אימת החודש – דצמבר 2021: סיכום שנה

עם גוויעתה של 2021 אפשר להגיד, במידה כזו או אחרת של ביטחון, שהיא לא הייתה שנת שיא בתחום האימה. כמובן שהיו דברים משובחים ומלהיבים (כולם יוזכרו בסיכום הזה, כמובן) אבל עד לחלקים מאוד מתקדמים של השנה היה קשה למצוא סרט אימה עליו אפשר להגיד שהוא משהו מיוחד, משהו שצריך לשמר ולזכור. למעשה, רוב הסרטים שהכי ציפינו להם התגלו כאכזבות או כאנטי-קליימטים (כולם יוזכרו בסיכום הזה. בחיי, אני לא יודע למה אני ממשיך לציין את המובן מאליו) ולכן תשומת הלב פנתה לאלו שניסו משהו חדש, גם אם לא תמיד הצליחו.

מאז ינואר, על פני 11 מהדורות של אימת החודש ועוד המון סקירות נקודתיות, ראיתי 57 סרטים שאני מחשיב ככשירים לסיכום האימה. אם אני לא טועה זה המספר הגדול ביותר מהשנים האחרונות, תוצאה של המהירות בה סרטים הגיעו למדיה הביתית בעקבות החשיבה המחודשת של קונספט ההפצה אחרי (ובמהלך) הקורונה. אבל אם בשנה שעברה היו לנו את "פוזסור", "בלתי נראה", "הזאב מסנואו הולו" ("זאב בשלג"), "הבית שלו", "רליק", "צבע מהחלל החיצון", "הכל בשביל ג'קסון" או "האנטר האנטר", הפעם אני לא בטוח אם יש כזו כמות. לא שהכל היה רע, כמובן, בכל זאת סרט אימה זכה בפסטיבל קאן, אבל בהשוואות לשנים קודמות, היה קצת מאבק.

כמו תמיד, השאלה מהו סרט אימה ומה איננו נותרת פתוחה, וחשוב לי תמיד להקדיש לזה כמה דקות בפתיחה. כעיקרון אני משתדל להיות כמה שיותר אינקלוסיבי ולא להיכנס להגדרות, אבל באיזשהו שלב חייבים. השנה, למשל, שלושה סרטים שאפשר להתווכח על שיוכם הז'אנרי החלטתי להשמיט מסיכום האימה ("סינכרוניק", "צבא המתים", "טלה") כי הרגשתי שהאלמנטים מעוררי החרדה והפחד בהם משניים לטובת בחירות שונות, שזה כמובן לגיטימי. לעומתם, סרטים אחרים שנעים על הקו בכל זאת נכללו, כמו "לבי לא יפעם אלא אם תאמר לו" וכאמור "טיטאן". אתם הכי מוזמנים לפקפק בתעדוף שלי. ייתכן ואתם אפילו צודקים.
בנוסף, יש כמה סרטים שפשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לראות, מכיוון שהחיים קצרים מדי, ולכן לא יכללו בסיכום. עם זאת, בדיוק למקום הזה נכנסה לירון סיני שתרמה המון סקירות ולכן הם קיבלו את המקום שלהם במהלך השנה, כמו "פריצה", "מפה לא יוצאים", "לא לנשום 2", "שדים מן העבר" ו"הנחיל". עוד סרט שלצערי הרב לא הצלחתי להשלים בזמן הוא "נתראה בשמחות". את כל הטקסטים הרלוונטיים שלנו אתם יכולים למצוא בתגית "קולנוע אימה" ממש למטה בפוסט.

את סיכומי האימה הקודמים תוכלו למצוא כאן: 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019, 2020

רגע לפני שאנחנו קושרים את האימה הקולנועית של 2021 בסרט ומניחים על הקרחון, אם לבלבל כמה ביטויים יחד, רציתי גם להגיד שבכל הסיכום הארוך הזה לא תמצאו אפילו בדל ספויילר, אז בהחלט קראו ללא חשש גם אם יש סרטים שאתם רוצים להשלים; וגם תודה לקבוצת הקוראים האדוקה של אימת החודש, כזו שלעיתים מקבלת פנים ודעות בדף הפייסבוק חתולשחור, ולאלו שמבקשים ואומרים ומעודדים אותי להמשיך פנימה עם זה גם לשנה התשיעית ברצף.
בואו נתחיל.

