אוסקר 2018/19: כל המתמודדים בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה – חלק ד'

דד-ליין מדינות העולם להגשת הסרטים לאוסקר הסתיים בתחילת החודש, ואמנם טרם התפרסמה הרשימה הרשמית והמאושרת של האקדמיה, אבל כרגע מדובר על 80 סרטים מ-80 מדינות. הסיבה שזה נראה קצת מוזר, הוא מכיוון שבשנה שעוברו הוגשו לא פחות 92 סרטים, אז אני תוהה מהי מהות הנחיתה הזו. לא שאני מתלונן, כן? גם 80 זה יותר מדי.

בפרק הראשון דיברנו על נציגי אוסטריה, אוקראינה, אסטוניה, אקוואדור, בלארוס, בלגיה, בריטניה, גיאורגיה, גרמניה, טורקיה, יפן, סלובקיה, פלסטין, רומניה, שבדיה, וכמובן ישראל.

בפרק השני הופיעו ברזיל, דרום קוריאה, הולנד, הונגריה, ונצואלה, יוון, לוקסמבורג, לטביה, ליטא, מקסיקו, מצרים, נורבגיה, ספרד, פרגוואי, פינלנד, צ'ילה, קולומביה, קוסובו, קרואטיה, רוסיה ושוויץ.

בפרק השלישי הגיע תורן של אינדונזיה, איסלנד, איראן, אלג'יר, בולגריה, בוליביה, בוסניה והרצגובינה, דנמרק, הרפובליקה הדומיניקנית, טיוואן, טוניסיה, לבנון, מונטנגרו, מקדוניה, מרוקו, סינגפור, סלובניה, סרביה, עיראק, פורטוגל, פנמה, פרו, פקיסטן, צ'כיה, צרפת, קמבודיה, קנדה ותאילנד.

אז ברוכים הבאים לחלק הרביעי, והכנראה האחרון, שנותן שמות בנציגי המדינות לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. הפעם יש עמנו נציגים של מדינות חזקות למדי כמו איטליה ופולין, אחד משוברי הקופות הגדולים ביותר בעולם ועוד שמחות כאלו ואחרות.
בנוסף, בפרק הזה גם ארשה לעצמי להמר על התשיעייה שתוכרז בתחילת 2019, ממנה תבחר החמישייה הסופית שתיחשף עם שאר המועמדים לאוסקר ה-91.

אורוגוואי – "ליל תריסר השנים" (The 12 Years Night)
השחקן צ'ינו דארין, המשתתף גם בנציג ארגנטינה של השנה, ואנטוניו דה לה טורה יקירנו מ"בלדה טריסטה", מובילים את הסרט המביא את סיפורם האמיתי של שלושה חברי גרילת טופאמרו באורוגוואי של שנות השבעים, שנאסרים על ידי הדיקטטורה, ועוברים מסע עינויים של 12 שנים. כי כנראה זה המספר האהוב על שבויים קולנועיים, אם לשפוט לפי זוכה 2013.
את הסרט ביים אלוורו ברכנר הצעיר, שזו כבר הפעם השלישית שהוא נשלח לייצג את אורוגוואי, אחרי "יום רע לדוג" ו"מר קפלן".
הסרט הוקרן בברלין, ונציה וסאן סבסטיאן, וזה בהחלט נותן לו יתרון קל שבקלים ואולי יהיה האורוגוואי הראשון שמגיע לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: מצד שני, אולי לא.

