22 באוגוסט 2019 מאת אור סיגולי
הקומדיה השחורה, או שמא מותחן האימה, "מי שעומד מאחורי" (Ready or Not) בא בדרישה לא קטנה מהצופים שלו ממש על ההתחלה – הוא מבקש מאתנו לשתף פעולה עם אחת מנקודות המוצא המופרכות והמטופשות ביותר שאי פעם ראיתי בסרט. הסרט (אני עומד לתאר פה את 10 הדקות הראשונות, פחות או יותר, אז אל תחששו) נפתח ביום חתונתה של גרייס לבחיר ליבה… להמשך קריאה
19 באוגוסט 2019 מאת אור סיגולי
זה ממש לא מה שהיה אמור לקרות. הרי כל הסימנים העידו על כך ש"לבבות באטלנטיס" (Hearts in Atlantis), העיבוד הקולנועי הראשון לסטיבן קינג במילניום החדש,נועד להצלחה קופתית וביקורתית ואפילו לקבל נוכחות מאסיבית בעונת הפרסים. לא רק שהוא נישא על כנפי ההצלחה של העיבוד הקודם לקינג, "גרין מייל", שהיה לשובר קופות ומועמד לאוסקר הסרט הטוב ביותר (הוא ניצב במשך 18 שנה… להמשך קריאה
18 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
האם צפייה אחת מספיקה לניתוח הכוונות העמוקות של סרט, מעבר למעקב אחר העלילה והיטלטלות ממצב רגשי אחד לאחר? זו שאלה שנשאלתי לא פעם ואני מהרהר בה בעצמי לפעמים. כי כמובן שצפייה שנייה היא אידיאלית כדי להעמיק, אבל עם השנים אני מרגיש שנעשיתי מספיק מיומן כדי לאחד את שני סוגי הצפייה. בתוספת היכולת להריץ חלקית את הסרט בראש לאחר מעשה, במקרה… להמשך קריאה
17 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
פשוט מדהים מה אפשר לעשות היום בעזרת אפקטים ממוחשבים. בזמן שדיסני מתגאה בטכנולוגיית די-אייג׳ינג שמצעירה שחקנים בסרטי מארוול, והעולם עוצר נשימה בציפייה ל״האירי״ של מרטין סקורסזה שאמור להשיב את הגלגל עבור רוברט דה נירו ואל פאצ׳ינו, קפיצת המדרגה ופריצת הדרך הגיעו בסרט לא צפוי. ״ילדים טובים״ (Good Boys) מציג לראווה שלושה גיבורים בכיתה ו׳, שניים מהם מגולמים בידי דני מקברייד… להמשך קריאה
16 באוגוסט 2019 מאת אור סיגולי
כבר כמעט עשר שנים, מאז "עץ החיים" ב-2011 ליתר דיוק, שלא הגיע אלינו בכזאת מהירות מסחררת זוכה דקל הזהב הישר מפסטיבל קאן אל מסכי הקולנוע המקומיים. לרוב נושא התואר היוקרתי משתהה זמן מה, בעיקר כדי לראות מה יעשו אתו בעונת האוסקרים אי שם באופק, אבל הפעם הכו בברזל בעודו הוא לוהט, ומקאן הוא הגיע לפתוח את פסטיבל ירושלים ואז לבתי… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2019 מאת עופר ליברגל
כאשר קוונטין טרנטינו פרץ לתודעה במחצית הראשונה של שנות התשעים עם "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הוא הצליח להפוך במהרה לבמאי שגם הקהל הרחב מכיר את שמו. לא רק בשל סגנון אישי ייחודי בכתיבת הדיאלוגים או מחוות לסרטים ישנים, אלא בעיקר משום שלא פחות משהסרטים שלו היו אמנותיים, הם היו מהנים, גם לצופים אשר לא מבינים מה פוסט-מודרני בתפיסת העולם של… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לפעמים היקום שולח לך מסרים. לעתים הם די ברורים אבל ברמה שעדיין מאפשרת להתעלם מהם. עד שזה מצטבר. הפעם זה התחיל עם צירוף מקרים, כשפסטיבל ירושלים מציג סרט בו מככבים ג׳סי אייזנברג ואימוג׳ן פוטס – ״ויואריום״, עליו כתב אצלנו אור. השניים חולקים מסך גם בסרט אחר שראיתי לאחרונה, והתלבטתי אם לכתוב עליו - ״The Art of Self-Defense״. לצורך הטקסט אקרא… להמשך קריאה
10 באוגוסט 2019 מאת לירון סיני
בשרשור טוויטר מלפני כמה שבועות התבטא העורך של מגזין האימה הוותיק "פנגוריה", פיל נובל ג'וניור, בשבחי סרטי אימה המתרחשים באור יום (Daylight Horror). הוא התייחס לכך שלמרות שאנחנו רגילים להיבהל ולחשוש יותר בחושך, בפועל, אסונות מבעיתים בעולם האמיתי מתרחשים פעמים רבות דווקא באור יום, פולשים לתוך הסביבה הבטוחה לכאורה. אחת הדוגמאות שהוא נתן היא של קבלת בשורות רעות, בדרך כלל… להמשך קריאה
9 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לילדי שנות ה-90 בישראל היו את ספרי ״צמרמורת״, המיועדים למי שהתעניינו בסיפורי אימה בגיל שהיה מבוגר מדי בשביל אגדות אפלות אבל מוקדם מדי לזוועות אמת. לילדי שנות ה-80 באמריקה היו את שלושת ספרים של אלווין שוורץ, ״Scary Stories to Tell in the Dark״, טרילוגיית קבצי מעשיות אימה קצרות מסוג צ׳יזבט. כתביו של שוורץ כבר עובדו בעבר למסך, בין אם כסרטים… להמשך קריאה
8 באוגוסט 2019 מאת אור סיגולי
בפעם השנייה בתולדות מעלליו של הסופר סטיבן קינג בקולנוע - והאחרונה נכון לפרסום הטקסט הזה - הגיע אחד מעיבודיו כל הדרך עד למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר. זה קרה עם "גרין מייל" (The Green Mile) בשנת 1999, חמש שנים לאחר "חומות של תקווה" שאז צבר שבע מועמדויות לאוסקר והפסיד את הפרס הגדול ל"פורסט גאמפ". ההישג של "גרין מייל" היה… להמשך קריאה
הקומדיה השחורה, או שמא מותחן האימה, "מי שעומד מאחורי" (Ready or Not) בא בדרישה לא קטנה מהצופים שלו ממש על ההתחלה – הוא מבקש מאתנו לשתף פעולה עם אחת מנקודות המוצא המופרכות והמטופשות ביותר שאי פעם ראיתי בסרט. הסרט (אני עומד לתאר פה את 10 הדקות הראשונות, פחות או יותר, אז אל תחששו) נפתח ביום חתונתה של גרייס לבחיר ליבה… להמשך קריאה
זה ממש לא מה שהיה אמור לקרות. הרי כל הסימנים העידו על כך ש"לבבות באטלנטיס" (Hearts in Atlantis), העיבוד הקולנועי הראשון לסטיבן קינג במילניום החדש,נועד להצלחה קופתית וביקורתית ואפילו לקבל נוכחות מאסיבית בעונת הפרסים. לא רק שהוא נישא על כנפי ההצלחה של העיבוד הקודם לקינג, "גרין מייל", שהיה לשובר קופות ומועמד לאוסקר הסרט הטוב ביותר (הוא ניצב במשך 18 שנה… להמשך קריאה
האם צפייה אחת מספיקה לניתוח הכוונות העמוקות של סרט, מעבר למעקב אחר העלילה והיטלטלות ממצב רגשי אחד לאחר? זו שאלה שנשאלתי לא פעם ואני מהרהר בה בעצמי לפעמים. כי כמובן שצפייה שנייה היא אידיאלית כדי להעמיק, אבל עם השנים אני מרגיש שנעשיתי מספיק מיומן כדי לאחד את שני סוגי הצפייה. בתוספת היכולת להריץ חלקית את הסרט בראש לאחר מעשה, במקרה… להמשך קריאה
