• מה לראות ביום הזיכרון וביום העצמאות 2021
  • אהבה ומפלצות
  • על ״אהבה ממבט שני״ והקולנוע של מיכל בת אדם
  • סרטים חדשים: ההיסטוריה האישית של דייויד קופרפילד
  • ?״ג׳יו ג׳יטסו״: האם הסרט הזה נורא כמו שהוא נראה
  • ״בארב וסטאר יוצאות לויסטה דל מאר״, סקירה
  • ״ברנשטיין: הפרטיזן האחרון״, סקירה
  • אוסקר 2020/21: פוסט פרסי איגוד השחקנים
  • ״מלמקרוג״, סקירה לסרטו של כריסטי פויו
  • ״מוד הקדושה״, סקירה
  • ״הטיגריס הלבן״, סקירת נטפליקס
  • ״החפרפרת״ ו״מורתי התמנונית״, סקירת אוסקר כפולה
  • אוסקר 2020/21: דירוג המועמדים לפרס הסרט
  • אימת החודש - מרץ 2021

״פאלמר״ (Palmer), סקירת אפל TV+

4 בפברואר 2021 מאת עופר ליברגל

אם עץ נופל באפל TV+, האם הוא משמיע קול? האם מישהו שם לב כי סרט חדש לגמרי עם ג'סטין טימברלייק עלה לשירות הסטרימינג, זה שזמין בארץ ומנסה להתחרות על אותו נתח שוק עם אמזון פריים וידאו, ועדיין די רחוק מלהפוך לביטוי שגור נוסח נטפליקס, או לתירוץ להשגת VPN כמו דיסני פלוס? בכל הנוגע להיותו של שירות הסטרימינג של אפל ספק תוכן, נדמה כי ההיצע גם קטן יותר לעומת המתחרים וגם סובל מהיעדר הייפ, בטח בכל הקשור לסרטי קולנוע. זה בעוד שסדרות המקור שלהם כן עוררו יותר עניין (שהיה ראוי מאוד במקרה של ״טד לאסו״).

הפתיחה הזו יכולה להישמע לכם מוכרת, כי זו כבר הפעם הרביעית שאני כותב על סרט באפל TV+ והתהייה הזו ליוותה אותי גם בסקירות הקודמות. עושה רושם כי השירות הזה מעניין בעיקר את מי ששמו לב כי הם קיבלו אותו בחינם למשך שנה עם רכישת מכשיר תוצרת חברת אפל. אולם נראה לי שחלק מבעיית היחס של שירות הסטרימינג הזה היא הייחוד שלו: היותו שירות הסטרימינג המסחרי שמציע פחות. מבין כל התכנים שזמינים בלי תשלום נוסף, עושה רושם שבעוד אמזון פריים וידאו הולכים על כמות ונטפליקס הולכים על הרבה יותר כמות, אפל בוחרים בהשקעות ממוקדות – הסרט הראשון בו ג'סטין טימברלייק משחק, ולא רק מדבב, מאז "גלגל ענק" הנשכח/מוחרם של וודי אלן ב-2017, והסרט הראשון של הזמר/כוכב בתפקיד ראשי מזה פרק זמן ארוך יותר – הוא השקעה ממוקדת.

"פאלמר" (Palmer) מעניין לא רק בגלל מי שמככב בו, אלא משום שהוא סוג של חריג בנוף. סרט מהסוג שכבר לא עושים יותר בימינו או ששירותי הסטרימינג יכולים לגאול. זוהי דרמה לקהל בוגר בתקציב בינוני, עם שחקנים מוכרים אבל בלי שאיפות גלויות לאוסקר בהכרח (אם כי אולי מישהו חשב שזה יגיע לשם איכשהו). סרט שלא מזלזל באינטליגנציה של הקהל ומאידך לא מעמיס על הצופה יותר מדי ובהחלט לא מנסה לברוח מקלישאות. בשנות התשעים היו הרבה סרטים כאלו, בקולנוע הבינלאומי יש הרבה סרטים כאלו, ולפעמים הם מצליחים וזוכים לרימייק בארה"ב. "פאלמר" אינו רימייק אלא תסריט מקורי מאת שריל גריירו. יחד עם זאת, עושה רושם כי הסרט לא ניסה להיות מקורי יותר מדי ברוב ההיבטים של העלילה או העשייה, רק לספק לקהל דרמה טובה, עם סוג סיפור שיכל להיות בסיס לסרט הולמארק אבל חורג מן הנוסחה של הערוץ בכך שהוא: א. עשוי ברמה טובה יותר עם חשיבה על דמויות. ב. בוגר יותר מסרט לכל משפחה, משמע יש בו סצנות סקס עם מעט עירום נשי ג. הסיפור שלו הוא לא תמיד התגברות על אתגרים, אלא לפעמים שקיעה לתוך התנהגות בעייתית שקשה לצאת ממנה.

טימברלייק מגלם את אדי פאלמר, אסיר שזה עתה השתחרר מן הכלא אחרי יותר מעשור. הוא ריצה מאסר בעקבות פשע אלים שיש אנשים שסבורים כי חייב עונש כבד יותר. פאלמר אומנם היה כוכב פוטבול בתיכון, אבל בעיירה הקטנה בלואיזיאנה (שבדרום ארה"ב, וזה חשוב חברתית), אם מישהו זוכר אותו זה בגלל העימות עם החוק וגם ככה לאסירים משוחררים קשה להשתלב בשוק העבודה. למזלו, סבתו ויויאן (ג'ון סקוויב) משכנת אותו בביתה בתמורה לכך שיפקוד עמה את הכנסייה. המעמד של ויויאן בקהילה גם מאפשר לו בכל זאת להשיג עבודה כעוזר שרת בבית הספר היסודי, בעודו מתחייב כי מעולם לא פגע בילדים בקריירת הפשע שלו.

בסמוך לבית של ויויאן חונה קרוואן בו חיה שלי (ג'ונו טמפל), אם יחידנית לא אחראית במיוחד, שמחליפה גברים בצורה תדירה עקב בעיות התמכרות לדברים שונים ובעיות נפשיות אחרות. האסיר המשוחרר תחילה שם עין על שלי כאופציה לקשר, אבל דומה כי האדם בבית הסמוך אשר יכול לתקשר ובהחלט זקוק לקשר גברי כלשהו הוא הבן שלה, סם (ריידר אלן). הילד מצוי כבר בשלב המוקדם של בית הספר היסודי אך נראה מעט חריג בסביבה, עקב החיבה שלו לפיות והתנהגות נשית בכלל. הצורך של סם בנוכחות של מבוגרים בחייו עולה מהר מאוד כאשר שלי נעלמת לפרק זמן מסוים, דבר שוויויאן מורגלת בו. סם עובר לבית של פאלמר וויויאן וסבתו, כי גם המחנכת שלו, מגי (אליישה ויינרייט), מודעת למצב. אלא שההיעדרות הקצרה הפעם מעט ארוכה יותר, והנסיבות דוחפת את פאלמר לגלות יותר מעורבות בחיי הילד. את הנשיות שלו הוא מנסה תחילה לתקן מעט, אך ההבנה של פאלמר כי מוטב להניח לילד להיות מי שהוא רוצה להיות היא רק השלב הראשון בתהליך השינוי.

את הסרט ביים פישר סטיבנס, שהקריירה שלו כבמאי נעה בין קליפים, סרטים תיעודיים וסרטים עלילתיים בקצב די נמוך. אולם הוא בעיקר שחקן והמעלה העיקרית שלו בסרט זה היא העבודה עם השחקנים. במקרה של סקוויב וטמפל מדובר פשוט בליהוק מתבקש שפוגע בול, אבל ההישג היותר מרשים הוא עם אלן הצעיר בתפקיד מאוד מאתגר לילד, וגם עם אליישה ויינרייט בתפקיד שהוא גדול ומהותי יותר לסרט ממה שנדמה תחילה. גם דמויות משנה אחרות (בעיקר חברים ותיקים של פאלמר) מקבלים כמה רגעים שמוכיחים כי מלאכת הליהוק נעשתה היטב. אבל זה בעיקר סרט בו טימברלייק מופיע בכל סצנה ולרוב במרכז הפריים. בגלל שהוא ידוע קודם כל בתור כוכב פופ, ייתכן ועדיין יש אנשים שסבורים כי טימברלייק אינו שחקן טוב. זאת למרות שהוא הוכיח מספר פעמים בעבר שייתכן ודווקא זה התחום בו הוא מוכשר, אם כי יותר בתפקידי משנה גונבי הצגה מאשר בתפקידים ראשיים.