אימת החודש – סיכום 2021

טבח מסיבת הפיג'מות

הסרט הוותיק הטוב ביותר שראיתי לראשונה השנה
את הספתח אני לרוב נוטה לתת לתגליות השנה, כלומר הסרטים הישנים יותר אליהם נחשפתי לראשונה רק בחודשים האחרונים. בשנה שעברה היה מצעד של שלושה סרטים, אבל השנה, על אף שראיתי לא מעט, יש רק שניים שמגיע להם להדהד קדימה. הראשון הוא "המעבר", סרט הרוחות-זומבים-עכבישים-חומצה-עיניים של פולצ'י, והשני הוא "ההריסות", שהייתי צריך לראות כבר מזמן. אלו הסרטים שכדאי שיהיו ברשימת ההשלמות שלכם, אם אתם שואלים אותי.

הסרט הכי טוב שנפל בין סיכומי השנה
אימת החודש של דצמבר היא, באופן מסורתי, סיכום השנה הראשון בסריטה ולכן עולה די באמצע החודש. זה אומר שבשבילי השבועיים האחרונים של השנה הם חרדה אחת ארוכה, כי אני תמיד חושש לראות סרט חדש ומצויין שלא הספקתי להכניס בזמן. בשנה שעברה, 2020, זה היה בדיוק המקרה. ב-24.12, בסך הכל ארבעה ימים אחרי פרסום סיכום השנה, ראיתי את "האנטר האנטר" והמצח שלי האדים מרוב חבטות מכף ידי על כך שפספסתי את זה.
על פניו אני מניח שלא אלך לבית הסוהר אם אכליל אותו כחלק מסרטי השנה, בטח כשהוא השתתף באימת החודש של ינואר, אבל זה לא מרגיש לי נכון. הוא לא באמת חלק מחווית 2021 שלי. אז אני נותן לו תואר מיוחד משלו, ומודה למותחן האפל והמשובח על האווירה, על דאוון סאווה בחתיכותו, ועל חמש הדקות האחרונות שדפקו לי את המוח לגמרי.

סרט האימה המפתיע ביותר של השנה
שלושה סרטים עלו לגמר על התואר להפתעת השנה, והבחירה לא הייתה קלה בכלל. בסופו של דבר נאלצתי בכל זאת למצוא מנצח, ולכן את העיטור הראשון של סרט מ-2021 מקבל "טבח מסיבת הפיג'מות" הדרום-אפריקאי של דאנישקה אסטרהאזי, שעוד יופיע בהמשך במספר ואריציות.
הסרט הפתיע אותי לא כי חשבתי שהוא יהיה גרוע, אלא באמת סוקרנתי מהמהות שלו, וגיליתי משהו אחר לחלוטין ממה שהנחתי, או שגרמו לי להניח. מה שמתחיל כמו עוד מחווה ריקה לסלאשרים של האייטיז מתגלה כסרט עכשווי, די מבריק, עשוי מצוין ומצחיק נורא. חבל שהדקות האחרונות שלו לא עומדות בסטנדרטים שקדמו להן.
שני הסרטים הנוספים היו "לזמן את הרוע 3" ו"סיפור אימה קלאסי".

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה
כפי שרמזתי בדברי הפתיחה החגיגיים שלי, פה רשימת המתמודדים הייתה ארוכה הרבה יותר. אך מכיוון שזה עדיין לא המקום למצעדים (הם יגיעו, אל תדאגו) לא אפרט על כולם ושוב אאתגר את עצמי במציאת האחד האולטימטיבי. אין מה לומר, מגיעה לי מדליה.
פה לא מדובר בהכרח בסרט הכי גרוע של השנה, אלא כזה שהיה לו פוטנציאל להיות נהדר, אבל מעד כמעט בכל אספקט. הקרב היה צמוד, אך אעשה שקר בליבי אם אתן את התואר לכל אחד אחר מאשר "קנדימן" בגרסתו החדשה. אולי שמתם לב בסקירה שלי שאני ממש מנסה להיות בעדו, אבל ככל שאני מתרחק ממנו אני מבין שלא היה טעם לזה. כל הכישרון היה שם, ומשהו פשוט נשאר רדוד וזניח.