איטליה – "דוג-מן" (Dogman)
אחרי באמת המון זמן של התחבטויות, החליטו האיטלקים לוותר על "לזרו השמח" (מאסטרפיס מוחלט), "המקום" (טיפוש שלא יתואר), "בדיוק כמו הבן שלי" (עוד נפילה) ו"שמה של האישה" בין היתר, וללכת על הסרט שלקח את רוב פרסי הקולנוע האיטלקיים החשובים של השנה, וזכה בפרס השחקן של פסטיבל קאן למרצ'לו פונטה. בארץ הוא כבר יצא להקרנות מסחריות לאחר בכורה בפסטיבל ירושלים האחרון.
זהו סרטו של מתאו גארונה (שסרטו הנפלא "גומורה" נשלח לייצג את איטליה ב-2008 ולמרבה האכזבה לא הצליח לשריין מועמדות) במרכזו גבר ביישן שמתפרנס מטיפול בכלבים שנקלע למערכת יחסים הרסנית עם גנגסטר לא חיובי כלל. מבוסס על מקרה אמיתי, מסתבר.
איטליה היא עדיין שיאנית הזכיות בפרס, עם 14 כאלו, מתוכן שלוש היו פרס מיוחד לפני ייסוד הקטגוריה האופן רשמי. האחרונה שבהן הייתה ב-2013 עם "יפה לנצח" של סורנטינו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא רע ואפילו טוב.

דוג-מן

ארגנטינה – "המלאך" (El Angel)
קרלוס רובלדו פוץ' הוא האדם שנידון להכי הרבה שנות מאסר בתולדות ארגנטינה, כך הבנתי, וזאת בעקבות חיים שלמים שכללו כ-70 מקרי שוד ו-11 רציחות. הוא כונה "מלאך המוות" בגלל שהוא באמת נראה כמו מלאך (תעשו לו חיפוש תמונות. זה די משוגע), ובשנות השבעים היה למין תופעה ויראלית בארגנטינה.
הסרט שעוסק שצעדיו הראשונים כפושע מרושע הוא זה שמייצג את ארגנטינה לאוסקר השנה. הוא הופק על ידי האחים אלמודובר, שזה כבר אומר משהו, ובויים על ידי לואיס אורטגה. את רובלדו מגלם לורנזו פרו זהוב התלתלים ושמות מפורסמים שבולטים בקאסט עם ססיליה רות' ("הכל אודות אמא") ולואיס קנגו ("נרודה", "אישה פנטסטית").
הסרט הוקרן במסגרת מבט מסויים של פסטיבל קאן, והיה מתמודד על פרס הקוויר פאלם, אז צפו לאיזה מוטיב להט"בי שבוודאי לא נגמר טוב.
ארגנטינה זכתה פעמיים בזכות "הגרסה הרשמית" ו"הסוד שבעיניים", וצברה עוד חמש מועמדויות, האחרונה בהן בזכות "סיפורים פרועים".
סיכוי להיכנס לתשיעייה: ייתכן.

בנגלדש – "לא מיטה של שושנים" (No Bed of Roses)
אירפן קאן, השחקן ההודי המפורסם ("חיי פיי", "לאנץ' בוקס"), מוביל את הנציגות הבנגלדשית שבויימה על ידי מוסטופה סארוור פארוקי, שבעצמו נבחר לייצג את המדינה כבר פעמיים בעבר אבל כמו שאר הניסיונות, זה לא התקדם לשום מקום.
הסרט מבוסס על מקרה אמיתי שעורר סקנדל גדול בבנגלדש, במרכזו במאי מוכר שכנראה קורה משהו עם החברה של הבת שלו, אני לא אשקר לכם – לא הצלחתי לגמרי להבין את העניין דרך התקצירים אבל אפשר להתנחם בעובדה שלעולם לא נשמע על הסרט הזה שוב.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: חש שלא.

דרום אפריקה – "תפור את החורף לעורי" (Sew the Winter to My Skin)
הסרט עם השם הכי יפה מבין המתמודדים מגיע מדרום אפריקה, זאת שהייתה מועמדת לראשונה ב-2004 ("אתמול"), זכתה ב-2005 ("צוצי") ומאז נעלמו עקבות האוסקר שלה.
הסרט מביא את סיפורו האמיתי של עיתונאי בשנות החמישים הסוערות של המדינה הקשוחה הזו, והוא בוים על ידי ג'אמיל X.T. קביקה. רוצה לראות!
סיכוי להיכנס לתשיעייה: בשנה שעברה הצליחה דרום אפריקה להשתחל פנימה עם "הפצע", כך שזה בהחלט ייתכן.

הודו – "כוכב הכפר" (Village Rockstar)
סיפור התבגרותה של ילדה בת עשר בכפר מוכה עוני שחולמת להיות כוכב רוק, ואני מניח שיהיה לה קשה לבצע את זה. רימה דס ביימה את הסרט שהשתתף בפסטיבלי טורונטו וסאן-סבסטיאן, והיה למנצח הגדול של פרסי הקולנוע ההודיים ל-2017.
הודו הייתה מועמדת שלוש פעמים בעבר, עם "אמא הודו" (1957), "סלאם בומביי" (1988) ו"לאגאן" (2001). טרם נרשמה זכייה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לא מאמין.

הונג קונג – "מבצע הים האדום" (Operation Red Sea)
אם אשאל אתכם מה עשרת הסרטים המכניסים ביותר בעולם במהלך 2018, כנראה שתענו לי "הנוקמים: מלחמת האינסוף", "פנתר שחור", "עולם היורה: נפילת הממלכה" ו"דדפול 2". אם תתאמצו קצת יותר בטח תיזכרו ב"משפחת סופר על 2", "שחקן מספר אחת" ו"משימה בלתי אפשרית". מכאן בטח תגדרו קצת יותר בראש, ואם תענו "סולו", "אימה במצולות" או "מאמה מיה 2", אבשר לכם שאתם טועים, ואת כל אלו עקף נציג הונג קונג לאוסקר – שנכון לכתיבת שורות אלו ניצב במקום ה-9 בטבלה, עם הכנסות של מעל ל-579 מיליון דולר.
על הסרט אחראי הבמאי המוכר דנטה לם, והוא מספר את סיפורה של יחידת מארינס שמנסה לפתור, כנראה בדרכים עם הרבה פיצוצים, תקרית בני ערובה בזמן מלחמה עם טרוריסטים רשעים.
ההפקה היא בעיקר סינית, אבל ההונג-קונגים לקחו אותה לעצמם ומקווים שהסרט יחזיר אותם לאוסקר לראשונה מאז תחילת שנות התשעים, אז היו מועמדים עם "הפנסים האדומים" ו"שלום לפילגש"
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אבל זה לא יקרה.

מבצע הים האדום

הפיליפינים – "סלע הקליטה" (Signal Rock)
יש גאג חוזר ונפלא ביצירת המופת של עבאס קיארוסטאמי "הרוח תישאנו", שבו בכל פעם שהגיבור מנסה לדבר בטלפון בכפר בו הוא שוכן, הוא צריך לנסוע במהירות לקצה ההר כי רק שם יש קליטה. נזכרתי בזה בהקשר של הנציגות הפיליפינית, כי המקום עליו קרוי הסרט, הנמצא באי בירי, הוא המקום היחיד באיזור שבו הגיבור הצעיר של הסרט מצליח לתקשר סלולרית עם אחותו הגדולה, ולעזור לה בזמן שהיא נמצאת במערכת יחסים מתעללת בפינלנד.
את הסרט ביים צ'יטו ס. רונו שנשלח לאוסקר גם ב-2003. הפיליפינים מעולם לא היו מועמדים לאוסקר.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נההה.

ויטנאם – "התופרת" (The Tailor)
תמיד רציתם לדעת יותר על עולם האופנה הויטנאמי בשנות השישים? אם כך, כל חלומותיכם התגשמו! סרטם של טראן בורו לוק ונגויין לה פואונג קאהן (סבירות גבוהה מאוד שלא ככה כותבים את שמותיהם) מביא את סיפורה האמיתי של מיס בה, שהביאה את רוחות האופנה של הסיקסטיז לוויטנאם. לא אשקר לכם, זה נראה כמו סרט חמוד נורא.
ויטנאם הייתה מועמדת רק פעם אחת, עם ניסיונה הראשון אי שם ב-1993 ("ניחוח הפאפאיה הירוקה"). מאז זה לא חזר על עצמו.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: חש שלא.

נפאל – "פנצ'אייאט" (Panchayat)
אינני בקיא בהיסטוריה הפוליטית של נפאל, אז אני כנראה מסביר את זה לא נכון, אבל מהבנתי פנצ'אייאט היא שיטת ממשל שהייתה נהוגה בתחילת המאה ה-20 שם, והסרט עוסק בראש עיר שכנראה מנהיג את השיטה ומסתבך או משהו. אין לי מושג באמת, אבל קשה לומר שזה משנה. ביים אותו שיוואם אדהיקרי.
נפאל הייתה מועמדת פעם אחת לאוסקר, ב-1999 עם "קארוואן"
סיכוי להיכנס לתשיעייה: כמו הסיכוי שלי להבין מה זה פנצ'אייאט.

פולין – "אהבה בימים קרים" (Cold War)
אחת השאלות הבוערות ביותר של שלב הכרזת הנציגויות של המדינות השונות, הייתה למה בשם כל הקרטושקעס שבעולם לקח כל כך הרבה זמן לפולנים לשחרר את ההודעה על הסרט הנבחר שלהם. מה הייתה ההתחבטות – יש לכם סרט חדש מהבמאי היחיד שהביא לפולין אוסקר ("אידה"), שאפילו סידר מועמדות נוספת בקטגורית הצילום, שעל סרטו החדש זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, ועל הדרך זה גם אחד הסרטים הטובים של השנה (ראיתם באיזו מיומנות שילבתי בין דעות ועובדות?). למה לא שחררתם את הידיעה כבר בפסטיבל קאן, מה הייתם צריכים לחכות לסוף ספטמבר?
אז כן, אי אפשר לומר שתהדמה מוחלטת אחזה בעולם הקולנוע כאשר סרטו של פאבל פאבליקובסקי "אהבה בימים קרים", שגם הוקרן בפסטיבל חיפה וייצא להקרנות מסחריות בחסות קולנוע לב כנראה בסמוך להכרזת המועמדים, הוא המתמודד מטעם פולין. הסרט מביא סיפור אהבה שנמשך על פני עשור (בשעה וחצי זמן מסך) של צייד כישרונות פולני שעורק לאירופה וזמרת צעירה אותה הוא מגלה, והוא, בשלב פרסום הטקסט הזה, הסרט הכי יפה ויזואלית שראיתי השנה. הוא גנב את הלב שלי, ואני לא יודע אם אי פעם יחזיר אותו.
אם הסרט אכן יגיע לאוסקר, וסיכוי טוב מאוד שכך יהיה, שתי שאלות עומדות בפנינו: האם יצליח להיכנס גם לקטגוריות נוספות כמו שעשה "אידה", והאם בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה השנה יהיו שני סרטים בשחור לבן, בהתחשב בזה שכולנו בונים על "רומא" המקסיקני. נגלה בקרוב.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: אני לא אובייקטיבי, אבל נראה לי שבהחלט כן.

קובה – "סרג'יו וסרגיי" (Sergio and Sergei)
בשנה שעברה לא שלחה המדינה הדרום אמריקאית סרט לאוסקר, אבל השנה היא חוזרת עם הבמאי ארנסטו דאראנאס, שנשלח לייצג את מדינתו פעמיים בעבר ("מלאכים נופלים" ו"התנהגות" המקסים). קובה הייתה מועמדת רק פעם אחת, עם "תותים ושוקולד" ב-1994.
הנציג הנוכחי, שהוא יותר סרט ספרדי מקובני כך מסתמן, מספר על אסטרונאוט רוסי שנתקע בתחנת חלל בזמן נפילת ברית המועצות, ודרך גלי הרדיו מפתח קשר עם מורה צעיר. כך הבנתי מהתקציר, בתקווה שגוגל טרנסלייט לא עושה עלי שיגועים.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: נניח.

סרג'יו וסרגיי

קוסטה ריקה – "מדאה" (Madea)
ניסיונה השביעי של קוסטה ריקה לאוסקר מגיעה מהבמאית אלכסנדרה לטישלב סלאזר, שזהו סרט הביכורים שלה, ואורכו ממש קצת מעל לשעה. במרכזו מריה חוזה (ליליאנה ביאמונטה, חשבתי שתרצו לדעת), בחורה בת 25 שחיה בעולם משלה, ומסתירה מבן זוגה החדש את עובדת היותה בהיריון. נראה לי. באמת שקשה לדעת מה קורה שם, וגם הטריילר לא מסגיר יותר מדי.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: איננו.

קירגיסטן – "תאונה לילית" (Night Accident)
גבר מבוגר במסע נקמה דורס בטעות אישה צעירה והשניים יוצאים למסע משנה חיים, כך מבטיח התקציר של נציג קירגיסטן לאוסקר. ביים אותו טמירבק בירנאזארוב.
קירגיסטן לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין…
סיכוי להיכנס לתשיעייה: …וסביר להניח שזה לא ישתנה השנה.

קניה – "סופה מודו" (Supa Modo)
הסיפור המעניין של קניה השנה הוא דווקא בזכות הסרט שלא נשלח לאוסקר, ולא עם זה שכן. "רפיקי", סרטה של וואנורי קאהיו שהוקרן בפסטיבל קאן, הוחרם על ידי השלטונות בעקבות עלילתו העוסקת בקשר לסבי ונמנע מהקרנה בבתי הקולנוע על מנת שלא יוכל להיות כשיר לאוסקר. בית המשפט קבע כי על הסרט לקבל הקרנה ובכך להבטיח את זכותו לייצג את המדינה, וכך קרה, אבל בסופו של דבר הקנייתים בחרו בסרט אחר – "סופה מודו".
את הסרט ביים ליקאריון וואיניינה, קנייתי יליד רוסיה, שזהו סרט הביכורים שלו, והוא על ילדה קטנה בכפר קטן לא פחות שמאוד רוצה להיות גיבורת על, אבל מחלה ממארת לא נורא מאפשרת לה (לעומת כל הילדים הבריאים שהם גיבורי על מגיל צעיר) ובדיוק כאן נכנסים תושבי הכפר לעזור לה. אני חש שירדו כמה דמעות בהקרנה של הסרט בברלין.
זה הניסיון השלישי של קניה באוסקר, עד כה ללא מועמדות.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: לאחרונה האקדמיה החלה להיפתח לסרטים אפריקאים, אז בהחלט יכול להיות.

הימורים לתשיעייה

באופן טבעי ישנם סרטים שבולטים כבר ממבט ראשון, אבל למדנו שלקטגוריה הזו חוקים משלה, אם בכלל. התדהמה הכי גדולה מהשנים האחרונות הייתה השמטת "חולייטה" של אלמודובר שהרוב היו בטוחים שייזכה, ורובינו הופתענו בשנה שעברה עם הכללת שני סרטים אפריקאים בשנה שעברה. הכל יכול לקרות.

תשעת החשודים המידיים הם (בלינקים תוכלו למצוא סקירות):
בלגיה – "נערה" (סרט פסטיבלים מהולל שעוסק בטרנסג'נדריות)
בריטניה – "אני לא מכשפה" (אחד מסרטי הפסטיבלים המדוברים של שנה שעברה)
דנמרק – "האשמים" (דרמת מתח כולה מתרחשת בחדר אחד)
הולנד – "בנקאי המחתרת" (שילוב של נטפליקס ושואה)
הונגריה – "שקיעה" (סרטו של זוכה האוסקר על "הבן של שאול")
יפן – "גנבים" (זוכה דקל הזהב של הריאקזו קויר-אדה)
לבנון – "כפר נחום" (אחד הסרטים המדוברים של קאן האחרון)
מקסיקו – "רומא" (סרטו של אלפונסו קוארון נחשב ליצירת המופת הגדולה של 2018)
צרפת – "הכאב" (דרמת שואה פמניסטית. תהמרו אתם נגד זה)

ועוד חמישה שכדאי לקחת בחשבון:
גרמניה – "לעולם אל תפנה מבט"
נורבגיה – "מה יגידו כולם"
שבדיה – "גבול"
קולומביה – "ציפורים נודדות"
קמבודיה – "קברים ללא שם"

ומה עם "האופה מברלין" שלנו, אתם שואלים? ובכן התחרות מאוד צפופה אבל אנחנו לא נאבד תקווה ונחזיק אצבעות ממש ממש חזק.