אימת החודש – דצמבר 2019: סיכום שנה

עד עכשיו, אימת החודש של דצמבר הייתה מין סנונית מוקדמת בתחילת-אמצע החודש, שמתריעה על כך שעוד מעט נתחיל את סיכומי השנה, אבל כנראה שאחרי שבע שנים רצופות הוכחנו את עצמנו כראויים להיות חלק מרצף הסיכומים הרשמי שלנו (סתם, האמת שזה בעיקר היה עניין של לו"ז). ואנחנו מתכבדים לפתוח את ספיישל סיכומי השנה של סריטה ל-2019.

למי שחדש פה, אימת החודש היא פינה חודשית שרצה אצלנו מאז מרץ 2013 ובה כל חודש בחודשו אני כותב על כמה סרטי אימה, לרוב חדשים אך לעיתים גם ותיקים יותר, כאשר המהדורה האחרונה של השנה הקלנדרית מוקדשת לסיכום כל מה שעבר עלינו עד כה, לטוב ולרע.
כתמיד, שני תסכולים מאפיינים כל סיכום שכזה. הראשון הוא עניין השיוך לז'אנר והשאלה מה הוא סרט אימה בכלל, מה צריך להיכנס לסיכום ומה לא. לרוב אני משתדל לבוא בראש פתוח עד כמה שניתן, אבל בכל זאת לשמור על איזושהי אחידות. השנה, למשל, החלטתי להכליל בסיכום האימה השנתי את "המגדלור" ו"מז"ל טוב 2", שני סרטים שאני לא חושב שהם לגמרי אימה, אבל לא רק שהם שואבים הרבה מהז'אנר אלא גם מנסים באיזשהו מקום לערער אותנו, להפחיד, להקפיץ, להבחיל או להטריד ויהיה לי מאוד קשה להתעלם מהם. לעומת זאת, יש כמה סרטים שכביכול נמצאים במעגל הרחב של הז'אנר, אבל רק משתמשים בו כמקפצה למשהו אחר ולכן בחרתי להוציא אותם: "המתים אינם מתים", "זומבילנד 2: ירייה כפולה" ו"פריזיטים". אותם לא תמצאו כאן.

התסכול השני קשור כמובן לסרטים שלא הספקתי לראות. כמות סרטי האימה שנעשים בשנה היא לא אפשרית, ועל כן אין לי סיכוי לראות אפילו חצי מהם. רובם הגדול של הנעדרים הם סרטים שגם ככה יעלמו בתהום הנשייה עוד רגע, אבל בכל זאת עלי להתוודות על כמה משמעותיים יחסית שחמקו ממני. בסיכום האימה של 2019 לא תמצאו את "ברייטברן" ו"הקללה" כי בעת יציאתם הם זכו לכזה מטח של בוז שפשוט ויתרתי כליל, את "אנאבל 3" ו"על החגים ועל המוות" שפספסתי בבתי הקולנוע, ואת "מפלצות קטנות" שלא היה לי שום סיכוי לראות בשום מקום.

עדיין, כמעט 50 סרטי אימה ראיתי השנה והם ירכיבו את הסיכום הזה. את חלקם תזהו ממהדורות קודמות, ועל חלקם לא הספקתי לכתוב עדיין. אנסה לכפר על כך באימת החודש הראשונה של 2020.
בהסתכלות כללית, אם אתם שואלים אותי, 2019 לא הייתה שנה יוצאת דופן במיוחד לסרטי האימה, בטח שלא בהשוואה ל-2018 שכבר יכולה לקבל מעמד מיתולוגי בשלב הזה. כמובן שהיו סרטים טובים השנה, אבל אני לא חושב שמישהו מהם יקבל מעמד של קלאסיקה שתהדהד לשנים הבאות. עם זאת, השנה הייתה די משמחת בתחום האימה אצלנו בסריטה. מעבר לאימת החודש והסקירות השוטפות, פרויקט סטיבן קינג המשיך וכבר נכנסו לאלף החדש (נחזור אליו אחרי סיכומי השנה), היה לנו סקר מבקרים חדש בשני חלקים לבחירת הופעות המשחק הטובות ביותר בסרטי אימה מכל הזמנים, והתחיל גם מין שת"פ חביב עם דף הפייסבוק חתולשחור שלקוראיו יכולתי גם לסדר הנחה להקרנת "המגדלור" בסינמטק חולון מתוקף תפקידי הנוסף בעולם הזה.

אז רגע לפני שאנחנו מקבלים בברכה את 2020, הנה מה שהשנה החולפת הותירה מאחוריה.

לסיכומי האימה הקודמים:
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018

סיכום השנה בקולנוע האימה של 2019

הסרטים הישנים הטובים ביותר שראיתי השנה לראשונה:
במהלך השנה אני מנסה לא רק לרדוף אחרי הסרטים החדשים, אלא להפוך כל מיני אבנים מהעבר ולהשלים קלאסיקות שאני צריך להכיר. אלו החמישה הטובים ביותר שראיתי מאז ינואר.
5. "הלכתי עם זומבי" – 1943. הופיע באימת החודש של אפריל.
4. "אינקובוס" – 1981. הופיע באימת החודש של נובמבר.
3. "דרקולה" – 1931
2. "המומיה" – 1932
1. "מסיבת רצח" – 2007. סרטו הראשון של אהוב סריטה ג'רמי סולנייה שהופיע יום אחד בנטפליקס ונכנס ללבי לעד.

סרט האימה המפתיע ביותר של השנה:
אינני המעריץ הגדול ביותר של זיכיון צ'אקי הבובה הרצחנית ולכן כנראה היה לי קצת קל יותר לקבל את הריבוט הזה שלא לגמרי הצליח בקופות. אמנם לא מדובר במשהו מוצלח במיוחד, אבל בפער בין ציפיות לתוצאה בשטח, אפשר אפילו לומר שבפער בין תחילת הסרט להמשכו, המרווח הכי גדול שייך ללא ספק ל"משחק ילדים" מודל 2019.
הפתעות נוספות היו מ"בלאד-פסט", "אסקייפ רום", "תיכון רצח" ו"הבור באדמה".

משחק ילדים

סרט האימה המאכזב ביותר של השנה:
אכזבות הן חלק מאוד משמעותי מחייו של כל אוהב אימה, ופשוט צריך להתמודד איתם אם כי לעיתים זה צורב במיוחד. השנה זה קרה לא מעט פעמים, אבל אם לבחור את זו הקשוחה ביותר, אצטרך ללכת אל נטפליקס והסרט "פצעים". הביקורות הנלהבות (יחסית) מסאנדנס ומקאן, הבמאי של "מתחת לצל" והחתיך החביב עלי ארמי האמר, כולם גרמו לי לחשוב שהולך להיות פה שמח, בשונה מסרט טיפש מטופש שבחלק משמעותי ממנו דקוטה ג'ונסון בוהה לתוך מסך מחשב.
אכזבות אחרות היו "קורבן אופנה", "פירסינג", "הבקתה" ו"מסור חשמלי מקטיפה".

סרט האימה המטריד ביותר:
עוד משהו שקורה לאנשים שצורכים סרטי אימה בכמות גבוהה, היא שסף הגירוי עולה עד לרמה שלעיתים אתה מרגיש שכבר שום דבר לא יכול לרגש אותך. ואז, פעם בשנה בערך (בשנה טובה זה אפילו קורה פעמיים), מגיע סרט שמטלטל אותך ועל אף שהיית מעדיף שלא – נשאר אתך גם הרבה זמן אחרי שהוא מסתיים.
בגדול, מבחינת השנה הקלאנדרית, אין שני ל"קליימקס" של גאספר נואה אבל אני לא מכליל אותו בסיכום 2019 כי ראיתי אותו ממש בסוף 2018, אחרי שכבר שחררנו את כל הסיכומים שלנו. לכן, התואר הולך, די בצפוי, ל"מידסומר". לא ארחיב עליו כרגע כי הוא יחזור אלינו בהמשך מספר פעמים.

מצעד עשרת רגעי ה-WTF הגדולים של השנה:
10. "מי שעומד מאחורי" – בור הגופות
9. "מסיבה סוף" – הנקמה
8. "הבהלה לשטן" – דילדו מקדחה
7. "הבור באדמה" – עכביש חסר מזל
6. "דוקטור סליפ" – ברדלי טרוור
5. "בעתה" – ילד מת יושב לשולחן
4. "פירסינג" – התינוקת ששולחת את אבא לרצוח זונה
3. "שלמות" – תמונת הסיום
2. "הבלתי רגיל" – אצל הפסיכולוג וספציפית אותו משפט לא סביר על שערת האשכים בשיניים
1. "מידסומר" – כל המערכה השלישית, אל תאלצו אותי לבחור

הקונספט הכי מגניב לסרט אימה השנה:
התואר הזה הולך לסרט שבין אם הוא מוצלח או לא, יש משהו ברעיון שלו שמעורר סקרנות מיידית ומושיב אותך מול המסך לא משנה מה. השנה, בעיני, מדובר ב"זה הבית שלנו" (This is our Home) של עומר דוראני. על אף שהוא הולך קצת לאיבוד באיזשהו שלב, איזה פרמיס להיט – זוג צעיר וחשוך ילדים המתמודד עם הפלה מחליט לנסוע לסוף שבוע הרחק מהעיר, בבית ריק וגדול שהותירה להם המשפחה. הכל הולך דווקא די נחמד, עד שבאמצע הלילה נשמעת דפיקה על הדלת, ופנימה נכנס ילד קטן ובודד בן איזה 6-7 שהם לא מכירים עם חתך על הזרוע. כשהם שואלים אותו איך קוראים לו הוא נראה מבולבל ובודק האם הם בוחנים אותו. כשהם מנסים להבין מי פגע בו, הוא מסתכל עליהם ואומר "אתה, אבא".

הבלתי רגיל

הקונפסט כי מעאפן לסרט אימה השנה:
כאן יש תיקו, כי אגב בורות לגיהינום, אני כבר לא יכול יותר עם מכשירים אלקטרוניים שמעבירים אותך לצד האפל. גם "פולארויד" על מצלמה שמביאה רוחות או משהו, וגם "פצעים" על טלפון נייד שהוא בעצם פורטל לכזה צד אפל נגיד, אין לי מושג, זה פשוט היה מביך מדי בשביל להתרכז בזה.

הרעיון הכי טוב שהפך לסרט מטומטם:
"בעשב הגבוה" יכל להיות "קיוב" החדש (הם גם חולקים את אותו הבמאי) – העיבוד לסטיבן קינג על קבוצת זרים שמצאה את עצמה אבודה בשדה גבוה מאוד, וכנראה נותקה מהזמן ומהחלל, יכל לקחת אותנו למקומות קיצוניים של אימה אנושית והתמודדות במצבי לחץ. אבל אז הגענו לאיזו אבן גדולה והתסריט לא ידע איך להפוך נובלה לסרט באורך מלא, והכל ירד לטמיון.
ציון לקלון: "קורבן אופנה".

הרעיון הכי מטומטם שהפך לסרט טוב:
כתבתי על זה לא מעט בסקירה שהוקדשה ל"מי שעומד מאחורי" – אין לי מושג איך הצליחו להפוך פרמיס כל כך סתום ולא סביר לסרט כל כך מהנה ומוצלח. באמת פלא.
ציון לשבח: "אסקייפ רום".

הרימייק או ההמשכון הכי טוב לסרט אימה:
3. "משחק ילדים"
2. "מז"ל טוב 2"
1. "דוקטור סליפ"

הסיום שהכי הרס סרט אימה טוב:
פירגנתי עכשיו ל"דוקטור סליפ" אז אני מרגיש צורך לאזן את זה. סרטו של מייק פלאנאגן היה יכול להיות סרט האימה הגדול של השנה, ואולי של התקופה האחרונה, אילולא המערכה האחרונה שנמרחת על זיכרונות מ"הניצוץ" כמו גור כלבים על מדשאה. לא רק שזה מפיל את הקצב ואת המתח, זה גם מיותר ולא מספק. הכי ביאס אותי בעולם.

הסיום שהכי הציל סרט אימה גרוע:
הכוונה המקורית הייתה ללכת עם "איליי" הנטפליקסי, אבל זה שהסיום מגניב לא לגמרי מצליח להשכיח את הבינוניות שהייתה שם לפני זה. לכן אלך עם משהו קיצוני הרבה יותר – רוב "הם בפנים" הוא סרט אימה די מביך ולא ברור, עד שמגיעה סצנת הסיום שלא רק שעשתה לי רע לכמה שעות טובות, אלא גם הצליחה לסדר באיזשהו אופן את הבלגן שהיה עד כה. לא חושב שזה מספיק בשביל להמליץ עליו, אבל בזכות הסיום לפחות בשבילי זה לא הרגיש כמו בזבוז זמן מוחלט.

דוקטור סליפ

סרט האימה הכי טוב על אישה צעירה בשם שרה שהבן היחיד שלה מתחיל להתנהג באופן מלחיץ במיוחד (בהשאלה מסיכום המחצית):
2. "הבלתי רגיל"
1. "בור באדמה"

הסרט הכי פחות גרוע שיצא בלעדית בנטפליקס על מסע הימלטות מיצורים קטלניים שתוקפים בעזרת אחד החושים ומתישהו האח/ות של הגיבורה ימותו ברכב נוסע:
2. "השתיקה"
1. "קופסת הציפורים"

הפסיכופטים הטובים ביותר בקולנוע האימה השנה:
5. הארווי בגילומו של רוברט פטריק – "חרשות סלקטיבית" (Tone-Deaf)
4. דניקה רוס בגילומה של רבקה רומיין – "הבהלה לשטן"
3. סו אן בגילומה של אוקטביה ספנסר – "מסיבה סוף"
2. מיילס בלום בגילומו של ג'קסון רוברט סקוט – "הבלתי רגיל"
1. רד בגילומה של לופיטה ניונגו – "אנחנו"

המפלצת/יצור הכי טוב בסרט אימה השנה:
5. הרוח – "בעתה"
4. הקמיע – "תיכון רצח"
3. דניאל – "דניאל לא אמיתי"
2. הדחליל – "סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה"
1. פניווייז – "זה: חלק 2"

אות קלון על רצח חיות בלי שום סיבה בסרט אימה:
לי כצופה יש יכולת לראות דברים איומים שקוראים לבני אדם על המסך (הסיכום הזה הוא הוכחה מוחלטת לזה) אבל מה ששובר אותי בכל פעם הוא כאשר חיה כלשהי נפגעת. גם אם אני יודע שמדובר בטריק של אפקטים, זה תמיד הקו האדום שלי. השנה, ארבעה סרטים עשו לי רע על הנשמה בגלל יחס לבעלי החיים, ועל כן אעשה להם מצעד בושה ברגע זה. "המגדלור" על הרג השחף, "הבחורה בקומה השלישית" ו"הבקתה" על כלבים חמודים שמצאו את מותם על לא עוול בכפם, ובעיקר "מלתעות האימה". אני יודע שהייתי אמור להיות בעד הדמויות המנסות לברוח מהזוחל הקטלני, אבל אני לגמרי הייתי בצד של התנינים.

זה: חלק 2

סצנת ההרג הטובה ביותר בסרט אימה השנה:
5. "דוקטור סליפ" – תירה בעצמך
4. "בליס" (Bliss) – קפדי ראשו
3. "אנחנו" – פאק ד'ה פוליס
2. "מלתעות האימה" – תחנת הדלק
1. "מסיבה סוף" – ג'וגינג אחרון

הטרנד הרשמי בקולנוע האימה של 2019:
ילדים קטנים תמיד היו מקור לאימה מוחלטת בקולנוע, ובאמת שלא צריך לגרד בראש יותר מדי כדי להיזכר בהמון דוגמאות מכל שנה שהיא. אבל ב-2019 זה כבר לתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. אני באופן אישי ראיתי לא פחות 11 סרטי אימה בהם הילדים הם הדבר הנורא ביותר, כך שאני לא בטוח מה עובר כרגע על יוצרי הקולנוע, אבל אולי כדאי לחשוב על איזו דרך טיפול. ועל כן, הנה עוד דירוג…

הילדים הקריפיים ביותר בקולנוע האימה השנה:
5. רובן – "מידסומר"
4. כריס – "בור באדמה"
3. זיק – "זה הבית שלנו"
2. מיילס – "הבלתי רגיל"
1. אמבריאה – "אנחנו"

שאר הסרטים הם "בית קברות לחיות", "דניאל לא אמיתי", "איליי", "הגולם", "הבקתה" ו"דוקטור סליפ".

אות הקשת לייצוג להט"בי/קווירי בקולנוע האימה השנה:
שני סרטים בולטים הציבו במהלכם דמויות להט"ביות – "זה: חלק 2" ו"שלמות", אבל בעיני לסרט הדגל של הקוויריות השנה בכלל לא הייתה דמות להט"בית מוצהרת, ועדיין הוא לוקח בגדול. מדובר ב"מסיבה סוף", בו הבמאי טייט טיילור ("העזרה") לראשונה מאז הפריצה שלו חגג סוף סוף את הקוויריות שלו (הוא מחוץ לארון שנים) והגיש לנו את סרט האימה הקאמפי של השנה, כולו נקמה במישהי שמעולם לא הצליחה להתקבל למעגל "הנכון" ו"היפה" והחניקה את מאווייה האמיתיים שנים, עד שהם התפרצו החוצה. אתם יודעים, כמו הרבה קווירים אחרים בתיכון.

דירוג העיבודים לסטיבן קינג השנה:
4. "בעשב הגבוה"
3. "זה: חלק 2"
2. "בית קברות לחיות"
1. "דוקטור סליפ" (בפער עצום מהמקום השני)

הטוויסט הטוב ביותר בסרט אימה השנה:
"איליי". אם זה רק היה קורה באמצע הסרט וממשיך משם, זה היה כל כך הרבה יותר מוצלח.

הטוויסט הגרוע ביותר:
"אנחנו". צפוי, חסר השראה, וכבר היה בפרק של "משפחת סימפסון".

מסיבה סוף

הופעה הטובה ביותר בסרט אימה – שחקן:
5. יואן מקגרגור – "דוקטור סליפ"
4. ביל היידר – "זה: חלק 2"
3. ג'ייסון קלארק – "בית קברות לחיות"
2. ווילם דפו – "המגדלור"
1. ג'קסון רוברט סקוט – "הבלתי רגיל"

ההופעה הטובה ביותר בסרט אימה – שחקנית:
5. רבקה פרגסון – "דוקטור סליפ"
4. פלורנס פיו – "מידסומר"
3. ג'סיקה רות' – "מז"ל טוב 2"
2. סמרה וויבינג – "מי שעומד מאחורי"
1. לופיטה ניונגו – "אנחנו" (דההה)

המשפט האהוב עלי השנה בסרט אימה:
"את חושבת שאני נהנית להסתובב בחלוקים המגוחכים האלה ולהרוג את הילדים שלי?" – דניקה רוס (רבקה רומיין המופלאה), "הבהלה לשטן".

הצילום הטוב ביותר בסרט אימה השנה:
5. מייקל פימוניירי – "דוקטור סליפ"
4. מייק גיולאקיס – "אנחנו"
3. ארי ווגנר – "קורבן אופנה"
2. פאוול פוגורזלסקי – "מידסומר"
1. יארין בלאשקה – "המגדלור"

העריכה הטובה ביותר בסרט אימה השנה:
5. מאט דקר – "זה הבית שלנו"
3. איוון ואלדז – "חרשות סלקטיבית"
3. לושיאן ג'ונסטון – "מידסומר"
2. בן בודהוין – "מז"ל טוב 2"
1. ניקולס מונסור – "אנחנו"

התסריט הטוב ביותר לסרט אימה השנה:
5. טרזה סאת'רלנד – "הרוח" (The Wind)
4. ריצ'רד בייטס ג'וניור – "חרשות סלקטיבית"
3. כריסטופר לנדון – "מז"ל טוב 2"
2. ארי אסטר – "מידסומר"
1. לי קרונין וסטיבן שילדס – "בור באדמה"

הניסיון הכי נואש לייצר רוצח איקוני:
כבר הרבה זמן שלא היה לנו איזה סרט סלאשרים שהופך למותג שלא נגמר אף פעם, סטייל "יום שלישי ה-13", "האלווין" או "סיוט ברחוב אלם". אולי ג'יגסו של "המסור" הוא האחרון שבהם, וגם זה כבר היה לפני יותר מדי זמן. השנה, התסריטאי טוד פארמר והבמאי-תסריטאי פטריק לוסייר ניסו לברוא אחד ב"טריק", על רוצח מסתורי במסכה שאיכשהו יכול להיות בכמה מקומות בו זמנית, והתוצאה לא הייתה רעה במיוחד, אלא סתם חסרת ברק. סיקוול כנראה לא יגיע בזמן הקרוב.

קומדיות אימה הטובות ביותר של השנה:
5. "תיכון רצח"
4. "הבהלה לשטן"
3. "בלאד-פסט"
2. "חרשות סלקטיבית"
1. "מי שעומד מאחורי"

סרטי האימה הגרועים ביותר של השנה, שמשום מה ראיתי מההתחלה ועד הסוף:
5. "הבקתה"
4. "פולארויד"
3. "3 מהגיהינום"
2. "זה: חלק 2"
1. "רומינה"

מי שעומד מאחורי

ועכשיו נעבור לסרטי האימה הטובים ביותר של השנה, כאשר הפעם לראשונה, ביקשתי גם מחברי לסריטה לבחור את החמישייה שלהם (נתתי להם גם יד חופשית לבחור מהו סרט אימה על פי ראות עיניהם), והתוצאות לפניכם:

סרטי האימה הטובים ביותר של לירון סיני:
5. "שלמות"
4. "דוקטור סליפ"
3. "הבור באדמה"
2. "אנחנו"
1. "מידסומר"

סרטי האימה הטובים ביותר של עופר ליברגל:
5. "הציפור הצבועה"
4. "קוקו די קוקו דה"
3. "המגדלור"
2. "מידסומר"
1. "אנחנו"

סרטי האימה הטובים ביותר של אורון שמיר:
5. "מפלצות קטנות"
4. "השורד"
3. "המגדלור"
2. "מידסומר"
1. "אנחנו"

סרטי האימה הטובים ביותר שלי, אור סיגולי:
5. "דוקטור סליפ" – אפוס אימה מרשים למדי של מייק פלאנאגן שחטאו היחיד הוא המערכה האחרונה והסופר חלשה שלו.
4. "הבור באדמה" – צ'יזבט אירי מפתיע על התמודדות עם טראומה וההבדל בין התגברות ושכחה.
3. "מי שעומד מאחורי" – פשוט כיף גדול ומדמם עם הופעות נפלאות ורגעים של צחוק בקול רם.
2. "אנחנו" – ג'ורדן פיל רק משתכלל בתור במאי, אם כי בתחום הכתיבה הסרט הזה קצת מתאמץ מדי.
1. "מידסומר" – משהו שונה ואחר מכל מה שראינו עד עכשיו. ארי אסטר בדרכו להיות אחד מהמאסטרים.

כפי שאתם רואים, יש קונצנזוס די מוחלט על השניים הטובים ביותר. מעניין מי מהם, אם בכלל, יגיע עד סרטי השנה שלנו בעוד שבועיים מהיום.

מעכשיו ועד תום השנה אנחנו נמשיך עם סיכומי השנה שלנו, אז אתם מוזמנים לחזור בכל יום. ושתהיה שנה מפחידה רק בקולנוע.

אנחנו