סרט האימה המטריד של השנה
קטגוריה שאני מחבב במיוחד, כי היא כוללת סרטים שעושים משהו הרבה יותר קשה מלהפחיד או להרתיע. אלו הסרטים שהצפייה בהם קשה על הנשמה, וכשהם מסתיימים משהו מהם נותר ממך גם אם לא תרצה. זאת החוויה השלילית הכי חיובית שיש, ובהחלט לא משהו שקל לבצע.
שלושה סרטים הגיעו לגמר, אבל הסרט המטריד, המייאש והמאתגר של השנה הוא כזה שאמנם אם באים אליו עם ציפיות של סרט אימה קלאסי אפשר להתאכזב, אבל אם רואים אותו כדרמה אפלה, הוא אפקטיבי במיוחד. מדובר ב"לבי לא יפעם אלא אם תאמר לו", אינדי אמריקאי שקט וחורך, שלוקח את ז'אנר הדרמה המשפחתית והערפדים למשהו מאוד אחר, מאוד לא נוח, מאוד מרשים.
כמעט וניצחו: "טיטאן" ו"לחזור הביתה בחשיכה".

סרט האימה הדוחה ביותר של השנה
עדיין לא לגמרי החלטתי אם זה דבר טוב או רע להגיד על סרט. מצד אחד, להגעיל זה לא בהכרח קל, מצד שני זה לרוב לא כולל את העשייה האלגנטית ביותר שיש. אבל בכל זאת, צריך לתת מקום להצלחה מהסוג הזה, גם אם הסרט עצמו די רע. מבין כל סרטי האימה שראיתי השנה, רק אחד ממש הפך לי את הבטן, בעיקר בזכות קלוז אפ נוראי נוראי של בליסת גלגל עין. מדובר ב"היומית האחרונה" שהגיע כל הדרך מאורוגוואי, והיה מבחינתי יכול להישאר שם.

מצעד 10 רגעי ה-WTF של השנה בסרטי האימה:
10. "טדי" – מה אמרת, שעורה בעין? אה, התכוונת ממש שערה בעין. אוקי. איכס.
9. "הסעודה" – בבקשה אל תכניסי את שבר הזכוכית הזה לשם… טוב, לא משנה
8. "לעזאזל" – פאטי
7. "נשמה" – כולכם עומדים למות
6. "רחוב הפחד: 1994" – פורס הלחם
5. "לחזור הביתה בחשיכה" – הוצאה כפולה להורג
4. "כישוף" – המסמר ברגל שגורם ל"מקום שקט" ללכת לצד ולהתבייש
3. "טיטאן" – מילולית כל דקה מהסרט הזה
2. "מורעל" – אתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר
1. "אנחנו צריכים לעשות משהו" – אני ילד טוב

סיפור אימה קלאסי

קומדיית האימה הטובה ביותר של השנה
הסתייגות תחילה: ייתכן וכל הזמן הזה "המסור: המעגל נסגר" היה בעצם פארודיה, ולכן אולי הייתי צריך לצחוק יותר. אני נוטה לפקפק בזה, כי נראה שכל המעורבים בו לקחו את עצמם נורא ברצינות, וזה עוד יותר בלתי נתפס. אז אם מתעלמים (בינתיים) מהפאדיחה של כריס רוק, ומחפשים באמת סרט אימה שלא רק ניסה להצחיק ולהפחיד יחדיו, אלא גם די הצליח, הייתי הולך על "לעזאזל" המפתיע מאוסטרליה. סרט שאני באמת מאמין שהגיעה לו יותר תשומת לב השנה ממה שזכה לה.

המדינה המצטיינת של השנה בתחום האימה
אימת החודש של 2021 הייתה אולי הבינלאומית יותר אי פעם, וזה ממלא את לבי שמחה רבה. כמובן שארה"ב עקפה את כולן עם 27 סרטים, אבל מעבר לה ראיתי סרטי אימה מלא פחות מ-15 מדינות שונות. אחרי ארה"ב במספר הסרטים הגיעה, באופן די צפוי, אנגליה עם 7; אחריה צרפת וקנדה עם 3 כל אחת ומשם נציגויות לאוסטרליה, אינדונזיה, אירלנד, מלזיה, ברזיל, איטליה, גרמניה, ישראל, ניו זילנד, תאילנד, אורוגוואי, והזוכה שלי למדינה המצטיינת של השנה – דרום אפריקה.
אמנם רק שני סרטים הביאה לנו המדינה, אבל א) זה שניים יותר ממה שציפינו שיקרה. ב) שניהם היו טובים, או לפחות מוצלחים במה שניסו להשיג. הראשון היה "גאיא", שאורון סיקר באופן לא מתרשם במיוחד מ-SXSW אבל אני הייתי יותר חיובי כלפיו, והשני הוא הרימייק ל"טבח מסיבת הפיג'מות".

דירוג סרטי השנה שמתחילים באותיות ק.נ.ד, ושמתרחשים בשכונת מגורים עירוניות וענייה, שם אגדה אורבנית על דמות מהעבר שנרצחה באופן אכזרי גורמת לאנשים לזמן אותה במקלחת ומגלים שאולי היה עדיף שלא
2. "קנדימן"
1. "קנדישה"
ושניהם לא משהו.

הקונספט הכי טוב לסרט אימה
האמת היא שזו הייתה אחת הבחירות הכי קלות, אז לא אבזבז הרבה זמן בטיזינג – הקונספט הכי טוב של השנה הוא "הסיוט של מיי". זה אולי לא סרט האימה הכי מפחיד או הכי מוצלח של השנה, אבל נקודת המוצא שלו, כזו שמתגשמת לסרט חכם בהחלט עם דברים מעניינים לומר, היא משהו שלא נתקלתי בו עדיין. בגדול, מיי (בריאה גרנט, שגם כתבה) נראית כאילו היא חיה חיים מושלמים. היא גרה בבית יפה, בעלה מקסים, והיא סופרת מוערכת של ספרי עזרה והדרכה. אבל האמת קצת יותר מורכבת, למשל זה שהקריירה שלה הגיעה לאיזשהו מבוי סתום, ויש את הקטע עם האיש הזה שבא כל לילה לרצוח אותה, ועל אף שהיא תמיד מביסה אותו, הוא נעלם כאילו לא היה וחוזר מחדש שוב ושוב. הסרט הזה מסמן גם את האלגוריה הכי מוצלחת וחכמה של סרטי האימה השנה, אז ברכות לכולם, ובמיוחד לנטשה קרמני שביימה.

הקונספט הכי רע לסרט האימה השנה
עיירה קטנה, מתבגרים מעוררי חיבה ונאים למראה, רוצח במסכה. מצד אחד המסגרת העלילתית הכי שגורה בעולם ומצד שני כזו שתמיד יכולה להיות רלוונטית לתקופתה אם עושים אותה נכון. לכן סרט הנטפליקס "יש מישהו בתוך הבית שלך" יכל להיות גם נהדר וגם זניח, הכל תלוי במה יוצקים פנימה לתבנית, ולמרבה הצער הבחירה הייתה די מאכזבת. מבוסס על ספרה של סטפאני פרקינס, שעובד על ידי הנרי גיידן ובוים על ידי פטריק ברייס ("קריפ"), הסרט עוסק בחבורת צעירים מאותה שכבה שנקטלת על ידי רוצח במסכה מתחלפת. המשותף לכולם… יש להם סודות. כן, כן. סודות. למתבגרים. מי היה מאמין.
ממש אפשר להרגיש את האוויר יוצא מהבלון הזה. וואו, יש מתבגרים עם סודות. זה מצמצם את כמות הקורבנות הפוטנציאלים של הרוצח למשהו כמו אינסוף. אם היה מדובר בסודות אפלים, בחטאי עבר, אז סבבה. וזה אכן מתחיל ככה, אבל משתנה ממש מהר. תוסיפו לזה ניסיון ממש מתיש להיות woke בכוח, ותקבלו סרט שאתה פשוט לא מבין מה קורה בו, ולמה אתה צריך להיות שם.

הפרופס הכי קריפי של השנה
הארנב של "אזהרה", חלק אינטגרלי מסרט שמתהדר בסטים הכי מעוררי חרדה השנה. אלוהים אדירים, מי הכין את בובת הסיוטים הזאת?

אזהרה

טרנד השנה בקולנוע האימה
אחרי כתות וילדים, אין ספק שז'אנר האימה 2021 התיישר עם הדבר הכי חשוב ומדאיג שקורה בחיים שלנו כעת, מצב האקלים. אם מסתכלים על כל הנושאים שמהם שאבו סרטי אימה השראה השנה, קשה לא לראות איך כל מה שקשור לאקולוגיה בולט מעל השאר. "מצר בלוק איילנד" היה אנלוגיה מעניינת-אך-מקרטעת על ניסויים בבעלי חיים, "הסעודה" דובר הוולשית עסק בנקמת הטבע ביאפים שרוצים לנצל אותו, "גאיא" הדרום אפריקאי גם הוא התמקד בהתנגשות בין הציליוויזציה לפרא, "הבנים ממחוז השאול" הראה איך קידוח וסלילת כבישים יכולים להעיר ערפדים, והיה גם את "באדמה" שאני לא זוכר ממנו הרבה אבל נראה לי גם. לא יודע, בן וויטלי, לכו תבינו.
עוד דבר שהיה בולט השנה, אבל הוא גם חזק בשנים אחרות, אלו סרטים שהמנוע שמפעיל אותם הוא פשע על רקע מיני: "הכוח", "חילול", "הסיוט של מיי", "קנדישה", "רחוב הפחד", "בית הסיוטים", "אתמול בלילה בסוהו" ועוד עסקו בדיוק בזה.

הדור הבא – הבמאי/ת המבטיח/ה ביותר מקולנוע האימה של השנה
היציאה הכי מסקרנת שראיתי השנה, הייתה בעצם סרט לא מאוד טוב. הוא הגיע מקנדה וענה לשם "דת' טריפ", במרכזו עוד סיפור על קבוצת חברים שיוצאת לאיזו בקתה בחורף ושם הדברים מתחילים לקבל ממדים מדאיגים למדי. זה סרט מאוד מבולבל שמתפזר לכל הכיוונים, עם דמויות לא מאוד מפותחות, טוויסט לא מבושל וסיקוונס סיום שמתארך ונמתח כמעט לרמה של פארודיה. עם זאת, משהו שם בעבודת הבימוי של ג'יימס וואטס (שזהו סרטו השני), באווירה של הסרט והסצנות שכן עובדות, העידו שיש פה מישהו שיכול לעשות המון דברים מאוד מעניינים. הוא רק צריך תסריט קצת יותר יציב ומישהו שאיננו הוא שיערוך את זה.

הטוויסט הכי טוב בסרט אימה השנה
בלי ספויילרים, הגילוי לקראת המערכה האחרונה של "סיפור אימה קלאסי" היה די מגניב.

הטוויסט הכי צפוי בסרט אימה השנה
הרבה דברים עובדים לטובת "אתמול בלילה בסוהו". טוב, בסדר, לא "הרבה", אבל יש כמה. כל אלו פשוט קורסים אל תוך בור באדמה כמו רמפלסטילסקין כשמגיעים לגילוי "המפתיע" של המערכה האחרונה, כזה שגם היה צפוי אש, וגם מחליש ואפילו בוגד בכל הדרמה. סיום מבאס לסרט שהיה יכול להיות להיט.

הפינה על שם סטיבן קינג לכל המחוות אליו בסרטי אימה השנה
להוציא את העיבוד הטלוויזיוני ל"העמדה", סטיבן קינג וספריו לא נכחו על המסך השנה, אחרי המתקפה המשוגעת שהייתה לנו לאחרונה. אבל זה לא אומר שסרטי האימה שכחו ממנו.
מבין כל המחוות זכורות לי בעיקר חמש יוצאות דופן. "קארי" קיבל מקום פעמיים, עם "הכוח" המתרחש ב-1974 ובו אחת הדמויות קוראת את הספר (שכמובן יהדהד לעלילת הסרט), וב"סיאנס" שם גם מדובר במתבגרת שחווה בריונות ואף לאחת הדמויות קוראים קארי. "הניצוץ" בלט פעמיים עם פטריק ווילסון מתרוצץ אחוז דיבוק עם גרזן, ועם רגע ב"הילד מאחורי הדלת" בו דמות מופיעה מעבר למשקוף עם גרזן, בדיוק כמו ג'ק ניקולסון. לזה אני מרשה לעצמי להוסיף גם את "בית הסיוטים", שם רבקה הול התנהגה ונראתה בדיוק כמו שלי דובאל במסאטרפיס של קובריק.

הרימייק/סרט המשך הכי טוב השנה לסרט אימה
"לזמן את הרוע 3" ו"טבח מסיבת הפיג'מות" היו יכולים לקחת את התואר הזה, אבל באמת שאין בכלל תחרות לרימייק שהרים קימו סטמבואל לסרט האייטיז האינדונזי "מלכת הכישוף השחור". אמנם לא ראיתי את המקורי (מקווה לתקן את העניין הזה בהקדם), אבל זה באמת היה סרט משובח, מפחיד ועשוי מצוין. אני מבקש עוד מסטמבואל בחיי, בבקשה.

הרימייק/סרט המשך הכי רע של השנה
ישנם שלושה סרטים שיכלו לקחת את התואר הזה אבל ניצלו, בעיקר כי הם לפחות היו עשויים באופן טוב והושקע בהם לא מעט. אלו "האלווין 2: הנקמה", "קנדימן" ו"מקום שקט 2". מבאסים ככל שיהיו, כל אלו באמת רחוקים גלקסיות מסרט ההמשך הכי מחפיר ועלוב שיצא השנה, ממש חרפה מהמעלה הראשונה, והוא "המסור: המעגל נסגר". כמעט לא סביר כמה מגוחך היה הדבר הזה, שלא נדבר איך הוא לגמרי פספס כל הרעיון של ג'יגסו.

מצעד הפסיכופטים הטובים ביותר של השנה
5. ונאבל (ביל סייג', אלא מי?) – "טעות בכיוון"
4. אליזבת' (ג'נה מאלון) – "אנטבלום"
3. אלקסיה (אגת'ה רוסל) – "טיטאן"
2. אלואיז (לורטה דיוויין) – "כישוף"
1. מדרייק (דניאל גיליס) – "לחזור הביתה בחשיכה"

מצעד היצורים/מפלצות הטובים ביותר של השנה
5. נדיה – "שמיים אדומים כדם"
4. פאטי – "לעזאזל"
3. קנדישה – "קנדישה"
2. הרוצח – "מורעל"
1. ראטמה – "V/H/S/94"

לחזור הביתה בחשיכה

סרט האימה שהיה לו כל כך הרבה מה להגיד שהוא שכח להיות סרט
אג'נדות הם משהו שאני באופן אישי תמיד מעריך, בסרטים באופן כללי ובקולנוע האימה בפרט. אבל לפעמים הצורך להרים דיונים בטוויטר לגמרי משתלט על הסרט וחונק אותו לגמרי. זה קרה השנה כמה פעמים, בטח בכל מה שקשור לאקולוגיה, החוויה השחורה, ופשעים על רקע מיני. על פניו, זה קלאסי לתת את התואר הזה לגרסת 2021 של "קנדימן", סרט שמרגיש יותר כמו שרשור טוויטר מאשר נראטיב קולנועי, אבל האמת שהיה סרט שעשה את זה הרבה יותר גרוע.
אני מדבר על חלק ב' בטרילוגייה המחודשת של מייקל מאיירס, "האלווין 2: הנקמה". התסריט עושה כל כך הרבה עיוותי שרירים כדי להצדיק את מה שהוא רוצה להגיד על "טראומה קולקטיבית" ו"השנאה מעוורת" שהוא פשוט מקריב לא רק את הרוצח האיקוני במסכה, אלא גם את כל מה שהוא בנה בסרט הקודם (וזה לא היה הרבה להתחיל ממנו). "האלווין 2: הנקמה" הוא סרט מאוד לא טוב, כזה שמרוב רצון להראות שהוא לא סתם איזה סרט סלאשרים, שיש בו יותר, הוא בגד בעצמו והרחיק מעצמו את הצופים. המון בחירות שגויות.

הסרט הכי טוב שלגמרי מאבד כוח לקראת המערכה האחרונה
"בית הסיוטים"

הסרט הכי מפוקפק שלגמרי שווה את הכל בזכות המערכה האחרונה
"מורעל"

סרטי האימה המצטיינים בחלוקה לתתי ז'אנרים
רוחות – "המדיום"
סלאשרים – "טבח מסיבת הפיג'מות"
כתות – "סיפור אימה קלאסי"
חופשה שהשתבשה – "לעזאזל"
ערפדים – "שמיים אדומים כדם"
אנשי זאב – ראיתי שניים השנה, "טדי" ו"זאבים בתוכנו". שניהם לא טובים.