ב"פאלמר" טימברלייק מגלם דמות מעט שונה מרוב התפקידים שגילם ובטח מן האישיות הציבורית שלו. כאן הוא לא הבחור הכרזימטי והעדכני, אלא אסיר לשעבר שמנותק מן הסביבה ומעצמו, וכאשר הוא מגיב בזעם זה לא יפה גם חזותית גם מבחינת הסיכון (שמזכיר את אחד מתפקידיו הבולטים הראשונים, בדרמת הפשע "אלפא דוג"). במילים אחרות, התפקיד הזה היא אולי המקום בו מישהו כן חשב כי יש פוטנציאל אוסקרי. לזכותו של טימברלייק, ההופעה שלו בסרט לא מרגישה לרגע אחד מאולצת או כזו המנסה לסחוב את דברי השבח מן הביקורות על ידי היותה סוחטת דמעות. יש בה אפילו משהו מינורי לפרקים, מה שמחפה על חולשה מסוימת של התסריט שדווקא כן מנסה ללכת למקומות גדולים מדי, אחת לכמה זמן. יש גם רגעים בסרט בהם הייתי שמח שטימברלייק היה עושה משהו גדול יותר, ורגעים אחרים בהם הוא לא לגמרי נבלע בתוך הדמות. אולם, בסך הכל הוא נכס עבור הסרט.

היתרון של "פאלמר" הוא היותו דרמה קטנה וצנועה. החיסרון שלו היא הידיעה כי כבר אין מקום בימינו ל״רק דרמה קטנה וצנועה״. לכן, מדי פעם הסרט מנסה להיות "חשוב". הוא עושה זאת על ידי בחינת היחס של החברה לשיקום אסירים, כאשר הקושי בהשתלבות מאיים לשלוח אותם בחזרה לכלא; על ידי דיון בזהות מגדרית בגיל מוקדם, וגם על ידי דיון בהתמכרות דרך הדמות של שלי, האם האוהבת אבל רוב הזמן נעדרת. מבין כל קווי העלילה הללו, רק הדיון בזהות המגדרית של סם עובדת באופן אמין ומעמיק במצב לא פשוט, בעוד ההיבטים האחרים, החשובים לכאורה, מבוצעים דרך סצנות מכניות. גם מבנה התסריט, שזונח את הנושאים הללו לפרקי זמן ארוכים, מקשה על בנייה שלמה שלהם.

מה שנותר בגרעין הסרט אפקטיבי בסופו של דבר – גבר "גברי" וקשוח המבין כי היכולת האבהית שלו כרוכה בהבנה שהילד עמו הוא יצר קשר הוא סוג אחר של ילד. ילד שמעדיף להיות יותר קרוב לילדה (אם הוא יחליט להגדיר את עצמו כילדה/אישה בעתיד, זה עדיין לא התבצע בשלב של הסרט ולא בהכרח יתרחש). הדבר היפה בסרט הוא שלמרות שהמסר שלו חד משמעי, הוא לא מרגיש כמו סרט ששייך בהכרח לפסטיבלים בנושא מסויים, כמו קולנוע גאה, אלא יותר כסרט הזמנות שנייה לעתיד עבור אסיר. זאת בעוד החסרון העיקרי הוא שפרט למשחק המשובח לפרקים אותו ציינתי, הוא רחוק מלהיות שלם או יוצא דופן מבחינה טכנית. אבל אולי זה בעצם מה שהקהל צריך מסרט סטרימינג – משהו מרגש שאפשר לצפות בו באופן לא מחייב, סרט שאולי לוקה באמינות בעלילה ובשילוב המסר החברתי-פוליטי, אבל כן מצליח להיות אמין דיו בכל הקשור לבניית דמויות.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.