• סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • ״ג׳ים ואנדי״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 54
  • ״פלא״, סקירה
  • הרוכב
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

סרטים חדשים: ״הפורצת״, ״ליגת הצדק״, ״סוף טוב״, ״פלא״, ״בית ספר לחיים״, ״47 מטר״

15 בנובמבר 2017 מאת אורון שמיר

שישה סרטים חדשים עולים לאקרנים בסוף השבוע, לפחות לפי הספירה שלי. היה אמור להיות סרט שביעי, ״הנשיקה האחרונה של הקיסר״ (The Exception), אבל נדמה שהוא הוזז ברגע האחרון כי אני לא מצליח למצוא לו מועדי הקרנה. כרגיל, אם טעיתי אשמח לתקן, ואם לא אז נתייחס אל הסרט אם וכאשר יפציע על המסכים בהמשך. בכל מקרה, יש מספיק על מה לכתוב השבוע. לפני כן, שווה להזכיר שבמהלך החודש מוקרן פה ושם ״המוזיאון״ של רן טל בטרום-בכורות, בדרך להפצה מסחרית בסוף החודש, ובינתיים אפנה אל הטקסט שלי מימי פסטיבל ירושלים אודות הסרט הדוקומנטרי הנהדר הזה. עוד תזכורת ואת השאר אשמור לפינת הפלוס המורחבת בסוף המדור – פסטיבל ״או לה לה!״ לקומדיה צרפתית משיק מחר מהדורה שלישית, וכיוון שכבר לא נספיק לכתוב מדריך בסריטה אשלח את מי שחפצים או חפצות בכך אל כתבת הפריוויו שלי בעכבר העיר.

״הפורצת״, סרטה השני באורך מלא של הגר בן אשר אחרי ״הנותנת״, הולך בעקבות קודמו ומגיע אל בתי הקולנוע יותר משנה אחרי בכורתו. את דרכו החל בפרסי אופיר של 2016, שם הפך לאחד מחביבי הבלוג אבל הסתפק לבסוף במועמדות יחידה לשחקנית הראשית – ליהי קורנובסקי (בתמונה לעיל). בסוף אותה השנה הפציע במסגרת יום הקולנוע הישראלי ולאחר מכן בתחרות של פסטיבל חיפה, ובמהלך השנה הנוכחית צץ באירועים ופסטיבלים נוספים בארץ ובעולם. רק כעת הוא מגיע אל המנוחה והנחלה של הפצה בבתי הקולנוע. קורנובסקי מגלמת צעירה שחייה מתהפכים מספר פעמים כבר בראשית הסרט – אמה (סנדי בר) נוטשת ולא עונה לטלפון, בעל הדירה לוחץ בעניין שכר הדירה, ובנוסף גם פרצו לה הביתה. הגיבורה נכנסת אל נעליה של האם במקום עבודתה, ומאמצת את הפריצה כדי להפוך בעצמה לפורצת שהולכת ומשתכללת, בין היתר בניסיון להרשים גיאולוג גרמני (רולנד זרפלד). המצלמה של עמית יסעור עושה פלאים עם הנוף של ים המלח, העריכה של נילי פלר מתעתעת לפחות כמו הגיבורה, ורשימת שחקני המשנה כוללת בין היתר את לירון בן שלוש, אסף קורמן, ולדימיר פרידמן, יואב לוי, בת אל משיאן, יעקב דניאל זאדה וגם את ההופעה הכי טובה של נמר מאז ״דוגמניות ושדים״. הרחבתי על הסרט מעט בעכבר העיר, ואולי נשוב ונעשה זאת גם כאן.

״ליגת הצדק״ (Justice League), שכבר הוכתר מבעוד מועד בתור ״וונדר וומן 2״, מצג גם הוא כוכבת ישראלית בתפקיד מרכזי – גל גדות שחוזרת זו הפעם השנייה השנה אל תפקיד כדיאנה פרינס / וונדר וומן. הסרט אמור לתפקד גם בתור גרסת די.סי. קומיקס לסרט הראשון של ״הנוקמים״ מבית מארוול, כאשר דיאנה חוברת אל ברוס וויין / באטמן (עדיין בן אפלק) כדי לאסוף יחד צוות גיבורי-על שיהיו חזק מספיק לגבור על איום חוצני ללא עזרתו של סופרמן (הנרי קאביל). הצוות המתגבש כולל את אקווה-מן (ג׳ייסון מומואה) האמפיבי, פלאש (עזרא מילר) המהיר, וסייבורג (ריי פישר) הטכנוקרט, ואם הבנתי נכון מהטריילר נבל-העל הוא סטפנוולף (קירן הינדס). תזהו אותו בקלות – הוא נראה כאילו השטן עולה באש וחמוש בגרזן. עוד בזירת ההתגוששות – רוב הדמויות מהסרטים הקודמים, כולל אמזונות נוספות לצד וונדר וומן, ולפחות הופעת אורח של ג׳סי אייזנברג בתפקיד לקס לות׳ר. אפשר לקרוא את דעתו של אור בכלכליסט, את שלי בעכבר העיר, וכמובן שלא נשאיר אתכם ואתכן בלי סקירה.

״סוף טוב״ (Happy End), סרטו החדש של מיכאל האנקה ונציג אוסטריה לאוסקרים, ערך את בכורתו הישראלית בפסטיבל סרטים בערבה רגע לפני הגיעו לאקרנים. הסרט החל את דרכו בתחרות הראשית בפסטיבל קאן, ובאופן חשוד למדי לא זכה באף פרס, ולאחר מכן נעדר מן הפסטיבלים של ירושלים וחיפה באופן מפתיע לא פחות. האם בצדק? תשאלו את עופר, שיכתוב את הסקירה כאן אצלנו, ובינתיים נזכיר שהעלילה מתרחשת בעיר הנמל הצפון-צרפתית קאלה, ובמרכזה משברים אישיים המתגבשים למשבר משפחתי, כשברקע משבר פליטים. צוות השחקנים כולל משתפי פעולה קבועים של הבמאי כמו איזבל הופר וז׳אן-לואי טרינטיניאן, ולצידם מתייה קסוביץ׳, פנטין הרדון, לורה ורלינדן, וגם פרנץ רוגווסקי וטובי ג׳ונס הלא-צרפתים. עופר על הסקירה.

״פלא (Wonder), מבוסס על רב המכר מאת אר. ג׳יי. פאלסיו באותו השם, מביא אל המסך סיפור של ילד לא רגיל. אוגוסט ״אוגי״ פולמן, בגילומו של ג׳ייקוב טרמבלי (״חדר״) משתלב לראשונה בחייו בכיתה רגילה בבית הספר היסודי, ומתמודד עם היחס השונה שהוא מקבל עקב עיוות בולט בפניו. ג׳וליה רוברטס ואואן ווילסון מגלמים את הוריו, מנדי פטינקין הוא המורה, ועל הבימוי הופקד סטיבן צ׳ובסקי (״כמה טוב להיות פרח קיר״) שגם עיבד את הספר לתסריט במשותף עם סטיב קונרד (״חייו הסודיים של וולטר מיטי״) וג׳ק ת׳ורן (״ארוכה הדרך למטה״). תיתכן סקירה.

״בית ספר לחיים״ (Primaire) מתרחש גם הוא בבית ספר יסודי, אבל משיב אותנו אל צרפת. שרה פורסטייה מגלמת מורה המסורה לתלמידיה ומעניקה להם את כולה. לכן, כשהיא מגלה שאחד התלמידים שלה, ילדון בשם סשה, ננטש על ידי אמו, היא הולכת אפילו רחוק יותר בניסיון לעזור לו, ספק על חשבון בנה שלה, מה שמביא אותה להרהר בחייה ובייעודה ומקצועה כמורה. הלן אנג׳ל כתבה וביימה, וגם סרט זה הוא אופציה לסקירה.

״47 מטר״ (47 Meters Down) הוא העומק בו תקועות שתי אחיות אמריקאיות (מנדי מור וקלייר הולט), בתוך כלוב צלילה שאמור לשמור עליהן מפני כרישים לבנים החגים סביבן. כך משתבש לו הנופש במקסיקו, עת השתיים צריכות למצוא מוצא מהכלוב בתוך פחות משעה, אחרת ייגמר להן החמצן, וגם לא להיטרף בידי עמלץ רעב לבשר וצמא לדם. בקאסט אפשר למצוא גם את מתיו מודין, סנטיאגו סגורה, כריס ג׳ונסון ויאני גלמן, בסרטו של במאי האימה ג׳והנאס רוברטס (״הצד האחר של הדלת״), שגם כתב במשותף עם ארנסט ריארה. אור יכתוב על הסרט במהלך הסופש.

תמונה נוספת מתוך ״הפורצת״ של הגר בן אשר

עוד ענייני ואירועי קולנוע:

עונת האוסקר – כבר בפתח, שלא לומר נכנסה והרימה רגליים על השולחן בסלון, ואחד היתרונות הוא הקמפיינים שפוצחים בהם סרטים שמבקשים להיות מועמדים לפרסי התסריט – מה שאומר שאפשר להשיג את התסריטים שלהם. האתר המצויין No Film School מאגד יחדיו רשימה נאה של תסריטים להורדה, מבין כמה וכמה מועמדים-מטעם-עצמם לפרסי האקדמיה השנה. למשל ״אמא!״ של דארן ארונופסקי או ״בבוץ״ של די ריס. אישית הייתי ממליץ לשמור למחשב את התסריטים של ״אוקג׳ה״ או ״סיפורי מאירוביץ׳״ הזמינים בנטפליקס, לצפיית ״פאוז-פליי״ במקביל לקריאה. אין בית ספר טוב מזה להבנת תסריטאות, בעיניי לפחות. הציצו ברשימה המלאה ושמרו את הקבצים לפני שיוסרו מכל סיבה שהיא.

תת-תרבות – זה שמו של בלוג עברי חדש שיעסוק בתרבות פופולרית, בין היתר בקולנוע. יש להם כבר כמה טקסטים באוויר מהם ניתן להתרשם, וגם אווירה קבוצתית וסוג של הווי עוד לפני שהתחילו. יש גם עמוד פייסבוק בו אפשר לקבל עדכונים, וזו בעיקר הזדמנות לאחל בהצלחה ולתת קצת רוח גבית לקבוצת הבלוגרים שמתחילים מסע של כתיבה בעברית על סרטים (גם אם לא רק על סרטים).

אמא של – זה יהיה שמו של סרטה החדש של גן דה לנגה, היוצרת הכשרונית מאחוריה ״בבגה״ ו״רויטל היא חייזר״, וחצי מסטודיו האפקטים האורגניים ״מעבדת הירח״ שמשפר בשנים האחרונות את קולנוע הז׳אנר הישראלי (למשל ביצירת המפלצת בסרט ״אבוללה״). אם צפיתן או צפיתם פעם בסרט של הבמאית, ודאי תסכימו שיצירה חדשה שלה היא השקעה בטוחה. בכל מקרה אני ממליץ להציץ בקמפיין התמיכה בפרוייקט, שנמצא בדרך הנכונה וזקוק לעוד כמה פושים. הסרט מתואר כהמחשה של התמודדות רגשית של אמא ברגע בו היא מבינה שבנה הקטן נפגע, והוא יצולם בחורף הנוכחי בגליל העליון. דה לנגה מבהירה בעמוד הקמפיין כי ״בשונה מארבעת סרטי הקודמים, בסרט הזה אין מפלצות, מכשפות וחייזרים הנראים לעין. הפעם, העולם הרגשי לבדו מספק את כל המפלצות והשדים״ – מה שאותי אישית מסקרן עוד יותר. אתן דוגמה ואתמוך בעצמי, ולו רק בשביל לקבל לינק לצפייה, אבל האמת היא שיתר התשורות ממש שוות וכדאי להיכנס לעמוד התמיכה אפילו רק בשביל להתלבט ביניהן.
תוספת: אפשר יהיה לראות את ״רויטל היא חייזר״ ולפגוש את היוצרת בדיוק בעוד שבוע (רביעי, 22/11, 20:30) בסינמטק הרצליה, במסגרת ״הדור הבא של הקולנוע הישראלי״. דן לנגה תשוחח על סרטה וכן על יצירה של מארן אדה, ״טוני ארדמן״, שתוקרן לבחירתה באותו הערב.

Mosaic – המיני-סדרה החדשה של סטיבן סודרברג ו-HBO מציעה לצופיה לחוות אותה כאפליקציה עוד לפני שידורה ובחינם. בין אם מדובר בתעלול שיווקי או בעוד ניסיון של סודרברג להמציא מחדש את עצמו ואת אמנות הסיפור, יוצרי המוזאיקה מאפשרים לקהל הפוטנציאלי להוריד יישום לטלפון הנייד וליצור כמה וכמה גרסאות של היצירה. בסוף ינואר אפשר יהיה להשוות עם גרסת סודרברג לתעלומת הרצח בכיכובם של שרון סטון וגארת׳ הדלונד, כאשר יהיו זמינים לצפייה רגילה ששת פרקי הסדרה. בינתיים אפשר להשתעשע בחווית צפייה אינטראקטיבית יותר, שמתיימרת לספק לצופה היצמדות לנקודות מבט של דמויות שונות, מה שישנה בכל פעם את הסיפור. קצת כמו ספרי ״צמרמורת״ האינטראקטיביים שמאלצים את הקורא לבחור בין המשך קריאה בעמוד זה או אחר, מסעפים ומפצלים את הספר – אבל מותאם יותר לשנת 2017. קצת מתחשק לי לנסות, למען האמת.

Come Swim – בכורת הבימוי של קריסטן סטיוארט, הגיעה השבוע לרשת אחרי הקרנות בסאנדנס וקאן בין היתר. דעותיי על העלמה סטיוארט ידועות אז לא אביע את מחשבותיי על ה…דבר הזה, ובמקום זאת אזמין אתכם ואתכן לאתגר שהוא צפייה רציפה בכל 18 הדקות שהן הסרט הקצר. בלי לעשות משהו אחר תוך כדי, בלי להסתכל בטלפון הנייד – לצפות מהתחלה ועד הסוף בהתנסות ראשונה של שחקנית צעירה בבימוי.

תגובות

  1. גיא הגיב:

    שאלה מפגרת שמציקה לי כבר זמן מה: כשאתם מציינים בטקסט שכבר סקרתם סרט מסוים במקום אחר (כלכליסט וכו׳), למה לא לשים לינק לאתר האחר? (בהנחה שהטקסט כבר התפרסם אונליין). תודה!

    1. אורון שמיר הגיב:

      שאלה לא מפגרת כלל, שהיא למעשה תזכורת למה שאני אמור לעשות בסופשים – לחזור למדור של יום רביעי ולקשר בלינקים במקומות שסימנתי במדור.
      פעם הקפדתי יותר, צריך לחזור לזה. המטרה היא בהחלט להתריע שעומד להיות פה לינק, אבל בימי רביעי בהם מתפרסם המדור הרבה פעמים הקישורים לא זמינים עדיין.
      אפשר לצאת לתור אחרי הטקסטים שלנו בכלכליסט/עכבר העיר, אבל זה לא אמור להיות במקום לינקים – אז תודה 🙂

  2. Matan Bahar הגיב:

    רק רוצה להגיד תודה רבה, בשמי ובשם שאר חברי "תת-תרבות". עשיתם לנו את היום 🙂

השאר תגובה