פרס מיוחד להצטיינות ביצירת סרט אימה בלוקיישן בודד
היו כמה סרטים די מגניבים השנה שמתרחשים כולם בחלל מצומצם אחד, בין אם אחוזה, דירה או אפילו חדר. לא בטוח אם זה עניין הבידוד או סתם מגבלות התקציב, אבל כשיודעים איך עושים את זה כמו שצריך, לא שמים לב בכמה מעט מטר מרובע משתמשים.
מבין כל היוצרות והיוצרים שניסו, זוג במאים אמריקאי, ג'סטין פאוול ודיויד צ'רבונייר, עשו זאת השנה לא פעם אחת – אלא פעמיים. גם "השד" וגם "הילד מאחורי הדלת" הכניסו ילדון לתוך עולם של סיוטים בין כמה קירות, פעם אחת על-טבעי ופעם אחת ריאליסטי מדי, והפכו חדרים ודלתות ליקום של ביעותים. אלו אולי לא שני סרטי האימה הכי טובים של השנה, אבל הם עשויים באופן כל כך חכם ומיומן שאי אפשר שלא להעריך.

סרט האימה שהיה יכול להיות אירוע השנה אבל כל היקום היה נגדו
הסיפור מאחורי "האיש הריק" הוא אחד המעניינים של השנה בתחום הקולנוע, בעיני, וזה מתסכל כמה טוב זה היה יכול להיות אילולא רצף התזמונים המנחוס ביותר בעולם. כתבתי על הכל ממש בתחילת השנה.

סרט האימה שהיה יכול להיות אירוע השנה אבל די פישל ואין לו את מי להאשים
"מקום שקט 2" היה פשוט אכזבה מוחלטת. לקח את כל הדברים שכן עבדו בסרט הראשון, העיף אותם לעזאזל, וניסה להרחיב את היקום של הסרט אבל בדרך רק צמצם אותו לכלום ושום דבר. בינתיים העבודה על השלישי מתעכבת, אז נראה אם משהו בכלל ימשיך מזה.

סרט האימה שבוודאות ראיתי ואני לחלוטין לא זוכר ממנו כלום
כשאתה רואה מעל 300 סרטים בשנה, שישית מהם סרטי אימה, אתה פשוט לא יכול לזכור הכל. אני מנסה לרשום ולתעד, אבל אין מה לעשות, דברים לפעמים נופלים מהראש. עם זאת, מה שלא קורה כמעט אף פעם זה שסרט פשוט נשכח ממני לחלוטין ולא רק שאני לא מצליח להיזכר על מה הוא, אפילו אין לי פריים אחד בראש ממנו.
ב-20 ליוני ראיתי שני סרטי אימה. הראשון היה "כישוף" שהוזכר פה מקודם ואותו אני זוכר היטב, והשני הוא "סקאל: המסכה" – סרט ברזילאי שביימו ארמנדו פורסקה וקאפל פורמן. אני מילולית לא יכול לשחזר ממנו דבר. אפילו מעבר על הפוסטר והתמונות לא עוזר. ולפני שתשאלו, הייתי סחי בזמן הצפייה. אין לי מושג מה השתבש.

טרילוגיית רחוב הפחד

הצילום הטוב ביותר בסרט אימה
5. ג'ון גולסריאן – "קנדימן"
4. צ'אנג צו'נג-הון – "אתמול בלילה בסוהו"
3. ביורן סטייל בראטברג – "הסעודה"
2. אנסטוס נ. ניקוס – "האיש הריק"
1. רובן אימפנס – "טיטאן"

העריכה הטובה ביותר בסרט אימה
5. רוברט בנג'מין ואליסטר גרירסון – "לעזאזל"
4. פדריקו פאלמנירי – "סיפור אימה קלאסי"
3. בן וויטלי – "באדמה"
2. ז'אן-כריסטוף בוזי – "טיטאן"
1. מארק טאונס – "הצנזורית"

התסריט הטוב ביותר לסרט אימה
3. בריאנה גראנט – "הסיוט של מיי"
2. סוזן קיילי – "מסיבת טבח הפיג'מות"
1. ג'ולי דקורנו – "טיטאן"
נשבע לכם שיצא במקרה שכולן תסריטאיות

האפקטים הטובים ביותר לסרט אימה
3. "מקום שקט 2"
2. "מורעל"
1. "המדיום"

אות הקשת לייצוג להטב"קי בסרט אימה השנה
יותר ויותר סרטי אימה מתחילים להציב במרכזם גיבורים על הקשת הלהטב"קית, חלקם הופכים את זה לעניין מרכזי וחלקם פשוט מתייחסים לזה באגביות. אני אוהב את שתי האופציות. אבל באמת שהשנה לא היה משהו מרגש ומגניב יותר מאשר אחד מאירועי האימה של השנה באופן כללי – טרילוגיית "רחוב הפחד" של נטפליקס.
לא כולם נדלקו על העניין, ואני יכול להבין, אבל שלושת הסרטים שיצאו לסטרימינג שבוע אחרי שבוע היו גם אימתונים מהנים במיוחד וכשזה מגיע לייצוג גאה, זה בכלל היה סיבה לחגיגה.
עוד שניים שכדאי להזכיר: "ספירלה" (לא סרט ההמשך ל"המסור", כמובן) ו"אנחנו חייבים לעשות משהו".

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה – שחקן
5. בן או'טול – "לעזאזל"
4. דייב דיויס – "השומר"
3. וינסן לינדן – "טיטאן"
2. אדי פירמן האקים ז"ל – "מלכת הכישוף השחור"
1. דניאל גיליס – "לחזור הביתה בחשיכה"

ההופעה הטוב ביותר של השנה – שחקנית
5. תומאסין מקנזי – "אתמול בלילה בסוהו"
4. מורפיד קלארק – "מוד הקדושה"
3. אנדי מאטיצ'ק – "בן"
2. נארילייה גולמונגקולפץ' – "המדיום"
1. אגתה רוסל – "טיטאן"

סרטי האימה הכי גרועים של השנה, שלא היה לי את השכל להפסיק באמצע
5. "זאבים בתוכנו"
4. "חילול"
3. "ארץ הפלאות של ווילי"
2. "דברים שראינו ושמענו"
1. "המסור: המעגל נסגר"

סרט האימה שהוא אולי הכי גרוע או אולי הכי טוב אין לי מושג בחיי זה הכי מבלבל שהיה לי
"זמן" של מ. נייט שיאמלאן. אני חייב לראות את זה עוד פעם בשביל להחליט, אבל ממש לא בטוח שאני רוצה.

סרטי האימה הטובים ביותר של 2021

מורעל

לפני שנגיע לנבחרי האישיים, ביקשתי שוב מחברי סריטה לבחור את חמשת המצטיינים שלהם, כאשר הם יכולים להחליט בלי התערבות שלי מה נכלל כסרט אימה ומה לא. התוצאות לפניכם.

אורון שמיר:
5. "נתראה בשמחות"
4. "הצנזורית"
3. "טיטאן"
2. "אתמול בלילה בסוהו"
1. "מורעל"

עופר ליברגל:
5. "צעירה ומבטיחה"
4. "סיפור אימה קלאסי"
3. "אתמול בלילה בסוהו"
2. "מוד הקדושה"
1. "טיטאן"

לירון סיני:
5. "מורעל"
4. "אזהרה"
3. "האנטר האנטר"
2. "לחזור הביתה בחשיכה"
1. "בית הסיוטים"

חמשת סרטי האימה האהובים עלי, עבדכם הנאמן, אור סיגולי:
5. "טבח מסיבת הפיג'מות" – נאמר כבר הכל. מפתיע, מצחיק, מקורי ונהדר לפחות עד המערכה האחרונה.
4. "מורעל" – שני שליש טמטום שלא יתואר, שליש רכבת ההרים הכי מטורללת ומסעירה של השנה. הוא גם האמריקאי היחיד בחמישייה שלי.
3. "מלכת הכישוף השחור" – תמיד אפשר לסמוך על איזו יציאה אינדונזית שתזכיר לנו למה אנחנו אוהבים את החרא הזה.
2. "המדיום" – נציג תאילנד לאוסקר (בהצלחה עם זה, חמודים) הוא סרט מעט ארוך מדי, אבל אין בו רגע משעמם.
1. "טיטאן" – יהיו כמה מכם שיחשבו שאני מרמה, אבל על אף הכתרים שקשרו לו, נציג צרפת לאוסקר הוא סרט אימה לכל דבר ועניין, בעיני, ובאמת שאי אפשר לתת את התואר לאף אחד אחר. אחרי האכזבה היחסית שלי מ"נא", אני מוכן לכל דבר שג'וליה דוקרנו תבחר לעשות.

ובזאת עוד שנה מאחורינו. בחייאת שהבאה תהיה יותר נורמלית… זה לא שלפלאנטה הזו יש עוד יותר מדי זמן.