22 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הצפי לסיום המלחמה נראה רחוק ודומה כי הסטרימינג הוא הדרך העיקרית לצורך סרטים כהסחת דעת. משמע, אותו מצב שאורון כתב עליו בשבוע שעבר בפוסט על השירות "לב בבית" של קולנוע לב. הפעם, אני אכתוב בקצרה על אתר נוסף בו אפשר לבלות שעות/עד קץ הימים בצפייה בסרטים, עם סדר גודל של כותרים שדומה שהוא לא פחות… להמשך קריאה
9 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
כותרת הסרט "כשהאור נשבר" (When the Light Breaks) היא, באופן בולט, בעלת יותר ממשמעות אחת. אפשר לנחש זאת גם לפני הצפייה בסרט; הציפייה היא גם לדימוי של שבירת אור וגם לרגע מפנה בחיים הכולל אובדן של נקודת אור. ואכן, הבמאי האיסלנדי רונאר רונארסון (״דרורים״) מתחיל את הסרט עם שוט של שקיעה, סוג של דימוי של אור נשבר ותוך דקות ספורות… להמשך קריאה
5 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
ההפצה של "כשקיץ הופך לסתיו" (When Fall Is Coming) בישראל היא נדירה עבור הבמאי פרנסואה אוזון. לא בעצם זה שהיא מתרחשת, אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבודדים שכמעט כל סרט שלו מופץ מסחרית בארץ; פשוט, אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה סרט שלו הופץ בארץ מבלי שהיה לו סרט נוסף, חדש יותר, שכבר הציג בפסטיבלים. זה גם בגלל שהפעם… להמשך קריאה
1 ביוני 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב אמנם ננעל במוצאי שבת, אולם חלק מן הסרטים בו מוספים להדהד בי. מספר סרטים ישראליים שהוקרנו בו יוסיפו להיות חלק מהשיח והאופציות עבור צופי הקולנוע בזמן הקרוב, כולל סרט שאכתוב עליו כעת ויהיו זמין לצפייה ביתית כבר השבוע. לכן, כסוג של סיכום, אני כותב על עוד מספר סרטים שאהבתי, כאשר ייתכן שעל סרטים אחרים שצפיתי וטרם כתבתי אכתוב… להמשך קריאה
31 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב נכנס לסוף השבוע האחרון שלו ואני מקווה להפסיק לצפות בעוד כמה סרטים וגם לכתוב על סרטים נוספים, אבל זה יהיה כבר אחרי הסיום שלו. בין היתר, טרם צפיתי בזוכה בתחרות הישראלית וגם בעוד כמה סרטים, שכן כמות האולמות המלאים בפסטיבל גדולה למדי, כולל בהקרנות צהריים באמצע השבוע. בכל מקרה, בדיווח זה סרט ישראלי מדובר שגם זכה באחד הפרסים,… להמשך קריאה
27 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
הדיווח השני מפסטיבל דוקאביב מתמקד בסרטים ישראלים, גם אם לא כולם מן התחרות הישראלית והאחרון מבניהם יכול להיחשב ישראלי-פלסטיני, או סרט ערבי-ישראלי. כולם נותנים מבט לכיוון צדדים שלא בהכרח זוכים לתשומת לב בימים אלו ובכלל, גם אם הם לא בהכרח תגליות. רק מבט מעמיק יותר אל אזורים עליהם אנחנו מסתכלים פחות. התמונה בראש הפוסט היא למטרת המחשת האווירה ומתוך חשבון… להמשך קריאה
26 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב נפתח ביום חמישי כאשר המציאות מסביב, בישראל ובעולם, נראית בשפל חסר תקדים. במבט ראשון, הפסטיבל שממלא את האולמות וכל החללים באזור הסינמטק (לפעמים קשה לפלס דרך), פרימיירות ובירה איכותית - כל זה נראה כמו ניגוד אירוני למדינה מקוטבת, מוכת טראומה ושנאה. למעשה, בתוך האולמות, האווירה המחויכת משתנה למבט במראה מדויקת ופרטנית על המציאות. מראה שחושפת פרטים מוסתרים העוזרים… להמשך קריאה
20 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
הסרט האמריקאי העצמאי "עולמה של ג'נט" (Janet Planet) הפך לזמין בצפייה בישראל בשירותי הסטרימינג, כולל נטפליקס ואפל, בלי הרבה רעש. זה מתאים לדרכו של הסרט שמתנהל בשקט, באופן מילולי: יש בו סצנות בהן המילים נאמרות בלחישה או בקול קצת יותר רם, והקצב שלו הוא מדוד ורגוע. סצנות שנראות כאילו הן מובילות לעימות לרוב (אך לא תמיד) מסתיימות בפשרה כלשהי, או… להמשך קריאה
19 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
סרטו הארוך הראשון של בוגדן מורסאנו הרומני, "השנה החדשה שלא הגיעה מעולם" (The New Year that Never Came), הוא סרט שפספסתי עד כה את ההזדמנויות לכתוב עליו. בפסטיבל ונציה ויתרתי על ההקרנה ברגע האחרון עקב עייפות בגלל לילה נטול שנה ואת הקרנת הבכורה שלו בארץ בפסטיבל חיפה פספסתי בגלל המועדי הקרנה לא נוחים, אף כי כבר ידעתי כי הוא יצא… להמשך קריאה
10 במאי 2025 מאת עופר ליברגל
לבמאי הו גוואן יש קריירה מגוונת. במולדתו סין הוא ביים מספר שוברי קופות גדולים, בהכללה גסה אפוסים רבי משתתפים מתקופות שונות בהיסטוריה, ועם סצנות פעולה סוחפות. אולם מדי פעם הוא מייצר סרט שמתקבל בפסטיבלים במערב והאופי שלו שונה - פחות אפי ויותר דרמה על קשר בין האדם לחיה, בסביבה העוברת שינויים עקב המעבר של סין למודרניזציה. כזה היה סרטו "פרה"… להמשך קריאה
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הצפי לסיום המלחמה נראה רחוק ודומה כי הסטרימינג הוא הדרך העיקרית לצורך סרטים כהסחת דעת. משמע, אותו מצב שאורון כתב עליו בשבוע שעבר בפוסט על השירות "לב בבית" של קולנוע לב. הפעם, אני אכתוב בקצרה על אתר נוסף בו אפשר לבלות שעות/עד קץ הימים בצפייה בסרטים, עם סדר גודל של כותרים שדומה שהוא לא פחות… להמשך קריאה
כותרת הסרט "כשהאור נשבר" (When the Light Breaks) היא, באופן בולט, בעלת יותר ממשמעות אחת. אפשר לנחש זאת גם לפני הצפייה בסרט; הציפייה היא גם לדימוי של שבירת אור וגם לרגע מפנה בחיים הכולל אובדן של נקודת אור. ואכן, הבמאי האיסלנדי רונאר רונארסון (״דרורים״) מתחיל את הסרט עם שוט של שקיעה, סוג של דימוי של אור נשבר ותוך דקות ספורות… להמשך קריאה
ההפצה של "כשקיץ הופך לסתיו" (When Fall Is Coming) בישראל היא נדירה עבור הבמאי פרנסואה אוזון. לא בעצם זה שהיא מתרחשת, אוזון הוא אחד מן הבמאים הצרפתים הבודדים שכמעט כל סרט שלו מופץ מסחרית בארץ; פשוט, אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה סרט שלו הופץ בארץ מבלי שהיה לו סרט נוסף, חדש יותר, שכבר הציג בפסטיבלים. זה גם בגלל שהפעם… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב אמנם ננעל במוצאי שבת, אולם חלק מן הסרטים בו מוספים להדהד בי. מספר סרטים ישראליים שהוקרנו בו יוסיפו להיות חלק מהשיח והאופציות עבור צופי הקולנוע בזמן הקרוב, כולל סרט שאכתוב עליו כעת ויהיו זמין לצפייה ביתית כבר השבוע. לכן, כסוג של סיכום, אני כותב על עוד מספר סרטים שאהבתי, כאשר ייתכן שעל סרטים אחרים שצפיתי וטרם כתבתי אכתוב… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב נכנס לסוף השבוע האחרון שלו ואני מקווה להפסיק לצפות בעוד כמה סרטים וגם לכתוב על סרטים נוספים, אבל זה יהיה כבר אחרי הסיום שלו. בין היתר, טרם צפיתי בזוכה בתחרות הישראלית וגם בעוד כמה סרטים, שכן כמות האולמות המלאים בפסטיבל גדולה למדי, כולל בהקרנות צהריים באמצע השבוע. בכל מקרה, בדיווח זה סרט ישראלי מדובר שגם זכה באחד הפרסים,… להמשך קריאה
הדיווח השני מפסטיבל דוקאביב מתמקד בסרטים ישראלים, גם אם לא כולם מן התחרות הישראלית והאחרון מבניהם יכול להיחשב ישראלי-פלסטיני, או סרט ערבי-ישראלי. כולם נותנים מבט לכיוון צדדים שלא בהכרח זוכים לתשומת לב בימים אלו ובכלל, גם אם הם לא בהכרח תגליות. רק מבט מעמיק יותר אל אזורים עליהם אנחנו מסתכלים פחות. התמונה בראש הפוסט היא למטרת המחשת האווירה ומתוך חשבון… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב נפתח ביום חמישי כאשר המציאות מסביב, בישראל ובעולם, נראית בשפל חסר תקדים. במבט ראשון, הפסטיבל שממלא את האולמות וכל החללים באזור הסינמטק (לפעמים קשה לפלס דרך), פרימיירות ובירה איכותית - כל זה נראה כמו ניגוד אירוני למדינה מקוטבת, מוכת טראומה ושנאה. למעשה, בתוך האולמות, האווירה המחויכת משתנה למבט במראה מדויקת ופרטנית על המציאות. מראה שחושפת פרטים מוסתרים העוזרים… להמשך קריאה
הסרט האמריקאי העצמאי "עולמה של ג'נט" (Janet Planet) הפך לזמין בצפייה בישראל בשירותי הסטרימינג, כולל נטפליקס ואפל, בלי הרבה רעש. זה מתאים לדרכו של הסרט שמתנהל בשקט, באופן מילולי: יש בו סצנות בהן המילים נאמרות בלחישה או בקול קצת יותר רם, והקצב שלו הוא מדוד ורגוע. סצנות שנראות כאילו הן מובילות לעימות לרוב (אך לא תמיד) מסתיימות בפשרה כלשהי, או… להמשך קריאה
סרטו הארוך הראשון של בוגדן מורסאנו הרומני, "השנה החדשה שלא הגיעה מעולם" (The New Year that Never Came), הוא סרט שפספסתי עד כה את ההזדמנויות לכתוב עליו. בפסטיבל ונציה ויתרתי על ההקרנה ברגע האחרון עקב עייפות בגלל לילה נטול שנה ואת הקרנת הבכורה שלו בארץ בפסטיבל חיפה פספסתי בגלל המועדי הקרנה לא נוחים, אף כי כבר ידעתי כי הוא יצא… להמשך קריאה
לבמאי הו גוואן יש קריירה מגוונת. במולדתו סין הוא ביים מספר שוברי קופות גדולים, בהכללה גסה אפוסים רבי משתתפים מתקופות שונות בהיסטוריה, ועם סצנות פעולה סוחפות. אולם מדי פעם הוא מייצר סרט שמתקבל בפסטיבלים במערב והאופי שלו שונה - פחות אפי ויותר דרמה על קשר בין האדם לחיה, בסביבה העוברת שינויים עקב המעבר של סין למודרניזציה. כזה היה סרטו "פרה"… להמשך קריאה
תגובות אחרונות