5 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
4 בפברואר 2019 מאת אורון שמיר
את השנה הקלנדרית של 2018 סגרו באולפני וורנר / DC קומיקס באנחת רווחה. מסרט שאף אחד לא ממש ביקש או התרגש לקראת בואו, ״אקוומן״ (Aquaman) זכה לביקורות פחות קטלניות מהרגיל ואז גם הפך להצלחה כלכלית שהיקום הקולנועי של די.סי. טרם חווה – הסרט הראשון שלהם שחוצה את רף מיליארד הדולר, מועדון העילית החדש של הוליווד. למעשה, הוא עדיין איתנו בבתי… להמשך קריאה
27 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
בפוסטים שאני מפרסם בתחילת כל חודש על הנעשה בסינמטקים, איני מקדיש מקום לדיון בסרטים מעבר לשורות ספורות על טבע ההמלצה. אולם ברוב המקרים מדובר בסרטים אשר דורשים עיון נרחב יותר, דבר שלא תמיד יש לי פנאי לעשות לפני צפייה נוספת, אותה אני מעדיף לשמור למסך הגדול, כלומר לאותה הקרנה בסינמטקים שהיא לרוב חד פעמית בכל עיר. כך שהטקסטים על סרטים… להמשך קריאה
8 בינואר 2019 מאת אור סיגולי
אמנם רק ב-22 בינואר נדע מי יעפילו לשלב הגמר של מועמדויות טקס האוסקר ה-91, וכמו תמיד יהיו כמה הפתעות גדולות ואכזבות מינוריות, אבל כבר בשלב הזה צברנו כל מיני פרטי מידע שיכולים לעזור לנו להתכונן. נכון לפרסום הפוסט הזה, שנועד קצת לעשות סדר (או לבלבל עוד יותר, בואו נראה), ארבע מהגילדות המשמעותיות ביותר פרסמו את מועמדיהן, קיבלנו רשימות מקוצרות של… להמשך קריאה
5 בינואר 2019 מאת אור סיגולי
שיטת הפצה מעניינת קיבל "קליימקס" (Climax) בישראל, אם כי אפשר גם להמיר את "מעניינת" ב"אלטרנטיבית" או "משונה". בכורתו הישראלית הייתה בפסטיבל ירושלים, משם עופר הספיק לחלוק אתנו רשמים מהירים, אבל קולנוע לב בעלי הזכויות החליטו שלא לתת לו הפצה רגילה ומסודרת, אלא רק במתכונת טפטופים מפתיעים כאלה מדי פעם, עם איוונטים בפייסבוק והסתמכות על פה-לאוזן. אפשר להבין את זה. בגלל… להמשך קריאה
23 בדצמבר 2018 מאת לירון סיני
לפני כשנתיים כתבתי על פסקולים עדכניים ואיך רובם מנסים אבל כושלים בניסיון לייצר רגעים בלתי נשכחים שיחברו בין שיר מוכר או חדש, לסצנה מהותית בסרט, או למהות של הסרט כולו. סיימתי בהבעת משאלה קטנה ולא מאוד ריאלית לרצון שהשנים הבאות יפיקו כמה פסקולים לפנתיאון. ובכן, שלום לך 2018 - בואי והרכיבי לנו פלייליסט. לפחות בכל מה שנוגע לשירי נושא ונספחיהם… להמשך קריאה
16 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
תקופת סיכומי השנה היא תקופה מהנה ומתסכלת. מתסכלת מכיוון שתחימת הסרטים לשנה היא מלאכותית, גם מבחינת ההבדל בין לוח ההפצה בארץ לבין לוחות ההפצה של סרטים בפסטיבלים/בעולם. יתרה מכך, תהליכים קולנועיים ותרבותיים מתרחשים לאורך תקופות שהם לאו דווקא חופפות לשנה הכרונולוגית, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בטקסט זה על ידי נתינת הדעת על מספר דברים שמאפיינים את הקולנוע שראיתי בשנה… להמשך קריאה
11 בדצמבר 2018 מאת אור סיגולי
2018 נגמרת ממש עוד מעט, וכדי שנוכל להספיק את כל סיכומי השנה של סריטה כדרכנו בקודש, אנחנו צריכים להתחיל מעכשיו, מה שמונע ממני שבועיים שלמים של השלמות. אבל אין מה לעשות, הכל לטובת הכלל. אז אחרי 11 מהדורות של אימת החודש, השקת פרויקט כל סרטי סטיבן קינג שבשלב הזה כבר כולל 21 סרטים (זה אפילו לא החצי, שאלוהים יעזור לי),… להמשך קריאה
7 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בפוסט הקודם בסדרה, טענתי כי אני לא מכיר אף אחד אשר מדרג את ״אכזריות בלתי נסבלת״ כאחד מן הסרטים הכי טובים, או אהובים, של האחים כהן. מתברר כי טעיתי - קבלתי תגובות רבות מצד אנשים שטענו כי זה הסרט האהוב עליהם. הדבר מעורר בי סקרנות לגבי הסרט לו מוקדש הפוסט הנוכחי: ״לחסל את הליידי״ (The Ladykillers) סרט שרבים מדרגים אותו כחלש… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2018 מאת אור סיגולי
אם היה פרק שחששתי ממנו בכל הפרויקט הזה של סרטי סטיבן קינג, זהו הפרק התריסר במספר, אליו הגענו כעת – "אני והחבר'ה" (Stand by Me). הסיבה לרתיעה שלי הייתה מכיוון שהיה לי ברור שכדי לכתוב את הפרק אצטרך לחזור ולצפות בו, דבר מה שנמנעתי ממנו באדיקות של שאהיד במשך 23 השנים האחרונות, מאז אותו ערב שבת הסתווי של 1995 בו… להמשך קריאה
1939 הייתה השנה הכי גדולה בתולדות הוליווד הקלסית. הקביעה הזו היינה סוג של אקסיומה בשיח הקולנועי, הגדרה שהוליווד קבעה לעצמה ומשתמרת גם היום, למשל בפתיחה לסיכום שנת 2018 בקולנוע של אורי קליין. האם ישנם כלים מדידים לקביעה הזו? ומה הוביל אליה? לכאורה, הטיעון המרכזי הוא כמות גדולה של סרטים משפיעים, שאהובים (יחסית) גם לאחר שנים. בפוסט זה אכן אסקור חלק… להמשך קריאה
את השנה הקלנדרית של 2018 סגרו באולפני וורנר / DC קומיקס באנחת רווחה. מסרט שאף אחד לא ממש ביקש או התרגש לקראת בואו, ״אקוומן״ (Aquaman) זכה לביקורות פחות קטלניות מהרגיל ואז גם הפך להצלחה כלכלית שהיקום הקולנועי של די.סי. טרם חווה – הסרט הראשון שלהם שחוצה את רף מיליארד הדולר, מועדון העילית החדש של הוליווד. למעשה, הוא עדיין איתנו בבתי… להמשך קריאה
בפוסטים שאני מפרסם בתחילת כל חודש על הנעשה בסינמטקים, איני מקדיש מקום לדיון בסרטים מעבר לשורות ספורות על טבע ההמלצה. אולם ברוב המקרים מדובר בסרטים אשר דורשים עיון נרחב יותר, דבר שלא תמיד יש לי פנאי לעשות לפני צפייה נוספת, אותה אני מעדיף לשמור למסך הגדול, כלומר לאותה הקרנה בסינמטקים שהיא לרוב חד פעמית בכל עיר. כך שהטקסטים על סרטים… להמשך קריאה
אמנם רק ב-22 בינואר נדע מי יעפילו לשלב הגמר של מועמדויות טקס האוסקר ה-91, וכמו תמיד יהיו כמה הפתעות גדולות ואכזבות מינוריות, אבל כבר בשלב הזה צברנו כל מיני פרטי מידע שיכולים לעזור לנו להתכונן. נכון לפרסום הפוסט הזה, שנועד קצת לעשות סדר (או לבלבל עוד יותר, בואו נראה), ארבע מהגילדות המשמעותיות ביותר פרסמו את מועמדיהן, קיבלנו רשימות מקוצרות של… להמשך קריאה
שיטת הפצה מעניינת קיבל "קליימקס" (Climax) בישראל, אם כי אפשר גם להמיר את "מעניינת" ב"אלטרנטיבית" או "משונה". בכורתו הישראלית הייתה בפסטיבל ירושלים, משם עופר הספיק לחלוק אתנו רשמים מהירים, אבל קולנוע לב בעלי הזכויות החליטו שלא לתת לו הפצה רגילה ומסודרת, אלא רק במתכונת טפטופים מפתיעים כאלה מדי פעם, עם איוונטים בפייסבוק והסתמכות על פה-לאוזן. אפשר להבין את זה. בגלל… להמשך קריאה
לפני כשנתיים כתבתי על פסקולים עדכניים ואיך רובם מנסים אבל כושלים בניסיון לייצר רגעים בלתי נשכחים שיחברו בין שיר מוכר או חדש, לסצנה מהותית בסרט, או למהות של הסרט כולו. סיימתי בהבעת משאלה קטנה ולא מאוד ריאלית לרצון שהשנים הבאות יפיקו כמה פסקולים לפנתיאון. ובכן, שלום לך 2018 - בואי והרכיבי לנו פלייליסט. לפחות בכל מה שנוגע לשירי נושא ונספחיהם… להמשך קריאה
תקופת סיכומי השנה היא תקופה מהנה ומתסכלת. מתסכלת מכיוון שתחימת הסרטים לשנה היא מלאכותית, גם מבחינת ההבדל בין לוח ההפצה בארץ לבין לוחות ההפצה של סרטים בפסטיבלים/בעולם. יתרה מכך, תהליכים קולנועיים ותרבותיים מתרחשים לאורך תקופות שהם לאו דווקא חופפות לשנה הכרונולוגית, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בטקסט זה על ידי נתינת הדעת על מספר דברים שמאפיינים את הקולנוע שראיתי בשנה… להמשך קריאה
2018 נגמרת ממש עוד מעט, וכדי שנוכל להספיק את כל סיכומי השנה של סריטה כדרכנו בקודש, אנחנו צריכים להתחיל מעכשיו, מה שמונע ממני שבועיים שלמים של השלמות. אבל אין מה לעשות, הכל לטובת הכלל. אז אחרי 11 מהדורות של אימת החודש, השקת פרויקט כל סרטי סטיבן קינג שבשלב הזה כבר כולל 21 סרטים (זה אפילו לא החצי, שאלוהים יעזור לי),… להמשך קריאה
בפוסט הקודם בסדרה, טענתי כי אני לא מכיר אף אחד אשר מדרג את ״אכזריות בלתי נסבלת״ כאחד מן הסרטים הכי טובים, או אהובים, של האחים כהן. מתברר כי טעיתי - קבלתי תגובות רבות מצד אנשים שטענו כי זה הסרט האהוב עליהם. הדבר מעורר בי סקרנות לגבי הסרט לו מוקדש הפוסט הנוכחי: ״לחסל את הליידי״ (The Ladykillers) סרט שרבים מדרגים אותו כחלש… להמשך קריאה
אם היה פרק שחששתי ממנו בכל הפרויקט הזה של סרטי סטיבן קינג, זהו הפרק התריסר במספר, אליו הגענו כעת – "אני והחבר'ה" (Stand by Me). הסיבה לרתיעה שלי הייתה מכיוון שהיה לי ברור שכדי לכתוב את הפרק אצטרך לחזור ולצפות בו, דבר מה שנמנעתי ממנו באדיקות של שאהיד במשך 23 השנים האחרונות, מאז אותו ערב שבת הסתווי של 1995 בו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות