• הרוכב
  • סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

"פאוור ריינג'רס" 2017, סקירה

24 במרץ 2017 מאת אור סיגולי

סדרת הטלוויזיה האמריקאית "פאוור ריינג'רס" בהפקת חיים סבן, המבוססת בכלל על סדרה יפנית, שודרה בישראל לראשונה בשנת 1993, והייתה ללהיט מטורף. כמי שהתבגר בשנות התשעים וחווה ממקור ראשון את ההיסטריה סביב הסדרה, אני חייב להודות שלא לגמרי הבנתי על מה המהומה. הייתי בן 11, ויכול להיות שזה היה קו התפר הגילאי שבין ילד שאמור להתלהב מחבר'ה שהופכים לרובוט או משהו בסגנון, לבין השלב שבו מביטים עליה בזלזול, כי היא לילדים קטנים ולמה השחקנים נלחמים באנשים שלובשים תחפושת של מפלצת מקרטון. לצורך העניין, סדרת האנימציה של "אקס-מן" הייתה אז הרבה יותר מסעירה מבחינתי. עם זאת, בהיותי ילד נגרר וחסר עמוד שדרה, גם אני מצאתי את עצמי מביע התלהבות מהסדרה הלא ברורה הזו, שבגלל דרך עשייתה אי אפשר לגמרי להבין אם היא אמריקאית, יפנית, או בכלל צולמה במהירות במהלך הפסקת הפרסומות של "בוקר של כיף" עם דליק ווליניץ.
ועם זאת, כשהגיעו הדיבורים על הסרט החדש, משהו בי נדלק. יכול להיות שזו התניה שנותרה בי מהימים לפני שהרגשתי צורך באישיות משל עצמי ולכן חיפשתי אותה אצל חברי לכיתה ו' לילך, או שאולי זה היה כי ידעתי שאליזבת בנקס משחקת את הרעה בסרט, וזה משהו שאני לא יכול להרשות לעצמי לפספס. תחליטו אתם מה פחות מביך.

אני מניח שכולנו ראינו את זה בא. באקלים הקולנועי של היום, מה יותר טבעי מגרסה נוספת של מותג הטלוויזיה והצעצועים המצליח? זה נשמע כל כך סביר, שמדהים שזה מגיע רק עכשיו. בתקופה בה הוליווד שואבת עד ייבוש כל חומר קיים, מקוביות לגו ועד הפרויקט המתוכנן של טרילוגיית סרטי טטריס (אני עדיין משוכנע שזו הטרלה, אבל כבר אי אפשר לדעת), הרי שובם של חמשת הטינאייג'רים הצבעוניים לקולנוע היה רק עניין של זמן.
עם זאת, בהתחשב בשנה שחלפה לה, אני בטוח שהברכיים של אנשי חברת ההפקה וההפצה "ליונסגייט" קצת רעדו. הפרויקט הזה הוכרז בשנת 2014, שנה לפני שסרט קצר ולא מורשה של ג'וזף קאהן המבוסס על גיבורי הסדרה הפך לויראלי, שנתיים לפני הכישלונות המהדהדים של "הצלחות בטוחות" המבוססות על מותגים מוכרים כמו "צבי הנינג'ה: יוצאים מהצללים", "מקס סטיל", "אליס בארץ המראה", "מכסחות השדים" ו"וורקראפט: ההתחלה". השוק הפך להיות פחות צפוי ממה שחשבו כולם, וההימורים הפכו להיות גדולים מדי. סימן שאלה גדול נתלה על "פאוור ריינג'רס" החדש, כי לא משנה כמה פופולרי המותג, שום דבר איננו בטוח.
"פאוור ריינג'רס" 2017 (Power Rangers, הפעם ללא "מייטי מורפין" בהתחלה, כמו בשם הסדרה) הופק בתקציב צנוע יחסית של 100 מיליון דולר, כך על פי הדיווחים. לצורך ההשוואה, סרט ההמשך ל"צבי הנינג'ה" עלה 135 מיליון, ו"וורקראפט" 160, עוד לפני הוצאות שיווק ויח"צ. זה יכול או להעיד על חשיבה חכמה שלא לוקחת סיכונים, או על פאניקה מהפסדים.

את הסרט ביים דין יזראלייט הדרום-אפריקני, שמאחוריו סרט אחד באורך מלא (Project Almanac). התסריט ניתן לידיו ג'ון ג'אטינס, שחתום על "פלדה אמיתית", "קונג: אי הגולגולת" והיה מועמד לאוסקר על "הטיסה", הוא בחר, כיאה לאתחול, לספר את סיפור מקור של סיירי הכוח, "אוריג'ין סטורי" בעברית. כלומר, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאף אחד בעולם לא יודע מה היו הפאוור ריינג'רס, ובונים את המותג מההתחלה. אני חייב להודות שהפעם זה דווקא בחירה הגיונית. גם כי עברו 20 שנה (ג'יזס…) מאז שני הסרטים הקודמים שנעשו על פי הסדרה, וגם כי לא נראה לי שמלכתחילה למישהו היה מושג מה הסיפור שם.
למתעניינים במסגרת העלילתית, נספר שלאחר פרולוג קצר, אנחנו מתמקמים בעיירה האמריקאית המנומנמת איינג'ל-גרוב שיש בה גם מכרה זהב וגם מעגן. שם אנחנו מכירים את ג'ייסון (דקרי מונטגומרי), שהיה אמור להיות כוכב נבחרת הפוטבול של המחזור שלו אבל התנהלותו המרדנית והפרועה גדעה את זה, והוא נתון במעצר בית עם חוקים מאוד לא ברורים. במהלך ריתוק בבית הספר הוא מכיר את בילי (ר.ג'יי. סיילר מ"אני, ארל וזאת שעומדת למות"), תלמיד אפרו-אמריקאי שמעיד על עצמו שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי, ואת קימברלי (נעמי סקוט) שהייתה אחת מהתלמידות הפופולריות בתיכון אבל סכסוך עם חברותיה נישל אותה מהמעמד הזה. בלילה אחד, שלושתם יחד עם עוד שני צעירים, זאק (לודי לין) וטריני (בקי ג'י.), מוצאים את עצמם באותו מכרה הזהב המקומי, שנהנה ממערך השמירה הלוקה ביותר בעולם, ומגלים חומר מוזר. קורים כמה דברים, ובוקר לאחר מכן הם מבינים שיש להם כוחות שלא היו לפני זה, ואז יש רובוט מדבר (ביל היידר), את הראש של בריאן קרנסטון (למעריצי השחקן אזהיר שנדמה שאת התפקיד שלו כולו הקליט בהודעות וואטסאפ ושלח להפקה. אל תצפו ליותר מדי), וחמשת הצעירים מגלים שהם קבוצה נבחרת, המשך לשושלת ארוכת שנים של פאוור ריינג'רים, ותפקידם לשמור על העולם מפני אויבים גדולים.
בשלב הזה נכנסת לסרט אליזבת בנקס בתפקיד הנושא את השם המופלא ריטה רפולסה, ובהופעה לוהטת כמו זהב מותך, ומוגזמת כמו הנאום של מירי רגב בפרסי אופיר 2016, מנסה להרוס את העולם כי למה לא.

נשים את הקלפים על השולחן – "פאוור ריינג'רס" הוא סרט טוב בהרבה ממה שהיה מותר לו להיות. הוא נראה מעולה, יש בו כמה סיקוונסים נהדרים של מרדפי מכוניות שמצולמים מתוך הרכבים המתהפכים, האפקטים משכנעים לגמרי, המוזיקה משובחת והמשחק של הצעירים מפתיע מאוד לטובה. הוא לוקח את עצמו ברצינות, אבל שזור בו הומור במינון מרשים, ועל אף שהיה אפשר בקלות להוריד ממנו 20 דקות לכאן או לכאן, הוא כיף. ואני לא מדבר בקטע אירוני, של כל כך רע שזה טוב. ממש לא. "פאוור ריינג'רס" הוא בחלקיו הפחות מוצלחים סרט סביר (בעיקר אלו הסנטימנטליים, שעוסקים במכאוביהם הפרטיים של הגיבורים) ובחלקיו המצטיינים הוא יופי של סרט קיץ. מה גם ששווה להכיר בעובדה שבסרט יש דמות ראשית שנמצאת, כאמור, על הספקטרום האוטיסטי. אני לא כל כך מושג האם עיצוב הדמות של בילי מציאותי או אמין, אבל הוא בהחלט מכובד, כזה שלא נראה נצלני או ציני. יש גם רמיזה די עבה, במונחים של קולנוע הוליוודי, לגבי חד-מיניותה של אחת הדמויות. זה היה יכול להיות יותר אמיץ, אבל בואו נגיד את זה ככה – בהשוואה ל"נראות הגאה" שהבטיחו לנו ב"היפה והחיה", הרמיזה ב"פאוור ריינג'רס" מרגישה מעודנת כמו "כחול זה הצבע החם ביותר".

מה שמונע ממנו להיות קצת יותר משעתיים של ליהנות ולשכוח, הוא הכתיבה שלו. מדובר, אין מה לעשות, בסרט מטומטם. חמשת הגיבורים מאופיינים פחות מדוגמנים על קטלוג של קייטנת קיץ, ויש בו כל כך הרבה חורים שלפעמים נדמה שהתסריט נכתב תוך כדי צילומים ולא באופן כרונולוגי. אני מת לפרט על כולם, אבל זה בחזקת ספויילרים אז אוותר. בואו נגיד שכל מהלך של גברת רפולסה הידועה לשמצה מרגיש מטופש לחלוטין, אם יש דמות שעוברת מהלך רגשי בסרט זה חלף מעלי לחלוטין, וישנה איזו אווירת מייקל ביי על כל האופרציה, למרות שאין לו מעורבות בפרויקט.

לא באתי עם ציפיות גדולות מדי מ"פאוור ריינג'רס" 2017, אבל שמחתי לגלות שהתבדיתי. אני לא מנסה להלהיב אתכם יתר על המידה, זה באמת לא יותר מאורגיית אפקטים עם פסקול מקפיץ, והלוואי שהוליווד תפסיק למחזר את עצמה עד מוות. ובכל זאת, מתוך השלולית העכורה של תקופת הטרום-קיץ והקיץ, סרטו של דין יזראלייט מספק יופי של בהייה במסך, עם כמה צחוקים על הדרך ובלי הרגשה של בזבוז זמן מוחלט. לא משהו לקחת מאליו, בטח כשאנחנו יודעים כמה רע זה יכול להיגמר באותה מידה. שתי מילים יש לי בשבילכם בהקשר הזה – "ארבעה מופלאים".
ועכשיו, אחרי שזה קרה, האם אפשר סוף סוף לקבל את הגרסה הקולנועית של "אבירי האור הקסום"?

תגובות

  1. תמר הגיב:

    אליזבת בנקס נהדרת ממש ממש.

  2. דניאל הגיב:

    וואי אבירי האור הקסום זה יכול להיות גדול, בטח לילדי שנות השמונים…

  3. Natty Akav הגיב:

    סיכמת את המחשבות שלי על הסרט בצורה מדויקת. תהיה אחת, (דקרי מונטגומרי, אחד הדברים הבודדים שאהבתי ב"Stranger Things") דקרי לוהק לעונה השניה של Stranger Things ולפי מה שאני זוכר לא הופיע כלל בראשונה, פספסתי אותו לגמרי בסדרה?

    1. אור סיגולי הגיב:

      לא, אתה לגמרי צודק. התבלבלתי עם מישהו אחר. תודה ששמת לב.

      1. Natty Akav הגיב:

        עזוב את זה, בוא נדבר על זה שאהבת רק דברים בודדים ב Stranger Things ?

  4. מגדלור הגיב:

    זה לא נגמר כאן, הם כבר מדברים על סרט המשך עם טומי (הפאוור ריינג'ר הירוק/הלבן) כבחורה.

    1. אורון שמיר הגיב:

      הלוואי שהדיבורים היו רק על סרט המשך. בעולם של היום הכל זה יקום קולנועי:
      http://comicbook.com/movies/2017/03/25/there-is-an-6-film-power-rangers-movie-franchise-planned/

השאר תגובה