11 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
סטיבן ספילברג כבר מתקרב לגיל 80, לפחות מבחינת הזמן שחלף מאז שנולד. משמע, הוא בשלב בקריירה בה ייתכן ולא נותרו לו עוד סרטים רבים לביים ובדומה לחברו מרטין סקורסזה, ייתכן והוא נכנס לשלב בקריירה בו כל סרט שלו הוא לא בהכרח הסרט שחותם את הפעילות האמנותית שלו, אבל יכול במידה רבה להיות סרט מסכם, או לפחות אקורד סיום מבחינת תחום… להמשך קריאה
6 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב 2026 יינעל היום, אחרי שבוע של קולנוע מעשיר, מעורר דיון ובמקרים רבים גם תמונה מדאיגה על המצב בעולם ובארץ. הוא היה יותר מגוון מכמות הסרטים החלקית עליה הספקתי לכתוב, בהמלצות מקדימות ובשני דיווחים במהלכו. פוסט זה ישלים רק חלק מן הסרטים עליהם אני רוצה לכתוב, בפרויקטים אחרים אגע אולי בעתיד. כמה מן הפרויקטים שיותר אהבתי, בעיקר בנושא מוזיקה,… להמשך קריאה
4 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
3 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב כבר חצה את נקודת האמצע וצברתי סרטים רבים עליהם טרם כתבתי, כאשר לפרקים החוויה המצטברת של מבט על מבטים במציאות בארץ ובעולם יוצרת התמודדות ישירה ומורכבת עם מציאות לא פשוטה, באופן שמכביד על הנפש, אבל בסופו של דבר גם מעניק כוחות להתמודדות. או כך אני מקווה. בכל מקרה, בסקירה זו מבט על שני סרטים קצרים ושני סרטים ארוכים,… להמשך קריאה
31 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
כשבועיים לפני פסטיבל דוקאביב, שהתחיל ביום חמישי ה-28.5 ויסתיים בשבת ה-6.6, נפצעתי ביד. זה כבר לא כואב רוב הזמן, אבל אני כן מרגיש את הכאב בתנועות מסוימות. לפעמים גם כשאני מוחא כפיים. ובפסטיבל עתיר בבכורות ישראליות, אני לא יכול להימנע ממחיאות כפיים לחלוטין. אולם, אני מבקש את סליחת יוצרי הסרטים אם לפעמים אני מקצר במחיאות הכפיים, או מוריד מן העוצמה.… להמשך קריאה
28 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
סדריק קלאפיש הוא אולי לא אחד מן הבמאים הצרפתיים הכי מעוטרים מבחינת פרסים או נוכחות בפסטיבלים, אבל דומה כי הוא קשוב לצרכים של הקהל יותר מרוב הבמאים האחרים. ידגימו זאת סרטים כמו "פודינג אירופאי", שותפות ליצירת העונה הראשונה של הסדרה "10 אחוז", ובשנים האחרונות גם סרטיו "בחזרה לבורגונדי" ו"בתנועה". בסרטים שלו יש משהו נגיש וקליל מבל לתת תחושה של שטחיות,… להמשך קריאה
25 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הסרט הארוך היחיד שהשלימה הבמאית כריסטינה הורנישר נקרא ״Hollywood 90028״. היא צילמה אותו בשנים 1970-1971, סיימה לערוך אותו בשנת 1973 והוא הוקרן והופץ בצורה לא סדירה במהלך שנות השבעים. כולל בגרסאות שקיצרו אותו וניסו להצליח בעזרת שמות אחרים. כאשר הבמאית נפטרה בשנת 2003, הסרט פחות או יותר נשכח. אך בשנת 2023 הוא שוחזר, החל להיות מוקרן בכמה פסטיבלים ובתי קולנוע… להמשך קריאה
24 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הסרט החדש "שטח אפור" (In the Grey) מהלך על הקו הדק שבין סרט חדש שיוצא כעת לקולנוע לבין סרט ישן שכבר ראינו עשרות פעמים. כלומר, אין לי ספק שראיתי אותו לראשונה זמן קצר לפני כתיבת שורות אלו, אבל כמעט כל אלמנט בו היה מוכר לי מסרטים אחרים, עד שעולה השאלה מה בכלל חדש בסרט. זאת מעבר לכך כי הוא פחות… להמשך קריאה
17 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
בעשור האחרון, עושה רושם כי הבמאי דייויד לאורי עובד בשני מצבי רוח שונים. עבור דיסני הוא מייצר סרטים ברמת איכות משתנה, מ"חברי הדרקון אליוט", ועד "פיטר פן וונדי". בחברת A24 נותנים לו להיות הבמאי שהוא אולי הכי טיפוסי לחברה: קולנוען אמנותי, לפעמים עם מוטיבים מסרטי אימה. בעוד חלק מסרטי האימה של החברה לוקים בניסיונות להפחיד ומספקים בעיקר אווירה, לאורי מקצין… להמשך קריאה
15 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הקסם של "השטן לובשת פראדה" הוא בשילוב שבין הצצה ליוקרה נוצצת ושטחיות רדודה במתכוון. עשיר ונמוך בו זמנית. גם מיטב המותגים, גם רכילות זולה. דמויות שנראות תחילה חד-מימדיות ועיסוק ברבדים שעל פניו הם חומרניים. עלילת הסרט הראשון חשפה לכאורה לא רק את ההתנהלות האכזרית של עורכת במגזין אופנה יוקרתי, אלא גם את הגיחוך שקיים בסגידה למותגים ולאידאלים של יופי ואופנה,… להמשך קריאה
סטיבן ספילברג כבר מתקרב לגיל 80, לפחות מבחינת הזמן שחלף מאז שנולד. משמע, הוא בשלב בקריירה בה ייתכן ולא נותרו לו עוד סרטים רבים לביים ובדומה לחברו מרטין סקורסזה, ייתכן והוא נכנס לשלב בקריירה בו כל סרט שלו הוא לא בהכרח הסרט שחותם את הפעילות האמנותית שלו, אבל יכול במידה רבה להיות סרט מסכם, או לפחות אקורד סיום מבחינת תחום… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב 2026 יינעל היום, אחרי שבוע של קולנוע מעשיר, מעורר דיון ובמקרים רבים גם תמונה מדאיגה על המצב בעולם ובארץ. הוא היה יותר מגוון מכמות הסרטים החלקית עליה הספקתי לכתוב, בהמלצות מקדימות ובשני דיווחים במהלכו. פוסט זה ישלים רק חלק מן הסרטים עליהם אני רוצה לכתוב, בפרויקטים אחרים אגע אולי בעתיד. כמה מן הפרויקטים שיותר אהבתי, בעיקר בנושא מוזיקה,… להמשך קריאה
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב כבר חצה את נקודת האמצע וצברתי סרטים רבים עליהם טרם כתבתי, כאשר לפרקים החוויה המצטברת של מבט על מבטים במציאות בארץ ובעולם יוצרת התמודדות ישירה ומורכבת עם מציאות לא פשוטה, באופן שמכביד על הנפש, אבל בסופו של דבר גם מעניק כוחות להתמודדות. או כך אני מקווה. בכל מקרה, בסקירה זו מבט על שני סרטים קצרים ושני סרטים ארוכים,… להמשך קריאה
כשבועיים לפני פסטיבל דוקאביב, שהתחיל ביום חמישי ה-28.5 ויסתיים בשבת ה-6.6, נפצעתי ביד. זה כבר לא כואב רוב הזמן, אבל אני כן מרגיש את הכאב בתנועות מסוימות. לפעמים גם כשאני מוחא כפיים. ובפסטיבל עתיר בבכורות ישראליות, אני לא יכול להימנע ממחיאות כפיים לחלוטין. אולם, אני מבקש את סליחת יוצרי הסרטים אם לפעמים אני מקצר במחיאות הכפיים, או מוריד מן העוצמה.… להמשך קריאה
סדריק קלאפיש הוא אולי לא אחד מן הבמאים הצרפתיים הכי מעוטרים מבחינת פרסים או נוכחות בפסטיבלים, אבל דומה כי הוא קשוב לצרכים של הקהל יותר מרוב הבמאים האחרים. ידגימו זאת סרטים כמו "פודינג אירופאי", שותפות ליצירת העונה הראשונה של הסדרה "10 אחוז", ובשנים האחרונות גם סרטיו "בחזרה לבורגונדי" ו"בתנועה". בסרטים שלו יש משהו נגיש וקליל מבל לתת תחושה של שטחיות,… להמשך קריאה
הסרט הארוך היחיד שהשלימה הבמאית כריסטינה הורנישר נקרא ״Hollywood 90028״. היא צילמה אותו בשנים 1970-1971, סיימה לערוך אותו בשנת 1973 והוא הוקרן והופץ בצורה לא סדירה במהלך שנות השבעים. כולל בגרסאות שקיצרו אותו וניסו להצליח בעזרת שמות אחרים. כאשר הבמאית נפטרה בשנת 2003, הסרט פחות או יותר נשכח. אך בשנת 2023 הוא שוחזר, החל להיות מוקרן בכמה פסטיבלים ובתי קולנוע… להמשך קריאה
הסרט החדש "שטח אפור" (In the Grey) מהלך על הקו הדק שבין סרט חדש שיוצא כעת לקולנוע לבין סרט ישן שכבר ראינו עשרות פעמים. כלומר, אין לי ספק שראיתי אותו לראשונה זמן קצר לפני כתיבת שורות אלו, אבל כמעט כל אלמנט בו היה מוכר לי מסרטים אחרים, עד שעולה השאלה מה בכלל חדש בסרט. זאת מעבר לכך כי הוא פחות… להמשך קריאה
בעשור האחרון, עושה רושם כי הבמאי דייויד לאורי עובד בשני מצבי רוח שונים. עבור דיסני הוא מייצר סרטים ברמת איכות משתנה, מ"חברי הדרקון אליוט", ועד "פיטר פן וונדי". בחברת A24 נותנים לו להיות הבמאי שהוא אולי הכי טיפוסי לחברה: קולנוען אמנותי, לפעמים עם מוטיבים מסרטי אימה. בעוד חלק מסרטי האימה של החברה לוקים בניסיונות להפחיד ומספקים בעיקר אווירה, לאורי מקצין… להמשך קריאה
הקסם של "השטן לובשת פראדה" הוא בשילוב שבין הצצה ליוקרה נוצצת ושטחיות רדודה במתכוון. עשיר ונמוך בו זמנית. גם מיטב המותגים, גם רכילות זולה. דמויות שנראות תחילה חד-מימדיות ועיסוק ברבדים שעל פניו הם חומרניים. עלילת הסרט הראשון חשפה לכאורה לא רק את ההתנהלות האכזרית של עורכת במגזין אופנה יוקרתי, אלא גם את הגיחוך שקיים בסגידה למותגים ולאידאלים של יופי ואופנה,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות