פרסי אופיר 2014: רשימת המתמודדים הראשונית

ראשית, התנצלות כללית, בפני האקדמיה והקוראים והקוראות של הבלוג כאחד, על הפרסום המוקדם מדי של הפוסט הזה. עקב אי הבנה נורתה יריית הפתיחה לפני שהרצים היו מוכנים, אז בואו נחזיר את השמפניה מהכוסות לבקבוקים ונתחיל מהתחלה.

זמן רב ציפינו להכרזה הרשמית על רשימת הסרטים שיתמודדו השנה על הזכות להיות מועמדים לפרסי אופיר, ואתמול היא סוף כל סוף הגיעה. הדבר החיובי בעסק הזה של ההמתנה – במקום רק שמות של סרטים שאני אמור לנחש מהם משהו, הצטברו באתר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה דפי תקציר מפורטים ומסודרים שאפשר לדלות מתוכם פרטים. אז הפעם הפוסט יהיה עבה בחלק של הניימדרופינג, ואת המחשבות העמוקות אשמור לשלבים מתקדמים יותר במירוץ, שבכלל ייתכן ויסוקר השנה קצת אחרת אצלנו כאן בסריטה, אבל על כך במועד המתאים.

פרסי אופיר יתקיימו השנה זו הפעם ה-25 בארץ, ויסוקרו זו הפעם הרביעית ברציפות כאן אצלנו בסריטה. גם אני לא האמנתי, אז מזל שיש הוכחות (2011, 2012, 2013). בדרך כלל בשלב הזה אני מזכיר על החיבה האמיתית והכנה שלנו לפרס הקולנוע היחידי שמחולק כאן מטעם הממסד שלא דרך פסטיבלים, וקורא לכם ולכן להצטרף אלינו בשאגות עידוד לפייבוריטים וקריאות בוז מנומסות (בלב, רק בלב) לאלה שמיררו את חיינו. אבל אם אתם ואתן כאן לא מאתמול, הכל כבר הובהר והוסבר ויחזור על עצמו מעתה ועד סוף ספטמבר, אז ייקבעו הזוכים והזוכות בטקס השנתי ואנחנו נידרש לסיכומים שנעים בין האקדמי לאמוציונאלי.

הבעיה הרגילה של נתק בין התחרות לבין הקהל, פשוט משום שאינו מכיר את הסרטים ואין להאשימו בכך (באופירים לא מתחרים רק סרטים שכבר הוצגו בבתי הקולנוע, וזה עדיין לא השתנה לצערנו), יכולה להיפתר השנה חלקית בזכות התקצירים המורחבים יחסית שיגיעו בהמשך. אעיד על עצמי שמספיק לי להידלק על איזה פרט עלילה, או ללכת באש, במים ובחורי עלילה אחרי שחקן אהוב, יוצר שכבר עשה את זה בעבר או אפילו איש צוות מוערך, כדי לסמן סרטים שכדאי להתחיל להתרגש לקראתם ואז לצהול כשהם עוברים לשלב המועמדים או להתבאס באם לאו. כן, אפילו בלי לראות אותם עדיין, זה חלק מהערך הספורטיבי המוסף של תחרות מעצם היותה כזו, והרבה פעמים יצא לי לגלות שמערך הציפיות שבניתי היה לא קשור למציאות בבואי לצפות בסרט, אבל אין בכך כל רע – הפכתי את האופירים, ולו לרגע, לדבר מלהיב, ואז מצאתי את עצמי מול עוד סרט שלא התאים לרושם הראשוני הספציפי שלי. קורה לי עם הוליווד כל הזמן, לא יודע איך זה אצלכם ואצלכן, אז למה לא עם קולנוע ישראלי?

כבכל שנה, מספר שיא של מתמודדים מוכרז ואני מקפיד על המילה ״מתמודדים״ כי כפי שאור העיר לי בעבר, כדי להיות מועמד צריך להגיע לשלב המועמדות, לשלב הקטגוריות. רק כך אפשר לזכות באמת (וגם להפסיד באמת), מה גם שלעיתים קרובות, כמה סרטים נוטים לנשור או להידחות ולא להגיע אפילו לשלב ההקרנה בפני חברות וחברי האקדמיה. לכן אני מקפיד גם על המילה ״ראשוני״ בכותרת, משום שיש להניח שהמספר עוד ישתנה בהמשך. והמספר השנה עומד על 37 סרטים עלילתיים באורך מלא. 30 במסלול הרגיל (השיא עד כה) ועוד 7 בדרך העפר הלא סלולה עדיין שנקראת ״מסלול פרינג׳/גרילה״, בו סרטים קטני תקציב / ממועטי תמיכה יכולים להתחרות על הזכות להפסיד בקטגוריה הראשית לגדולים והמנופחים מהם. ברשימה ה״רגילה״ קלטתי סרט או שניים שלא נתמכו על ידי קרנות הקולנוע ובכל זאת ויתרו על התיוג פרינג׳/גרילה, כך שייתכן והסוף של המסלול הזה במתכונתו הנוכחית קרב. לכן לא אפריד את המתמודדים לשתי רשימות אבל כן אציין מי הכריז על עצמו כפרינג׳ (לא אציין מי לא עשה זאת למרות שהוא עונה להגדרה, אבל תוכלו לבדוק אם תרצו).

לפני שארחיב על הסרטים העלילתיים באורך מלא, אותם נסקור במהלך המירוץ, אבהיר שאנחנו בהחלט מודעים לסוגות הנוספת, שהשנה התרבה הייצוג הקטגוריאלי שלהן. מלבד סרטים תיעודיים באורך מלא וסרטים עלילתיים קצרים (עד 40 דקות) שחזרו לתחרות החל מהשנה שעברה, התווספו גם סרטים תיעודיים קצרים (עד 60 דקות). כל הרשימות – בהמשך הפוסט. אגב אחרון ומתחילים – רבים מהסרטים ברשימה שמתחת ייראו מוכרים למי שקראו את הדיווח של אור מאירוע הפיצ׳ינג בפסטיבל ירושלים 2012, ואותי זה משמח שזמן כה קצר עבר מאז החשיפה הראשונה לתעשייה ועד למוצר מוגמר. מאידך, אני חושש לשפיות דעתי ולשעות השינה שלי יותר מאי פעם, עם המספרים והכמויות של קולנוע ישראלי שאני רוצה וצריך לראות בזמן הקרוב.

ואלה הסרטים המתמודדים השנה על פרס אופיר לסרט העלילתי באורך מלא (לפי סדר אלפבתי):

״אחרי הים״ – הוקרן בפסטיבל חיפה, שם צפה בו אור. סרטו העלילתי הראשון של יוסי אבירם, אחרי ״כל ערב״ התיעודי, מציג קאסט ישראלי-צרפתי בראשות ליאור אשכנזי, מוני מושונוב ונילס ארסטרופ. הסרט מספר על גבר חסר הכרה המתגלה שרוע בחוף, כאשר החקירה תלמד אותנו יותר על החוקרים מאשר על מי שהתחיל את התעלומה. חצי מהצוות זר ולכן לא יכול להיות מועמד (צילום ועריכה למשל) אבל על המוזיקה מופקד חתן האופיר אבי בללי, אז אני לגמרי מצפה.

״אנשים כתומים״ – נציג נוסף של פסטיבל חיפה, שגם עולה מסחרית לאקרנים השבוע. סרטה הראשון של חנה אזולאי הספרי כבמאית כבר זכה להשוואות ל״שחור״ וגם לסרטיהם של האחים אלקבץ, אבל יש בו ייחוד משלו. ריטה שוקרון, אסתי ירושלמי ומיטל גל-סויסה מככבות כשלוש נשים משלושה דורות במשפחה מרוקאית אשר ניחנה בכוחות נבואיים. צילמו: אסף סודרי בישראל ואיתי מרום במרוקו.

״אפס ביחסי אנוש״ – אחד הסרטים הבולטים בתחרות הוא יצירת הביכורים של טליה לביא, שסרטיה הקצרים ״שיבולת בקפה״ ו״חיילת בודדה״ הפכו אותה להבטחה. אם זה לא מספיק, הסרט זכה ממש עכשיו בפרס הגדול של פסטיבל טרייבקה, בתוספת הפרס ע״ש נורה אפרון ליוצרת בעלת קול ייחודי. הוסיפו טריילר מעורר תיאבון ותאריך הפצה ביוני הקרוב, ותקבלו סרט שנשמע עליו לא מעט. מקום ההתרחשות הוא משרד שלישות בבסיס נידח, והבנות המאיישות את התפקידים הראשיים הן דאנה איבגי, נלי תגר ושני קליין. ירון שרף צילם, אריק להב-ליבוביץ׳ ערך, אורית אזולאי ליהקה ורן בגנו הלחין, אם למנות כמה שמות מהצוות.

״את לי לילה״ – סרט הביכורים הכה מסקרן של המגה-עורך אסף קורמן (״מי מפחד מהזאב הרע״, ״המשגיחים״ ועוד) כבמאי, ואותי מסקרן האם יש קשר לשירו של בועז שרעבי באותו השם. את התסריט כתבה זוגתו של הבמאי, לירון בן-שלוש, שגם משחקת בתפקיד הראשי כחלי, המקדישה את חייה לטיפול באחותה, גבי (דאנה איבגי, המוני-מושונוב של השנה מבחינת כמות הסרטים בהשתתפותה), הסובלת מפיגור שכלי. הסרט ישתתף בפסטיבל קאן הקרוב במסגרת ״שבועיים של במאים״, וצילם אותו עמית יסעור (״הנותנת״), מה שאומר שגם חבורת מנשר נותנת בראש השנה.

״בורג״ – הסרט הישראלי שאני הכי רוצה לראות השנה (ואולי אי פעם?), גם הוא יהיה בקאן. יותר מדי שנים אחרי ״מדוזות״ המופתי, חוזרת שירה גפן לעשייה קולנועית. לי לא ממש אכפת מהעלילה, אבל זהו סיפורן של שתי נשים, ישראלית ופלסטינית, שמחליפות חיים. הסבירו לי גם שיש איזה קץ׳ בליהוק עליו הייתה אחראית גלית אשכול, אבל לא לגמרי הבנתי מהו, אז אזכיר שהקאסט מורכב בין היתר מדוריד לידאווי, שרה אדלר, זיאד בכרי וסמירה סרייה. זיו ברקוביץ׳ צילם, ערד שאואט עיצב אמנותית ולאורה שיים עיצבה תלבושות – אז בטוח יהיה יפהפה לעין.

״גאליס – המסע לאסטרה״ – סרט ילדים ישראלי הוא תמיד שמחה רבה, ובהמשך התנופה של השנה שעברה עם ״המסע לכוכב המינימיקים״ אנו שבים ומקבלים סרט על-פי מותג טלוויזיוני מצליח, אלא שהפעם קהל היעד מבוגר יותר. כיוון שאני לא בקיא בסדרה אני לא ממש יודע היכן ממוקם הסרט בעולמה, או יכול להגיד שהבנתי יותר מדי את התקציר, אבל קניתם אותי ב״מסע התבגרות״ ו״עולמות מקבילים״. יובל שפרמן (״הדברים שמאחורי השמש״) ביים, גיא רז (״כלבת״, ״חיותה וברל״) צילם.

״גט״ – פרק מספר 3 של האחים שלומי ורונית אלקבץ, גם הוא יהיה בקאן, ואותי זה מרגש שיש לנו טרילוגיות גם בישראל. אני יודע שזה לא חדש ומצידי קראו לי פרובינציאלי. אז אחרי ״ולקחת לך אשה״ ו״שבעה״ האהודים, ״גט״ לוקח אותנו אל בית הדין הרבני בו מסורבת גט (רונית אלקבץ) נקלעת לאירוע שמוגדר בתקציר כקומי וקפקאי. מה שמיד העלה את מפלס הסקרנות שלי. גם מנשה נוי וששון גבאי מככבים. אני מרשה לעצמי להניח שהסרט יהיה אחד הבולטים השנה בתחרות, לטוב לרע (כלומר, היעדרות שלו מרשימת המועמדויות תהיה מדוברת כמו היכללותו בקטגוריות אלה ואחרות).

״האם זה אתה?״ – מקרין בקולנוע שמפוטר מעבודתו ויוצא בגיל 60 למסע בארה"ב כדי למצוא את אהובת נעוריו. כך, בפשטות וחמידות, מתואר סרטו החדש של דני מנקין, המזגזג בקריירה שלו בין עלילתי (״ז׳ה טאם איי לאב יו טרמינל״) ודוקומנטרי (״18 קילו של אהבה״, הדולפין״). את הקאסט מאיישים אלון אבוטבול, רני בלייר ונרונה דה מאסדו קפלן, שכיכבה גם בסרטו הקודם של הבמאי ולמרות מוצאה כנראה כשירה להתמודד באופירים, המפלים את מי שאינו אוחז או אינה אוחזת בתעודת זהות כחולה (תשאלו את הייתאם עומארי מ״בית לחם״).

״הגננת״ – החדש והמצופה של נדב ״השוטר״ לפיד, אחד מיקירי הבלוג. את ״טרילוגיית המקצועות״ שלו (אין לי מושג מה יהיה סרטו הבא של הבמאי, אבל המצאתי כבר מעכשיו ששמו יהיה קשור לבעל מקצוע) ממשיך לפיד עם השתתפות בפסטיבל קאן. הסרט מספר על גננת חובבת שירה, המזהה פוטנציאל בילד בן חמש שעתיד לדעתה להיות משורר גדול, ומחליטה לגונן עליו מבינוניות העולם. לפיד שומר על הצוות מסרטו הקודם מאחורי הקלעים (שי גולדמן, מיגל מרקין, דורון אשכנזי וכמובן העורכת ערה לפיד, אימו של הבמאי) ומציב לפני המצלמה את אבי שניידמן, שרית לארי, ליאור רז ואסתר רדא, שהחלה כשחקנית לפני שפרצה כזמרת וכעת שבה למסך בתפקיד משנה.

״הקפות״ – אחרי שנים בטלוויזיה, לי גילת מביימת פיצ׳ר ראשון, בכיכובם של ליאור אשכנזי, אסי לוי, אורי גבריאל ופלורנס בלוך (הצעת חוק: כל סרט ישראלי יהיה חייב ללהק את פלורנס בלוך לתפקיד כלשהו). גם הפעם גולדמן צילם ומרקין עיצב אמנותית, כאשר על העריכה הופקדה עינת גלזר-זרחין, אז צפו למועמדות בקטגוריה זו לכל הפחות. העלילה: כשאהרון ניניו בן ה 13, זוכה בהקפת הזכות של שמחת תורה, הוא מרגיש שהנה חייו עומדים להשתנות לטובה. אבל הבחירה באהרון מעירה מתח של שנים בין הוריו והרגע המשמח הופך למאבק מסוכן של ילד הנחוש לשנות את סיפור חייו.

״הרחק מהיעדרו״ – סרטה השלישי באורך מלא של קרן ידעיה (״אור״, ״כלת הים״) וה-נציג של השנה בפסטיבל קאן, המגרש הביתי של הבמאית זוכת ״מצלמת הזהב״, אשר יתמודד במסגרת ״מבט מסויים״, היוקרתית שבמסגרות המשנה בפסטיבל. הסרט ודאי יעורר הדים גם כאן, ולו רק בגלל הנושא – סיפורם של אב (צחי גראד) ובת (מעיין תורג׳מן) המנהלים חיי זוגיות. עובד לתסריט ע"פ ספרה של שז.

״התאבדות״ – סרטו של בני פדרמן מבטיח להיות ״מותחן ירושלמי המרחש כולו במהלך יום אחד״, הכולל אקשן, רותם קינן, מלי לוי, דרור קרן ויערה פלציג.

״זינוק בעליה״ – עדיין ירושלים, הפעם קומדיה. חייה של משפחה בורגנית מרחביה משתנים כאשר אם המשפחה, נכנסת בעקבות תאונה לתרדמת עמוקה, משאירה אחריה שני ילדים, בעל וכלה לעתיד. אורן שטרן כתב וביים, אמנון זלאיט (״רוק בקסבה״) צילם ועל המשחק אמונים בין היתר שלמה בראבא (התגעגעתי!), איתי טיראן, רותם זיסמן כהן, ומלי לוי גרשון.

״חלונות״ – סרט קונספט נוסף, הפעם של הסופר והמשורר יעקב איליי (שגם כתב עם גל זייד את הסרט ״תנועה מגונה״). זוגות זוגות בני חמישים בערך, כל פעם זוג אחר, עומדים ליד חלון בחדר ומהרהרים בחייהם. הסרט החליט שלא להעמיד אף שחקן או שחקנית למועמדות (בניגוד ל״אני אוהב אותך – הסרט״ שהציב את כולם בעמדה שווה) אבל קראתי שהמלחין הוא אשר גולדשמיט (״סיור מודרך״, ״אף פעם לא מאוחר מדי״) אז יש סיבה טובה לחכות לו.

״חרדת הבמאי״ – הנציג הראשון של מסלול הפרינג׳ ברשימה זו הוא סימבולי – הבמאי דן וולמן מאוד מזוהה עם קולנוע גרילה בארץ, וסרטו החדש עוסק בבמאי צעיר ומתוח במהלך הקרנת סרטו הראשון. דווקא הסרט שבתוך הסרט, שמו ״הניתוח״ נשמע מרתק – במדינה מוכת סבל ומוקפת אויבים עוזבים יום אחד כל המוזיקאים את המקום. כולם מלבד נגני הצ׳לו, שממשיכים לנגן. ליאור סורוקה, מיקי ליאון ותמר אלקן מככבים.

״טוביאנסקי״ – המפיק והבמאי ריקי שלח, ממייסדי האקדמיה, חוזר לקטגוריה העלילתית לאחר שבשנה שעברה סרטו ״אילוף הגוררת״ היה אחד הפיינליסטים של הרשימה התיעודית. עוז זהבי ומיכה סלקטר מככבים, הסופר והפוליטיקאי מיכאל בר-זוהר כתב והעלילה המבוססת על סיפור אמיתי ומגוללת את משפט הבזק של סרן מאיר טוביאנסקי, שהואשם בבגידה והוצא להורג בירייה בתל אביב של 1948.

״טירוף כפול שלוש״ – מסלול פרינג׳. דניאל ג'יידלין, כותבת וכוכבת ״באני לאב״ הקצר של רוני קידר ויוליה מהסדרה ״ילדי ראש הממשלה״, מציגה פיצ׳ר בכורה כבמאית. ותסריטאית ומפיקה. וצלמת, עורכת, מעצבת אמנותית, מעצבת תלבושות ומלהקת. תקציר: שלושה צעירים מתוסבכים נפגשים בנסיבות מוזרות. שרשרת אירועים מובילה ללילה גורלי אחד של הרפתקאות, זוועות, שיגעון ותשוקה.

״יונה״ – חדש של ניר ברגמן! ע״פ סיפור חייה של המשוררת יונה וולך! הפעם ברגמן לא כתב לבד את התסריט, אלא בשיתוף עם דיתה גרי (״איגור ומסע העגורים״). בסדרה ״המקוללים״ גילמה את יונה וולך השחקנית נטע שפיגלמן, ובסרטו של ברגמן זוהי נעמי לבוב בהופעת בכורה קולנועית בתפקיד הראשי. המעצב האמנותי זוכה האופירים אבי אביבי (״אדמה משוגעת״, ״זוהי סדום״) יהיה אמון על אווירת שנות השישים ואבי בללי ייתן בהלחנה גם כאן. אני מודה שעדיין לא לגמרי התאוששתי מהזובור שחווה ברגמן בפעם האחרונה בה ביקר באופירים (אני מקווה שהוא כן), אז יצא ״הדקדוק הפנימי״ בלי אף פרס.

״כיפה אדומה״ – סרטו החדש של ארנון צדוק, השב לעולם הפשע, בו המונח ״כיפה אדומה״ מתייחס לחיסול שמגיע דווקא מאדם קרוב למחוסל, הטומן לו מלכודת. הסרט מתמקד במנהיג השב של המאפיה המרוקאית, שמעוניין להפיל את המאפיה הרוסית. אליל הבנות אביב אלוש (״להיות איתה״) מככב ולצידו דניאל גל (״חיים אחרים״).

״לוויה בצהריים״ – אדם סנדרסון בפניית פרסה מרתקת. אחרי הלהיט המסחרי ״זוהי סדום״, מעבד הבמאי את ספרו של ישעיהו קורן לכדי סרט ארטהאוס יפהפה, שגם הוא הוקרן בחיפה, שם תפסתי אותו גם אני. הילה וידור (אני אתעצבן כבר מעכשיו אם היא לא מועמדת, מזהיר מראש) מגלמת אשה שהיא העוף המוזר של המושב הקטן בו היא חיה, שלא מוצאת את המקום שלה אלא כאשר היא והילד של השכנים מתגנבים לחורבות הנטושות בהן מתאמנים חיילים. נדב הקסלמן (״מעשייה אורבנית״) צילם.

״מיתה טובה״ – נראה כמו אחד המתמודדים החזקים בתחרות השנה, מעצם הנושא והנוגעים בדבר. זהו סרטם החדש של שרון מימון וטל גרניט (״משכנתא״, ״להרוג דבורה״ הקצר) עם קאסט חלומות הכולל את זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, אילן דר ועליזה רוזן. נשמע כמו מועמדות מרובעת, לא כולל אלה של בללי, שאואט וגלזר-זרחין. העלילה: קבוצה של חברים בדיור מוגן בירושלים בונה מכשיר להמתת חסד עצמית בכדי לעזור לחברם החולה. כשהשמועה בדבר המכשיר עוברת מפה לאוזן, בקשות נוספות מגיעות.

״מנפאואר״ – סרטו החדש של נעם קפלן (״צווארון כחול לבן״) עוקב אחר ארבעה גברים בגילאים שונים המצויים במשבר בחייהם, המתגוררים בשכונת שפירא התלאביבית. יוסי מרשק הוא אחד מהם, ובצוות ניתן למצוא לפחות שניים ששיתפו פעולה עם הבמאי בסרטו הקודם – הצלם עידו סוסקולני והמוזיקאי דודוש קלמס מ״הדג נחש״, שחבר הפעם אל הזמר/שחקן גל תורן (״לרדת מהעץ״) ליצירת הפסקול.

״סרט עם קתרין דנב״ – מסלול פרינג׳. ולדימיר פרידמן ואסיה נייפלד ("חדר 514") הם בין המשתתפים בסרטו של עמרי יבין, קומדיית מסע שבמרכזה שני גברים מזדקנים שיוצאים למסע בעקבות שמועה שקתרין דנב האגדית מתארחת בחווה מבודדת בנגב, אשר בה מעניק חבר ילדות שלהם טיפולים במין טנטרי לנשים מכל העולם. האם שם הסרט הוא ספוילר, או הבטחה שלא תמומש? נחכה ונראה.

״עולם אחר״ – הסרט המתמיד ביותר הן בהופעתו ברשימה המוקדמת והן בפרישה ממנה. האם אחרי שלוש שנים של ציפייה נזכה לראות סוף סוף את מותחן האקשן הפוסט-אפוקליפטי של איתן ראובן? העלילה מתרחשת בעתיד הקרוב ועוקבת אחר קבוצה של חמישה המנסים לשרוד היתקלויות עם ה״נגועים״ שלא לקחו טוב את עניין הקטסטרופה הביולוגית ששיבשה את האנושות. השם הכי מעניין בקאסט – פרנק אילפמן, זוכה האופיר על ״מי מפחד מהזאב הרע״, שמשתף כאן פעולה עם המפיק המוזיקלי ספי כרמלי.

״עיר מקלט״ – מסלול פרינג׳. בפסטיבל חיפה האחרון קראו לסרטו של עמיקם קובנר ״הפסקת אש״, והוא מגיע אחרי ״אורחים לרגע״ כסרט נוסף שיוצא מתוך הסיטואציה שנוצרה במלחמת לבנון השנייה – זוג מהצפון המופגז מגיע להתארח אצל שני תל-אביביים. בתפקיד הזוגות – נבו קמחי, לנה אטינגר, אושרי כהן, רותם זיסמן-כהן. איתי מרום צילם.

״עלים אדומים״ – סרטו של בזי גטה (״מדיום רייר״, שהוקרן בירושלים באותה השנה כמו ״הדקדוק הפנימי״ אם אתם ואתן בעניין של פגישות מחזור), מביא את סיפורו של מסגניו טדלה, אלמן טרי, בן 74, שלאחר מות אשתו מוכר את הבית ויוצא למסע בין בתי ילדיו, שם הוא מגלה שהמסורת האתיופית עליה שמר בקנאות מתנגשת עם חלק מן הערכים העכשוויים של משפחתו. גם הפעם אני מפנה זרקור אל המלחין – שלום גד.

״עמק״ – סרט הביכורים של סופי ארטוס אם אינני טועה, מזכיר לי (בקטע טוב ומעורר ציפיה) את ״וסרמיל״ של מושון סלמונה (שעוד יוזכר בהמשך) – שלושה בני נוער רגישים ממגדל העמק שמתבגרים בצל אלימות, בבית ובבית הספר. רועי ניק (״שש פעמים״) הוא המוכר מבין הצעירים וגיורא ביח (״לבנון״, ״מי מפחד מהזאב הרע״) צילם.

״ערבים רוקדים״ – ערן ריקליס ממשיך להיות היוצר הישראלי היחיד שעובד בקצב אמריקאי, וגם השנה יהיה בתחרות, כאשר יקווה להצליח יותר מאשר בשנה שעברה, אז ״להישאר בחיים״ שלו זכה להתעלמות בשלב המועמדויות. סרטו החדש מבוסס על ספריו של סייד קשוע, שגם כתב את התסריט. זהו סיפורו של ילד מטירה, שעובר לפנימייה יוקרתית בירושלים ומנסה להשתלב בחברה היהודית. הוא מפתח חברות אמיצה עם ילד החולה במחלה ניוונית, הופך לבן בית בביתו ומתאהב בנערה יהודיה. תאופיק ברהום, יעל אבקסיס ומיכאל מושונוב בקאסט, ומי שמחפש מאצ׳-אפ יוכל לשוב לאותם אופירים של שנת 2010, אז גבר ריקליס על ברגמן עם ״שליחותו של הממונה על משאבי אנוש״. האם יהיה לזה משקל?

״פנסיון פראכט״ – עיבוד ספרותי נוסף, הפעם לספרו של אהרן אפלפלד ״לילה ועוד לילה״. ייצוג נוסף לשנות השישים, אבל הפעם סביב פנסיון בו חיים ניצולי שואה המתמרדים נגד בעלת הפנסיון הנוקשה. תמר ירום (״לראות אם אני מחייכת״) עושה את המעבר מתיעודי לעלילתי, עמית יסעור צילם גם הפעם ושימו לב לקאסט הנהדר: צחי גראד, מיכאלה עשת, ולדימיר פרידמן ויעל טוקר (״רווקה פלוס״), אם למנות כמה.

״פרחים של מרציפן״ – סרטו הראשון כבמאי של האמן אדם קלדרון, שהיה מועמד בשנה שעברה פעמיים על עבודתו כמעצב אמנותי ומעצב תלבושות בסרט "שש פעמים". הסרט מוגדר כמלודרמה צבעונית ומבטיח עיסוק בסוגיות מגדריות. בהתחשב בתקציר זה נשמע לי כמו אתגר – אלמנה טריה שעולמה חרב עליה עם לכתו של בעלה, יוצאת לגלות את עצמה מחדש ונוטשת את הנגב לטובת הכרך התלאביבי.

״פרינסס״ – סרט נוסף שהיה אמור להתחרות בשנה שעברה אבל נדחה ולכן הפך למסקרן פי כמה. זהו הפיצ׳ר הראשון של טלי שלום עזר אחרי ״סרוגייט״ וסרטים קצרים מוערכים, שנשמע קצת כמו סרט משלים ל״הרחק מהיעדרו״ של ידעיה – בזמן שאמה נעדרת מהבית, אדר בת ה-12 ואביה החורג מפתחים משחקי תפקידים הגולשים למחוזות מסוכנים. בהמשך היא תנסה לצרף נער למשפחה, ומכאן אני מתחיל להניח שהעלילה תהיה יותר חידתית מקלישאתית. בהשתתפות: אורי פפר, שירה האס, אדר זהר הנץ וקרן מור.

״רדיקל״ – מסלול פרינג׳. נחשף בפסטיבל ״אוטופיה״ האחרון, סרטו של עומר רייס עוקב אחר פרשת רצח של בחורה מסתורית, החושפת סיפור אלים בו מעורבים כנופיה מהפכנית, הטייקון שהם רודפים אחריו ושני שוטרים מושחתים שמנסים לשרוד בין לבין. תסריט: אנה שנידרמן, אסף שליטא ומעיין רוגל.

״רשימות קצמן״ – אם יורשה לי להמר, יהיה אחד הבולטים של מסלול הפרינג׳ השנה. סרטו של אמנון וינר (״מותה של רקדנית דיסקו״) הוצג לראשונה במסגרת ה״פרינג׳ידר״ של חיפה 2012. זהו סרט מוקומנטרי המספר בטון אירוני וסאטירי, את סיפורה של מדינת ישראל והציונות תוך התחקות אחר קורותיו החמקמקים של שמואל קצמן (אמיל ״מילק״ קנבל ז״ל), והשפעתו הלא מתועדת על תהליכי ההיסטוריה.

״שגר אותי לחלל, סשה!״ – הנציג האחרון ברשימה של מסלול פרינג׳, והזוכה השנתי שלי בתואר ״הסרט הישראלי עם השם המעולה של התחרות״ (עופר הזכיר לי מה קרה בסופו של דבר כאשר צפיתי בסרטים שנגנבתי משמם, והתבאסתי). התקציר מעולה לא פחות – קומדיה על מדען שעלה לארץ מליטא ועובד במכון סודי אי שם בדימונה, מתבקש ע"י אוליגרך רוסי לפתח תוכנה שתשדך אנשים ברחבי העולם. התוכנה זוכה להצלחה ואנשים מתאהבים, אבל לא תמיד באדם הנכון. גנית אורין כתבה וביימה.

״שושנה חלוץ מרכזי״ – סרט שכבר עכשיו אני חושב שיכול להיות או מדהים או מחריד, בהתחשב בצוות ובתקציר בלבד. חלוץ כדורגל ישראלי, מצווה על-ידי מאפיונר להתחזות להומוסקסואל כעונש על כך שפלירטט עם חברתו, נרדף ע"י שחקני ואוהדי קבוצתו, אך הופך במפתיע לגיבור הקהילה הגאה בירושלים. שי כנות (״אהבה קולומביאנית״) ביים, עודד רוזן (דרמת הטלוויזיה ״הללויה״) כתב, עופר ינוב צילם, יצחק צחייק ערך, והשחקנים הם אושרי כהן, אלי ומריאנו, יוסי מרשק ו… גל ״וונדר וומן״ גדות.

״שקופים״ – הזכרתי מקודם את מושון סלמונה ואת פיצ׳ר הביכורים הנהדר שלו, והנה מגיע סרטו השני. גם הפעם נשאר היוצר בדרום הארץ, ומתמקד בשני צעירים בדואים כמייצגים של הפזורה כולה – נקרעים בין המסורת של הוריהם לבין הרצון להשתלב בחברה הישראלית סביבם. בתפקידים הראשיים – מחמוד שלבי (״כלת הים״) ואדם אלהוזייל בהופעת בכורה. צילום: דניאל קדם (״הצלמניה״, ״גן עדן״).

״תפוחים מן המדבר״ – המון עיבודים ספרותיים השנה, לא? מעניין אם ספרה של סביון ליברכט עדיין נלמד היום בתיכונים, אני הכרתי אותו אז. מי שמביא למסך את העיבוד החדש (הסרט עובד בעבר לסרטים קצרים) על חרדית ירושלמית שמורדת בהוריה ובורחת הישר אל זרועותיו של קיבוצניק דרומי הם הצמד אריק לובצקי ומתי הררי, שאחראים במשותף ל״אמא של ולנטינה״ ולשניהם רזומה לא מבוטל גם לחוד. אמנון זלאיט מופקד גם כאן על המצלמה והליהוקים מושכים – מורן רוזנבלט יקירתינו (״אודם״, ״שבלולים בגשם״) בתפקיד הראשי, ריימונד אמסלם האהובה לא פחות ושלומי קוריאט בתפקיד הוריה, ובהופעת בכורה קולנועית – המוזיקאי אלישע בנאי, שכשרון משחק ודאי זורם בעורקיו כיאה לצאצא של משפחת בנאי וזילברשץ, בתפקיד המאהב המסוקס. אם אני זוכר נכון, בספר מדובר בענק בשם דובי אז הפעם הכיוון יהיה אולי שונה.

אז מה היה לנו כאן?

טירוף מוחלט, לא? קולות חדשים לצד ותיקים, בחלוקה שמרגישה שווה בשווה. ייצוג אתני/עדתי/תימתי לפחות או יותר כל פלח בחברה הישראלית, עם כמות פחותה מהצפוי של חיילים ו/או חרדים, שמפנים את מקומם לערבים, בדואים, מזרחים ואשכנזים מכל הסוגים, ונדמה לי שגם אקדחים. מבחינה ז׳אנרית, יש כאן פחות או הכל, מקומדיות בדרגות שחור שונות או לפחות סרטים בעלי פוטנציאל קומי, דרך סרטים מסחריים יותר במהותם בסגנונות שונים, ועד ארטהאוס קיצוני ואפילו נסיוני. הרבה סופרים ומשוררים בגזרת התסריט, או בתפקידים הראשיים במקרה או שניים, והכי בולט ולכן שמרתי לסוף – 14 סרטים של במאיות או תסריטאיות. זה שליש מהכמות הכוללת וזה בלתי ייאמן בהתחשב במספר של השנה שעברה (שלוש, מתוך 31). מעניין יהיה לראות האם הסרטים שחתומות עליהן יוצרות אכן מתגבשים לאיזה גל נשי בעל אמירה אחידה יחסית כפי ששמעתי שמנסים ומנסות לטעון, אבל עדיין לא נוכחתי בכך.

ומכיוון שראיתי רק שני סרטים מהרשימה כולה (״אנשים כתומים״ ו״לוויה בצהריים״) ומצבם של חבריי לבלוג לא שונה בהרבה, נדמה לי שנתעכב עוד טיפה על שלב הסקרנות והספקולציות. יש כאן הרבה סרטים שנראים לי מדהימים על הנייר, הבטחות שליבלבו ואמורות לפרוח, ולבטח גם מספר הפתעות פוטנציאליות, אם לשפוט על פי נסיון העבר. ונעבור לרשימות המועמדים הנוספות, הפעם בקיצור ועם מינימום תובנות ביניים, אחרת לא נצא מזה (הרחבות על סרטים שכבר ראינו וכתבנו עליהם בבלוג – בלינקים הפזורים).

30 הסרטים התיעודיים באורך מלא הם:

״היה שלום, פטר שווארץ״ של יעל ראובני. להיט סינמטקים.

״10% – מה הופך אדם לגיבור״ / יואב שמיר
״אדם הגון״ / ונסה לאפא
״אורי ליפשיץ״ / נורית קידר
״אלבום 61״ / חליל אפרת
״אמא לא משוגעת״ / מרדכי ורדי
״אש ואשמה״ / עמית גורן
״החיים על פי אוהד״ / ערי דניאל ארליך
״היה שלום פטר שווארץ״ / יעל ראובני
״הנסיך הירוק״ / נדב שירמן
״הקליק האחרון״ / דליה מבורך, דני דותן
״יהודי חיובי״ / רונית קרצנר
״לכודים ברשת״ / שוש שלם
״מאחורי עיניים כחולות – סרט עם שמוליק קראוס״ / עדי הראל
״מערבון בהר חברון״ / ניסים מוסק
״משחקי פוטין״ / אלכסנדר גנטלב
״משפחת פרקינסון״ / עדו גרונר
״משפטי חיים״ / נורית קידר, ירון שני
״סיפור אפולוני״ / אילן מוסקוביץ, דן ברונפלד
״סיפור המתחיל בתמונה״ / מולי לנדסמן
״עקבות בירושלים״ / הפרויקט של רנן שור על פי ״בירושלים״ של דוד פרלוב
״פוטונובלה״ / חן שלח
״צל בבגדד״ / דוקי דרור
״קרב אחד יותר מדי״ / יואל שרון
״ריידרס״ / אלכסנדר גנטלב
״שכונה״ / אילן יגודה
״שם קוד רפיח״ / גד אייזן
״שק של סנטימנטים״ / אבידע לבני
״תחנה סופית״ / ג׳ולי שלז
״תפילת האדם – סיפורה של נורה צ׳לטון״ / אורי ברבש
״תקופת מבחן״ / אביגיל שפרבר

תובנות בזק – הרבה ותיקים שחוזרים לעשייה (גורן, הרב ורדי, שלז, שרון, דרור) לצד צעירים שכבר הרשימו וממשיכים בעשייה (שירמן, שני, שמיר, אפרת) ואפילו שתי כפילויות – גם לקידר וגם לגנטלב יש שני סרטים בתחרות השנה. אם תקחו את תוכניית הדוקומנטרים של פסטיבל ירושלים הקודם, ואת זו של דוקאביב הנוכחי, תקבלו משהו כמו חצי רשימה.

40 הסרטים העלילתיים הקצרים (עד 40 דקות) הם:

״פריז על המים״ של הדס איילון. בשורטליסט גם באוסקרים.

״אדיסו״ / ישראל וינקלר, אלדד בוגנים
״אין ארוחות חינם״ / לירון רווח
״אין רחוב כזה״ / יונתן פרץ
״אלוהים יקר״ / ארז תדמור, גיא נתיב
״אסתר״ / שחר בן יאיר
״בכורה״ / לאה טוניק
״גומרים הולכים״ / שמוליק קלדרון
״גלוריה״ / תמר ברוך
״גשם של רחמים״ / דיתה גרי
״דפיקה בדלת״ / אלירן אליה (ע״פ אתגר קרת)
״הביקור״ / ענבר חורש
״הבן הורוד״ / ישראל וינקלר, אלדד בוגנים
״הומור״ / טל זגרבה
״הישארות״ / יותם בן דוד
״העובר שחזר מן הכפור״ / גנית אוריין
״הרי אני… הרי אתה…״ / דקלה ג׳יקה אלקסלסי
״השורד״ / שמעון שי
״חלומה של אנה״ / לירז ברוש
״טראש״ / איתמר גלעדי
״כבשה כתומה״ / רונה סופר
״לזכור ולא לשכוח״ / אסף מכנס
״מי בא לגן״ / ישראל וינקלר, שירה וינקלר
״מכירת סוף העונה״ / אלי גלזר
״מכתב מהעבר״ / עפר זינגרמן
״מקום שאינו כאן״ / דן סחר
״ניווט גולם״ / יואב הורנונג
״סמטאות הזעם״ / ערן מי-רז, דניאל לאזו (גם ע״פ אתגר קרת)
״עוגן״ / אליה רייס
״על חבל דק״ / גולן רייז
״עם הגב לקיר״ / עמית סרגוסי
״עקומה מעל גיל 30״ / שרון דנון
״ערומים״ / יורם זקס
״פארק מדרון״ / דודי דורהם
״פריז על המים״ / הדס איילון
״פת לחם״ / עידן הובל
״קבלת שבת״ / ישראל וינקלר, אלדד בוגנים
״קווים מקבילים״ / יוחנן ולר
״קלוז אפ״ / אורי גלילי
״שבועיים גג״ / דני הכט
״תעצמי עיניים״ / רפאל בלולו

תובנות בזק – לא מעט סרטי סטודנטים, כצפוי, אבל גם יצירות של לא מעט קולנוענים שמאחוריהם פיצ׳רים (תדמור, נתיב, הובל, ולר, גרי) שכאילו מכריזים כי גם סרט קצר הוא פורמט לגיטימי לעשייה. בין סרטי הסטודנטים בולטים השמות שכבר פגשנו בפסטיבל ירושלים כמוקרנים וכזוכים (ברוך, בן דוד) ומבין העצמאיים הקצרים שמחתי למצוא כאן שניים מפרויקט ״קצר ומצחיק״ (דנון, זגרבה) של פסטיבל חיפה והקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, שהיה לי העונג לשמש בו כלקטור. ארבעה סרטים לישראל וינקלר, עם או בלי אלדד בוגנים, אחד השמות שאני מזהה כמגיב כאן בבלוג. כמו כן, נמצא כאן סרטה של איילון שהגיע עד השורטליסט של האוסקרים של השנה הבאה, אז הוא ראשון המסקרנים.

עדכון: הדגשתי את 15 הסרטים ששרדו את הסינון הראשוני (שנעשה בידי 9 לקטורים) ועוברים לשלב הבא, בדרכם להפוך לחמישיה אותה תבחר האקדמיה כולה. את כולם יהיה ניתן לראות במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים בשלושה מקבצים, פרטים נוספים בדף האירוע בפייסבוק.

18 הסרטים התיעודיים הקצרים (עד 60 דקות) הם:

״אהבה לא צפויה״ / פז שוורץ
״ארבע שנים של לילה״ / איתמר אלקלעי
״גינת עדן״ / יהודה כהנא
״הדרך של בן״ / נועם עוז סתר
״העמק הנעלם״ / עירית גל
״השדכנית״ / דני ווסרמן
״זרע הקודש״ / אורי גרודר
״חנדה חנדה 4״ / נטע שושני, הילה אייזקס
״כופר נפש״ / קרן שעיו
״מלך היהודים״ / יאיר קידר
״משמרת לילה״ / איתמר חן
״סגורות״ / ליאת מר
״עליזה״ / תומר הימן
״ענפים שבורים״ / אילה בן-נחום שרוט
״צ׳אנס״ / יאיר קויפמן, יובל ארז
״רקדנית, עמוד וסרט״ / ישרי הלפרן
״שבעת מדורי הגיהנום של הדיור הציבורי״ / דורון צברי
״תפקוד גבוה״ / דנה דימנט

תובנות בזק – גם כאן, כמו בקטגוריית האם ובדומה לאחות החורגת של העלילתיים הקצרים, אפשר לזהות דוקומנטריסטים ותיקים שמודים כי יש סיפורים שחבל למתוח לפיצ׳ר (צברי, הימן). וגם הפעם דוקאביב מתהדר בכמה נציגים (קידר, דימנט). מעניין יהיה לראות את ההיענות של חברי וחברות האקדמיה לעוד קטגוריית קצרים, שמעלה את מספר הסרטים שצריך לצפות בהם.

אז אלה הרשימות כולן ואלה המתמודדים נכון לרגע זה. אנחנו כאן בסריטה מבטיחים ללוות אתכן ואתכם בדרך הלא פשוטה הזו שאנחנו מכנים ״המירוץ לאופיר״ וגם לנסות להפוך אותה, ככל שנוכל, למירוץ שמזכיר יותר את הגראנד-פרי של מונאקו מאשר את הפלייאוף העליון של ליגת העל בכדורגל. ואפילו אם הכל יהיה צפוי ומכעיס בסוף, לפחות נהנה, או ננסה להנות, תוך כדי.