• ראש העכביש
  • סרטים חדשים: ״המיניונים: עלייתו של גרו״ בקולנוע
  • ״סרט בנות״, סקירה מסופשבוע גאווה
  • אימת החודש - יוני 2022
  • סקירה תיעודית כפולה על צמד סרטים ישראליים
  • אלביס
  • בלאק-פון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח מסכם על סרטים זוכים
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח אחרון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח של אורון לפני סגירה
  • פייר איילנד
  • ״שנות-אור״, סקירת פיקסאר
  • ״השיחוק״, סקירת נטפליקס
  • עולם היורה: עולם חדש
  • האדם הגרוע בעולם
  • RRR :סקירה לסנסציה של הקולנוע ההודי
  • ״אהבה בשחקים: מאווריק״, סקירה

אוסקר 2021/22: הסיפור המוזר של "קודה" מאנקדוטת סטרימינג לסרט שעוד יכול לעשות היסטוריה

23 במרץ 2022 מאת אור סיגולי

יותר מכל הסיפורים והתהליכים שמרכיבים את הדי.אן.איי של המרוץ לטקס האוסקר ה-94 שעומד להתקיים עוד כמה ימים, זה של "קודה" (CODA) הוא אולי המרתק והמשונה ביותר. דרך החתחתים שלו מיציאתו לעולם כמנצח, תגובת הנגד שהגיעה כמעט אוטומטית, גסיסתו האיטית ושובו לסיבוב נוסף בכוחות מחודשים, הוא אחד הנראטיבים הכי מעניינים של השנה האחרונה, שמעיד גם על הנוף על המשתנה של צריכת התוכן שלנו, שיווק ואסטרטגיה בתחום ההפצה, תזמון, החלטות חכמות רק בדיעבד ואולי הצצה גם לעתיד המתהווה.
המהלך של "קודה" מסרט שהיה קל, ולעיתים מתבקש, לזלזל בו ובאנשים מאחוריו, ועד למעמד של איום אמיתי על פרס הסרט הטוב ביותר די בדקה התשעים, הוא כזה ששווה להתעכב עליו כי לא רק שהוא עלול להכניס את הסטרימינג לעידן חדש, הוא גם יכול לשנות את כל עונת הפרסים שנים קדימה.

המנצח הראשון של 2021

"קודה" נחשף לפני יותר משנה, בפסטיבל סאנדנס 2021. באותה שנה האירוע הגדול בעולם הפך לראשונה לפסטיבל אונליין. אלו כמובן היו חדשות מאכזבות למדי ליוצרים, אבל כבר הוכח שאפשר להצליח גם בלי אולמות וקוקטיילים.
מבחינת עולם הסיקור והעוקבים אחר הפסטיבל דרך אתרי המדיה, זה הרגיש די אותו דבר, וכבר על ההתחלה מהדורת 2021 סימנה כמה שמות בולטים. הראשון שבהם היה "יהודה איש קריות והמשיח השחור" (שבגלל כל שיבושי ההפצה של אותה שנה היה בסאנדנס בזמן שכבר נחשב כחלק משמעותי במרוץ לאוסקר הקודם). אתו גם "מאס" של השחקן פראן קרנץ ו"חוצה את הקו" של רבקה הול, כש"קיץ של נשמה" ו"לברוח" היו המדוברים ביותר בתחרות התיעודית. במקביל, לא מעט עיניים הופנו לסרט אמריקאי בשם "קודה", דרמה שעוסקת בילדה מתבגרת שנולדה למשפחה חרשת וליבה נוהה בעקבות המוזיקה במקום עסק הדיג של אביה ואחיה. מעטים מהקהל האמריקאי ידעו שמדובר ברימייק לסרט בלגי-צרפתי בשם "משפחת בלייה" מ-2014 (שהיה הצלחה גדולה בארץ).

מרגע הקרנת (או הזרמת) הבכורה של "קודה", אותו עיבדה וביימה שון הדר, תשומת הלב כולה הופנתה אליו. הוא היה לשיחת היום על אף שהוא לא בדיוק החומר שאמור לאפיין את סרטי סאנדנס, כלומר סרטים עצמאיים שמנצלים את השוליים כדי לייצר אלטרנטיבה למיינסטרים, אלא מלודרמה קלה לעיכול ופשוטה בעשייתה באופן יחסי. התגובות אליו נעו מאלו שהתאהבו בו בין רגע, לאלו שחטפו פלאשבקים לסרטים כמו "אני, ארל וזאת שעומדת למות", שבעת הקרנתם בסאנדנס נחשבו עילוי, ואז כשכולם עזבו את יוטה הקפואה חזרה לחייהם, התגלה שזה כלום בשום דבר. מקרים קלאסיים של הייפ מוגזם שהרג סרט סביר. לכן כבר מרגע שנחשף לעולם, נוצרה איזו עננת טינה סביב היחס הנלהב מדי ל"קודה", כאילו הוא נמצא במקום הלא נכון, נטע זר בחגיגת הסרטים הספציפית הזו.
המחנות התומכים והמתנגדים שעלו מאדי הביקורת האמריקאית אפילו החריפו את עמדתם כאשר בטקס הסיום התגלה ש"קודה" פירק את התחרות. הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, בפרס לצוות השחקנים, בפרס חביב הקהל, ובפרס לשון הדר על בימוי, תסריט ועריכה. אלו המון תארים. באותו השלב הסרט גם נקנה על ידי ענקית הטכנולוגיה אפל לטובת שיבוץ בעולם הסטרימינג המתגבש שלהם אפלTV+, ב-25 מיליון דולר, הסכום גבוה ביותר שהוצע לסרט בתולדות הפסטיבל.
החל מהרגע הזה כל אחד היה חייב דעה על "קודה", ועם האקלים התרבותי שלנו, זה היה צריך להיות כמה שיותר קיצוני. עם זאת, השאלה האמיתית הייתה מה שירות הסטרימינג הולך לעשות עם הסרט הזה, והאם יידע לנצל את המומנטום.

שעת המבחן של התפוח הגדול

אפלTV+ התחילה את צעדיה בעולם התוכן ממש לאחרונה. ההשקה הייתה בנובמבר 2019, ועיקר התוצרים היו סדרות טלוויזיה, חלקן זכו ליחס מחבק ("תכנית בוקר", "דיקינסון" ובמיוחד "טד לאסו" שלקחה את האמי), רובן נעלמו. בתחום הסרטים הדברים היו פחות מהדהדים, כאשר סרטה האחרון של סופיה קופולה "On the Rocks", "פאלמר" ו"צ'רי" של האחים רוסו מחוץ ל-MCU, לא סחפו את העולם והרשתות. מתוך הכמות הזעומה של סרטים עם חותמת הסטרימינג החדש, "גרייהאונד" הצליח להיות מועמד לאוסקר על סאונד, ו"מוליכי הזאבים" זכה לתואר של אחד מסרטי האנימציה הטובים של 2020, אבל לא מספיק כדי לקחת תשומת לב מפיקסאר ו"נשמה". לא בדיוק כיבוש פסגה.
"קודה" היה מגרש חדש לאפל, והתקשורת עקבה באופן מאוד חשדני אחרי האסטרטגיה שלה, במיוחד כשהיה ברור שזה הסיכוי הכי טוב של הרשת להוכיח את עצמה בתחום הפרסים והאוסקר, שאיפה מרכזית של כל חברת סטרימינג כדי באמת להיחשב כחלק מהמועדון ולמשוך אליה כישרונות גדולים.

הרכישה של הסרט הייתה בשלב מאוד מאוד מוקדם של השנה, ולכן "קודה" סומן כשחקן אוסקר כסוג של ברירת מחדל: האופק של 2021 היה מאוד מעורפל, זאת הייתה אחת הדרמות-למבוגרים הבודדות שקיבלו תגובות חיוביות בשנתון הצעיר, והיה ברור שאפל תדחוף אותו ותשים עליו כסף. עם זאת, המהות המאוד קראוד-פליזרית ולא מסעירה של הסרט, יחד עם חוסר הניסיון של חברת ההפצה, העמידו הכל בסימן שאלה גדול במיוחד.
כשנחשף אופק ההפצה של אפל ל"קודה", זה נראה כאילו הם עושים את כל הטעויות. לא רק שהם בחרו לשחרר אותו באוגוסט, שזה אמנם טכנית רק ארבעה חודשים מהזנקת עונת הפרסים אבל במונחי קמפיין זה פחות או יותר שווה ערך למילניום, אלא גם הוציאו אותו במקביל לאולמות ול-VOD. זה לא היה משהו נדיר, רחוק מזה, אבל על ידי כך זה הרגיש שאפל מנחיתים את עוצמת התהודה של הסרט, מונעים ממנו להגיע להישגים משמעותיים בקופות, ובאופן כללי ממהרים מדי להיפטר ממנו.
ואכן, למשך איזה שבוע בשלהי הקיץ, "קודה" היה מדובר למדי, אבל זה התפוגג תוך שנייה בעיקר בגלל תשומת הלב הנמוכה לאפלTV+, כי סרטי פסטיבל ונציה העסיקו את המדיה, וכי העיניים כבר היו נשואות לסרטים שמחכים לסתיו, אלו שיקבלו יחס של כבוד מהמפיצים לטובת האוסקר. "כוחו של הכלב", "טיטאן", "חולית", "לא זמן למות" ועוד, כולם חטפו את תשומת הלב, והעניין ב"קודה" דעך עד שהסרט החביב הפך להיות מין אנקדוטת סאנדנס. על אף הביקורות הטובות והחיבה הכללית, היה קשה לראות את הסרט שולח רגליים עד לקו הסיום של התעשייה – האוסקר, שתוכנן להתקיים שמונה חודשים משם.

ועדיין, "קודה" נשמר בתודעה בזכות סיבה טכנית מאוד ספציפית – השינוי בחוקי האקדמיה לקראת הטקס ה-94. אם בעשור האחרון כמות המועמדים נקבעה לפי דירוג, כך שקטגורית הסרט יכלה להכיל בין חמישה לעשרה סרטים, בטקס שיתקיים במרץ 2022 (המציין את סרטי 2021) הוכרז שיהיו עשרה סרטים מועמדים לא משנה מה.
באזור אוקטובר-נובמבר, כאשר מסקרי האוסקר התחילו לחשוב אילו סרטים ימלאו את עשרת המקומות, הם נתקלו בבעיה. היו כמה סרטים שהיה ברור שאפשר להמר עליהם: "בלפסט" זכה בחביב הקהל של טורונטו ולכן נחשב מוביל; "כוחו של הכלב" היה חביב הביקורת וכמובן זכה בפרס הבימוי בוונציה; "חולית" הדהים את התחזיות עם הצלחה קופתית וחיבה תקשורתית; "סיפור הפרברים" גם הוא לא הותיר הרבה מקום לספק בעיקר בגלל האפקט הספילברגי; ו"משפחה מנצחת" נישא על הבאז שהביא וויל סמית'.
חמשת הסרטים האלו היו קלים לסימון, אבל אז היה צריך להוסיף להם חמישה אחרים, ושם כבר היה אתגר. החזאים והמנבאים הסתכלו לכל הכיוונים, והכל היה אפשרי ולא אפשרי באותה מידה: "לא זמן למות", "אל תסתכלו למעלה", "בית גוצ'י", "סמטת הסיוטים", "הטרגדיה של מקבת'", "הבת האפלה", כל אלו היו סימני שאלה גדולים, וכפועל יוצא פשוט לא היה אפשרי לבטל את "קודה". בכל זאת, הזוכה הגדול של סאנדנס והרכישה הגבוהה ביותר בתולדותיו, הוא מחמם לבבות וגם הקלף המרכזי של אפלTV+.
ייתכן שאם שיטת ההצבעה הקודמת הייתה נשמרת גם השנה ולא היו חייבים לחשוב על עשרה סרטים (אלא שבעה או שמונה), "קודה" היה ממשיך בהיעלמותו אל מחשכי הסטרימינג. כשהיה צריך לסחוט עשרה, הוא שמר על הסטטוס שלו כברירת המחדל הרשמית של אוסקר 2021/22.

לא על פרס הסרט הטוב ביותר לבדו

ההימורים שמו את "קודה" על אש קטנה כי באמת לא נראה שיש סביבו עניין, בטח במבט על תחילת העונה. מבחינת פרסי הביקורת, הסרט נדחק הצידה מול "כוחו של הכלב" ובקושי צבר לעצמו זכיות. אפילו פרסי הקולנוע העצמאי, מקום בו "קודה" היה אמור לקבל יחס נלהב, נתנו לו מועמדות בודדה בפרס שחקן המשנה (טרוי קוטסר). גם בפרסי הגות'האם, אירוע קטן שזוכה לתשומת לב בעיקר כי הוא פותח את העונה, הסרט קיבל איזכורים רק לשחקניו. לפרסי הקולנוע הבריטיים היה מועמד רק בקטגוריות התסריט המעובד, שחקן המשנה והשחקנית הראשית.
"קודה" כן זכה למועמדות לפרס הסרט מטעם גלובוס הזהב, אבל המוסד הוותיק הזה הפך להיות כל כך מוקצה השנה, מה גם שלא היה לו טקס משודר, שלא הייתה סיבה להשקיע בזה יותר מדי מאמץ. שום דבר ממה שקרה בטריימסטר הראשון של המרוץ לא העיד שצריך לקחת את "קודה" ברצינות.

עם זאת, היה גם איזשהו פועל יוצא להכנסתו הכמעט כפויה בקטגורית הסרט: הנוכחות של "קודה" כחלק מהימורי העשירייה הכריחה את מסקרי הפרס להתייחס אליו גם בקטגוריות נוספות (הסיכוי של סרט להיות מועמד אך ורק לפרס הגדול די אפסית), ולכן חיפשו מקום שבו הוא יכול להתבלט. המקומות המיידים היו כאלו שקל היה לראות אותו משתלב בעיקר כי התחרות בהם הייתה מפוזרת: התסריט המעובד, ושחקן המשנה לטרוי קוטסר על תקן גונב ההצגה של הסרט.
כמה מהמרים הצליחו לראות אותו משתחל גם אולי לפרסי שחקנית המשנה (מרלי מטלין, שעשתה היסטוריה כשחקנית כלת האוסקר החרשת היחידה בזכות "ילדים חורגים לאלוהים"), לפרס השיר הטוב ביותר אליו התקבל כחלק מצמצום המתמודדים, וביום טוב גם לראות אותו נכנס לפרס העריכה והשחקנית הראשית (אמיליה ג'ונס). אלו התפוגגו מהר מאוד כאשר נראה שלסרט פשוט אין דרייב חזק מספיק, או תשוקה מהקהל.

עם זאת, כחלק מהתחזקות והיחלשות של הסרטים במרוץ כמו שקורה במהלך כל עונה, לא הייתה שום הפתעה כשהתחיל שלב פרסי האיגודים, ו"קודה" העמיק את התפיסה שלו במקומות בהם היה הגיוני לראות אותו. בפרס איגוד השחקנים הוא הוזכר פעמיים: פרס שחקן המשנה ופרס הצוות הטוב ביותר, וגם נכנס לעשרת המועמדים של פרסי איגוד המפיקים. האמת היא שבהתחשב בתחרות, היה מאוד מפתיע אם זה לא היה קורה.
גם פרסי איגוד התסריטאים נתן לו מקום, אבל זה לא באמת אינדיקטיבי לעונה כי הרבה מהשחקנים המרכזיים לא כשירים להתמודד פה (כמו למשל ג'יין קמפיון).

ואכן, יום המועמדויות הגיע, ו"קודה" קיבל בדיוק – אבל בדיוק – את מה שציפו, בלי מיליגרם יותר. הוא אכן נכנס לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל גובה רק בשתי מועמדויות נוספות: תסריט מעובד ושחקן משנה (הקלף הנוסף של אפל TV+, "הטרגדיה של מקבת'", נותר מחוץ לפרס הסרט).
מתוך כל עשרת מועמדי פרס הסרט, "קודה" היה הזעיר ביותר. הוא אמנם היה בתיקו מספרי עם "ליקריץ פיצה", אבל זה של פת"א קיבל מועמדות על בימוי מה שמחזק את הסטטוס שלו.
על פי כל הנתונים הסטטיסטיים, "קודה" איננו יכול להיספר כאיום רציני על פרס הסרט. למעשה, זכייה שלו היא בגדר חסרת תקדים. אמנם ראינו בשנים האחרונות שאפשר לקחת את הפרס הגדול בלי מועמדות לבימוי ("ארגו", "הספר הירוק") ואפילו בלי פרס העריכה ("בירדמן"), אבל מאז "אנשים פשוטים" ב-1980 לא היה סרט שזכה בלי שום מועמדות בקטגוריות "מתחת לקו" (אלו מהתחום הטכני-אומנותי).
יותר מכך, כדי למצוא סרט שזכה עם מספר כל כך מצומצם של מועמדויות, צריך ללכת אחורה עד "גראנד הוטל" מ-1932, שלא היה מועמד לאף פרס מלבד הסרט הטוב ביותר, וזה היה כמובן עולם אחר לגמרי.
אבל אז משהו התחיל לקרות…

הזכייה של "קודה" בפרס צוות השחקנים של האיגוד לא הייתה שוק גדול מדי, נאמר זאת באופן ברור. קודם כל מכיוון שיש בסרט הרבה שחקנים, כולם מקבלים מקום להראות בו את כישוריהם, וגם קל להיות בעדו. בנוסף, "כוחו של הכלב" ו"סיפור הפרברים" לא היו חלק מהקטגוריה הזו כך ש"קודה" היה צריך להביס רק את "בלפסט" (שמניותיו הלכו ודעכו, ושני שחקני המשנה שלו לא קיבלו מועמדות באיגוד), "משפחה מנצחת" (שלא הצליח להכניס את אנג'נו אליס לפרס שחקנית המשנה), "בית גוצ'י" (שאחרי ההשפלה שעבר מהאוסקר לא היה באמת שחקן פה) ואולי האיום הכי גדול שלו – "אל תסתכלו למעלה" עמוס הכוכבים, אבל גם מפצל דעת הקהל.
בזמן שבשלב הזה היה ברור שטרוי קוטסר הוא המתמודד המוביל לשחקן המשנה, "קודה" היה הימור די מרכזי לפרס הצוות, ואכן כך קרה. סרטה של שון הדר זכה בפרס הגדול הראשון שלו בעונה, ומשם זה כבר היה משחק אחר לגמרי.

הייתם צריכים לראות את זה. מילולית!

זה לא יהיה נמהר להגיד שלא המון אנשים צפו ב"קודה" מאז שעלה לסטרימינג ועד שקיבל מועמדות לסרט הטוב ביותר באוסקר. ננסח את זה ככה, אפלTV+ איננו ממשק בסדר הגודל של נטפליקס, והבדיחה עליו היא שחלק משמעותי מהמנויים שלו בכלל לא יודעים שיש להם גישה. מעבר לכך, בשום שלב "קודה" לא היה אירוע, סרט שחייבים לחפש ולצפות בו כי כולם מדברים עליו. מקסימום צפייה נעימה לשבת אחר הצהריים. בעולם התוכן הגדוש שלנו זה ממש לא מספיק. יחד עם כניסת סרטי האוסקר הכבדים לתמונה שום דבר ב"קודה" לא שכנע שצריך להקדיש לו זמן, בטח לאותם חברי אקדמיה שמוצפים בכותרים שרבים על תשומת הלב. את מועמדויותיו הבודדות לאוסקר הרוויח, כך היה ניתן לחשוב, בעיקר בגלל חוסר בתחרות (מצטער, "ספיידרמן: אין דרך הביתה" בשום שלב לא היה איום על מועמדות לפרס הסרט).
אבל מהרגע שקוטסר התחיל לעלות על במות הזוכים השונות והוטס לעמדת הפרונט-ראנר של שחקן המשנה, חברי האקדמיה פינו את הזמן לראות את הסרט. וכשהם סוף סוף טרחו לעשות את זה, הרחק מהשיח הסוער של סאנדנס, הם גילו סרט שהם ממש אוהבים. ממש ממש אוהבים.
בהתחשב בכל מה שקרה בשבועות האחרונים, והעלייה הקיצונית בפופולריות של "קודה", הדעה הרווחת היא שאם ההצבעה למועמדים הייתה מתקיימת עכשיו, הסרט היה מצליח להשתחל גם לקטגוריות נוספות כמו שחקנית משנה, כמו עריכה, אולי אפילו להפתיע בבימוי. הם פשוט טס מתחת לרדאר שלהם בשלב הצבעת המועמדים.
ייתכן ומה שלמדנו מזה, כמו אגב מהמועמדויות של "סמטת הסיוטים", זה שמעתה כל סרט שרוצה להגיע לאוסקר יהיה חייב לצאת אל פלטפורמת צפייה ביתית רחבה, עוד לפני ההצבעה. זה חתיכת גיים-צ'יינגר.

את הדברים בפסקה הקודמת אני כותב די בביטחון על אף שאינני חבר אקדמיה אמריקאית ואין לי גישה לנתוני הצפייה של אפל. פשוט משהו צריך להסביר את המהלך הכי מפתיע שהתרחש עד כה בעונה: "קודה" זכה באיגוד המפיקים, מביס את "כוחו של הכלב" ו"חולית" שנחשבו לפרונטראנרים. ובשונה מאיגוד השחקנים, את זה באמת לא ראו מגיע. מכאן אנחנו בטריטוריות שונות לחלוטין.
הסיבות שמשעינים על איגוד המפיקים כל כך הרבה משקל כשזה מגיע לנסות לפענח לאן האוסקר מתקדם, הן שתיים:
1) מאז הענקת הפרס הראשון ב-1989, איגוד המפיקים והאוסקר היו מסונכרנים 23 פעמים. הסרטים היחידים שהצליחו באיגוד המפיקים והובסו באוסקר הם "משחק הדמעות", "להציל את טוראי ראיין", "מולין רוז'", "הטייס", "הר ברוקבק", "מיס סאנשיין הקטנה", ומאז שינוי שיטת הבחירה ב-2010 זה קרה רק ארבע פעמים: "כח משיכה" (שזכה בתיקו עם "12 שנים של עבדות"), "מכונת הכסף", "לה לה לנד" ו-"1917". זה יחס די קיצוני.
2) שיטת ההצבעה של איגוד המפיקים זהה לזו של האוסקר. היא פריפריאלית ומתבססת על דירוג. בצורה הזו, אלא אם יש באמת סרט עצום שלוקח חמישים אחוז מההצבעות על הסיבוב הראשון, הסיטואציה שנוצרת היא שיש משקל רב מאוד לסרטים שמדורגים מקום שני או שלישי. אלו חדשות מאוד טובות ל"קודה".
לצורך העניין, סרטים כמו "כוחו של הכלב", "אל תסתכלו למעלה", "סמטת הסיוטים", "ליקריץ פיצה", "חולית", "הנהגת של מר יוסוקה", ואפילו "סיפור הפרברים" מאוד מפצלי קהל – רובם קיבלו תארים גם של סרטי השנה וגם כאכזבות עצומות. מולם יש את הסרטים שנמצאים באמצע. "קודה", "בלפסט" ו"משפחה מנצחת" הם כאלה שיכולים בקלות, אחרי שכבר סימנת את הסרט הכי טוב והכי מסעיר של השנה כמקום הראשון, לנוח ככה במקום שני-שלישי כסרטים שעשו נעים והעבירו את הזמן בטוב, לפני שאתה דוחף למטה את הסרט שמשום מה כולם התלהבו ממנו ולך לא ברור מה עבר עליהם.
בשלב הזה צריך לנסות לפענח האם זה באמת אומר משהו, ופה נתקלים בקיר די גדול.

אם מחפשים אורים ותומים באירועי אוסקר מהעבר שיעשו לנו סדר, אפשר ללכת ל-2005 ול-2006, שני מרוצים משונים במיוחד.
המקרה של 2005 דומה ברמת התימות. אז, ממש כמו השנה, סחף את פרסי הביקורת ואת איגוד הבמאים סרט שמפרק את אתוס המערב האמריקאי ובעל אלמנטים להט"בים, "הר ברוקבק". הוא כפי הנראה הפסיד מכיוון שבשונה מעולם הביקורת, בתוך האקדמיה לא ממש התחברו לפייגעלך האלו, והזוכה היה "התרסקות" שישב יותר טוב אצל הגווארדיה השמרנית שם. זה לא השתנה הרבה, כמו שהבנו מסם אליוט ממש לאחרונה.
המקרה של 2006 דומה ברמה הפרקטיקה. "מיס סאנשיין הקטנה" היה סרט סאנדנס חביב שעשה להרבה אנשים נעים, כמו "קודה" זכה בפרס איגוד המפיקים ובפרס הצוות של איגוד השחקנים, ובאוסקר לא היה מועמד לדבר מעבר לסרט, תסריט ומשחק (אפילו לא בימוי). הוא הפסיד ל"השתולים", סרט אהוב של במאי שכבר הגיע לו לזכות. ההשוואה מתבקשת.
הבעיה היא שאנחנו לא יכולים באמת להציב אותם לצד האוסקר הנוכחי, כי שני המרוצים האלו התרחשו בשיטת הצבעה אחרת לגמרי. יכול מאוד להיות שב-2006 "מיס סאנשיין הקטנה" היה זוכה (ל"הר ברוקבק" מעולם לא באמת היה סיכוי, בדיעבד).

וכך, פתאום ובמהפך מוחלט, "קודה" הוא האיום המרכזי של "כוחו של הכלב", לפחות על פי האינפורמציה שהצטברה לנו. וזה מעניין, כי זו פעם ראשונה בתולדות האוסקר ששני הטוענים לכתר הם סרטי חברת סטרימינג. זאת פעם ראשונה שאנחנו עומדים בפני זכייה פוטנציאלית של סרט שאין לו מועמדות לבימוי וגם לא לעריכה. אנחנו אפילו יכולים לראות מצב ראשון בהיסטוריה שאישה זוכה בפרס הבימוי (ג'יין קמפיון), אישה זוכה בפרס הסרט (שון הדר), אישה זוכה בפרס התסריט (מגי ג'ילנהאל) וזו לא אותה אחת.
בשלב הזה יכול להיות ש"קודה" יזכה בכל האוסקרים שלו, וינצח את "כוחו של הכלב" ארבע פעמים בשלוש קטגוריות (סרטה של קמפיון מועמד פעמיים בקטגוריית שחקן המשנה). אולי באמת תקופת הזמן בין הכרזת המועמדויות וההצבעה הייתה קריטית בשביל הסרט החמוד הזה. יכול להיות שהוא ייצא עם פרס שחקן המשנה בלבד.
ולכו תדעו, אולי בעוד כמה שנים ננתח את המרוץ של 2021 ונהיה חכמים בדיעבד איך בעצם "בלפסט" היה המוביל המוחלט כל הזמן הזה. הכי כיף באוסקר.