• סרטים חדשים: ״ורדה על אנייס״ מגיע לקולנוע
  • ״לעולם לא מאוחר״, סקירה
  • פסטיבל סולידריות 2019: דיווח של עופר
  • Little Monsters :מחכים לתרגום
  • אוסקר 2019/20: אפשר לומר שהתחלנו באופן רשמי
  • ״אטלנטיקה״, סקירת נטפליקס
  • ״יד אבודה״, סקירת נטפליקס
  • סרטים מן העבר - מהדורה מיוחדת
  • המלצות סינמטקים: מהדורת דצמבר 2019
  • ״בלון״, סקירה
  • ״רצח כתוב היטב״ סקירה
  • ״האירי״, סקירה וניתוח סרטו של מרטין סקורסזה

אימת החודש – ספטמבר 2019: "תיכון רצח", "הבהלה לשטן", "המכשפות ביער"

24 בספטמבר 2019 מאת אור סיגולי

הסכר נפרץ. אחרי כמה חודשים אפלים ולחים למדי בהם גירדתי את תחתית החבית של עולם סרטי הז'אנר בניסיון למצוא משהו ראוי ומעניין לאימת החודש, החודש אפילו לא הספקתי לראות מחצית מהסרטים שתכננתי, וחלק מאלה שראיתי אפילו לא הספקתי להכניס למהדורה הזו. כנראה פסטיבלי הקיץ והקרבה להאלווין שחררו את הסרטים שחיכו במתח במהלך כל הקיץ ועכשיו זה קורה.
בינתיים, גם באולמות הקולנוע המצב לא רע. לפי הבנתי "זה: חלק 2", המאכזב והמיותר, אמנם לא עושה מספרים מדהימים בקופות אבל עדיין סרט אימה בכזה תקציב ובכזו הפצה זה משהו משמח. בנוסף אליו היו לנו גם את "מלתעות האימה" שלחרדתי הרבה עוד לא ראיתי ואת "מי שעומד מאחורי" החמוד שעוד יוזכר בפרק הזה.

שלושת סרטי ספטמבר מגיעים מארה"ב, שניים מהם של במאיות, והם נעים על קו הסלאשרים-מכשפות ובאופן כללי טרלול חביב במיוחד. שניים מהשמות העבריים אני המצאתי כי חשתי עצמי יצירתי, אז אתם ממש לא חייבים לקבל אותם.

"תיכון רצח" – Killer High

זה הסרט היחיד החודש ששמו העברי איננו באחריותו, ואותו מצאתי בצהרי שישי אחד בבית הורי, שם נח בתחתית סרטי ה-24/7 של yes VOD. מכיוון שהוא מסוף 2018 ולא שמעתי עליו ולו מילה אחת, הנחתי שמדובר בעוד איזו שטות אומללה שנעשתה בטעות, והחלטתי לתת לו זמן חסד של איזו חצי שעה לפני שאמשיך בחיפושי. ואכן, הפתיחה לא הבטיחה רבות, אבל בכל זאת נדמה שיש פה משהו, ובסופו של דבר, אחרי שסיימתי אותו מחויך ומרוצה, אני יכול להכריז עליו כסרט אימה מהנה ומשעשע למדי שלגמרי אפשר לראות אם אין לכם שום דבר אחר לעשות.

"תיכון רצח", שביימה ג'ם ג'רארד לערוץ SYFY, נפתח בקבוצת צעירים המשחקת חפש את המטמון ומגיעה לבית ספר תיכון שנראה נטוש. אחד מהם מוצא שם תיבה קבורה ובה הקמיע של נבחרת הפוטבול של המקום – תחפושת של חזיר בר. הוא שם אותה על עצמו, כי זה מה שצריך לעשות כשמוצאים מסכה מצחינה בתוך בור באדמה, ואין שום דבר משונה בזה, ובין רגע זה משתלט עליו והופך אותו למפלצת בי-בופ עצומה וצמאת דם. למרבה המזל שלו, באותו שבוע בדיוק מתרחשת בעיירה המתה הזו, שכל תושביה כבר נטשו, פגישת מחזור של שכבה שסיימה לפני כעשור, וכך הטבח מתחיל. משהו בין "קארי" ל"צעקה" ל"רליק". אבל קצת פחות טוב.
הדבר הכי מפתיע הוא שהסרט הזה באמת מאוד מצחיק, ולא בקטע אירוני. השחקנים הצעירים נותנים פאנצ'ים מצוינים וגם אם ההקפצות או הביטים צפויים מקילומטרים, זה עדיין חינני למדי. הטיפול שלו בנושא הפופולריות, האנשים שהגיעו לשיאם בתיכון, והשאיפה להוכיח את עצמך מול קהל דמיוני שממש לא מתעניין בך יותר, לא סופר מותחכם אבל לפחות או נוכח, וזה גם כמה נקודות לזכותו.
אני לא רואה את "תיכון רצח" מככב בסיכום האימה השנתי בעוד שלושה חודשים, אבל הוא ללא ספק אחת ההנאות הקטנות ולא צפויות שהיו לי השנה, כל עוד באים בלי ציפיות.

"הבהלה לשטן" – Satanic Panic

המונח הלועזי משם הסרט מתייחס לבהלה שאחזה בקרב האמריקאים במהלך שנות השמונים בארה"ב, בנוגע לכתות שטניות והפחד מהדור הצעיר שמגדל שיער ארוך ושומע מוזיקה עם מילים לא ברורות. אבל לא על זה הסרט, גם הוא מגיע מידיה של במאית, צ'לסי סטארדאסט. מדובר בפרוייקט של שתי חברות הפקה יחד עם "פאנגוריה", המו"ל של מגזין האימה המפורסם שחזר לחיים בשנה שעברה. אני מניח שזאת אחת הסיבות הראשונות לכך שקהילת האימה האמריקאית מיהרה לפרגן לסרט הזה, שיצא לבתי הקולנוע במקביל להגעתו ל-VOD.

בדיוק ההפך מ"תיכון רצח", אל הסרט הזה הגעתי עמוס ציפיות בעקבות כל ההייפ, ונדהמתי אל מול פתיחה די איומה שאילולא הביקורות הטובות ששמעתי, כנראה הייתה גורמת לי לוותר מהר מאוד על הסרט. מזל גדול, אם כך, שהמשכתי לצפות בו.
אחרי פרולוג שמצולם ומשוחק די רע, כנראה מחווה ל"האלווין" או "המציצן" או משהו, אנחנו פוגשים את סאם (היילי גריפית') שזה אך התחילה לעבוד כשליחת פיצרייה בשביל שתוכל לממן את חלום המוזיקה שלה, ומגלה די מהר איזה אנשים מגעילים מזמינים פיצה. השליחות האחרונה שלה באותו היום הוא לאחוזה גדולה בפרברי העיר, שם מקבל את פניה איש לא חביב, שמותיר אותה ללא טיפ ולכן ללא יכולת לתדלק את הטוסטוס. זועמת, היא נכנסת לבית ודורשת את הטיפים שלה. להפתעתה היא מוצאת את עצמה במפגש שכונתי משונה, כשדי ברור שלא מדובר בחוג בית של טאפרוור, אלא משהו הרבה יותר אפל וקטלני, ושבעוד רגע היא הולכת להיות הקורבן שלהם.

אז בואו נעצור שנייה ונסתכל על העובדות – מדובר בסרט על בחורה צעירה וחמודה, ללא תמיכה כלכלית, המוצאת את עצמה בבית עצום ובו לא מעט אנשים כולם ממעמד גבוה הרבה יותר משלה, ומגלה שבמהלך הלילה היא ניצוד של קבוצת מטורפים המנסים בעזרתה להתחנף לכוח עליון ושטני. בהתחשב בזה, באמת שלא הייתה לי יכולת להימנע מסרט בעל פרמיס זהה לחלוטין – צדקתם! – "מי שעומד מאחורי".
אתם כמובן ודאי יודעים שיש לי חיבה רבה לסרט המחבואים המופרך ההוא, ואחרי "הבהלה לשטן" הוא רק התעצם. וזה לא שהסרט לשמו התכנסנו איננו טוב, הוא סבבה לגמרי, אבל דרכו ראיתי טוב יותר את כל מה שעבד ב"מי שעומד מאחורי", בעיקר כל מה שקשור לאנרגיה, להברקות ולהליכה על הקצה. "הבהלה לשטן" מרגיש שתמיד נשאר בהילוך שלישי, לא לגמרי יודע מה לעשות עם כל האופציות המשוגעות שיש לו בארסנל, והסיום שלו די מחופף.

יש יותר מסיבה אחת לראות את הסרט הזה, כאמור הוא מהנה מאוד, אבל העיקרית שבהן היא ללא ספק השחקנית הראשית רבקה רומיין, בהופעה הכי טובה שלה מחוץ למיסטיק מ"אקס-מן" (לא הייתה ולא תהיה מסטיק טובה יותר. צר לי, ג'ניפר). בשנייה שרומיין מופיעה בסרט, כמנהיגת הכת השכונתית, הסרט משתדרג לחלוטין, והיא מעניקה את אחת מהופעות הז'אנר המוצלחות שראיתי השנה. כל הקאסט סביבה מצוין (בין היתר תוכלו למצוא פה את רובי מודין, מתהילת "מז"ל טוב", וגם הבת של מתיו מסתבר), אבל באמת שהיא המנצחת עם היופי המרהיב שלה, הכריזמה העצומה שיש לה על המסך, ובעיקר התלבושות האלו שתפרו לה. אני רוצה את כולן היום. יש לה גם את אחד המשפטים הטובים ביותר של השנה, "את חושבת שאני נהנית להסתובב בגלימות האלה ולרצוח את הילדים שלי?", אותו היא נותנת בפיץ' מושלם.

עוד דבר שממש עומד לזכותו של "הבהלה לשטן" הוא שעל אף ששני גברים כתבו אותו, הוא לחלוטין נשלט על ידי נשים. מעבר לסאטרדאסט הבמאית, כל הגברים בסרט הן דמויות משנה זניחות למדי, והגברות הן אלו שמובילות את העלילה וסוחבות אותו. זה נהדר בפני עצמו, אבל הסמיכות שלו ל"מי שעומד מאחורי" לא עוזרת לו המון.

"המכשפות ביער" – Witches in the Woods

ואם כבר השוואות (המעברים שלי הפעם מדהימים, לא?), הנה אחת שדווקא עבדה לטובת הסרט החדש. חלקכם אולי זוכרים את סרט הנטפליקס שהופיע באימת החודש הקודם, "רומינה", עליו לא הצלחתי למצוא מילת סנגוריה אחת, וככל שאני חושב עליו ככה אני שונא אותו יותר. ואולי בגלל זה הערכתי את "המכשפות ביער" מכיוון ששני הסרטים האלו הם בעלי מסגרת עלילתית מאוד זהה – ומאוד לא מקורית – אבל זה הנוכחי עובד מצוין.

לא לבלבל עם "המכשפות מהיער" הנהדר של אלכס דה לה איגלסיה מ-2014, הפעם מדובר בסרט אמריקאי שאת בכורתו עשה בפרייטפסט האחרון והוא של הבמאי ג'ורדן בארקר (שביים את "Tormented" אותו ראיתי ואין לי ולו בדל זיכרון ממנו) על פי תסריט של כריסטופר בורלי ("סודות הוותיקן" הבלתי נסלח). הוא מתחיל כמו בליוני סרטי אימה אחרים, "רומינה" ביניהם: קבוצת צעירים נוסעת ברכב אל עבר מקום נופש, מושלג במקרה שלנו, נתקעים בדרך, ומתחילים למות בזה אחר זה. באופן יותר נקודתי, הם נתקעים עם המכונית ביער מושלג, כאשר כנראה רוחות של מכשפות מהסביבה משתלטות על אחת מהן וגורמת לכולם לרדת מהפסים.

"המכשפות ביער" הוא סרט טוב, בעיקר בגלל הבימוי של בארקר וכמה מהופעות השחקנים הצעירים. שוב, לא משהו שלא ראינו עשרות פעמים בעבר, אבל יש בו רגעי הפחדה וקרינג' ראויים והמתח רק במצב עלייה כל הזמן. בנוסף, הסרט גם עוסק בנושא של ניצול מיני, כאשר אחת הדמויות הראשיות בו היא מישהי שמצאה את עצמה – אני משתמש בניסוח הבעייתי הזה בגלל שהסרט לא לגמרי מספק תשובות – מקיימת סקס עם כמה גברים בקולג', כאשר אחד מהם צילם את האקט והפיץ אותו. ההתמודדות עם הטראומה הזו היא אחת מעמודי התווך של הסרט, ובזמן שאפשר לבקר את השימוש של דבר כל כך נוראי בשביל סרט ז'אנר על מכשפות, עדיין יש איזושהי אג'נדה, גם אם לא מטופלת באופן המעודן ביותר.

הבעיה המרכזית של התסריט, והיא זו שמנעה ממני לזרום אתו כבר על ההתחלה, הוא חוסר המידיות בדרמה בין הדמויות. ליצור דינמיקה בין קבוצת חברים צעירים היא לא הדבר המאתגר ביותר אי פעם, אבל בורלי התסריטאי דחף פנימה כל כך הרבה אינטריגות, שקרים, תככים, בגידות וסודות, שבתוך הרכב הזה לבדו טמונות איזה ארבע עונות של "היפים והאמיצים". אין מצב שהחבר'ה האלה היו מכניסים את עצמם לכאב ראש הזה אלא אם כן משהו מכריח אותם. ככזה, הסרט לא רק מאבד אמינות אלא גם הופך את הגיבורים לילדותיים. זה מסתדר בהמשך, כשהדברים מוסטים הצידה לטובת האימה, אבל עדיין לוקח זמן להתמודד עם זה.

לכל פרקי אימת החודש, לחצו על התגית למטה.