פשוט מדהים מה אפשר לעשות היום בעזרת אפקטים ממוחשבים. בזמן שדיסני מתגאה בטכנולוגיית די-אייג׳ינג שמצעירה שחקנים בסרטי מארוול, והעולם עוצר נשימה בציפייה ל״האירי״ של מרטין סקורסזה שאמור להשיב את הגלגל עבור רוברט דה נירו ואל פאצ׳ינו, קפיצת המדרגה ופריצת הדרך הגיעו בסרט לא צפוי. ״ילדים טובים״ (Good Boys) מציג לראווה שלושה גיבורים בכיתה ו׳, שניים מהם מגולמים בידי דני מקברייד… להמשך קריאה
כבר כמעט עשר שנים, מאז "עץ החיים" ב-2011 ליתר דיוק, שלא הגיע אלינו בכזאת מהירות מסחררת זוכה דקל הזהב הישר מפסטיבל קאן אל מסכי הקולנוע המקומיים. לרוב נושא התואר היוקרתי משתהה זמן מה, בעיקר כדי לראות מה יעשו אתו בעונת האוסקרים אי שם באופק, אבל הפעם הכו בברזל בעודו הוא לוהט, ומקאן הוא הגיע לפתוח את פסטיבל ירושלים ואז לבתי… להמשך קריאה
כאשר קוונטין טרנטינו פרץ לתודעה במחצית הראשונה של שנות התשעים עם "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הוא הצליח להפוך במהרה לבמאי שגם הקהל הרחב מכיר את שמו. לא רק בשל סגנון אישי ייחודי בכתיבת הדיאלוגים או מחוות לסרטים ישנים, אלא בעיקר משום שלא פחות משהסרטים שלו היו אמנותיים, הם היו מהנים, גם לצופים אשר לא מבינים מה פוסט-מודרני בתפיסת העולם של… להמשך קריאה
לפעמים היקום שולח לך מסרים. לעתים הם די ברורים אבל ברמה שעדיין מאפשרת להתעלם מהם. עד שזה מצטבר. הפעם זה התחיל עם צירוף מקרים, כשפסטיבל ירושלים מציג סרט בו מככבים ג׳סי אייזנברג ואימוג׳ן פוטס – ״ויואריום״, עליו כתב אצלנו אור. השניים חולקים מסך גם בסרט אחר שראיתי לאחרונה, והתלבטתי אם לכתוב עליו - ״The Art of Self-Defense״. לצורך הטקסט אקרא… להמשך קריאה
בשרשור טוויטר מלפני כמה שבועות התבטא העורך של מגזין האימה הוותיק "פנגוריה", פיל נובל ג'וניור, בשבחי סרטי אימה המתרחשים באור יום (Daylight Horror). הוא התייחס לכך שלמרות שאנחנו רגילים להיבהל ולחשוש יותר בחושך, בפועל, אסונות מבעיתים בעולם האמיתי מתרחשים פעמים רבות דווקא באור יום, פולשים לתוך הסביבה הבטוחה לכאורה. אחת הדוגמאות שהוא נתן היא של קבלת בשורות רעות, בדרך כלל… להמשך קריאה
לילדי שנות ה-90 בישראל היו את ספרי ״צמרמורת״, המיועדים למי שהתעניינו בסיפורי אימה בגיל שהיה מבוגר מדי בשביל אגדות אפלות אבל מוקדם מדי לזוועות אמת. לילדי שנות ה-80 באמריקה היו את שלושת ספרים של אלווין שוורץ, ״Scary Stories to Tell in the Dark״, טרילוגיית קבצי מעשיות אימה קצרות מסוג צ׳יזבט. כתביו של שוורץ כבר עובדו בעבר למסך, בין אם כסרטים… להמשך קריאה
בפעם השנייה בתולדות מעלליו של הסופר סטיבן קינג בקולנוע - והאחרונה נכון לפרסום הטקסט הזה - הגיע אחד מעיבודיו כל הדרך עד למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר. זה קרה עם "גרין מייל" (The Green Mile) בשנת 1999, חמש שנים לאחר "חומות של תקווה" שאז צבר שבע מועמדויות לאוסקר והפסיד את הפרס הגדול ל"פורסט גאמפ". ההישג של "גרין מייל" היה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות