5 ביוני 2026 מאת לירון סיני
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
4 ביוני 2026 מאת עופר ליברגל
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
28 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
סדריק קלאפיש הוא אולי לא אחד מן הבמאים הצרפתיים הכי מעוטרים מבחינת פרסים או נוכחות בפסטיבלים, אבל דומה כי הוא קשוב לצרכים של הקהל יותר מרוב הבמאים האחרים. ידגימו זאת סרטים כמו "פודינג אירופאי", שותפות ליצירת העונה הראשונה של הסדרה "10 אחוז", ובשנים האחרונות גם סרטיו "בחזרה לבורגונדי" ו"בתנועה". בסרטים שלו יש משהו נגיש וקליל מבל לתת תחושה של שטחיות,… להמשך קריאה
24 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הסרט החדש "שטח אפור" (In the Grey) מהלך על הקו הדק שבין סרט חדש שיוצא כעת לקולנוע לבין סרט ישן שכבר ראינו עשרות פעמים. כלומר, אין לי ספק שראיתי אותו לראשונה זמן קצר לפני כתיבת שורות אלו, אבל כמעט כל אלמנט בו היה מוכר לי מסרטים אחרים, עד שעולה השאלה מה בכלל חדש בסרט. זאת מעבר לכך כי הוא פחות… להמשך קריאה
17 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
בעשור האחרון, עושה רושם כי הבמאי דייויד לאורי עובד בשני מצבי רוח שונים. עבור דיסני הוא מייצר סרטים ברמת איכות משתנה, מ"חברי הדרקון אליוט", ועד "פיטר פן וונדי". בחברת A24 נותנים לו להיות הבמאי שהוא אולי הכי טיפוסי לחברה: קולנוען אמנותי, לפעמים עם מוטיבים מסרטי אימה. בעוד חלק מסרטי האימה של החברה לוקים בניסיונות להפחיד ומספקים בעיקר אווירה, לאורי מקצין… להמשך קריאה
15 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הקסם של "השטן לובשת פראדה" הוא בשילוב שבין הצצה ליוקרה נוצצת ושטחיות רדודה במתכוון. עשיר ונמוך בו זמנית. גם מיטב המותגים, גם רכילות זולה. דמויות שנראות תחילה חד-מימדיות ועיסוק ברבדים שעל פניו הם חומרניים. עלילת הסרט הראשון חשפה לכאורה לא רק את ההתנהלות האכזרית של עורכת במגזין אופנה יוקרתי, אלא גם את הגיחוך שקיים בסגידה למותגים ולאידאלים של יופי ואופנה,… להמשך קריאה
3 במאי 2026 מאת עופר ליברגל
הסרט שזכה לשם העברי "הסרט המופרע בכל הזמנים", בעוד השם הלועזי שלו הוא ההטרלה המכוונת ״Nirvanna the Band the Show the Movie״, הוא סוג של הפתעה שהגיעה משום מקום, עבור רבים. סרט עצמאי שעשה סבב פסטיבלים, נערך קצת מחדש אחרי התגובות של הקהל ויצא לאקרנים בצפון אמריקה לפני מספר חודשים, הפך ללהיט מדובר מפה לאוזן עד שהגיע כעת להפצה בישראל,… להמשך קריאה
23 באפריל 2026 מאת עופר ליברגל
אחת הבמאיות שאני הכי אוהב בקולנוע האמריקאי במאה ה-21 היא קליי רייכארדט. היא גם במאית שהסרטים שלה לא מופצים מסחרית בישראל, בדרך קבע. כתוצאה מכך, כמעט ולא יצא לי לכתוב על הסרטים שלה באתר זה ולרוב מה שכן כתבתי היו טקסטים קצרים במהלך פסטיבלי קולנוע, דבר שמצריך שיפוט מהיר ומיידי. זה פחות או יותר ההפך מסוג החוויה שהמפגש עם הקולנוע… להמשך קריאה
20 באפריל 2026 מאת עופר ליברגל
סרטו החדש של ראובן הקר, "המתים והחיים" עלה לשידור ב-HOT8 וב-VOD של הוט בתזמון לא מקרי - בסמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה, וליום העצמאות. זהו חיבור טבעי, שכן הסרט הוא בין היתר (אולם ממש לא רק) סרט זיכרון והנצחה המתייחס בכבוד לחללים וחודר אל הסיפור האישי שלהם, בעקבות הקשר שלהם אך במאי הסרט, אך גם במבט… להמשך קריאה
16 באפריל 2026 מאת עופר ליברגל
כותרת הסרט "הדרמה" (The Drama) היא כללית במתכוון ודומה כי הסרט שואף שהקהל שצופה בו ידע כמה שפחות דברים. למילה יש כמה פירושים קרובים, החל מהתרחשות בכלל ועד להתרחשות מסעירה, כולל בהקשר של קולנוע גם הז'אנר שההגדרה שלו היא הרחבה ביותר. הסרט מתייחס לאירוע "דרמטי" ספציפי ולהתרחשות עצומה, אבל גם סוג של חותר תחת ההגדרה. בעיקר, דומה כי יוצרי הסרט… להמשך קריאה
יש משהו מספק במיוחד בצפייה בזמן אמת ביוצר או יוצרת מתפתחים ומקבלים יותר עבודה מול עינינו. נכון, גם לצלול אל תוך יצירות עבר ראשוניות של במאיות ובמאים אהובים בדיעבד זה מרתק. למשל "אבסנטיה" של מייק פלנגן מחזיק בתוכו יסודות רזים מבחינת הביצוע אך רחבים ועמוקים מבחינת היציבות שלהם, של הכובד הרגשי שמאפיין את הסרטים והסדרות שלו מאז. בתוך יצירת אינדי… להמשך קריאה
מאז פסטיבל טורונטו בסתיו, סרטו של קארי בארקר, "אובססיה" (Obsession), זוכה לבאז כאירוע של ממש עבור חובבי קולנוע האימה, או הייפ של אחד מן הסרטים הטובים של השנה בתחום ובכלל. הביקורות האוהדות נכתבות בידי אנשים בטווחי גיל שונים, כולל כאלו שלא תמיד ממהרים להכתיר את להיטי האימה הבאים, בעידן בו תעשיית הקולנוע צמאה ללהיטי אימה. הז'אנר מופק בתקציבים נמוכים ויכול… להמשך קריאה
סדריק קלאפיש הוא אולי לא אחד מן הבמאים הצרפתיים הכי מעוטרים מבחינת פרסים או נוכחות בפסטיבלים, אבל דומה כי הוא קשוב לצרכים של הקהל יותר מרוב הבמאים האחרים. ידגימו זאת סרטים כמו "פודינג אירופאי", שותפות ליצירת העונה הראשונה של הסדרה "10 אחוז", ובשנים האחרונות גם סרטיו "בחזרה לבורגונדי" ו"בתנועה". בסרטים שלו יש משהו נגיש וקליל מבל לתת תחושה של שטחיות,… להמשך קריאה
הסרט החדש "שטח אפור" (In the Grey) מהלך על הקו הדק שבין סרט חדש שיוצא כעת לקולנוע לבין סרט ישן שכבר ראינו עשרות פעמים. כלומר, אין לי ספק שראיתי אותו לראשונה זמן קצר לפני כתיבת שורות אלו, אבל כמעט כל אלמנט בו היה מוכר לי מסרטים אחרים, עד שעולה השאלה מה בכלל חדש בסרט. זאת מעבר לכך כי הוא פחות… להמשך קריאה
בעשור האחרון, עושה רושם כי הבמאי דייויד לאורי עובד בשני מצבי רוח שונים. עבור דיסני הוא מייצר סרטים ברמת איכות משתנה, מ"חברי הדרקון אליוט", ועד "פיטר פן וונדי". בחברת A24 נותנים לו להיות הבמאי שהוא אולי הכי טיפוסי לחברה: קולנוען אמנותי, לפעמים עם מוטיבים מסרטי אימה. בעוד חלק מסרטי האימה של החברה לוקים בניסיונות להפחיד ומספקים בעיקר אווירה, לאורי מקצין… להמשך קריאה
הקסם של "השטן לובשת פראדה" הוא בשילוב שבין הצצה ליוקרה נוצצת ושטחיות רדודה במתכוון. עשיר ונמוך בו זמנית. גם מיטב המותגים, גם רכילות זולה. דמויות שנראות תחילה חד-מימדיות ועיסוק ברבדים שעל פניו הם חומרניים. עלילת הסרט הראשון חשפה לכאורה לא רק את ההתנהלות האכזרית של עורכת במגזין אופנה יוקרתי, אלא גם את הגיחוך שקיים בסגידה למותגים ולאידאלים של יופי ואופנה,… להמשך קריאה
הסרט שזכה לשם העברי "הסרט המופרע בכל הזמנים", בעוד השם הלועזי שלו הוא ההטרלה המכוונת ״Nirvanna the Band the Show the Movie״, הוא סוג של הפתעה שהגיעה משום מקום, עבור רבים. סרט עצמאי שעשה סבב פסטיבלים, נערך קצת מחדש אחרי התגובות של הקהל ויצא לאקרנים בצפון אמריקה לפני מספר חודשים, הפך ללהיט מדובר מפה לאוזן עד שהגיע כעת להפצה בישראל,… להמשך קריאה
אחת הבמאיות שאני הכי אוהב בקולנוע האמריקאי במאה ה-21 היא קליי רייכארדט. היא גם במאית שהסרטים שלה לא מופצים מסחרית בישראל, בדרך קבע. כתוצאה מכך, כמעט ולא יצא לי לכתוב על הסרטים שלה באתר זה ולרוב מה שכן כתבתי היו טקסטים קצרים במהלך פסטיבלי קולנוע, דבר שמצריך שיפוט מהיר ומיידי. זה פחות או יותר ההפך מסוג החוויה שהמפגש עם הקולנוע… להמשך קריאה
סרטו החדש של ראובן הקר, "המתים והחיים" עלה לשידור ב-HOT8 וב-VOD של הוט בתזמון לא מקרי - בסמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה, וליום העצמאות. זהו חיבור טבעי, שכן הסרט הוא בין היתר (אולם ממש לא רק) סרט זיכרון והנצחה המתייחס בכבוד לחללים וחודר אל הסיפור האישי שלהם, בעקבות הקשר שלהם אך במאי הסרט, אך גם במבט… להמשך קריאה
כותרת הסרט "הדרמה" (The Drama) היא כללית במתכוון ודומה כי הסרט שואף שהקהל שצופה בו ידע כמה שפחות דברים. למילה יש כמה פירושים קרובים, החל מהתרחשות בכלל ועד להתרחשות מסעירה, כולל בהקשר של קולנוע גם הז'אנר שההגדרה שלו היא הרחבה ביותר. הסרט מתייחס לאירוע "דרמטי" ספציפי ולהתרחשות עצומה, אבל גם סוג של חותר תחת ההגדרה. בעיקר, דומה כי יוצרי הסרט… להמשך קריאה
תגובות אחרונות