• סרטים חדשים: לאור המצב, נסתפק בצפייה ביתית
  • ״לילה בגן עדן״, סקירת נטפליקס
  • Unhinged ,Honest Thief :סקירה אווירית כפולה
  • לקראת
  • ״התלמיד״, סקירת נטפליקס לסרטו של צ׳טניה טמהאנה
  • ״משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות״, סקירת נטפליקס
  • ״מוגול מוגלי״, סקירה לסרט החדש עם (ושל) ריז אחמד
  • כעבור 10 שנים:
  • אימת החודש - אפריל 2021: בריטי, שני קנדים ואירי
  • הנוסע הסמוי
  • לקראת טקס האוסקר: על ״ארץ נוודים״ של קלואי ז׳או

אוסקר 2020/21: פרסי ביקורת ראשונים והמועמדים לפרסי הספיריטס

27 בינואר 2021 מאת אור סיגולי

בשנה נורמלית כבר היינו כמה ימים טובים אחרי הכרזת המועמדים לאוסקר ה-93, זה שחוגג את יבול סרטי 2020. ומכיוון שכבר הפנמנו שנורמליות זה מאתנו והלאה, עונת הפרסים בעצם התחילה רק בשבועות האחרונים, לתוך 2021, עם כמה פרסי מבקרים וקולנוע עצמאי.
האוסקר, שלרוב מתקיים בפברואר, נדחה לאפריל בעקבות סגירת בתי הקולנוע והזיז את כל העונה יחד אתו, כך שאנחנו עדיין בעצם רק בשלבי ההתנעה. לזה אפשר להוסיף את הבלבול של אילו סרטים כשירים, איך בכלל מייצרים באזז בתקופה הזו, והאם נחיה לראות עוד שנה. אתם יודעים, דברים רגילים כאלה.

בשלב הזה הוכרזו שלושה תאי ביקורת משמעותיים – ניו יורק, לוס אנג'לס ואיגוד המבקרים הלאומי (ה-NSFC, שאיננו פרסי המבקרים, כלומר, Critics Choice. אכן מבלבל) – יחד עם המועמדים לפרסי הספיריטס לקולנוע עצמאי, ונבחרי ה-National Board of Review, שהיה בעבר ועדת הצנזורה של הוליווד (על מנת להפקיע את זה מהממשלה) וכיום בעיקר גוף שכל מהותו הוא למקד את תחילת המירוץ. עליהם נדבר בפוסט הזה שמבשר את ההתרגשויות הבאות עלינו לטובה.

ככל שזה מגיע לאוסקר, החשיבות של הפרסים האלו לא נעוצה ביכולת שלהם לחזות את הפרס, אלא בעיקר בצמצום התחרות. כרגע, יותר מתמיד, האקדמיה קצת בכאוס עם כמות סרטים גדולה שקשה למצוא בה את הידיים והרגליים, בטח כשאין נוכחות בבתי הקולנוע או פרסומים נרחבים. לכן כל סרט שמקבל מקום אצל אחד הפרסים המקדימים בעצם מקפיץ את עצמו לראש רשימת התיעדוף, וזה שווה זהב השנה יותר מתמיד.

מה שבעיקר מעניין הוא האם באמת לוח ההפצה המשונה של 2020, הדחיות הרבות של הפקות ענק, ועלייתם של הפרויקטים הקטנים לגדולה, יגרום לרשימת מועמדי אוסקר מגוונת באופן שטרם נראה. אם לשפוט על פי מה שהוכרז עד כה, זה לגמרי מתקדם לשם. כלומר, שוב, זה לא בהכרח שאלו יהיו המועמדים לאוסקר בסופו של דבר, אבל לראשונה יש איזשהו סיכוי שלמשל בפרס השחקן הראשי הלבנים יהיו מיעוט, ובפרס הבימוי נראה יותר מבמאית אחת. אלו שני דברים שלא קרו מעולם.

במקום לפרט בנפרד על כל אחד מפרסי הביקורת, החלטתי הפעם ללכת לפי קטגוריה. זה נראה יהיה יותר קל לעקוב. לאחר מכן אפרט על פרסי הקולנוע העצמאי, כולל לינקים וכמה מחשבות בדרך.
ועוד משהו טכני לפני שמתחילים: למרבה השמחה, על לא מעט מהסרטים שיוזכרו כאן כתבנו במהלך השנתיים האחרונות (27 מהם, למעשה). אבל כדי להפוך את הטקסט ליותר נוח לעין ולהיות מסודר, החלטתי הפעם לא לשבץ לינקים בפסקאות עצמן, אלא פשוט לעשות רשימה בסוף עם כל הטקסטים הרלוונטיים. אתם מוזמנים לפתוח אותם בחלון חדש, אם תרצו לדעת עוד.

פרסי איגודי מבקרים וה-NBR

הסרט הטוב ביותר
ניו יורק: "פרה ראשונה"
לוס אנג'לס: "סמול אקס" (מקום 2: "נומאדלנד")
NSFC: "נומאדלנד" (מקום 2: "פרה ראשונה", מקום 3: "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד")
NBR: "הזהב של נורמן"

הנה אנחנו כבר רואים את זה עכשיו – ארבעה גופים שונים, ואין פה אף סרט שביים גבר לבן. שני סרטים בוימו על ידי אמריקאיות (אחת ממוצא סיני), ושניים על ידי במאים שחורים.
לוס אנג'לס התחכמו השנה ובחרו באנתולוגיית סרטי הטלוויזיה שיצר הבמאי הבריטי סטיב מקווין לאמאזון, ואינם כשירים לאוסקר. ניו יורק בחרו בסרטה של קלי רייכהארדט, איגוד המבקרים בזוכה ונציה של קלואי ז'או, וה-NBR שמו את נטפליקס על ראש שמחתם בזכות סרטו של ספייק לי.
"פרה ראשונה" עדיין נראה כמו לונג-שוט לאוסקר, אבל באמת שהכל יכול לקרות. "נומאדלנד" שומר על מקומו כהימור המרכזי, ו"הזהב של נורמן" קיבל בדיוק את מה שהוא זקוק לו כדי להתבלט.

אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד

הבימוי הטוב ביותר
ניו יורק: קלואי ז'או – "נומאדלנד"
לוס אנג'לס: קלואי ז'או – "נומאדלנד" (מקום 2: "סמול אקס")
NSFC: קלואי ז'או – "נומאדלנד" (מקום 2: "סמול אקס", מקום 3: "פרה ראשונה")
NBR: ספייק לי – "הזהב של נורמן"

ובכן, כן, מסתמנת פייבוריטית. הבמאית של אחד מהסרטים הטובים של העשור הקודם, "הרוכב", וזו שבדרך גם להתארח בדיסני-מארוול, היא כרגע המובילה לפרס הבימוי עם סרטה השלישי. ה-NBR ממשיכים עם ספייק לי. ושוב, שום גבר לבן לא בסביבה, אפילו לא בנספחי לוס אנג'לס.

התסריט הטוב ביותר
ניו יורק: "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"
לוס אנג'לס: "נשים צעירות ומבטיחות"
NSFC: "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" (מקום 2: "פרה ראשונה", מקום 3: "אני חושבת לגמור עם זה")
NBR: "חדשות העולם" (מעובד), "מינארי" (מקורי)

בשנה רגילה לא הייתי חושב לפנטז על איזושהי מועמדות ל"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד", אבל אולי משהו טוב עוד עלול לקרות. "נשים צעירות ומבטיחות" גם הוא מאת במאית, וגם הוא מומלץ בדרכו. יש לו מפיץ בישראל אז נקווה לראות אותו באולמות הקולנוע מתישהו.
ה-NBR שברו את הרצף הנשי עם סרט הנטפליקס בכיכובו של טום הנקס, שבוודאי נתייחס אליו כשיעלה לשרתים בעוד כשבוע, ועם אחד הסרטים המהוללים של השנה, "מינארי" המקסים שעוסק במשפחה דרום קוריאנית המנסה להתחיל חיים חדשים כחקלאים בארה"ב. אני לא בטוח לגבי אופק ההפצה שלו, אבל נקווה שיש משהו כי אנחנו עוד הולכים לשמוע עליו.

השחקן הראשי הטוב ביותר
ניו יורק: דלרוי לינדו – "הזהב של נורמן"
לוס אנג'לס: צ'דוויק בווסמן – "הבלוז של מא רייני" (מקום 2: ריז אחמד – "צלילי מטאל")
NSFC: דלרוי לינדו – "הזהב של נורמן" (מקום 2: בווסמן, מקום 3: אחמד)
NBR: ריז אחמד – "צלילי מטאל"

ושוב, ואני אחזור על זה למרות שכבר הבנתם, אף שחקן לבן לא זכה עדיין בפרס השנה. כרגע נראה שהיחיד שכנראה בכל זאת יגיע הוא אנתוני הופקינס ב"האבא", אבל סביר להניח שזה ישתנה והוא לא יהיה היחיד. עם זאת, אם מסמנים את שלושת הזוכים, כבר יש רוב של גיוון אתני בקטגורית השחקן הראשי. ויותר מזה, כל אחד מהחבר'ה האלה גם מדהים בסרט שלו. אני אישית הייתי מצביע בעד אחמד, אבל כולם נפלאים וראויים לפרסים.

הזהב של נורמן

השחקנית הראשית הטובה ביותר
ניו יורק: סידני פלאניגן – "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"
לוס אנג'לס: קארי מאליגן – "נשים צעירות ומבטיחות" (מקום 2: ויולה דיויס – "הבלוז של מא רייני")
NSFC: פרנסס מקדורמנד – "נומאדלנד" (מקום 2: דיויס, מקום 3: פלאניגן)
NBR: קארי מאליגן – "נשים צעירות ומבטיחות"

מסתמן שאכן מאליגן תשוב לאוסקר לראשונה מאז "לחנך את ג'ני" לפני 11 שנה, אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו ("בושה", "תמונה משפחתית"), ולגמרי מגיע לה. היא מרשימה מאוד בסרט הזה. גם דיויס נראה שבפנים, ועל מקדורמנד אפשר כבר לשים כסף. דווקא לגבי פלאניגן אני לא לגמרי בטוח, במיוחד כשיש עוד המון שחקניות שטרם אמרו את המילה האחרונה, או הראשונה לצורך העניין.

שחקן המשנה הטוב ביותר
ניו יורק: צ'דוויק בווסמן – "הזהב של נורמן"
לוס אנג'לס: גלין טורמן – "הבלוז של מא רייני" (מקום 2: פול רייסי – "צלילי מטאל")
NSFC: פול רייסי – "צלילי מטאל" (מקום 2: בווסמן, מקום 3: טורמן)
NBR: פול רייסי – "צלילי מטאל"

בזמן שאני הכי תומך במועמדות של בווסמן לפרס השחקן הראשי, בלי קשר לטרגדיה האיומה של מותו השנה, את החיבה על סרטו של ספייק לי אני לא מצליח להבין. נכון, באופן כללי ההתלהבות מהסרט הזה משונה לי, אבל אני לא זוכר שבווסמן עושה שם משהו יוצא דופן בשביל לעקוף את כל שאר המתמודדים.
רייסי, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. הוא גונב את הסרט מהידיים של אחמד, וזו לא משימה קלה בכלל. הלוואי שזה יגיע למועמדות. אפילו לזכייה מצדי.

שחקנית המשנה הטובה ביותר
ניו יורק: מריה בקלובה – "סרט המשך בוראט"
לוס אנג'לס: יון יא-ג'אנג – "מינארי" (מקום 2: אמנדה סייפריד – "מאנק")
NSCF: מריה בקלובה – "סרט המשך בוראט" (מקום 2: סייפריד, מקום 3: יא-ג'נג)
NBR: יון יא-ג'אנג – "מינארי"

אז בינתיים שתי שחקניות בלבד עוטרו בפרס משמעותי על הופעת משנה, ואני לא יכול להיות מאושר יותר משתיהן. מעבר לכמה שבקלובה נפלאה – והיחידה שגורמת ל"סרט המשך בוראט" להיות ראוי לצפייה אם אתם שואלים אותי – זה פשוט סיפור מדהים על השחקנית הלא מוכרת מבולגריה שעם תפקיד אחד הופכת ליקירת פרסים. מדהים וראוי ומרגש.
ואגב מרגש, איזו הופעה מדהימה יא-ג'אנג נותנת ב"מינארי". היא מגלמת את הסבתא הקשישה מאוד שמצטרפת למשפחה באיחור, והיא באמת בלתי נשכחת. עוד ייתכן שסייפריד תסיים כמנצחת באוסקר (כנראה הסיכוי היחיד של "מאנק") אבל נהדר שהפרסים המקדימים מצאו את המקום לשתי השחקניות הזרות וגונבות ההצגה האלו.

צלילי מטאל

הסרט הבינלאומי הטוב ביותר
ניו יורק: ברזיל – "באקוראו"
לוס אנג'לס: רוסיה – "ג'ירפה" (מקום 2: "מרטין עדן")
NSCF: רומניה – "קולקטיב" (מקום 2: "באקוראו" ו"ג'ירפה", מקום 3: "ויטאלינה וארלה")
NBR: גוואטמלה – "האישה הבוכייה"

מבחינת כשירות לאוסקר, ניו יורק ולוס אנג'לס אינן רלוונטיות, כי "באקוראו" לא הוגש מטעם ברזיל (בטח עניין השפה), ו"ג'ירפה" ו"מרטין עדן" התמודדו בשנה שעברה (והוצגו שניהם בפסטיבל חיפה, לאחר שנרכשו על ידי לב). לא בטוח שמשהו מכאן אכן יתרגם למקבילה האוסקרית, אבל איגוד המבקרים בחר בדוקו המשובח מרומניה, שאצלנו זכה בדוקאביב וזמין לצפייה בערוצי הלווין. ה-NBR בחרו בסרט האימה-בערך שאצלנו היה חלק מתוכניית ירושלים. מסקרן מאוד איך תגיב האקדמיה.

הצילום הטוב ביותר
ניו יורק: "סמול אקס"
לוס אנג'לס: "סמול אקס" (מקום 2: "נומאדלנד")
NSFC: "נומאדלנד" (מקום 2: "רוק אוהבים" מתוך "סמול אקס", מקום 3: "ויטאלינה וארלה")
NBR: "נומאדלנד"

הסרט התיעודי הטוב ביותר
ניו יורק: "שנים"
לוס אנג'לס: "שנים" (מקום 2: "קולקטיב")
NSFC: "שנים" (מקום 2: "סיטי הול", מקום 3: "קולקטיב")
NBR: "שנים"

קונצנזוס ראשון עם הסרט של אמאזון, עליו תוכלו לקרוא גם אצלנו. עם זאת, ענף הדוקו באקדמיה מאוד משונה, אז צפו להפתעות באוסקר כמו שקרה עם חביבי ביקורת אחרים מהשנים האחרונות למשל "אפולו 11", "שלושה זרים זהים", "ג'יין" ו"האם תהיה שכני?" שאפילו לא קיבלו מועמדות.

סרט ביכורים/הדור החדש:
ניו יורק: "הבמה של ראדה"
לוס אנג'לס: "הבמה של ראדה"
NBR: "מיס ג'ונטית'"

מכיוון שלא הצלחתי לשרוד את "הבמה של ראדה" הנטפליקסי אשמור על שתיקה בעניין.

סרט האנימציה הטוב ביותר:
ניו יורק: "מוליכי הזאבים"
לוס אנג'לס: "מוליכי הזאבים" (מקום 2: "נשמה")
NBR: "נשמה"

מסתבר שיש רק שני סרטי אנימציה השנה, אבל אנחנו יודעים מה יקרה באוסקר בסופו של דבר.

פרסים נוספים של מבקרי לוס אנג'לס:
עיצוב אומנותי – "מאנק" (מקום 2: "ג'ירפה")
עריכה – "האבא" (מקום 2: "שנים")
מוזיקה – "נשמה" (מקום 2: "רוק אוהבים")

פרסים נוספים של ה-NBR:
פרס אייקון – צ'דוויק בווסמן
פרס חופש הדיבור – "לילה אחד במיאמי…"
פרס ספוטלייט – "הבמה של ראדה"
פרס הצוות – "הזהב של נורמן"

רוק אוהבים (מתוך Small Axe)

פרסי הספיריטס לקולנוע לקולנוע העצמאי

הפרס החשוב והגדול ביותר לקולנוע העצמאי הוא זה של הספיריטס (הם מעניקים גם פרסי טלוויזיה), אליו כשירים סרטים שתקציבם לא עבר את ה-22.5 מיליון דולר. לרוב הוא מתקיים יום לפני האוסקר, במתכונת קלאסית של הכרזת מועמדויות ואז טקס פרסים.
"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" הוא המוביל עם שבע מועמדויות, כשאחריו "מינארי" עם שש. ואם מוזר לכם שאף אחד משחקני "לילה אחד במיאמי…" לא מועמד, זה מכיוון שהסרט זכה בפרס מיוחד לצוות על שם רוברט אלטמן, ולכן הוא לא כשיר לשאר פרסי המשחק.

יש המון קטגוריות, חלקן באמת לסרטים שאין לדעת מאיפה דגו אותם, אז אפרט רק על המרכזיות. את הרשימה המלאה תוכלו למצוא כאן.
מזכיר לכם שרשימת טקסטים שלנו להרבה מהסרטים תהיה בסוף.

הסרט הטוב ביותר:
"הבלוז של מא רייני"
"מינארי"
"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"
"נומאדלנד"
"פרה ראשונה"

הסרט שכנראה יזכה, "נומאדלנד", הוא היחידי שלא ראיתי, אז לא אפתיע אתכם שאומר שבינתיים הפייבוריט שלי הוא "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד".
אחריו מגיע "מינארי", שהולך להיות מסוג הסרטים האלו שיגיעו בדיעבד אחרי שכולם שיבחו אותם ויקבל בקאלש של "מה? זה הכל?". אז רק כדי לתאם ציפיות, זה סרט מקסים ונהדר, אבל לא משהו שאמור לנצח את כל התחרות השנה. "הבלוז של מא רייני" הוא סרט שדי שכחתי תוך כדי צפייה, ואת "פרה ראשונה" הלוואי שהייתי שוכח. לא הבנתי מה כולם מוצאים בסרט המשמים הזה, אבל כנראה שמשהו לא בסדר בי.
מה שכן בולט הוא שגם פה אין אף סרט שביים גבר לבן, בין שלוש במאיות, במאי ממוצא דרום קוריאני ובמאי אפרו-אמריקאי.

הבימוי הטוב ביותר:
אלייזה היטמן – "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"
קלואי ז'או – "נומאדלנד"
אמרלד פנל – "נשים צעירות ומבטיחות"
קלי רייכהארדט – "פרה ראשונה"
לי אייזק צ'אנג – "מינארי"

את "הבלוז של מא רייני" מחליף "נשים צעירות ומבטיחות", ובכך מאכלסים את קטגורית הבימוי ארבע נשים ובבמאי ממוצא דרום קוריאני. זה משוגע מה שקורה השנה. פנל, שזהו סרטה הראשון (אם כי לפרס הביכורים היא לא מועמדת, כנראה תקנון), מוכרת בעיקר כמי שמגלמת את קאמילה ב"הכתר".
ושוב, "נומאדלנד" הוא החור היחיד שלי, אבל אני תומך בכל פרס שתקבל ז'או מעתה ועד עולם.

הבלוז של מא רייני

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
ניקול בהארי – "Miss Juneteeth"
ג'וליה גארנר – "עוזרת אישית"
ויולה דיויס – "הבלוז של מא רייני"
קארי מאליגן – "נשים צעירות ומבטיחות"
פרנסס מקדורמנד – "נומאדלנד"
סידני פלאניגן – "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"

הפעם חסרות לי שתי מועמדות שלא ראיתי, אבל אני סומך על מקדורמנד שהיא מדהימה.
אני גם רוצה לומר בשלב זה שאני מהפחות נלהבים מהופעתה של דיויס. לא שהיא יכולה לעשות משהו רע, פשוט ההתנהלות התיאטרלית שלה כאילו צעקה עלי כל הזמן שהיא משחקת, ולא הצלחתי לראות מעבר לזה.
מבין השש אלו דיויס, מקדורמנד ומאליגן שכנראה יגיעו לאוסקר, אבל אפשר רק להחזיק אצבעות שגארנר ופלאניגן תהינה שם גם.
בולטות בהיעדרה: אליזבת' מוס.

השחקן הראשי הטוב ביותר:
ריז אחמד – "צלילי מטאל"
צ'דוויק בווסמן – "הבלוז של מא רייני"
אדרש גוראב – "הטיגריס הלבן"
סטיבן יון – "מינוארי"
רוב מורגן – "פר"

את "הטיגריס הלבן" שנמצא בנטפליקס טרם ראיתי (ואם להודות באמת לא נראה לי שאני בדרך), אבל את שאר ארבע ההופעות חוויתי גם חוויתי. המפתיע מביניהם הוא "פר", שהוקרן בפסטיבל חיפה וכעת נמצא ב-yes. לא שמורגן לא ראוי למועמדות, הוא די מדהים, פשוט לא ידעתי שהסרט עדיין כשיר לפרסים.
כל ארבעת ההופעות שראיתי נפלאות, אבל אני במחנה אחמד בינתיים.

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
יא ג'אנג-יון – "מינארי"
יארי האן – "מינארי"
ואלריה מאהפי – "יציאה צרפתית"
אלכסיס צ'יקאז – "Miss Juneteeth"
טליה ריידר – "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"

דאבל "מינארי" עם שתי נשות הסרט, האן כאם המשפחה, וג'אנג-יון כאמה המבוגרת. משמח מאוד, אבל זה כאין וכאפס לנוכחות של ריידר המדהימה. המועמדות שהכי מטרידה אותי היא של מאהפי, לא בגלל שהיא לא טובה או בגלל שראיתי את הסרט, אלא כי זה מעיד על כך ש"יציאה צרפתית" אכן נצפה על ידי הוועדה, אבל לא הצליח להביא מועמדות למישל פייפר בפרס השחקנית הראשית. קיוויתי שהיא כן תהיה במירוץ לאוסקר. אולי זה עוד ישתנה.

שחקן המשנה הטוב ביותר:
קולמן דומינגו – "הבלוז של מא רייני"
בנדיקט וונג – "תשעה ימים"
גלין טורמן – "הבלוז של מא רייני"
אוריון לי – "פרה ראשונה"
פול רייסי – "צלילי מטאל"

שוב אני עם ארבעה מתוך חמישה, אבל אנסה לתור את "תשעה ימים" בקרוב. כמו תמיד, ברכות וקיפצוצים נלהבים לרייסי. איזה יופי שזה קורה.

נשים צעירות ומבטיחות

הסרט התיעודי הטוב ביותר:
"דיק ג'ונסון מת"
"החפרפת"
"קולקטיב"
"קיץ בלי הגבלה: מהפכה על גלגלים"
"שנים"

די משוגע שאפשר לראות את כל הסרטים האלה בארץ ממה ברגע זה. "דיק ג'ונסון" ו"קיץ בלי הגבלה" נמצאים בנטפליקס; "קולקטיב" ו"החפרפת" ב-yes דוקו; ו"שנים" באמאזון.
שלושה סרטים ראיתי, אחד עצרתי באמצע, ועל אחד ויתרתי. תייגו חמישה חברים כאלה ואל תספרו להם מי זה מי.

התסריט הטוב ביותר:
"חינוך רע"
"מותר לאהוב"
"מינארי"
"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"
"נשים צעירות ומבטיחות"

"חינוך רע" הוא סרט של HBO ולכן לא כשיר לאוסקר. "מותר לאהוב" הוא נציג נטפליקס, ועליו אפילו יש לנו סקירה, אותה תוכלו למצוא בסוף הטקסט.

תסריט הביכורים הטוב ביותר:
"לפסיס"
"עוזרת אישית"
"פאלם ספרינגס"
"Miss Juneteeth"
"Straight Up"

סוף סוף קצת אהבה ל"פאלם ספרינגס". בהלם שהוא לא בפרסי המשחק, אבל קטונתי. פסטיבל ירושלים מיוצג פה עם שלושה סרטים – "פאלם "ספרינגס" "לפסיס" ו"עוזרת אישית" – עליהם תוכלו לקרוא בסקירות שלנו.

סרט הביכורים הטוב ביותר:
"הבמה של ראדה"
"צלילי מטאל"
"I Carry You With Me"
"Miss Juneteeth"
"Nine Days"

מינארי

העריכה הטובה ביותר:
"בלתי נראה"
"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"
"נומאדלנד"
"I Carry You With Me"
"Residue"

הצילום הטוב ביותר:
"היא תמות מחר"
"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד"
"נומאדלנד"
"עוזרת אישית"
"פר"

הסרט הבינלאומי הטוב ביותר:
"באקוראו" – ברזיל
"הכנות להיות יחד לזמן בלתי ידוע" – הונגריה
"השליח" – הודו
"לאן את הולכת, אאידה" – בוסניה והרצגובינה
"ליל המלכים" – חוף השנהב

כאן אעצור, ברשותם. נפרד עם הבטחות רבות לעתיד, ותקווה שגם האקדמיה תצא קצת מאיזור הנוחות שלה לטובת סרטים שמעולם לא היו זוכים ליחס כזה עם הוליווד מתפקדת. אולי משהו טוב קרה מאימת 2020.

הסרטים שכבר כתבנו עליהם:

"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" – אורון
"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" – עופר
"באקוראו" – עופר
"בלתי נראה" – אור
"ג'ירפה" – עופר
"ג'ירפה" – אור (גלובס)
"דיק ג'ונסון מת" – עופר
"האישה הבוכייה" – אור
"הבלוז של מא רייני" – עופר
"הבמה של ראדה" – עופר
"הזהב של נורמן" – עופר
"הזהב של נורמן" – אור (גלובס)
"היא תמות מחר" – לירון (המלצות ירושלים)
"חינוך רע" – עופר
"חינוך רע" – אור (גלובס)
"לאן את הולכת, אאידה" – עופר
"לילה אחד במיאמי…" – עופר
"מאנק" – אור
"מוליכי הזאבים" – אורון
"מותר לאהוב" – עופר
"לפסיס" – עופר
"סמול אקס" – אורון
"סרט המשך בוראט" – אורון
"עוזרת אישית" – אורון
"פאלם ספרינג" – אורון
"פר" – אור
"פרה ראשונה" – אורון
"צלילי מטאל" – אורון
"קולקטיב" – אורון
"קיץ בלי הגבלה: מהפכה על גלגלים" – עופר
"שנים" – עופר