• סרטים חדשים: ״זומבילנד: ירייה כפולה״
  • פסטיבל חיפה 2019: הזוכים והסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2019: דיווח שביעי, וראשון של אורון
  • פסטיבל חיפה 2019: דיווח שישי, והרביעי של אור
  • פסטיבל חיפה 2019: דיווח חמישי
  • פסטיבל חיפה 2019: אור חוזר עם חמישה סרטים
  • פסטיבל חיפה 2019: דיווח שלישי של עופר
  • פסטיבל חיפה 2019: אור מצטרף לדיווחים היומיים
  • פסטיבל חיפה 2019: דיווח ראשון של עופר
  • מה לראות בפסטיבל הקולנוע של חיפה 2019
  • ״יום גשום בניו יורק״, סקירה
  • ״ג׳וקר״: ההבדל בין סרט מדובר לסרט גדול
  • כל הנציגים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר
  • איש מזל התאומים
  • המלצות סינמטקים - מהדורת אוקטובר 2019

אוסקר 2019/20: כל המתמודדים בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ד'

1 באוקטובר 2019 מאת אור סיגולי

היום, היום הזה ממש, הגיע הדד-ליין של מדינות העולם להגיש את נבחריהן לקטגורית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר של האוסקר ה-92. אם כי כמובן שיש כמה שמאחרות ועדיין מתקבלות כי הן מתחנפות למדריך. אין מה לעשות, נצטרך לחיות אתן.
בחלק הרביעי של סדרת הפוסטים בו אתם נמצאים כעת, ישנם עוד 19 סרטים שהספיקו את הדד-ליין, מצטרפים ל-16 של החלק הראשון, ה-17 של השני, וה-29 של השלישי. זה מביא את כמות הסרטים ל-81, אבל כאמור סביר שזה לא המספר הסופי, וכמה עוד יצוצו בהמשך כאשר האקדמיה תוציא את רשימת המתמודדים הרשמית. כמובן שנפרסם אותה גם לכשתגיע (יחד עם הימורים מטופשים שלי על העשירייה המקדימה).

בחלק ד' מצטרף אלינו נציג ישראל, זוכה האופיר, אבל גם עוד סרט ישראלי שהפסיד ממש באותו הטקס. כן, גם אותנו זה הפתיע. בנוסף לאלו, יש פה כמה שכבר כתבנו עליהם בעבר, לא מעט סרטים שתוכלו לתפוס בפסטיבל חיפה הקרב ובא, ואפילו כמה שמחכים לכם בנטפליקס, אז קראו בתשומת לב.

המתמודדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר –
חלק רביעי:

אוזבקיסטן – "חם מהתנור" (Hot Bread)
מקווה שזה בסדר שהתפרעתי עם התרגום הלא רשמי שלי לנציגות האוזבקית. האופציה השנייה הייתה "לחמניות חמות". לזכותי יאמר שלאף אחד משני הרעיונות אין באמת קשר לסרט. בכל מקרה, קבלו את אוזבקיסטן ואת הנציגות הראשונה שלה לאוסקר! היא כבר המדינה השלישית שעושה זאת השנה (אחרי אוגנדה וגאנה) אז מעניין עם איזה מספר סרטים נתמודד בסופו של היום.
סרטו של אומיד חמדמוב עוסק בנערה צעירה מהכפר שרוצה לעבור לעיר הגדולה, שם נמצאת אמה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: כנראה לא גדול במיוחד.

אוסטרליה – "בויאנסי" (Buoyancy)
מאז תחילת האלף החדש שולחת אוסטרליה נציג לאוסקר באופן די עקבי, ואפילו הצליחה להיות מועמדת במפתיע עם "טאנה" לפני שלוש שנים. הפעם הם שלחו מותחן שעל פניו נראה מוצלח מאוד, אשר צולם ברובו על פני הים. זהו סיפור של ילד קולומביאני שמנסה להגר באופן לא חוקי דרך ספינת דייגים, אבל מגלה שהוא נפל קורבן לסוחרים בבני אדם. הסרט זכה בפרס מטעם פסטיבל ברלין.
סיכוי להיכנס לעשירייה: נשמע מבטיח.

איטליה – "הבוגד" (The Traitor / Il Traditore)
אחרי מה שסוקר כמאבק צמוד בין "הבוגד" ל"מרטין עדן" שסחף את פסטיבל ונציה (וזכה שם בפרס השחקן הטוב ביותר), נבחר סרטו של מרקו בלוקיו ("בוקר טוב, לילה"). זאת הפעם השלישית שהוא נשלח לאוסקר, אם כי עד כה זה לא הסתדר.
סרטו של בלוקיו הוותיק, שיוקרן בפסטיבל חיפה, מתחקה אחר סיפורו האמיתי של טומאסו בוסטה (פיירפרנצ'סקו פאבינו האהוב) שהיה לאחד מראשי המאפיה הסיציליאנית בשנות השמונים אך ערק והפך לעד מדינה. בסרט מככב גם לואיג'י לו קאסיו ("קסם הנעורים"). "הבוגד" עשה את בכורתו בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן.
איטליה, כידוע, היא מפלצת אוסקר עם 32 מועמדויות ו-14 זכיות. הפעם האחרונה שהגיעה עד לאוסקר הייתה ב-2013 עם "יפה לנצח" וגם זכתה כמובן, לראשונה מזה 15 שנה אחרי "החיים יפים".
סיכוי להיכנס לעשירייה: על אף שזה לא קרה כבר שש שנים, איטליה תמיד במשחק.

הבוגד

איסלנד – "יום לבן, לבן" (A White, White Day)
בשנה שעברה שלחו לאוסקר האיסלנדים החביבים על כולנו את "אישה במלחמה" במקביל לכך שהסרט הפך ללהיט בפסטיבל חיפה. השנה זה קורה שוב כאשר הנציג שלהם יוקרן גם הוא בחיפה, אם כי נראה לי שלא תהיה זו הצלחה באותו סדר גודל.
הנציג האיסלנדי הוא סרט לא קל, אבל עוצמתי וכמובן מצולם מדהים, שעוסק בגבר מבוגר ואלמן, סבא ואבא למופת, שמתחיל לחשוד שאשתו שנהרגה בתאונת דרכים בגדה בו והוא מנסה להגיע לאמת על אף המחיר הנפשי (קצת מזכיר בעלילתו את "הד" הישראלי שיצא בשנה שעברה).
את הסרט, שהשתתף בשבוע המבקרים של קאן, ביים הלינור פאלמסון, שפסטיבל חיפה הקרין את סרטו הקודם והמוצלח "אחים בחורף", והוא מסוג הבמאים שמאוד נהנים לא לתת לקהל את מה שהוא מצפה ולבוא מכיוון שונה בכל פעם. "יום לבן, לבן" לפעמים קצת נגרר ולפעמים מתיש, אבל הוא ללא ספק חוויה שונה ומעניינת.
איסלנד הייתה מועמדת פעם אחת בזכות "ילדי גן עדן" ב-1991.
סיכוי להיכנס לעשירייה: נראה לי שנמוך.

אפגניסטן – "חיה, מרים, איישה" (Haya, Maryam, Ayesha)
סרטה של סארה קרימי עוסק בשלוש נשים הריוניות בקאבול, אחת מסורתית, השנייה מגישת חדשות העומדת בפני גירושין, והשלישית בת 18 שצריכה להתחתן עם בן דודה כי מי שהכניס אותה להיריון נעלם. הסרט הוקרן במסגרת אופקים של ונציה.
לאפגניסטן עדיין אין מועמדות לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: למה לא.

ארגנטינה – "מפסידנים הירואיים" (Heroic Losers / La Odiseade los Giles)
מבוסס על ספרו של אדוארדו סאצ'רי, הסופר והתסריטאי של זוכה האוסקר מארגנטינה "הסוד שבעיניים". זהו סרטו של סבסטיאן בורנסזטיין ומדובר בקומדיה על חבורת מקומיים המנסה להשיג בחזרה סכום כסף שנלקח מהם לא כחוק בימי הצנע. את הקבוצה מוביל, כמובן, ריקארדו דרין (שראיתם כנראה בכל סרט ארגנטינאי חוץ מ"זאמה"). הסרט הוקרן בסן סבסטיאן ובמסגרת מיוחדת בטורונטו.
ארגנטינה לא זכתה מאז "הסוד שבעיניים" אבל כן הייתה מועמדת ב-2014 עם "סיפורים פרועים". שניהם כמובן בכיכובו של ריקארדו דארין. בסך הכל צברה המדינה 5 מועמדויות ו-2 זכיות.
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא נשמע שגדול במיוחד.

ארמניה – "לילה ארוך" (Lengthy Night)
אחרי שאקוודור שלחה את "הלילה הארוך ביותר", ארמניה החליטה לזרום עם "לילה ארוך". לפי הטריילר זה אכן נראה כמו סרט שמתרחש ברובו בחושך, ועל פי תקציר ה-IMDB מדובר ב"גורלם הדרמטי של גיבורים מתקופות שונות עם זאב ואבן ספיר. הגורל רודף את בעלי האבנים". אתם מוזמנים לקחת את זה לאן שאתם רוצים.
את ההגשה השמינית של ארמניה ביים אדגר באגדרסיריאן.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אתם לא באמת צריכים לשאול.

בלארוס – "בכורה" (Debut)
נציגה הרביעי בסך הכל של בלארוס הוא דוקומנטרי מאת אנסטסיה מירושיצ'נקו, לה זהו סרט ביכורים, העוסק בקבוצת תיאטרון בכלא נשים. הוא הוקרן לראשונה ב-2017.
סיכוי להיכנס לעשירייה: קלוש.

בנגלדש – "אלפא" (Alpha)
סרטו של נסירודין יוסוף עוסק בצייר עירוני שתלאות העולם מתחילות להכביד על כתפו. מה שחשוב לנו בהקשר הזה הוא שאת הגיבור ששמו כשם הסרט מגלם אלאמגיר כאביר, שהוא דוגמן מפורסם, כך נטען באיזה אייטם, אבל גוגל תמונות לא תמך בתיאוריה. לפחות יש לו את השם הכי מגניב אי פעם.
בנגלדש לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: טסתי לעבר והבאתי ציטוט מתוך פוסט כל נציגי המדינות לאוסקר 2020 – "בנגדלש מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר".

דנמרק – "מלכת הלבבות" (Queen of Hearts / Dronningen)
הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, והוא עוד עלול לצאת להפצה מסחרית מתישהו. בוא נגיד שאיזשהו מפיץ ישראלי כזה או אחר מחכה להכרזה על האוסקר כדי להיסגר על זה. מדובר בדרמה זוכת פסטיבל סאנדנס על אישה (טרינה דירהולם האדירה תמיד) המפתחת קשר אינטימי עם בנה החורג וזה, כמובן, לא מקל על החיים שלה. את הסרט ביימה מיי אל-טוקי.
דנמרק אהודת אוסקרים ידועה, ולה 3 זכיות ו-9 מועמדויות, האחרונה בהן בזכות "ארץ המוקשים" הנפלא והמעולה. בשנה שעברה הם איכשהו הצליחו לפספס עם "האשמים", גם הוא משובח.
סיכוי להיכנס לעשירייה: נראה שהפעם לא מדהים.

מלכת הלבבות

הודו – "ילד אשפתות" (Gully Boy)
סיפור התבגרות מוזיקלי על מאבקיו בדרך להתהילה של ראפר רחוב עני מבחר לייצג את הודו. הוא אפילו מבוסס על חייהם של המוזיקאים דיוויין ונאזי, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שזה לא אומר לאף אחד מאתנו יותר מדי.
את הסרט ביימה זויה אקטר, ונכון לרגע זה הוא נמצא במקום ה-37 ברשימה היוקרתית של IMDB לסרטים ההודים הטובים ביותר. רשימה, אני מניח, שייסדו באתר כדי להעיף החוצה את כל הסרטים ההודים שנכנסים ל-250 הגדולים רק כי מצביעים להם ביליון הודים כל פעם.
הודו הייתה מועמדת שלוש פעמים לאוסקר, האחרונה ב-2001.
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא.

הונג קונג – "סופה לבנה 2 – ברוני סמים" (The White Storm 2 – Drug Lords)
על אף שמשתמע משמו שמדובר בסרט המשך, אין באמת שום קשר עלילתי בין "סופה לבנה" הראשון לנציג השנתי של הונג קונג, אם תהיתם. כנראה שבהונג קונג יודעים איך לשווק, כי הסרט הזה, אחד מ-40 סרטים מקוריים שיצאו לבתי הקולנוע שם ב-2019, היה ללהיט הגדול ביותר.
שם הסרט די מתאר באופן מדויק מה קורה בו, אז במקום זה אספר לכם שלבמאי, הרמן יאו בן ה-58, יש לא פחות מ-78 סרטים שהוא חתום עליהם – 75 מהם הוא עשה בין השנים 1993 לכיום. הדף IMDB שלו לא הגיוני, ומולץ לכם להציץ בו כדי להבין כמה אתם עצלנים ובזבזתם את רוב החיים שלכם על שטויות, כמו למשל, לדוגמא, ארבעה פוסטים ארוכים על סרטים זרים שאיש לא יראה. סתם, לא יודע למה זה דווקא מה שקפץ לי לראש.
הונג קונג הייתה מועמדת אי שם בתחילת הניינטיז פעמיים רצוף עם "הפנסים האדומים" ו"שלום לפילגש" ומאז ממשיכה לנסות. האמת היא שהמתמודדים ההונג קונגים במהלך השנים מייצרים רשימת צפייה די מומלצת שכולת, בין היתר, את "מצב רוח לאהבה", "דרך ללא מוצא" (המקור ל"השתולים") ו"גרנד מאסטר".
סיכוי להיכנס לעשירייה: נמוך עד מאוד.

ויטנאם – "פיורי" (Furie)
את הסרט הזה תוכלו לראות עוד היום אם ברשותכם מנוי לנטפליקס (אך ללא תרגום לעברית). אני עשיתי זאת, וצפיתי בניסיון הוויטנאמי לקסום לאוסקר בעזרת אקשן אומנויות לחימה שסובב סביב אישה שיוצאת למצוא את בתה שנחטפה על ידי כנופיית פושעים. על זה נאמר: שיהיה להם בהצלחה.
זה סרט נחמד, האמת. כמו "חטוף" רק עם הרבה יותר מכות ורכבת, ככה שיש בו כמה סיקוונסים כיפים למדי, אבל לא שום דבר שראינו נעשה באופן יותר סוחף.
ויטנאם הייתה מועמדת פעם אחת, כשהגישה לראשונה ב-1993 ("ניחוח הפאפייה הירוקה") ועכשיו סרטו של קייט לי-ואן ינסה לשחזר את ההצלחה…
סיכוי להיכנס לעשירייה: …אבל הוא לא. לא יקרה.

ישראל – "ימים נוראים" (Incitement)
בתום עונת האופיר המשונה של 2019, הוחלט לשלוח את סרטו של ירון זילברמן כנציג ישראל לאוסקר באמתלה שהוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר של הטקס. יש לנו מה להגיד על זה. "ימים נוראים", שאני מאוד בעדו שלא יובן אחרת, עקף את "מילים נרדפות" זוכה דב הזהב (אל תקפצו. זה עבד לנו כששלחנו את "עג'מי" במקום זוכה ונציה "לבנון") ואת מה שלימים יתגלה כנציג לוקסמבורג (עוד רגע נגיע גם לשם) ומפסטיבל טורונטו קיפץ הישר אל האקדמיה האמריקאית.
הסרט מביא את הכרוניקה שהביאה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, דרך עיניו של המתנקש יגאל עמיר. זילברמן ("כלים שלובים") ורון לשם ("אופוריה") כתבו את התסריט ביחד עם יאיר היזמי, ויצרו את הפרובוקציה השנתית בקולנוע. מעניין מאוד לראות איך הסרט יתקבל מעבר לים, והאם גם הם יתעלפו מההופעה של יהודה נהרי הלוי, כפרה על העיניים שלו.
ישראל עדיין מחזיקה בתואר לוזרית האוסקר של כל הזמנים, עם 10 מועמדויות ואפס זכיות.
סיכוי להיכנס לעשירייה: התחרות צפופה מדי השנה, אבל הלוואי + אמן.

ימים נוראים

לבנון – "1982"
בשנתיים האחרונות הצליחה שכנתנו היפה מהצפון להיות מועמדת ברציפות לאוסקר, עם "העלבון" ו"כפר נחום". במאית הסרט האחרון נאדין לאבאקי, האישה היחידה בליין-אפ של הקטגוריה בשנה שעברה, היא גם חלק מהנציגות הנוכחית של המדינה אבל הפעם בתור שחקנית.
סרטו שלו אוליאד מואנס (אני בטוח כותב את זה הכי לא נכון), שהוקרן בפסטיבל טורונטו, מביא את ימי הפלישה ללבנון דרך עיניו של ילד בן 11 שעסוק יותר בילדה בה הוא מאוהב מאשר בתמורות שעוברות על סביבתו.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אחרי פעמיים רצופות, אני לא אהמר נגד.

לוקסמבורג – "תל אביב על האש" (Tel Aviv on Fire)
הנה משהו שאני לא חושב שקרה אי פעם – מדינה אחרת בוחרת בסרט ישראלי כנציג שלה לאוסקר. כבר היו לנו מקרים שבמאי ישראלי זכה על סרט זר (משה מזרחי כנציג צרפת ב-1977), אבל כזה אני לא מכיר. יום אחרי ש"תל אביב על האש" הפסיד את האופיר ל"ימים נוראים", יצאו הלוקסמבורגים עם ההודעה הזו שדי הדהימה את כולם.
יותר מהכל, אני חושב שהבחירה הזו מבהירה כמה הקטגוריה האוסקרית הזו מאבדת משמעות. סרטו של סאמח זועבי יכול להיחשב כלוקסמבורגי בכלל סעיפים טכניים – זו לגמרי קו-פרודוקציה, אבל אין לו ולו דבר עם המהות של המדינה, עם התרבות שלה או עם האומנות שלה. הבחירה ב"תל אביב על האש" הייתה בעיקר כי ללוקסמבורג לא היה סרט מקומי משמעותי יותר השנה. כמובן שהם לא היחידים. שבדיה שלחה השנה סרט מגיאורגיה ובלגיה בחרה בסרט שכולו גוואטמלה, זה לגמרי כשיר ואפשרי ואפילו מעניין לפעמים, אבל לחשוב שייתכן שלוקסמבורג תגיע לאוסקר בזכות קומדיה ישראלית-ערבית על הכיבוש זה קצת משונה.
"תל אביב על האש" הוקרן במסגרת אופקים של פסטיבל ונציה, שם זכה בפרס השחקן הטוב ביותר לקייס נאשף ההורס, בפסטיבל חיפה סיים עם תארי הסרט והתסריט הטובים ביותר, ובאופיר ניצח את פרס התסריט הטוב ביותר.
לוקסמבורג טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אני מאמין שלא, אבל אין שום דבר שאני רוצה שיקרה יותר. אולי אז יובן כמה השיטה הנוכחית של האקדמיה הישראלית לבחירת הנציג שלנו היא מטופשת.

סינגפור – "ארץ מדומיינת" (A Land Imagined)
עוד נציגות שנמצאת כבר זמן מה בנטפליקס מגיעה מסינגפור, והיא נחתה שם לאחר שצברה המון פרסים בפסטיבלי העולם, כולל הפרס הגדול של פסטיבל לוקרנו ושני פרסים של טקס אסיה-פסיפיק (המקבילה האסייתית לפרסי הקולנוע האירופאים). זוהי דרמת מתח שביים יאו סיאו יוהא, והיא מתחקה אחרי שוטר שמנסה למצוא פועל זר שנעלם במפתיע מאתר בנייה.
סינגפור לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס לעשירייה: גם חלש, לצערי.

רוסיה – "ג'ירפה" (Beanpole)
בגיל 28 הספיק קנטמיר בלאגוב לביים שלושה סרטים, האחרון שבהם זכה בפרס הבימוי של מסגרת מבט מסויים בקאן ונשלח לייצג את מדינתו באוסקר. לא רע בכלל, כמו שאומרים אצלנו בעדה.
סרטו של בלאגוב, אותו תוכלו למצוא בתוכניית פסטיבל חיפה, מתרחש ממש בתום מלחמת העולם השנייה, ומתרכז בשתי צעירות החוזרות ללנינגרד ההרוסה ומנסות לבנות שם את חייהן בתוך העולם המנסה להתאושש מהטראומה.
מאז פירוק ברית המועצות ב-1992, רוסיה הייתה מועמדת שש פעמים, האחרונות שבהן בזכות סרטי זוויאגניצב ("לוויתן", "אהבה חסרה"). זכייתם היחידה רשומה על שמו של ניקיטה מיכאלקוב ויצירת המופת שלו "שמש בוגדנית".
סיכוי להיכנס לעשירייה: בהחלט.

תאילנד – "נשיקה לא אנושית" (Inhuman Kiss)
מישהו ביקש אימת פולקלור רומנטית תוצרת תאילנד על נערה שבלילה הראש שלה מתנתק מהגוף ורוצח בחורים? ובכן, הנה היא. סרטו של סיטיסירי מונגקולסירי נמצא גם הוא בנטפליקס, ואני מבטיח לחזור אליכם לאחר שאצפה פה.
תאילנד מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: סרטי ז'אנר והקטגוריה הזו זה בערך כמו שמן ומים.

החלק החמישי, כאמור, יהיה כבר עם הרשימה הרשמית של האקדמיה, אז בוודאי יהיו שינויים. תשארו בסביבה.