• סרטים חדשים: ״אלמנות״ בבימויו של סטיב מקווין
  • אלמנות
  • המועמדים לפרסי הקולנוע העצמאי לשנת 2018
  • חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד
  • מחכים לתרגום: ״בליינדספוטינג״
  • פסטיבל ״או לה לה!״ לקומדיות צרפתיות 2018
  • ?מה לראות בפסטיבל דוקאביב גליל מעלות תרשיחא
  • הנערה ברשת העכביש
  • ״החיים האלה״, סקירה לסרטו של דן פוגלמן
  • המלצות סינמטקים: מהדורת נובמבר 2018
  • ?פסטיבל סרטים בערבה 2018: מה כדאי לראות
  • סקירה כפולה: ״אורי זהר חוזר״, ״ווייס אובר״
  • סספיריה
  • ״רפסודיה בוהמית״, סקירה
  • לקראת ״הצד האחר של הרוח״: אורסון וולס בנטפליקס
  • ״סיפור אחר״, סקירה

פרסי אופיר 2018: רשימת המועמדים הסופיים

20 ביוני 2018 מאת אורון שמיר

אחר הצהריים הוכרזו בשידור ישיר המועמדים והמועמדות לפרסי אופיר לשנת 2018, מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע. ליאור אשכנזי, חתן פרס אופיר דאשתקד על הופעתו ב״פוקסטרוט״, הציג את העולים והעולות לשלב הגמר מתוך רשימת המתמודדים הראשונית, אותם סרטים שמרכיבים מעתה את החמישיות בקטגוריות השונות ושיילחמו מחדש על תשומת הלב של חברי וחברות האקדמיה לקראת הסיבוב הבא של ההצבעות. שווה להזכיר שבשל הרפורמה בתקנון האופיר, החל מהשנה יש לסרטים המובילים גם את עניין החשיפה הציבורית לדאוג לו, גם אם כבר נעשו מעט שינויים והתגמשויות מאז התרעמנו לראשונה על החוקים החדשים. טקס פרסי אופיר  יתקיים ב-6 בספטמבר במשכן לאמנויות הבמה באשדוד ויועבר בשידור חי ב"רשת" (אפיק 13) שגם סיפקה את משדר הכרזת המועמדים. כזכור, הסיקור של סריטה השנה שונה בתכלית משנים עברו, אבל לא מן הנמנע שנשוב עם פרשנות זריזה או כמה מחשבות על רשימת המועמדים שתקראו כאן בהמשך, כפי שעשה עופר בתום שלב ההקרנות הראשון.

הסרטים שנפרדים מאיתנו בטרם עת כי נותרו ללא מועמדות אחת לרפואה הם ״המלחינה״, ״ליצנים בצללים״ ו״סדקים״. בהצלחה להם בהמשך ולהתראות בבתי הקולנוע, בתקווה שבמוקדם ולא במאוחר. זה אומר שיש לנו 18 סרטים עם נוכחות בקטגוריות העלילתיות, וגם את שלוש החמישיות האחיות – סרטים עלילתיים קצרים וגם סרטים תיעודיים קצרים וארוכים בנפרד.

המועמדים לפרסי אופיר לשנת 2018 הם:

הצילום הטוב ביותר:
בועז יהונתן יעקב, ״פרה אדומה״
גיורא ביח, ״הנשף״
דמיאן דופרן, ״אין בתולות בקריות״
דניאל מילר, ״עץ תאנה״
עמרי אלוני, ״האופה מברלין״

שני הראשונים ברשימה חוזרים לאופיר, עבור שלושת האחרים זוהי מועמדות ראשונה. כרגיל באופיר, התחרות נפלאה בקטגוריה זו עם סרטים מצולמים לעילא.

העריכה הטובה ביותר:
איתמר גולדווסר, ״שרוכים״
אריק להב ליבוביץ', ״עץ תאנה״
מיכל אופנהיים, ״האופה מברלין״
עינת גלזר זרחין, ״הנשף״
ערה לפיד, גיא נמש, ״הסוסיתא של הרצל״

מועמדות צובטת לב לערה לפיד ז״ל שהלכה לעולמה החודש. גם כאן יש שילוב בין צעירים לוותיקים, כולל שיאנית הזכיות גלזר-זרחין ושני הזוכים של אשתקד על ״פוקסטרוט״, הפעם בנפרד – נמש ולהב ליבוביץ׳.

הליהוק הטוב ביותר:
הילה יובל, ״הנשף״
חלי מון סונגו, ״פרא אציל״
יעל אביב, ״מראות שבורות״
לימור שמילה, ״מונטנה״
מאיה קסל, ״עירום״

מייסדת ומלכת הקטגוריה, אורית אזולאי, לא משחקת השנה ומותירה מירוץ פתוח מתמיד. שמילה היא היחידה שגם ביימה את הסרט עליו היא מועמדת, הראשון שלה כיוצרת.

העיצוב האמנותי הטוב ביותר:
אהוד גוטרמן, ״הנשף״
דני אבשלום, ״עץ תאנה״
דניאל קוסו, יעל ביבלניק, ״האופה מברלין״
יואל הרצברג, ״שרוכים״
רן סלוין, ״קריאה לחלומות״

גם כאן שילוב בין זוכי עבר דוגמת הרצברג, לשמות פחות צפויים, למשל סלוין שגם ביים את הסרט עליו הוא מועמד.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:
אתיה חודק לביא, ״ליידי טיטי״
חוה לוי רוזלסקי, ״פרא אציל״
חן כרמי בלייר, ״אין בתולות בקריות״
לאורה שיים, ״הנשף״
ליטל לילו גולדפיין, ״האופה מברלין״

שיים תחפש את הפסלון השלישי שלה, רוזלסקי את השני אחרי ״לעבור את הקיר״. עבור האחרות זוהי הזדמנות לזכייה ראשונה באופיר.

האיפור הטוב ביותר:
ג'ניה קלר, ״אנתרקס״
דקלה שרעבי, קארן דוידוף, גן דה לנגה, ״ילדי הסתיו״
זיו קטנוב, ״הנשף״
מירב שחר (בשושה), ״ליידי טיטי״
רויטל כהן, ״שרוכים״
שלי סער, ״פרא אציל״

תיקו ראשון ולא אחרון באופיר השנה הופך את החמישיה לשישייה. אחוזי הצבעה נמוכים או דווקא הצטיינות בתחום? בהתחשב בשמות החוזרים ובריבוי הסרטים המאתגרים למאפרות (כולל שני סרטי אימה), אני מקווה שזו האופציה השנייה.

המוזיקה המקורית הטובה ביותר:
אקים גולאייב, אלכסנדר רומננקו, ולאד דובינסקי, דידי ארז, ״כאן ועכשיו״
אשר גולדשמידט, ״הד״
דניאל סלומון, ״שרוכים״
עברי לידר, ״הנשף״
קרני פוסטל, ״פרה אדומה״

קטגוריה מעניינת כתמיד, או אולי מתמיד, ודאי שמבחינת סגנון או שמות. סלומון, לידר ופוסטל הם מוזיקאים שוודאי מוכרים גם מהקשרים חוץ קולנועיים, בעוד הכנופיה של ״כאן ועכשיו״ גם היא אולי תזכה לעוד יותר תהילה בזכות ההיפ-הופ הרוסי שמככב בסרט. גולדשמידט, אחד המלחינים החביבים על סריטה עוד מימי ״סיור מודרך״, יחפש זכייה ראשונה עבור סרט שבו המוזיקה מכתיבה את הז׳אנר.

עיצוב הפסקול הטוב ביותר:
אבי מזרחי, ״האופה מברלין״
אביב אלדמע, ״הד״
אביב אלדמע, ניר אלון, ״עירום״
מוטי חפץ, אבי מזרחי, ״ליידי טיטי״
מיכאל גורביץ', ״כאן ועכשיו״

השמות כאן חוזרים על עצמם לא רק משנה לשנה אלא גם בתוך הקטגוריה עצמה, אבל זה לא נאמר לשלילה – להיפך. כל אחד מאמני הסאונד שמועמדים השנה מוכיח את חשיבות ואיכות המקצוע שלו בסרטים המדוברים, ששונים מאוד זה מזה בכל הקשור לעיצוב עולם הסאונד.

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
אסי לוי, ״הנשף״
יבגניה דודינה, ״אין בתולות בקריות״
מורן רוזנבלט, ״פרה אדומה״
נטע שפיגלמן, ״מונטנה״
שירה האס, ״פרא אציל״

כולן ותיקות אופיר, חלקן גם זכו בעבר (רוזנבלט על ״חתונה מנייר״, לוי על ״קשר עיר״ ו״אביבה אהובתי״ והיא אף חוזרת להתחרות שנה שנייה ברציפות, כמוה גם האס). מעניין לציין שרוב הסרטים המועמדים כאן מעניקים את הפוקוס לדמויות נשיות, מה שיוצר ציוותים עם קטגוריית המשחק הנשית הנוספת, למשל של אמא ובת. לעומת זאת, ישנם צמדים שרק חציים מועמד, כפי שקרה ל״מונטנה״ ו״פרה אדומה״.

שחקן המשנה הטוב ביותר:
אלון אבוטבול, ״פרא אציל״
אסי דיין ז״ל, ״התשיעית של אסי״
גורי אלפי, ״הד״
דב גליקמן, ״שרוכים״
מיכאל אלוני, ״אין בתולות בקריות״

מנוח נוסף, אסי דיין ז״ל, מתכבד במועמדות. דיין הוא בכל מקרה משיאני האופיר בקטגוריות הראשיות (בחיבור על הפרסים) וכעת מתאזנות המועמדויות שלו לשחקן ראשי ומשני – שתיים בכל קטגוריה במרוצת השנים. אור מעדכן שגם כאן כולם היו מועמדים בעבר לפרס אופיר, ובאופן יותר ספציפי לפרס שחקן המשנה (בניגוד לשחקניות המשנה שעבור חלקן האופיר לא זר, אבל בקטגוריה הראשית).

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
ג'וי ריגר, ״אין בתולות בקריות״
ליאת אקטע, ״פרא אציל״
לליב סיון, ״עירום״
סתיו סטרשקו, ״הנשף״
שירה האס, ״מראות שבורות״
שרה אדלר, ״האופה מברלין״

תיקו נוסף, שוב בקטגוריית משחק נשית – כמו בשנה שעברה. כפי שאפשר לראות שירה האס עם מועמדות כפולה כשחקנית ראשית ומשנית (בשנה שעברה נטע ריסקין עשתה את אותו הדבר, כך מזכיר אור). ההיסטוריה תזכור את השנה הזו בזכות מועמדת טרנסג׳נדרית לראשונה – סתיו סטרשקו. ריגר חוזרת זו שנה שנייה ברציפות להתמודד על הפרס, אדלר תחפש זכייה ראשונה, סיון ואקטע חוגגות מועמדות בכורה.

השחקן הראשי הטוב ביותר:
גל תורן, ״פרה אדומה״
ולאד דובינסקי, ״כאן ועכשיו״
יורם טולדנו, ״הד״
נבו קמחי, ״שרוכים״
נוה צור, ״פרא אציל״

קמחי הוותיק מועמד לראשונה לפרס אופיר ויקווה לעשות את העמי-סמולרצ׳יק דאשתקד, ולהבדיל, גם דובינסקי בהופעתו הקולנועית הראשונה טרם ביקר באופירים. יורם טולדנו שב להתמודד זו שנה שנייה ברציפות על פרס אופיר, שאינו זר גם ליתר חבריו לקטגוריה – אף כי איש מהם מעולם לא זכה בו. לכן, היסטוריה תיכתב בקטגוריה זו בכל מקרה.

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר:
״בדרך חזרה״, הפקה: אייל שיראי, טינקר שיראי, בימוי: משה רוזנטל
״הרגלי צריכה״, הפקה ובימוי: אביגיל אריאלי
״מכתב אהבה למ"מ שלי״, הפקה: אפרת כהן, בימוי: עטרה פריש
״קילומטר 147״, הפקה: אייל שיראי, טינקר שיראי, בימוי: בעז פרנקל
״תמונת משפחתי בשנתי הי"ג״, הפקה: יותם שזר, בימוי: אמרי דקל-קדוש

שניים מבין הסרטים הוקרנו למעשה בבתי הקולנוע, כחלק מ״3 סיפורי ערבה״, אם תרצו לספור גם אותם בתור שני-שליש סרט באורך מלא שהקהל יכול היה להכיר לפני הטקס – ״בדרך חזרה״ ו״קילומטר 147״. אגב, שני הבמאים של הסרטים הללו, רוזנטל ופרנקל, התמודדו בעבר על פרס אופיר עם סרטים קצרים קודמים. משמח מאוד לראות כאן שני סרטי סטודנטים, משני בתי ספר שונים – ״מכתב אהבה״ מטיש ו״תמונת משפחתי״ מסם שפיגל. שניהם גם זוכי פסטיבלים, הראשון קיבל צל״ש בטרייבקה והשני זכה בפסטיבל ירושלים. ״הרגלי צריכה״, על אף שהוא סרט ראשון ליוצרת שלו, הוא גם היחיד שחברי וחברות האקדמיה ודאי מכירים היטב מבעוד מועד שכן מי שחתומה עליו היא השחקנית הוותיקה אביגיל אריאלי.

הסרט התיעודי הטוב ביותר עד 60 דקות:
״הארץ מעבר להרים״, הפקה: שולה שפיגל, דנה עדן, בימוי: מיכאל אללו, ניר ברעם
״נולד בדיר יאסין״, הפקה: רותם פארן, אוליבייה מיל, בימוי: נטע שושני
״נעמי״, הפקה: שי קפלן, בימוי: איה בן נחום, שי קפלן, אברהם פסו
״פרא״, הפקה שלום גודמן, בימוי: דנאל אל-פלג, אוריאל סיני
״שמנה״, הפקה: שולה שפיגל, דנה עדן, בימוי: הלית לוי

כרגיל, כלומר מאז שהופרדו הקטגוריות התיעודיות, האחות הקטנה לא פחות מרתקת מבחינת החומרים המרכיבים אותה. יש כאן זוכים בפסטיבלים של ירושלים, אפוס ודוקאביב, אם להתחיל ולמנות מדליות. לחלק מן הסרטים אפשר לקרוא פוליטיים, אבל כולם הם למעשה סיפור אישי של אדם או של מקום, החל ממסעות אל מעבר לתחומי ישראל, המשך בבית חולים לחיות בר וכלה בתיעוד עצמי של אמנים עם אובססיות שונות. כפי שאפשר לקרוא, המפיקות שולה שפיגל ודנה עדן מתמודדות מול עצמן, בעוד מיכאל אללו הוא הבמאי היחיד שחוזר לקטגוריה זו אחרי שכבר התמודד בה בשנה שעברה עם ״הקרב האחרון של פפה״.

הסרט התיעודי הטוב ביותר מעל 60 דקות:
״אחרייך״, הפקה: אבתיסאם מראענה-מנוחין, בימוי: רנא אבו פריחה
״ארץ זרה״, הפקה: אהוד בלייברג, יואב זאבי, בימוי: שלומי אלדר
״אתה מת רק פעמיים״, הפקה: דוד דרעי, מרקוס גלזר, בימוי: יאיר לב
״המוזיאון״, הפקה: איילת קייט, אמיר הראל, רן טל, בימוי: רן טל
״הקיר״, הפקה: מיכל ויץ, מורן איפרגן, בימוי: מורן איפרגן

קטגוריה חזקה מאוד עם זוכים מפסטיבל ירושלים (״אחרייך״ ו״המוזיאון״) ומדוקאביב (״הקיר״ ב-2017 ו״אתה חי רק פעמיים״ מן המהדורה הנוכחית). מבחינת נושאים ואתרי התרחשות ירושלים מככבת לפחות בשני סרטים, אבל הסיפורים האישיים מגיעים גם אל הנגב ויוצאים מחוץ לגבולות הארץ. אגב, האם ״ארץ זרה״ של שלומי אלדר הוא המועמדות האמיתית הראשונה של ״כאן – תאגיד השידור הישראלי״ או שנדמה לי? עדכון: המתקן הלא-רשמי של סריטה לענייני פרסי אופיר, אורי ברד מהבלוג ״שורה ראשונה״, מאשר שאכן כך (לא כולל פרסי הטלוויזיה של האקדמיה).

התסריט הטוב ביותר:
אופיר ראול גרייצר, ״האופה מברלין״
אמרי מטלון, אביעד גבעון, ״מראות שבורות״
דודו בוסי, מרקו כרמל, ״פרא אציל״
עלם-וורק דוידיאן, ״עץ תאנה״
שרון מימון, טל גרניט, ״הנשף״

שימו לב בהמשך שרק חצי מהקטגוריה הולכת הפעם יד ביד עם פרס הבימוי ויש גם שינוי יחסית לפרס הסרט הטוב ביותר, בקטגוריה שקצת הפכה להיות פרס הניחומים של האקדמיה. אור מבקש לציין כי בוסי הוא היחיד ברשימה שאינו במאי ואני מוסיף ומזכיר שהסרט בו הוא שותף לכתיבה מבוסס על ספר שלו, וגם היחיד בקטגוריה שאינו תסריט מקורי אלא מעובד.

הבימוי הטוב ביותר:
אופיר ראול גרייצר, ״האופה מברלין״
ינקול גולדווסר, ״שרוכים״
ירון שני, ״עירום״
מרקו כרמל, ״פרא אציל״
שרון מימון, טל גרניט, ״הנשף״

גרייצר הוא הבמאי היחיד שלא היה מועמד בעבר, בעיקר כיוון שזהו סרטו הראשון באורך מלא. בשאר המקרים האקדמיה מזכירה שהיא יכולה גם לכבד את ותיקיה, בין אם יש להם סרט אחד ברזומה או רבים. כפי שתראו מיד, ואלה לא ממש חדשות כשמדובר באופיר לאחרונה, ישנו שוני בין קטגוריית הבימוי ובין קטגוריית הסרט הטוב ביותר, או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לו – איזה סרט חברי האקדמיה חושבים שהכי יתאים לאוסקר.

הסרט הטוב ביותר:
״האופה מברלין״, הפקה: איתי תמיר, תיאס שוורברוק, אופיר ראול גרייצר
״הנשף״, הפקה: אסנת הנדלסמן קרן, טליה קלינהנדלר, משה אדרי, ליאון אדרי
״עץ תאנה״, הפקה: סער יוגב, נעמי לבארי
״פרא אציל״, הפקה: שי אינס, דפנה פרנר
״שרוכים״, הפקה: מרק רוזנבאום, מיכאל רוזנבאום, יונתן רוזנבאום

חמשת המועמדים לפרס המרכזי הם גם אלה שקיבלו הכי הרבה אהבה מחברי וחברות האקדמיה מבחינת מספר המועמדויות הכולל בכל הקטגוריות, כפי שאפשר לראות בהמשך. ״הנשף״ מוביל עם תריסר ויחד עם ״פרא אציל״ הם השניים שהגיעו למספר דו-ספרתי של מועמדויות, אבל אין מה למהר ולחרוץ גורלות – האקדמיה יכולה להיות הפכפכה בין השלבים השונים ולהותיר סרטים עתירי מועמדויות בלי כלום, כפי שקרה בעבר. שווה גם להזכיר של״עץ תאנה״ אמנם יש רק חמש מועמדויות, אבל זה מתוך שש קטגוריות אפשריות שכן מדובר בהפקה בינלאומית שהרבה מאנשי הצוות שלה אינם ישראלים ולכן לא יכולים להיות מועמדים לאופיר, בגלל חוק ישן ומיושן של האקדמיה. באותו עניין, שימו לב כי בשנת היענו-רפורמה של האקדמיה, רק סרט אחד מבין החמישה כבר הופץ מסחרית ואף זכה להצלחה בקופות הכרטיסים הרבה לפני הטקס – ״האופה מברלין״. ארבעת עמיתיו לקטגוריה ייאלצו לעמוד בתנאי התקנון החדשים ולהיות מוקרנים בפני הקהל מספר פעמים במהלך השבועות הקרובים כדי להיות כשירים ולא לאבד את מעמדם. לכאורה, אני אישית לא מאמין שמי מהם יסכן את הדרישה לבכורה עולמית בפסטיבלים חשובים בספטמבר בשביל הזכות להתמודד על האופיר ואולי גם על האוסקר, מה גם שהאקדמיה כבר התקפלה מראש והודיעה שתאפשר דחייה של הדרישה. מה שמזכיר לי שוב את השאלה שאני מאוד מקווה שחברי וחברות האקדמיה הישראלית יוותרו עליה השנה איזה סרט לשלוח לאוסקר?

אולי נשלח את ״האופה מברלין״, זה שכבר הוקרן בהצלחה בפסטיבלים בארצות הברית, וגם מדבר עם האמריקאים בשפתם אך בכמות המותרת ע״פ חוקי האוסקר (פחות מ-50 אחוזים מזמן המסך)? אולי דווקא את ״הנשף״ המובל בידי שחקנית טרנסית, כפי שהיה עם הסרט שזכה בקטגוריית השפה הזרה דאשתקד, ״אישה פנטסטית״? ועם כבר נושאים הקרובים לליבם של האמריקאים המצביעים, ״שרוכים״ עוסק בגיבור קולנועי בעל צרכים מיוחדים מהסוג שנוטה להצליח באוסקר, אז יש לו סיכוי לא? אך מה לגבי ״עץ תאנה״ שיכול לקסום לחברי האקדמיה האמריקאית לא פחות מיצירות אפריקאיות אקזוטיות המגיעות תמיד לפחות לתשיעייה? או שמא עדיף בכלל ללכת עם האותנטיות הישראלית של ״פרא אציל״ שסיפורית וסגנונית עוסק בסיפור התבגרות בצל מצוקה שוודאי ידברו אל האמריקאים? אני מקווה שהבהרתי עד כמה מגוחך הדיון הזה נשמע. למקרה שלא, אהיה עוד יותר בוטה ואפנה ישירות אל חברי וחברות האקדמיה – אין לכם ולכן מושג מה יעדיפו באוסקר. גם לי אין, לאף אחד אין – וזה מוכח בכל שנה מחדש. במקום לעקם את התחרות עוד יותר, אולי השנה אפשר לוותר על המשקולת הזאת ולתת לסרטים להתחרות על תואר הסרט הטוב ביותר וזהו?

סיכום מספר המועמדויות:
הנשף – 12
פרא אציל – 10
האופה מברלין – 9
שרוכים – 8
אין בתולות בקריות – 5
עץ תאנה – 5
הד – 4
עירום – 4
פרה אדומה – 4
כאן ועכשיו – 3
ליידי טיטי – 3
מראות שבורות – 3
מונטנה – 2
אנתרקס – 1
הסוסיתא של הרצל – 1
התשיעית של אסי – 1
ילדי הסתיו – 1
קריאה לחלומות – 1

והמתמודדים בקטגוריות הייעודיות, שאינן סרט עלילתי באורך מלא:
בדרך חזרה
הרגלי צריכה
מכתב אהבה למ"מ שלי
קילומטר 147
תמונת משפחתי בשנתי הי"ג
הארץ מעבר להרים
נולד בדיר יאסין
נעמי
פרא
שמנה
אחרייך
ארץ זרה
אתה מת רק פעמיים
המוזיאון
הקיר

תגובות

  1. יוסריאן_1 הגיב:

    רק בישראל
    תחרות בין סרטים שהציבור לא ראה – זה לא קיים במדינות אחרות – בדיחה רעה

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.