סרטי 2017: סיכום מחצית

ששת חודשי 2017 הראשונים מאחורינו, וזה הזמן כהרגלינו לסיכום מחציתה של השנה! הפוסט שבו אני, יחד אתכם, עוצר ומסתכל על מה שהיה לנו עד עכשיו רגע לפני שיא הקיץ ועונות הפרסים שתגיע מאוחר יותר, ולנסות להוציא את המיטב ממה שעבר עלינו.
זהו סיכום המחצית השישי (!) של סריטה, ובזמן שאני סמוך ובטוח שרובכם כבר מכירים את הקונספט, בכל זאת אעשה ריענון קצר. הסרטים שמשתתפים בסיכום המחצית הם כאלו שבכורתם העולמית הייתה ב-2017, כלומר לא כאלו שנולדו ב-2016, ישראלים או זרים, וקיבלו הפצה מאוחרת מסיבות כאלו ואחרות. מכיוון שאני לא כותב על סרטים שלא ראיתי, לטובת הסיכום אני מנסה להדביק כמה שיותר סרטים חדשים, כנגד כל היגיון בריא, אבל כמובן שיש כאלו שפספסתי, ולא אשקר לכם – לא בטוח אם אי פעם אטרח להשלים. לדעתי החורים הגדולים שלי מ-2017 עד כה הם "משמר המפרץ", "המלך ארתור", "שודדי הקאריביים: נקמתו של סאלאזר", "הצלף" ו"חמישים גוונים של אופל".

אני חייב לציין שבעיני מחצית 2017 הייתה חלשה יותר מקודמותיה, לפחות מאז שהתחלתי עם העניין ב-2012, אבל זה רק עושה אותי אופטימי להמשך השנה. ועדיין, היו לא מעט דברים שחייבים לדבר עליהם. טוב, לא באמת חייבים. יותר רוצים. וגם את זה אפשר לקחת בערבון מוגבל. בכל מקרה, הבנתם למה אני מתכוון. אז קדימה, בואו נעשה את זה.

כמיטב המסורת, נתחיל עם הסרטים הכי טובים מ-2016 שהגיעו אלינו במהלך 2017, עד כה:
5. "זה רק סוף העולם" – Juste la Fin du Monde
לא כולם התחברו לסרט החדש של ילד הפלא הקנדי זאווייה דולן, ואני לגמרי יכול להבין אותם. סרטו האחרון הוא צעקני, אינטנסיבי ומאוד מתיש. עם זאת, אני לגמרי נשאבתי לעולם הויזואלי הפשוט מדהים שלו, להופעות המעולות, ולעובדה שהוא רץ קדימה בלי לראות בעיניים למרות שזה גורם לו ליפול ולמעוד לא פעם. כתבתי על כך לכלכליסט.

4. "ג'קי" – Jackie
הבמאי הצ'יליאני פבלו לאריין עבר לאנגלית לביים ביוגרפיה משונה על ימיה האחרונים של ג'קי קנדי כגברת הראשונה של ארה"ב לאחר ההתנקשות בבעלה. הסרט לא התקבל היטב אצל הקהל בארץ ובחו"ל, כנראה בגלל הפער בין הציפיות לסרט המאתגר והמשונה הזה. התייחסתי לכך באריכות בסקירה עליו.

3. "נרודה" – Neruda
ושוב פבלו לאריין, הפעם במולדתו. הבמאי הזה סידר לנו את הדאבל פיצ'ר הכי מעולה של השנה – שתי ביוגרפיות קולנועיות שבהן ברור שהבמאי ממש לא מעוניין בסקירה היסטורית, אלא לוקח את המסגרת הסיפורית כדי להגיד דברים גדולים יותר על הערצה ועל אומנות. כתבתי על הסרט לכלכליסט.

2. "שתיקה" – Silence
עוד סרט שנוי במחלוקת, הפעם מבית היוצר של מרטין סקורסזי. אני לא חושב שהסרט החזיק יותר משבועיים בארץ, וגם הפעם מאוד ברור למה. זו דרמה ארוכה ואיטית, שבטח הוציאה את המיץ לרוב מי שהגיע אליה במחשבה שליאם ניסן הוא התפקיד הראשי (בכל זאת, הוא היה על כל הפוסטרים בארץ). על אף כמה סצנות בעייתיות, אני ישבתי מרותק ולא בדקתי את השעון אפילו פעם אחת. סקורסזי הזה, שיהיה בריא. גם עליו כתבתי לעיתון.

1. "אור ירח" – Moonlight
כן, זה קרה השנה למרות שמרגיש כאילו עבר עשור מאז אותה פאשלת טקס האוסקר, שהפכה לאחד הדברים השמחים ביותר שהיה אפשר לחשוב עליהם. סרטו השני של בארי ג'נקינס, בו צפיתי פעמיים, הוא סרט כל כך רגיש ומיוחד, שהוא פרק אותי לגורמים. הופעות מעולות, עיצוב סאונד יוצא דופן, מבנה חכם, והכל בדולר וחצי. ככה זה כשמוכשרים.

