים. זה נוגד את כל החוקים שהוא אי פעם קבע, אבל הוא הולך על זה. בכל זאת, מדובר פה ברמבו. וזו לא בדיחה.

הרבה רגעים בסרט מושתתים על היכולת של הקהל לזהות בגיבורים המזדקנים את הגברים המסוקסים שהיו פעם, על יכולתם הקרבית, המשחקית והקופתית. חלק מהזמן זה עובד, כמו ברגע בו שוורצנגר לוקח תת מקלע עצום ומרסס כמה עשרות סוהרים. וחלק מהזמן זה לא, כמו בארבעים אחוז מהדיאלוגים בסרט.
שוורצנגר מגלם אסיר גרמני בשם רוטמאייר, שהיה פעם ראש אבטחה של איזה טרוריסט חברתי ועכשיו הוא נמצא במקום הסודי הזה עד שיסכים להסגיר את הבוס שלו. ברסלין עצמו מגלה שככל הנראה מישהו נטש אותו מאחור, ושהוא באמת צריך לברוח לפני שיירקב בבית הכלא לנצח או עד שרב הסוהרים (בגילומו של ג'ים קאביזל) יהרוג אותו בעצמו.

אז איך כל זה עובד? האמת, ובאופן די מפתיע, זה עובד. לא מדובר בסרט ענק או אפילו גדול. זה לא הסרט הכי טוב של אף אחד מהשניים ובכל זאת, מדובר בסרט אקשן אפקטיבי, קולח, לפרקים מקורי, ואפילו מצחיק. בסצנה אחת, שוורצנגר צורח בגרמנית מתוך צינוק ולא מפסיק במשך שלוש דקות. איך אף סרט לא השתמש בזה עד עכשיו? יש פיצוצים, מכות, כמעט טביעה, כמעט חנק כמעט התאבדות. אף אחד לא מוריד חולצה או מאבד איבר, הכול סולידי יעיל ומתוזמן.

הבעיה מתחילה בדינמיקה. היה אפשר לחשוב שלשני אלה, שכבר היו שותפים עסקיים בעברם והסתובבו באותם האולפנים כמעט עשרים שנה, יהיה קל יותר לחלוק מסך. אבל זה לא תמיד המקרה. סצנת ההיכרות ביניהם חלשה, מגומגמת. שוורצנגר מרגיש כמו צללית שרירית של עצמו, הוא לא מצליח לומר שורה אחת מבלי להכניס את המודעות העצמית שלו פנימה, משמע לתת לכל הסצנה גוון סרקסטי. והמרגיזה מכל היא העובדה ששורצנגר הוא בעצם מעין סיידקיק לגחמותיו של סטאלון. הוא לא נותן את הקצב – רק את הוואן ליינרים.

אבל זה עדיין שוורצנגר ומולו זה עדיין סטאלון. לסרט יש קצב, עלילה סבירה ובימוי מהוקצע (מיכאל הפסטרום). ובשורה התחתונה, "תכנית בריחה" הוא סרט אקשן טוב, שלפני עשרים שנה יכול היה להיות ענק ולשלשל מיליונים של דולרים אל חשבונות הבנק של האולפנים. אבל כיום, בואך 2014, הסרט נוחל כישלון בקופות בארצות הברית. אם כי לשניים האלה זה כבר לא יזיז: לשוורצנגר יש שלושה סרטים בקנה, לא כולל "שליחות קטלנית" מספר חמש ו-"הבלתי נשכחים" שלוש. גם לסטאלון יש כמה הפתעות להמשך. כפי שזה נראה כרגע הם יישארו בסביבה לפחות בחמש השנים הקרובות. מיליארד וחצי דולר בעשור הם כבר לא יעשו אבל לקבץ אחת לשנה כמה מהמעריצים הישנים שלהם זה גם משהו.

escape_plan2

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.