• סרטים חדשים: ״מיסטר גלאס״ של מ. נייט שיאמאלן
  • FYRE :סקירת נטפליקס
  • מיסטר גלאס
  •  ״מרי מלכת הסקוטים״, סקירה
  • אימת החודש - ינואר 2019
  • ״תמונה משפחתית״, סקירה
  • אהבה בימים קרים
  • משוכפלים
  • ״סגן הנשיא״, סקירה
  • ״שתיקה רועמת״, סקירה
  • אוסקר 2018/19: נכנסים עמוק יותר לתוך המירוץ
  • ״בנדרסנאץ׳״: הפרק/סרט/משחק מבית ״מראה שחורה״
  • ״הרסנית״, סקירה
  • ״רכבת קלה״, סקירה
  • המלצות סינמטקים: ינואר 2019

סיכום הסיכומים של סריטה 2018

31 בדצמבר 2018 מאת מערכת סריטה

לפעמים סיכומי שנה הם זמן לא רק להתגעגע אלא גם לשחרר לשלום. עם כמה שסיכומי השנה שלנו נטו אל החיובי, כמו רוב מה שאנחנו מנסים לעשות כאן בסריטה, יש גם מקום שמאוד שמח להיפרד כבר מהתקופה הזו שקרויה 2018 ולא תמיד הייתה קלה או נחמדה. בחצי החודש האחרון ניסינו לאגד יחדיו את כל המחשבות שהיו לנו בשנה האחרונה על קולנוע ועוד קצת נושאים חשובים פחות, והיום אנחנו קצת נוסטלגיים לא רק לחודשים האחרונים אלא גם לשבועיים שעברו. אז שנייה לפני שת׳נוס מקיש באצבעות והופך את 2018 לאבק, הטקסט הנוכחי הוא זיקוק מזוקק של סיכומי השנה שלנו, הכתרה רשמית של סרטי השנה המשותפים של סריטה, הפנייה אל סיכומים של עמיתינו ועוד מיני הפתעות. נתחיל, כפי שכותרת הפוסט מרמזת, באיסוף של כל הסיכומים למיניהם, שכרגיל התחילו הרבה לפני תום השנה הלועזית.

כל הסיכומים של סריטה ל-2018

מחצית – אור מחלק את השנה לשניים ומתחיל לסכם את השנה כבר ב-1 ביולי.
עברי – אורון מתייחס לקולנוע הישראלי של תשע״ח שמגיע לו סיכום משל עצמו.
אימה – שוב תור אור, שמקדיש את מהדורת דצמבר של פינתו החודשית לשנה כולה.

המגמות – עופר פותח את השלב האישי של הסיכומים עם טרנדים קולנועיים בולטים.
הרגעים – אור מתמקד ב-20 סצנות, סיקוונסים או שברירי שנייה מתוך סרטי השנה.
פס-הקול – לירון מסכמת את השנה מנקודת מבט מוזיקלית, בשנה בה הייתה נוכחת.
הנצחונות – וגם ההפסדים של השנה בקולנוע, בסיכום המקוטב של אורון.

הגרועים – כל הסרטים שבזבזו את זמננו וזלזלו בנו זוכים לנקמות קצרות וקרירות.
הטובים – כל הסרטים שהפכו את השנה שלנו לשווה את זה, שעתיים בכל פעם.
האישים – עשרת הנשים והגברים מאחורי הכותרים שחשבנו שכדאי להזכיר במיוחד.

עשיריית העשיריות

משקיף על שאר סרטי השנה מלמעלה

זה יותר שעשוע מתמטי מאשר רשימה פורמלית, אז קחו אותנו בעירבון מוגבל. הרי אם היינו יושבים לבחור רק עשרה סרטים שיהיו הנציגים המשותפים של כולנו לא היינו יוצאים מזה עד 2020. לכן, פוסט סרטי השנה הוא תמיד מספר רשימות אישיות, אבל בכל זאת כיף לחפש בהם את המכנה המשותף ונקודות ההשקה. כך, בהתבסס על הסרטים שמופיעים ביותר מרשימה אינדבידואלית אחת, מורכבת מדי שנה העשירייה האולטימטיבית של סריטה, מסרטים שהופצו בקולנוע או חלפו ביעף באיזה פסטיבל או שירות צפייה ביתית – הפעם כולם שווים ורק נותר לדרג. כפי שכבר נכתב, אין לנו השנה סרט שנבחר על ידי כל ארבעת חברי סריטה כפי שהיה דאשתקד, אבל די ברור שסרט שזכה שלוש פעמיים במקום הראשון הוא סרט השנה שלנו. גם חמשת הסרטים הנוספים שמופיעים אצל שלושה מאיתנו, שווים מיקום גבוה יותר מאלה שמופיעים רק בשתי רשימות. לבסוף, הממוצע של המיקומים בעשיריות האישיות הוא שקובע גם את הסידור הפנימי ברשימה המאוחדת, כולל אזכור של המיקומים האישיים בסוגריים וכמובן לינק לטקסט רלוונטי על הסרט כדי לרענן את הזיכרון.
אורון משום מה טוען שכל מה שכתוב פה הגיוני, השאר נכנעו בשלב זה.

חמשת הסרטים שכמעט ונכנסו אבל לגמרי שווים אזכור על הופתעתם ביותר מרשימה אחת:
״ללא עקבות״ (8,8) המשובח של דברה גרניק, ״נשים מתות מהלכות״ (5,8) שובר הלב של הגר בן אשר, ״הרוכב״ (3,10) המדמיע והמזכך של קלואי ז׳או, ״ספיידרמן: ממד העכביש״ (6,6) שפיצץ לנו את המוח, ו״פדינגטון 2״ (5,6) המקסים מכל.

עשרת סרטי השנה המשוקללים של סריטה:
10. סוספיריה (2,7) – אפוס האימה הפסיכולוגית של לוקה גואדנינו פותח רשמית את המצעד בצעדי מחול.
9. קיץ (4,4) – נציג ראשון לצילום בשחור לבן ולסרטים על מוזיקאים, מאת קיריל סרברניקוב.
8. הצד האחר של הרוח (1,6) + אהבה בימים קרים (3,4) – אורסון ופאבל פאבליקוסקי מצטופפים יחדיו.
7. רומא + האינסופי + שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי (2,3) – שלושה סרטים כה שונים, בצמרות.
6. האחים סיסטרז (9,7,8) – המערבון של ז׳אק אודיאר מופיע אצל שלושה מאיתנו וכמעט נכנס לטופ 5.
5. תורשתי (8,5,7) – את חמשת הגדולים נפתח עם סרט האימה של השנה, בכורת הבימוי של ארי אסטר.
4. חיות אמריקאיות (6,6,7) – יקיר הבלוג בארט לייטון לא מאכזב וקנה אותנו בסרט שוד מנפץ מוסכמות.
3. ליידי בירד (5,4,3) – שמרנו את הטובות לסוף, גרטה גרוויג מקבלת אצלנו מדליית ארד ואינסוף מחמאות.
2. לזרו השמח (1,2,4) –  אליצ׳ה רורוואכר מצטרפת אל קודמתה, עם יצירה שהיא פאר מהרגע הראשון.
1. חוטים נסתרים (1,1,1) – כמו שקרה בכל רשימה בה הופיע, המאסטרפיס של פ.ת. אנדרסון מקום ראשון.

טקסטים שלנו ממקומות אחרים

טוב נו, אם לזרו שמח – גם אנחנו שמחים

אווירת סוף השנה הנוכחית והציפייה לזו שתבוא, היא זמן טוב להזכיר שלכותבי סריטה יש עוד כמה וכמה פלטפורמות שמאפשרות להתבטא על ענייני תרבות בכלל וקולנוע בפרט. בניסיון למנהג חדש, נזכרנו בטקסטים החביבים עלינו שלא נכתבו עבור סריטה, אבל שווים הצפה מחדש למקרה שהתפספסו במקומם הייעודי. זה יותר כמו התרפקות או התגאות בעבודה שאנחנו מרוצים ממנה ומעוניין לחשוף שוב, לא איזה שוויץ מוגזם או חלוקת פרסים לעצמנו.

אור סיגולי בחר לשתף בדיווח שלו מכנס הדראג הלונדוני למגזין G מבית גלובס, טקסט שלא רק סוקר את הטרנד המעניין של השנה במיינסטרים – מלכות ומופעי דראג בכלל ותוכנית הריאליטי הממכרת ״המירוץ לדראג של רו פול״ בפרט – אלא גם את הדרך שהפרפורמנס עשה לשם מהשוליים ואת המקום שתפסה התופעה בחייו שלו.

לירון סיני מזמינה את כולם אל הבלוג הפרטי שלה, ״דברים עם מילים״, וספציפית לפוסט שלה על מה שקורה למבנה הסדרות והעלילות בטלוויזיה, איך הנרטיב נשבר ולמה אולי זה דבר טוב. הבלוג של לירון הוא גם המקום להתעדכן על הפודקאסט שהיא מקליטה בתנאי סלון עם בן-זוגה, יוני זאבו (ועם כלביהם שמדי פעם מביעים דעה), וגאה במיוחד בפרק על האלבום של הארקטיק מאנקיז שכותרתו ״Tranquility Base Hotel & Casino״.

עופר ליברגל מזכיר שאפשר למצוא אותו באופן די קבוע בכתב-עת סינמטק המודפס כל חודש בסינמטק תל אביב, כאשר חלק מהגיליונות זמינים גם אונליין. מבין שני האחרונים שקיימים כרגע באתר הסינמטק, בגיליון 209 אפשר למצוא את דעתו על הסרטים הישראליים "פיגומים" ו"אור מן ההפקר", ובגיליון 210 על הקולנוע של אינגמר ברגמן, איך לא, אבל הפעם בדגש על לידות והפלות אצל הקולנוען השבדי. עוד שווה להזכיר את מגזין ״תקריב״ לקולנוע תיעודי שאירח את עופר לכבוד גיליון מיוחד לחגיגות 20 שנות דוקאביב, שם כתב על מסגרת ״עומק שדה״.

אורון שמיר התארח אף הוא באותו גיליון של המגזין המקוון של ״תקריב״, לשיחה עם הדוקומנטריסט ברט מורגן (״ג׳יין״, ״Cobain: Montage of Heck״) שהתקיימה בניו-יורק וגלשה מיצירותיו של הבמאי אל קולנוע תיעודי בכלל והחוויות שלו מדוקאביב בפרט. ראיון נוסף שאורון מבסוט במיוחד מאיך שהוא יצא הוא השיחה עם הגר בן אשר, אחת מאישי השנה שלנו יש להזכיר, שהתפרסמה בעיתון ובאתר ״הארץ״, שם אפשר גם למצוא את אורון מדי שבוע.

סיכומים של אחרים

"סירשה, שומעת? ליידי בירד מקום שלישי שלנו. לא את, הסרט, את מספר אחת״

לקינוח, בתקווה שנשאר עוד מקום, זה המקום שבו אנחנו ממשיכים לפרגן – אבל הפעם לאחרים. מטבע הדברים בחרנו לאסוף ולשתף סיכומי שנה של עמיתים וקולגות מהעיתונות או הבלוגספירה בישראל, ואם שכחנו מישהו או מישהי אפשר בהחלט להעיר לנו בנחמדות או להוסיף לבד בתגובות. לפני כן, אם יש מי שעדיין לא מכירים או מכירות את סיכומי הווידאו השנתיים של המבקר האמריקאי דייויד ארליך (אינדיווייר), זה לגמרי בגדר חובה. ואם תרצו לדעת מה הטופ 10 של היוצרים עצמם, החל מאלה שביימו כמה מסרטי השנה כמו ארי אסטר ובו ברנהם והמשך בשמות גדולים כמו פדרו אלמודובר, לין רמזי וגיירמו דל טורו – אינדיווייר אספו 52 רשימות מסוג זה. כן, אנחנו אוהבים את אינדיווייר, עליתם עלינו. אבל הרשימה הכי סינפילית שתמצאו, זאת שבה לא תנחשו את המקום הראשון, שייכת למגה-משאל של מבקר הקולנוע הארגנטינאי רוג׳ר קוזה, משאל בו גם אורון משתתף אז חשוב לנו לפרגן חזרה.


עד כאן שידורינו לשנת 2018 למניין העולם המערבי. מחר נקום, אולי קצת אפופים מחגיגות אתמול ואולי סתם כי למי יש כוח לשנה חדשה כרגע, אבל נקום ונצלול ישר להמלצות חודש ינואר בסינמטקים – ויש לא מעט כאלה. מחרתיים כבר נקבל את פני סוף השבוע הראשון של 2019 עם חופן של סרטים חדשים, ואיפשהו במעמקי המחשבה נתחיל להתכונן לסיכום הבא שלנו שיהיה בעצם סיכום העשור המאוד לא ניתן לסיכום הזה. אבל עד אז, נעשה כמו יואנה קוליג מ״אהבה בימים קרים״ – נוריד את השנה הזאת בגרון ונרקוד כאילו אין מחר, עד שהלילה הזה יהפוך לזיכרון בשחור ולבן.

 

תגובות

  1. אז אחרתי שקראתי הכל לאורך הימים האחרונים אפשר שוב להגיד תודה לכם, חברי סריטה, על עוד שנה נהדרת של כתיבה על קולנוע וכמובן מסת סיכומי שנה שתמיד כיף לקרוא. מאחל לכולכם שנה נפלאה. בנוסף, כיף לראות שבחרנו (בצורה כזו או אחרת) את אותו הסרט כסרט השנה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.