ובמעבר מהיר ועצבני לסרטי 2017, עם הקטגוריה הפותחת – האקשן הכי טוב עד כה:
אבל זה לא הולך להיות "מהיר ועצבני 8" למרות שהוא היה קרוב מאוד. האקשן הכי טוב של 2017 עד כה הוא בסרטו החדש של אדגר רייט, "בייבי דרייבר". באמת מדובר בכמה מסצנות המרדפים וההימלטויות המדהימות שראיתי במה שמרגיש כמו מחזמר האקשן הראשון. חבל שכל שאר הדברים בסרט כל כך פושרים.
חייבים גם לתת איזכור ל"לוגאן – וולברין" שגם לו לא היה חסר בתחום הפעולה.

הרגע המביך ביותר של השנה עד כה:
זאת לא הפעם האחרונה שתשמעו פה על "הנוסע השמיני: קובננט", אבל למרות שהיו לא מעט סצנות שגרמו לי לבלבול ומבוכה במהלך השנה, הרגע בו פאסבינדר ופאסבינדר מנגנים יחדיו על החליל פשוט שברה אותי. באמת שהתפללתי שבאיזשהו שלב ג'יי.קיי. סימונס יתפרץ לחדר ויזרוק עליהם כיסא.

תואר ה"בבקשה תמשיך לעשות את מה שאתה עושה" עד כה:
בעבר זכו בתואר הזה ווס אנדרסון, ניקולס סטולר, פיט דוקטר וניקולס וינדינג רפן. השנה, לראשונה, התואר הזה ילך לשחקן. האמת שהייתה לי דילמה בין שניים, ובסופו של דבר מי שלקח את המקום הראשון הוא השחקן הבריטי לוק אוונס, שבגדול אין ספק שהחיבה שלי אליו איננה פרופורציונלית, אבל זה עדיין לא סותר את זה שהוא גנב את ההצגה ב"היפה והחיה", לרמה שרוב הזמן לא הבנתי למה גאסטון בגילומו מבזבז זמן על הגבינה הלבנה הקרויה בל. בנוסף לזה הייתה לו הופעת אורח ב"מהיר ועצבני 8" ששימחה אותי באופן מביך.
אם תהיתם, זה שנתן לו פייט לתואר הנחשק הוא כריס פיין.

תואר ה"בבקשה תפסיק לעשות את מה שאתה עושה" עד כה:
גם הפעם הייתה לי דילמה בין שני גברים, אך הפעם בין שחקן ובמאי. מצד אחד, רידלי סקוט חייב להתאפס על החיים שלו ולחזור לעשות סרטים ששווה לראות. מצד שני, מישהו חייב להושיב את כריס פראט לשיחה ולהגיד לו שהקטע שגרם לנו להתאהב בו עד מעל האוזניים ב-2014 כבר מתחיל להתיש. לכן כן, תואר הבבקשה תפסיק של השנה הולך לכריס פראט, שאחרי שעשה את אותו תפקיד בכל ארבעת הסרטים האחרונים שלו שראיתי – "שומרי הגלקסיה", "עולם היורה", "שבעת המופלאים" ו"שומרי הגלקסיה 2" השנה, זה כבר עובד פחות. אתוודה שלא ראיתי את "הנוסעים" או את "ג'ם וההולוגרמות" (כן, זה קרה. אל תשאלו), אבל קשה לי להאמין שהם יגרמו לי לחשוב משהו אחר.
בעבר התואר נפל בחלקם של טים ברטון, ג'וני דפ, מייקל מאן וגרטה גרוויג.

לוק אוונס

הכי לא ציפינו שתחזור, והאמת שאנחנו לא לגמרי בטוחים מה אנחנו מרגישים לגבי זה עד כה:
לפתע, מבלי שנראה את זה מגיע, צץ לו יואן ברמר בן ה-45 בשניים מהסרטים הכי מדוברים של השנה. בראשון חזר לגלם את ספאד, הדמות שפרסמה אותו, בעלילות הג'נקים הסקוטים של "טריינספוטינג 2", ואז שוב כאחד מבני פמלייתה של דיאנה פרינס ב"וונדר וומן". לא בטוח מאיזו חופשה ארוכה חזר הסוכן שלו, אבל סחתיין על ההתעוררות. עם זאת, בכנות, על אף שדרוג זמן המסך ב"טריינספוטינג 2" ותפקידו הבולט באחת ההצלחות הגדולות של השנה, ברמר לא היה בדיוק הדבר הכי מוצלח בשניהם. למעשה, אני חייב להודות שההפך. אבל אני משתדל לפרגן בכל זאת.

גנב/ת הסצנות של השנה עד כה:
כמעט, ממש כמעט, התואר הלך בפעם השנייה לג'ייסון סטיית'האם בזכות "מהיר ועצבני 8" (התואר הקודם הגיע לו בזכות "מרגלת"), אבל אין מה לעשות, מאוד מאוד קשה להתחרות בקייט מקינון. אחרי שהייתה חלק מאנשי השנה שלנו בתום 2016, מקינון חזרה כדי לעשות שפטים ב"לילה קשוח" והטירוף שלה היה פשוט היסטרי. כחברתה האוסטרלית של הגיבורה, מקינון ממש לא לקחה שבויים והשאירה אבק לכל חברותיה המוכשרות למסך. אני מבין אם יש צופים שזה היה להם יותר מדי, אבל אני לא נמניתי עליהם. אני רק רציתי ממנה עוד.
במקום השלישי: לילריי האוורי ב"תברח".

הדיבוב הכי טוב עד כה:
מאז יוסד התואר הזה לפני שנתיים, זכו בו מדובבים מצוינים בסרטים שנעים בין האכזבה לפח. הראשון היה ג'יימס ספיידר ב"הנוקמים: עידן אולטרון", והשני היה ג'וש גאד ב"אנגרי בירדס". זה ממשיך גם השנה. הדיבוב הטוב ביותר, בעיני לפחות, היה של זאק גאליפיאנקיס ב"לגו באטמן" בתפקיד הג'וקר.
במקום השני: ברדלי קופר – "שומרי הגלקסיה".

ההופעה הכי טובה של שחקן עד כה:
5. ריצ'רד גיר – "נורמן: עלייתו המתונה ונפילתו התלולה של מאכער ניו יורק"
4. ג'ים ברודבנט – "תחושה של סוף"
3. לוק אוונס – "היפה והחיה"
2. יו ג'קמן – "לוגאן – וולברין"
1. פטריק סטיוארט – "לוגאן – וולברין"

ההופעה הכי טובה של שחקנית עד כה:
5. סקרלט ג'והנסון – "לילה קשוח"
4. מלאני לינסקי – "אני לא מרגישה בבית בעולם הזה יותר"
3. מקינה גרייס – "חיבור פשוט"
2. שירלי מקליין – "המילה האחרונה"
1. אן הת'וואי – "קולוסאל"

ההצלחה הכי תמוהה עד כה:
זה אמנם סרט שיצא בשנת 2016 במולדתו, אבל את רעידת האדמה הכה ברובה השנה – "זרים מושלמים", כמעט שעתיים שהן כולן פשוט צקצוק לשון אחד ארוך של דודה שלא מבינה למה האחיינים שלה כל הזמן בטלפון (רמז: כי היא טרחנית וסוף סוף אפשר לעשות משהו יעיל כשחייבים לבוא לבקר אותה). הסרט הכי מביך, מיותר, ילדותי, כתוב רע, מולחן מחפיר, משוחק קטסטרופלי ומעליב את האנושות של השנה, היה למגה-להיט בישראל. מעניין למה. אה, זה בגלל שהוא איכותי כי הוא לא דובר אנגלית והוא עכשווי וחשוב כי הוא מדבר על האסון המודרני שהוא טלפונים ניידים. איזה נאחס זה טלפונים ניידים, הא? תהיה מותק, תעבירו לי את הסוכריות בצלופן שלי, בבקשה.

הכישלון הכי תמוה של השנה עד כה:
אני באמת מבין למה לא כולם התחברו ל"לילה קשוח". ההומור הוא מאוד מסוים, הסרט מחליף טונים בצורה די מטרידה, ויש בו אי אילו סצנות בעלות אתיקה מפוקפקת. מצד שני, זה גם בדרך כלל מה שקורה בכל קומדיית קיץ אי פעם. ועם זאת, סרטה של לוצ'יה אניילו היה בארה"ב למפח נפשי קופתי, ואני לא בטוח אם בארץ המצב יותר טוב. לפעמים אני פשוט לא מבין איך ולמה דברים קורים.

ובהקשר הזה – הכי זאת לא אשמתך עד כה:
ואם כבר ב"לילה קשוח" עסקינן, סקרלט ג'והנסון כיכבה בשני סרטים השנה. הראשון היה "הרוח במעטפת" והשני אותה קומדיה פרועה. שניהם היו לכישלונות איומים שערערו את מעמדה ככוכבת מכניסה. זה מצער כי ג'והנסון לא רק שמוכיחה שנה אחרי שנה שהיא שחקנית ורסטילית ומצוינת, אלא שהיא גם בוחרת פרויקטים לא רעים בדרך כלל. אני דווקא בעד שני הסרטים המוזכרים, אבל הקונצנזוס היה נגדם, ואני ממש מקווה שהיא לא תפגע מזה. כן, אני דואג לסקרלט ג'והנסון. אני יודע שזה פאתטי אבל כזה אני, רגיש ודואג גם לשחקנים יפים כמו אלוהים שמרוויחים מיליארדים ולא מודעים אלי או מעוניינים בקיום שלי בכלל.

סקרלט והחבורה, "לילה קשוח"

הדמות הטובה ביותר עד כה:
במקרה לחלוטין, רק דמויות גבריות זכו בתואר הזה מאז החלנו בסיכום המחצית: הענק הירוק של "הנוקמים", אייליין מ"ספרינג ברייקרס", בני האסטרונאוט מ"סרט לגו", אימורטן ג'ו של "מקס הזועם: כביש הזעם", ובשנה שעברה הובי דויל הכפרה מ"יחי הקיסר!". הגיע הזמן לשינוי. אבל גם בלי קשר, הדמות האהובה עלי ביותר עד כה היא רות מהקומדיה השחורה "אני לא מרגישה בבית בעולם הזה יותר". זה כמובן קשור להופעה הנהדרת של מלאני לינסקי, אבל הרי איך אפשר שלא להתאהב בדמות הזו שהיא גם מאוד אנושית, גם פגיעה, גם מצחיקה, גם עוברת יופי של תהליך, וגם שהדבר היחיד שהיא רוצה הוא "שאנשים יפסיקו להיות חראות".
ציון לשבח: פיפה מ"לילה קשוח", פטרישיה מ"ספליט" וכריס, הגיבור של "תברח".

מצעד הקטעים המטומטמים ביותר ב"הנוסע השמיני: קובננט":
5. "אני יודע שאנחנו עוד מעט נגיע לכוכב הלכת שבו אנחנו עומדים להקים מושבה, אבל כדאי שנסטה ממסלולנו בשביל לבדוק שדר מצוקה שלא קשור אלינו בכלל."
4. "הא לך, מפלצת מרושעת! אירה בך ברובה שלי תוך כדי שאני מכוונת לכל מיכלי החמצן שמסביבי. זה יראה לך מה זה."
3. "הו, הנה כוכב לכת חדש ומסתורי שאין עליו אף סימני חיים. בואו נוריד את הקסדות מסנני האוויר שלנו, הרי יש פה חיטה!"
2. "עשה לי טובה, בבקשה זרוק אלי את הגרזן הזה. לא משנה שזה לא בטיחותי גם אם לא הייתי מנסה להתייצב על מנחת פתוח של חללית בזמן המראה כאשר מפלצת גלקטית מנסה להפוך אותי להמבורגר, אני לגמרי יכולה להתמודד עם זה."
1. "שלום לך, מר אנדרואיד מתבודד תימהוני וכפי הנראה חורש רעות. מה זאת אומרת? בוודאי שאבוא לדחוף את ראשי לתוך הביצה הרוטטת והענקית הזו שאתה מגדל במרתף המפוקפק שלך. אני בסך הכל קפטן הספינה המפגר ביותר בתולדות הקולנוע."

ואם אנחנו כבר בשוונג – הסרט העתידני הכי טוב עד כה, על קבוצת אנשים שצריכה להצעיד את האנושות קדימה ויוצאת למסע חללי שבו יאלצו להתמודד עם מפלץ בין גלקטי מתוחכם ולאט לאט ימותו עד שיישאר רק שורד אחרון:
"סימן חיים". למה? איזה סרט חשבתם?

רגע, יש עוד – סרט המפלצות הכי טוב עד כה, שבו קבוצת אנשים יוצאת לחקור טריטוריה לא נודעת, נופלים קורבן ליצור עוצמתי וקטלני, נתקלים במקרה במישהו שנתקע שם לפני שנים ואי אפשר לגמרי להיות ערבים לשפיותו, בזמן שהם נאלצים להתפצל ולמצוא את דרכם חזרה למקום מבטחים:
"קונג: אי הגולגולת". את זה דווקא חיבבתי באמת.

הנוסע השמיני: קורקינט

הבמאי הכי מבטיח עד כה:
ג'ורדן פיל. הלאה.

השילוב הכי מדהים בין תמונה וסאונד עד כה:
"בייבי דרייבר". כשמגיע, מגיע. בזמן שסרטים עצלים כמו "שומרי הגלקסיה 2" פשוט דוחפים אין ספור שירים שכולם אוהבים כדי לגרום לנו לחשוב שהפסקול מעולה, מגיע אדגר רייט ומראה איך אפשר לעשות את זה הכי נכון, מלהיב ומקורי שאפשר.

הכי למה את עדיין לא דמות קאלט ולמה למען השם אין עדיין ליין דראג שלם על שמך עד כה:
כמו כל דבר שאליזבת' בנקס עשתה בשנים האחרונות, גם ריטה רפולסה שלה ב"פאוור ריינג'רס" היא משהו שאני יכול לראות בלופים מעתה ועד עולם. אני רוצה סיבוב הופעות של הדמות הזו, תכנית ריאליטי בכיכובה ושכל הגיפים בעולם יהיו רק ממנה.

ההייפ הכי מוגזם עד כה:
בהתחלה שני סרטי גיבורי על נאבקו מלחמת חורמה על התואר הזה. הראשון הוא "וונדר וומן", והשני הוא "לוגאן – וולברין". את המקרה של הראשון אני יכול להבין, כי התגובות הלא פרופורציונליות לסרט אקשן-פנטזיה שהוא במקרה הטוב מניח את הדעת, קשורות לאהדה לגל גדות והשמחה הגדולה בכך שבמאית קיבלה הזדמנות לביים סרט רב תקציב והוציאה ממנו את המיטב. לעומת זאת, בהקשר של סרט האקס-מן, אני קצת יותר מבולבל. אין בכלל ספק שהוא הטוב ביותר מעולם המוטנטים, בטח מאז השניים הראשונים, אבל הסלטות באוויר על כך שהוא סרט גיבורי העל הטוב ביותר הזמנים, גיים-צ'יינג'ר, מתנה לאנושות ומחויב במועמדויות לאוסקר… ובכן, לא. זה סרט לא רע שנמתח הרבה יותר ממה שמגיע לו, עם כמה דמויות מיותרות וחשיבות עצמית שקצת מורידה. אבל אז, ברגע האחרון, נזכרתי מיהו אלוף ההייפ השקרי הרשמי של 2017. זהו ללא ספק "ג'ון וויק 2", אורגיית הנשק החלולה והמשעממת בכיכובו של קיאנו ריבס – שחקן שמצליח להיות לא אמין גם כשהוא משחק בשפת הסימנים. התגובות הראשוניות היו כל כך נלהבות שהיה אפשר לחשוב שבאמת קורה בו משהו.

הכי על מה אתם מתלוננים? זה אותו סרט כבר פאקינג שש עשרה שנים ואתם עדיין באים לראות אותו אז מה חשבתם שיהיה שונה בעצם עד כה:
את "מהיר ועצבני 8" ראיתי באיחור, הרבה אחרי שכולם כבר הודיעו שזה ממש לא כמו האחרונים והכיפים בסדרה, שזה מטופש, מוגזם, נטול היגיון, שהדמויות לא אמינות אפילו בתור לוני-טונס, ושזה וואו הכי כאילו מאכזב. ואכן, מה אגיד לכם, מאז שפול תומאס אנדרסון פרש מהמותג הזה אכן רואים התדרדרות בבניית העולם המנומקת שאפיינה את הסדרה מפרקים 4 עד 6. ממש התמסחרו שם ביוניברסל, וכבר לא משקיעים בפיתוח תסריט. הרי אנחנו זוכרים איך בסרט השישי הצופים בכל העולם החזיקו ידיים בהתרגשות כאשר הבינו שהסרט הוא בכלל סאטירה חברתית חריפה על קולוניאליזם ושיטות דיכוי היררכיות של הגמוניה גברית, ואיך בסרט השביעי הסצנה עם המכונית שקפצה מגורד שחקים אחד למשנהו דרך חלונות בערב הסעודית, המקום בו כל הנשים הולכות עם חוטיני, הייתה בעצם ייצוג קולנועי מבריק של עולמו הפנימי של הגיבור הרדוף על ידי הקפיטליזם הנאור ותסביך האב שלו.

הסרט הכי מאכזב עד כה:
בגדול אני צריך לשים פה את "בייבי דרייבר", אבל ראיתי אותו ממש לאחרונה ואני צריך קצת זמן לעכל. אולי אפילו להכיר בטעותי. לכן, עד אז, אכריז על "שומרי הגלקסיה 2" כאכזבה הגדולה של השנה, בעיקר כי הקודם היה הדבר הכי מרענן שאפשר לחשוב עליו במסגרת היקום המשותף של דיסני-מארוול, לעומת החדש שנראה כמו שעתוק חסר עניין וחזרה על אותן בדיחות שהיו מעולות ב-2014, אבל קצת פחות מסעירות היום.
מתמודדים נוספים על התואר: "טריינספוטינג 2" ו"לגו באטמן".

שומרי הגלקסיה 2

הסרט הכי מפתיע עד כה:
זה היה אמור להיות הרבה יותר גרוע, אבל "פאוור ריינג'רס" התגלה כסרט לגמרי סביר. אז בואו לא נהיה מפונקים, בסדר?

הסרט הכי מצחיק עד כה:
"לילה קשוח" בלי הרבה תחרות.

הסצנה האחת שהצילה סרט שלם עד כה:
סיקוונס הסיום של "סימן חיים".

ההופעה הכי גרועה עד כה:
3. קיאנו ריבס – "ג'ון וויק 2"
2. אמה ווטסון – "היפה והחיה"
1. בראד פיט – "מכונת מלחמה"

השימוש הכי מוזר במונח "טוויסט קולנועי" עד כה:
"ספליט". זה לא היה טוויסט מה שקרה בשנייה האחרונה של הסרט. "טוויסט" הוא משהו שהופך את כל הסרט על פיו, ומבהיר לצופים שכל מה שהם חשבו היה לא נכון. זה לא המצב בסרטו של מ. נייט שיימאלאן. מקסימום מדובר בהפתעה.

רגע של קולנוע ישראלי:
זה השלב בו אני עוצר לרגע את הרצף, כדי להסתכל על הקולנוע המקומי בשנה עד כה. לפי הספירה שלו, מינואר 2017 יצאו לבתי הקולנוע שמונה-עשרה סרטי קולנוע, אחד מהם תיעודי ("בן גוריון – אפילוג"). כלומר, ממוצע מושלם של שלושה סרטים בחודש, כמעט סרט בשבוע. זה מספר מאוד גדול, ועל פניו משמח, הרי איזה כיף לחיות במדינה שמייצרת כל כך הרבה סרטים שמגיעים למסך הגדול. באופן טבעי, המצב פחות מעודד כשמבינים שהרוב המוחץ של הסרטים נעלם מהאולמות אחרי שבועיים-שלושה. אולי זה בעיה של הפצה צפופה, אולי הסרטים עצמם לא משהו. כנראה שגם וגם.
מתוך 18 הסרטים פספסתי רק שלושה: "סיפור אהבה ארץ ישראלי", "מסע הטבעת" ו"בן גוריון – אפילוג". במבט על שאר ה-15 מאוד קשה לזקוף את הקולנוע הישראלי השנה לחיוב או לשלילה. הדבר הכי מעודד שאני יכול לחשוב עליו הוא ששניים משלושת הסרטים שהכי אהבתי הם תוצאה של במאית ערביה. מדובר כמובן ב"עניינים אישיים" של מהא חאג' ו"לא פה לא שם" של מייסלון חמוד. שניהם לעיתים מזייפים קצת בתחום הכתיבה, אבל הם מחפים על כך בעולם קולנועי סוחף ולא מעט הברקות, בעיקר של ליהוק. הסרט המצטיין השלישי הוא "תיקון" המהפנט של אבישי סיון.

הצמד הטוב ביותר עד כה:
5. כריס אוונס ומקינה גרייס – "חיבור פשוט"
4. יואן מקרגור וג'וני לי מילר – "טריינספוטינג 2"
3. גל גדות וכריס פיין – "וונדר וומן"
2. מלאני לינסקי ואלייז'ה ווד – "אני לא מרגישה בבית בעולם הזה יותר"
1. יו ג'קמן ופטריק סטוארט – "לוגאן – וולברין"

העירום הכי לא מוצדק עד כה:
3. "הנוסע השמיני: קובננט" – הזוג הלא זכיר הזה שעושה סקס במקלחת בזמן שמפלצת חלל מסתובבת באיזור כי היה בלבול ואנחנו בכלל נמצאים ב"יום שישי ה-13".
2. "לוגאן – וולברין" – הנוסעת בלימוזינה של לוגאן חושפת את החזה רק כי המפיק אמר לה "יאללה, יש לנו סיווג R ואנחנו לגמרי הולכים להשתמש בו על חשבונך. תני לנו קצת ציצים, בובה. אין שום דבר לא בסדר עם זה ב-2017".
1. "החטאים" – אני באמת לא מצליח להבין מדוע נאלצה השחקנית הצעירה והכל כך מוכשרת ג'וי ריגר לצאת בעירום מהמקלחת כדי לענות לטלפון באחת הסצנות האחרונות של הסרט. היא לא יכלה, נגיד, לקרוא ספר או לאכול סנדוויץ'? מה בקונספט של מקלחת היה כל כך דחוף לתסריט?

העירום הכי מוצדק עד כה:
כריס פיין ב"וונדר וומן". גם פה סצנת האמבטיה האקזוטית באי תמסקירה לא הייתה בדיוק הכרח תסריטאי, אבל זה בכל זאת מוצדק כי העולם צריך יותר סצנות עירום של כריס פיין. זו עובדה מדעית. מבחינתי אתם יכולים לקרוא לזה "מוסר כפול", אני אקרא לזה "לפחות הוא לא מגלם קטינה".

כריס פיין וגל גדות, "ונדר וומן"

הקאסט הטוב ביותר עד כה:
כל צוות השחקנים של "תברח" עשה עבודה פשוט נהדרת, גם אם היו שם כמה דמויות שלא לגמרי פוענחו עד הסוף. דניאל קאלויה הוא הברקה ענקית בתור הגיבור, אליסון וויליאמס הייתה נהדרת כבת זוגו, קתרין קינר ובראדלי וויטפורד נפלאים בתור ההורים, וכמובן לילריי האורי הבלתי נשכח. אליהם אפשר להוסיף את כיילב לנדרי ג'ונס, מרקוס הנדרסון, לייקית' סטנפילד, סטיבן רות ובטי גבריאל שיש לה סצנה אחת שעושה צמרמורות רק מהזיכרון. לגמרי ניצחון.
ציון לשבח: "לילה קשוח", "ניסוי בלקו" ו"מהיר ועצבני 8" רק כי אני יכול.

הקאסט הכי מבוזבז עד כה:
עם כל השמות המדהימים שמרכיבים את מדבבי "לגו באטמן" (זאק גליפיאנקיס, מייקל סרה, וויל ארנט, רוסאריו דוסון, מריה קארי, רייף פיינס, ג'ני סלייט, זואי קרביץ, אלי קמפר, ג'רמיין קלמנט, צ'נינג טייטום, ג'ונה היל ועוד ועוד) היה אפשר לקוות שייצא משהו קצת יותר זכיר מסרט האנימציה העצל והמאכזב הזה.

הרגעים הטובים ביותר של השנה עד כה:
5. "מהיר ועצבני 8" – מהומה בכלא
4. "המומיה" – התרסקות מטוס
3. "תברח" – הסיום
2. "שומרי הגלקסיה 2" – כתוביות פתיחה
1. "בייבי דרייבר" – שואו-דאון בחניון רב קומות

השחקן שיצא הכי טוב כנגד כל הסיכויים עד כה:
רק שחקן ענק כמו טוני סרבילו יכול לצאת ללא פגע מסרט מטומטם כמו הקומדיה "לזרום עם זה", שם הוא מגלם פסיכיאטר מדוכא שנסחף לעולמה של מאמנת כושר שכנראה נמצאת איפשהו על הספקטרום האוטיסטי. בעוד פאק יו שקיבלנו בעקבות הצלחת "זרים מושלמים", אפשר באמת רק להתנחם שאם סרבילו (שהעיף אותנו בעבר ב"האלוהי", "יפה לנצח" ו"יחי ההבדל הקטן") שרד גם את זה טוב, שום דבר לא ייגע בו.

השיט סטורם הכי מוגזם עד כה:
השיח של היום משתנה כל הזמן, ואפשר להתווכח האם אנחנו קורבנות של פוליטקלי קורקט קטלני, או שבעצם אנחנו מתחילים לפתח רגישות לזרמים שזרים לנו. כגבר לבן ששייך לדת השלטת באזורו, יש לי מעט מאוד יכולות לבקר מיעוטים על הדרך שבהם הם מוצגים, או לא מוצגים (מזל שאני גיי, אחרת לא הייתה לי שום זכות להשתלב בשום ויכוח אי פעם), ועדיין, דווקא בענייני הווייט-וושינג של "הרוח במעטפת" הרגשתי שמדובר בהפרזה. סיקרתי את הנושא לכלכליסט בהרחבה, אז אתם מוזמנים לעיין אם יש לכם זמן.

התסריט הכי גרוע עד כה:
מכיוון של"הנוסע השמיני: קובננט" לא היה תסריט, הוא לא כשיר להתמודד פה. מתמודד אחר לתואר, "לזרום עם זה" האיטלקי, נפסל ברגע האחרון כי לפחות יש לו מבנה. לכן המאבק על תואר התסריט הגרוע ביותר עד כה הצטמצם לשניים: "המילה האחרונה" שכתב סטוארט רוס פינק, ו"טריינספוטינג 2" שכתב ג'ון האדג'.
התחרות קשה, אבל אאלץ לפסוק לכיוון "טריינספוטינג 2" כי אם לא מספיק שאין שום דבר מעניין בסרט הזה והוא מבייש את קודמו, בסוף יש איזושהי מכת מחץ עם עלילת המשנה של בגבי וכל סיפור האב-בן הזה שלו, שכמעט גרם לי לצאת מהאולם. נוט קול, גאייז. נוט קול בכלל.

תואר "בשם כל מה שקדוש, איך אפילו כבוד האדמו"ר אדגר רייט לא הצליח להוציא ממך שחקן?" עד כה:
אנסל אלגורט. פשוט תפסיקו לנסות לגרום לדבר הזה לקרות.

הכי מהומה רבה על לא דבר עד כה:
הדמות הגאה הראשונה בסרט של דיסני! רגע מכונן בייצוג הלהט"בי בקולנוע! החרמות ברוסיה, אלבמה וצ'ייקירגיסטן התיכונה! מה אפשר לומר – איזה סיבוב יח"צ מעולה עשו אנשי "היפה והחיה" על העניין הזה, כאילו הם שנייה מלקבל תואר חסידי אומות עולם. בסופו של דבר הדמות הגאה המדוברת, זו של לה-פו (ג'וש גאד), הייתה אוסף סטריאוטיפים ארכאי של גייז, עם רגע ריקוד של מצמצת-פספסת שנייה לפני שהסרט מסתיים. לא זה מה שאנחנו צריכים עכשיו, דיסני, אבל ממש מעריכים את הניסיון למנף את זה על חשבוננו.

מתקפת הניינטיז התמוהה ביותר עד כה:
3. "טריינסופטינג 2" – סרט שאשכרה גורם לנו להתגעגע ל-1996, השנה בה ביבי נבחר לראשונה לראשות הממשלה.
2. "פאוור ריינג'רס" – העיבוד לסדרה שאפילו בשנות התשעים נראתה כמו תוצר של העשור שלפניה.
1. "בת'אני" – באמת איך לא ליהקו עדיין את שאנון דוהרטי וטום גרין לסרט אימה סוג ג'? לגמרי מה שהיה חסר לנו בחיים.

הקטילה הכי מוגזמת עד כה:
אני לא עומד להגן פה על סרט כמו "הצלצול 3", אבל כל מי שמחזיק ממנו כאחד מסרטי האימה הגרועים ביותר שנעשו (ושמעתי לא מעט כאלו), לא יודע כמה זבל יש שם בחוץ. הלוואי שגם לא ידעו.

הכי תכיר כבר בגיל שלך יא חביבי, עד כה:
טום קרוז נראה מעולה לגיל 55. אתם יודעים מה, הוא נראה מעולה גם לגיל 30. ובאמת אין שום בעיה שירוץ ויקפוץ ויתגלגל אם זה מה שעושה לו טוב, אבל למען השם, הוא חייב להפסיק ללהק לצדו שחקניות שצעירות ממנו ביותר משני עשורים לתפקיד בחירת ליבו שהולכת אחריו באש ובמים. הפעם זו אנאבל וואליס בת ה-33 ב"המומיה". לפני זה זאת הייתה קובי סמולדרס בת ה-34 ב"ג'ק ריצ'ר 2", ובקרוב זו תהיה שרה וורייט בת ה-33 ב"אמריקן מייד". זה מתחיל להיות לא נעים.

הכי איך אף אחד לא אמר בשיבת הפצה "תקשיבו, אל תקראו לסרט הזה ככה. אני ממש לא חושב שזה רעיון טוב לייצר אסוציאציה בין שואת העם היהודי ואנטומיה גברית אינטימית" עד כה:
"שקית של גולות".

הסרט הכי מרהיב של השנה עד כה:
5. "היפה והחיה"
4. "ג'ון וויק 2"
3. "העיר האבודה Z"
2. "הרוח במעטפת"
1. "A Cure for Wellness"

הסרט הזה שאפילו אי אפשר למצוא לו קטגוריה גם אם ממש מנסים:
"לפני שאפול". אתם לא זוכרים מה זה, וזה לחלוטין בסדר מצדי.

הסרטים הכי טובים עד כה:
מאז יסוד סיכום המחצית ב-2012, תמיד סיימתי בדירוג חמשת הסרטים הטובים ביותר עד כה. השנה זה לא אפשרי, כי בכל היקר לי לא הצלחתי למלא את חמשת המקומות. אז הפעם יהיו רק שלושה, כאשר המקום השני והשלישי הם במרחק רב מהראשון.

3. "לילה קשוח" – Rough Night
הקומדיה שהכי נהניתי ממנה השנה, עם הופעות מעולות של שחקניות אהובות ובמאית שמרשה לעצמה להתפרע. אתם מוזמנים לקרוא על כך באריכות בסקירה שלי.

2. "לוגאן – וולברין" – Logan
מרגיש כמו נצח, היחס הביקורתי היה מוגזם, אבל יחסית לשאר מה שקרה השנה בתחום האקשן והפנטזיה בהחלט יש מה להלל בו. והוא גם מקבל אקסטרה נקודות על סיווג R, ועל ההופעות המרהיבות של ג'קמן וסטוארט.

1. "תברח" – Get Out
בראש מעל כולם, הסרט היחיד מ-2017 שאני באמת יכול להמליץ עליו, היחיד מהשנה החולפת שהייתי מציל משואה גרעינית, הוא קומדיית האימה המשובחת של ג'ורדן פיל. איזה כיף שהוא הופץ פה, ואיזה כיף שעוד יש אנשים מוכשרים שיכולים לעשות דברים מוזרים וחדשניים בכזו מיומנות. סרטי האימה יושיענו.

לחובבי הנוסטלגיה – סיכומי מחצית הקודמים:
2012
2013
2014
2015
2016

תברח