סרטי 2014: סיכום מחצית

זו הפעם השלישית שאני עושה כאן ב"סריטה" את סיכום מחצית השנה הקולנועית, וכשהבטתי אחורה אל סיכומי המחצית של 2012 ו-2013, גיליתי משהו מאוד מעניין.
אנחנו רגילים להסתכל על חציה הראשון של השנה כשלב בו התוצרת הקולנועית עדיין לא הבשילה. אני כמובן מתעלם מסרטי 2013 שהגיעו אלינו באיחור מעונת הפרסים ושאריות הפסטיבלים, ומתייחס אך ורק לסרטים שהוקרנו לראשונה – בפסטיבל או במסחרי – מאז ה-1 לינואר. בתקופה הזו הוליווד נרגעת מהאוסקרים ומשחררת סרטים שאין לה תקוות גדולות לגביהם, ואז הסנוניות הראשונות של הקיץ מגיעות. בעצם רק מיולי – על פניו – העניינים מתחילים לתפוס תאוצה עם סרטי הקיץ הגדולים, סרטי החגים, יציאות של בוגרי קאן ו-ונציה, ואז כמובן עונת הסתיו והאוסקרים.
ועם זאת, בשנתיים האחרונות, שני הסרטים שאני מצאתי כמצטיינים של חלקה הראשון של השנה, שרדו בגאון את הדרך עד לדצמבר ונשארו הסרטים הטובים ביותר של השנה! בשנת 2012 היה זה "זה בוודאי המקום", ובשנה שעברה "אפסטרים קולור".
אז האם אנחנו מזלזלים שלא לצורך בחציה הראשון של  השנה?

ב-2014, לעומת השנתיים הקודמות, קשה לי להאמין שהסרט האהוב עלי במחצית הוא זה שישרוד עד הסוף. עם זאת, יש סיכוי סביר שהסרט הכי טוב של השנה דווקא כן נמצא בסיכום המחצית הזה…
ברשותכם, אני רוצה רגע קטן של טרחנות להסביר את ההבדל העקרוני בין סיכום השנה וסיכום המחצית: בסיכום השנה הגדול של דצמבר, אני מתייחס לכל הסרטים שהוקרנו בארץ, לא משנה מתי הייתה בכורתם בעולם. לצורך העניין, "הזאב מוול סטריט" הוא סרט של שנת 2013, אך הוקרן בארץ בתחילת 2014. זה הופך אותו לכשיר לסיכום השנה האולטימטיבי, אבל לסיכום המחצית הוא לא תקף. למה? כי הוא לא משנת 2014.
סיכום המחצית מתייחס אך ורק לסרטים שהוצגו לראשונה השנה. במספרים, זה אומר שמתוך 147 הסרטים שראיתי מאז הראשון בינואר, 65 מתוכם קבילים לסיכום המחצית.

זמן טוב לציין שסרטי 2014 שפספסתי הם: "מיליון דרכים להתפגר", "רק ג'יגולו", "האישה האחרת", "פומפיי", "אני פרנקנשטיין", "אגדת חורף" ו"הדייט שהביך אותי", כך שהם לא יופיעו בסיכום לטוב ולרע.

רק עוד הקדמה קצרצרה אחת ומתחילים.

בחורף הקודם התקשרה אלי נעה, ידידה מסם-שפיגל ובמאית בזכות עצמה, ושאלה אם אני יכול לתרום בהתנדבות יום מחיי לטובת עזרה לאיזשהו סרט שמצטלם. הסכמתי בשמחה. בחמש בבוקר אספה אותי מונית לאיזשהו סט במרכז הארץ, שם התבקשתי להתגלח, לשים מדים, ולשבת מול המצלמה ולהיראות ייצוגי. הסרט היה "אפס ביחסי אנוש".
מאז אותו יום צילומים ועד ההקרנה המיוחדת שערכנו ב"סריטה" לכבוד הסרט, לא ראיתי או הייתי מעורב בו. ועדיין, הנגיעה הקצרצרה והלא משמעותית שלי בעשייתו גרמה לי שלא להרגיש בנוח להתייחס אליו כמבקר, ולכן גם נמנעתי מלדרג אותו בטבלת המבקרים של "סינמסקופ" וגזרתי על עצמי שתיקה.
עם זאת, מכיוון שהסרט הזה מאוד משמעותי, אני לא יכול לעשות את סיכום מחציתה של 2014 בלי להתייחס אליו, לכן "אפס ביחסי אנוש" נוכח גם נוכח כאן, אז אני מבקש מכם לדעת שהדברים נכתבים באופן האובייקטיבי ביותר והמקצועי ביותר. הרי לצערי אין לי מניות בסרט הזה…

וזהו. עכשיו הזמן לסיכום מחצית שנת 2014 בקולנוע, וכמו בשנה שעברה נתחיל עם מחווה ל-2013.

חמשת הסרטים הכי טובים של שנת 2013 שהגיעו באיחור, או טרם הגיעו כלל:
5. "חולית של חודורובסקי" – Jodorowsky's Dune
הסרט התיעודי שביים פרנק פאביץ' על נסיונו הבלתי ייאמן של הבמאי הצ'יליאני אלחנדרו חודורובסקי להרים את הפקת הקולנוע הגדולה והמסובכת ביותר בעולם, הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן הקודם ומאז זכה להתלהבות קיצונית לכל מקום אליו התגלגל. ובצדק. המסע של חודורובסקי לעשיית סרט אפי על פי "חולית" הוא אחד הסרטים התיעודיים הכי מצחיקים ומרתקים על קולנוע אי פעם.

4. "רכבת הקרח" – Snowpiercer
סרטו הדרום קוריאני של בונג ג'ון-הו אמנם זכה לתהילתו האמיתית במהלך החודשים האחרונים, אך את בכורתו הקולנועית החל ממש לפני שנה במולדתו ובצרפת. הוא הצליח לעשות סיבוב קצרצר בבתי הקולנוע בארץ, וזכה לאהדת הביקורת אך הצופים התעלמו ממנו.

3. "מתחת לעור" – Under the Skin
על סרטו המכשף והמוזר של ג'ונתן גלייזר ("לידה") עם סקרלט ג'והנסון, הספקתי לכתוב ב"אימת החודש" שהוקדש לפסטיבל ירושלים הקרוב, שם יוקרן. אחת החוויות הקולנועיות הכי יוצאות דופן של הזמן האחרון, גם אם – ואולי בעצם בזכות – שהוא דורש לא מעט מצופיו.

2. "טווח קצר 12" – Short Term 12
אחד מסרטי האינדי האמריקניים המדוברים ביותר של שנה שעברה, שכנראה כבר לא יגיע למסכים המקומיים, אך בכל זאת תהיה לכם הזדמנות לצפות בו בפסטיבל ירושלים. סמנו אותו כשאתם מתכננים את ביקורכם בבירה.

1. "בתוך לואין דייויס" – Inside Llewyn Davies
סרטם של האחים כהן הוא עדיין הסרט הכי טוב שראיתי במהלך 2014, ולכן הרשתי לעצמי להמר שבקצב הזה יש סיכוי שהוא ימשיך להיות בראש גם בשלב סיכום השנה בעוד כחצי שנה. אני עדיין מרגיש איך הלב שלי מאיץ כשאני נזכר בו.

ועכשיו כשזה מאחורינו, אפשר לראות מה 2014 הביאה לנו עד כה.

הסרט הכי רועש שכבר שכחתם שהיה בכלל:
בשנה שעברה "אבדון", "ארץ אוז" ו"לעוף מהתרגשות" כיכבו בקטגוריה הזו, אחרי שלא הצליחו להשאר בתודעה הקלוקטיבית רבע שעה אחרי שיצאו לעולם בקול תרועה רמה. השנה כבר עכשיו יש לנו כמה כאלה ("רובוקופ", "ההיא שחוזרת הביתה") אבל האמת היא ש"המבול" (Noah) הוא הזוכה הגדול.
גם דארן ארונופסקי, גם התנ"ך, גם פרובוקציות, וגם סרט לא רע עם פתיחה חזקה בקולנוע, אבל הוא נשכח במהירות מסחררת ואיש לא הביט לאחור.

האקשן הכי טוב עד כה:
המון סרטי פעולה היו לנו במחציתה הראשונה של 2014. המון. מהזכרון אני סופר 14 סרטים, ובטח פספסתי משהו. והאמת, כאשר זה מגיע לסצנות מסחררות ועוצרות נשימה, המצב די מדכא. נציגי הרובריקה הזו בסיכומי המחצית הקודמים היו "הפשיטה" ו"מהיר ועצבני 6", ואני בטוח שאם הייתה לי יכולת לראות את "הפשיטה 2" (שיוקרן בפסטיבל ירושלים) זה בוודאי היה לוקח בהליכה, אבל גורלי זהה לגורלכם והסרט הזה נמנע ממני. בינתיים.
אחרי בחינה רבה ומתסכלת במיוחד שכללה את "ספיידרמן המופלא 2", "קפטן אמריקה", "נון-סטופ", "רובוטריקים 4", "אקס מן: העתיד שהיה", "גודזילה", "רובוקופ", "קצה המחר" ועוד ועוד – אני חייב לפסוק שהאקשן הטוב ביותר של השנה עד כה היה לא אחר מאשר… "300: עלייתה של אימפריה" (Rise of an Empire). כן, זהו סרט זניח שנשכח, אבל סצנות הפעולה שלו היו הטובות של השנה, עד כה. בעיני, כמובן.

השורה הטובה ביותר:
מי שעקב אחרי סקירותי במהלך החודשים האחרונים יודע שלמשפט אחד אין מתחרים. אז נכון, היה לנו את ארנולד שוורצנגר עושה הומאז' לא מודע לנסיכה אלזה בסרט "חבלה" כאשר הביט בשיא הרצינות על אחד מלוחמיו ואמר במבטא אוסטרי כבד "Let it go! Let it GO", ול"סרט לגו" ו"רחוב ג'אמפ 22" היו חופן ציטוטים אבל בעיני יש זוכה אחד.
ב"שכנים" (Neighbors) אומר סת' רוגן לזאק אפרון, "ברור שבנות מתחילות אתך. הגוף שלך מעוצב כמו חץ ענק שמצביע לכיוון הזין שלך", שזה מצחיק כי זה נכון.
במקום השני נמצא כל משפט שנכתב ונאמר ב"אפס ביחסי אנוש" (אם כי אני מעריץ גדול במיוחד של "דורה. תפתחי אטלס. הייתי במערב, עכשיו אני פה").

הכשלון הכי תמוה עד כה:
"קצה המחר" (Edge of Tomorrow) לא באמת כישלון, אבל הכנסות של 77 מיליון דולר בארה"ב, עם תקציב גבוה במאה מיליון מהסכום הזה, לא מדובר בהצלחה. אמנם אם מכלילים את ההכנסות מרחבי העולם, הסרט כבר החזיר את הוצאותיו ויותר מזה, אבל יחסית לזה שחלקנו תופסים כאחד הסרטים הטובים של הקיץ (שכיכב למשך שבוע אחד במקום הראשון בטבלה של סינמסקופ) מדובר באכזבה שאני לא לגמרי מבין. במיוחד כששיט כמו "גודזילה" ו"ספיידרמן המופלא 2" עושים קרוב למאתיים מיליון דולר בארה"ב. ברצינות. מה קורה?

הסרט הכי לא מוערך עד כה:
אוקי, הבנתם את הנקודה. "קצה המחר" וזה. אפשר להמשיך הלאה.

תואר ה"הולי פאק, אין לי שמץ של מושג איך עשו את הסרט הזה" עד כה:
אנחנו חיים בתקופה בה אפשר כבר לעשות הכל ב-CGI, כולל להקים מתים לתחייה. אנחנו ממשיכים להנות מזה, כי זה כיף, אבל אפקטים ממוחשבים כבר לא באמת יכולים להרשים אותנו. לכן, כאשר מגיע סרט כמו זוכה מסגרת "מבט מסויים" בקאן האחרון, "White God" ("אל לבן"), אני משפשף את העיניים בתדהמה.
עזבו את העובדה שמדובר בסרט מבריק וקשה מאוד לצפייה, רק בימוי הכלבים בסרט הזה מצדיק איזו קטגוריה משלו באוסקר. תחשבו מה היה קורה אם היו מביימים את "כוכב הקופים: המרד" עם שימוש בקופים אמיתיים בלבד, תחשבו "קוז'ו" רק עם עשרות כלבים במקום אחד. תחשבו משהו שמתחיל כמו "סוס מלחמה" והופך להיות "הציפורים", רק עם כלבים במקום סוסים ועופות. צריך לראות בשביל להאמין, וגם לראות בשביל החוויה המטלטלת והאכזרית שהיא סרטו של הבמאי ההונגרי הנפלא קורנל מנדרוצ'ו ("דלתא", "בן עדין – פרוייקט פרנקנשטיין").

White God

השילוב המפואר ביותר בין שחקן בלתי נסבל ודמות לא אפשרית להכלה עד כה:
ברכות אנסל אלגורט. הופעתך כגאס ב"אשמת הכוכבים" גרמה לי להפסיק לרחם על בחור צעיר שגוסס מסרטן. למקום כזה נמוך עוד לא הגעתי.

תואר ה"לא אכפת לי מה חשבתם, אני אהבתי את זה":
האמת היא שרק סרט אחד ראוי לקבל את הכותרת הזו, כי היחס בין האהבה שלי אליו לבין השנאה התהומית כלפיו מכל אדם שהכרתי, הוא כל כך חריף שאין ספק שהוא הרוויח זאת ביושר.
המותחן המטונף "חבלה" (Sabotage) עם שוורצנגר וחברים הוא אחת ההנאות הכי גדולות שלי השנה, ואחד מהסרטים הכי גרועים שנעשו. הרחבתי עליו באחת הסקירות שהכי נהנתי לכתוב אי פעם, אז תפתחו אותה בחלון חדש ותקראו אותה כשיוצא לכם.
בעבר התהדרו בתואר הזה "באטלשיפ" ו"יצורים יפהפיים".

הדמות שהכי בדרך להפוך לגיי אייקון עד כה:
5. "סרט לגו" – יוניקיטי (אליסון ברי)
4. "300: עלייתה של אימפריה" – ארטמיסיה (אווה גרין)
3. "קפטן אמריקה: חייל החורף" – נטשה רומנוב (סקארלט ג'והנסון)
2. "אפס ביחסי אנוש" – דפי (נלי תגר)
1. "מליפיסנט" – מליפיסנט (אנג'לינה ג'ולי)

הסרט עם ההייפ הכי מוגזם עד כה:
"קפטן אמריקה: חייל החורף" (Captain America: The Winter Soldier) הוא סרט טוב בכל פרמטר, והוא אחד הטובים של השנה עד כה. אני לא בטוח אם יש על זה דיון. לעומת זאת, היחס התקשורתי אליו בימים שקדמו ליציאתו היה כל כך מוגזם, ששווה לבדוק מה שמו להם שם בקורנפלקס. החבר'ה ב"סלאש פילם" קראו לזה "גיים-צ'יינג'ר", והם לא ידועים בתור החבר'ה הדרמטיים בעולם. "גיים-צ'יינג'ר"? שתו קצת מים, חברים. בסך הכל סרט שעובד אחלה 80 אחוז מהזמן. לא יותר.

ההפתעה הגדולה של השנה עד כה:
"סרט לגו" גם הוא יכל להכנס לקטגוריה הקודמת, של ההייפ המוגזם, אבל זה אם לוקחים בחשבון שהוא הגיע אלינו באיחור של כמה חודשים טובים. בסופו של דבר, עדיין מפתיע איך מה שאמור להיות הסרט הכי בלתי נסלח וממוסחר של השנה, התגלה כקומדיה מלאת הברקות. אני באופן אישי התבאסתי מאוד מהסוף של הסרט – אתם יודעים על מה אני מדבר – וזה ממש הוריד לי ממנו, אבל הצחקוקים וההנאה שחוויתי ממנו עשו אותו לראוי במיוחד.
כמוהו גם "מליפיסנט", שאהבתי יותר ממה שחשבתי, ודומה אבל קצת אחרת "יומיים ולילה" שחיבק אותי בחום. גם "רובוקופ" היה פחות נורא ממה שציפיתי שיהיה.
אבל, בכל מקרה, ההפתעה הגדולה ביותר של השנה עד כה היא "קצה המחר". נו, כאילו שלא ראיתם את זה בא.

סרט האימה הכי טוב עד כה:
בעלי הזכרון המוצלח מבינכם זוכרים שהשנה הזו בכלל התחילה עם סרט אימה. היה זה "פעילות על טבעית: המסומנים" (שאיננו "פעילות על טבעית 5", חלילה. אותי זה בלבל), ומאז לא מעט סרטי אימה חדשים, ושאריות מ-2013 החלו להגיע בחדווה ובדילוגים למחוזותינו.
מכל אלו, מי שאני חושב שהוא סרט האימה המצטיין הוא דווקא אחת ההצלחות היפות של השנה "אוקיולוס" (Oculus) שאמנם הוקרן לרגע בטורונטו 2013, אבל אני מוותר לו כי מאז הוא נשאב פנימה עד שהתפוצץ בבכורתו המסחרית בלוס אנג'לס באפריל 2014. הסרט נעשה בתקציב מגוחך של חמישה מיליון דולר, והרוויח בארה"ב מעל 27 מיליון. והאמת היא שלא כמו סרטי אימה קטנים אחרים, "אוקיולוס" נראה יותר  כמו סרט של 27 מיליון מאשר של 5 מיליון.
סיפורם של אח ואחות שמחליטים לנקום בכוחות המרושעים שגרמו לאביהם להשתגע ולעשות להם דברים שהס מלהזכיר, הוא סרט שלא שמים לב כמה הוא קטן בזמן הצפייה, והוא מאיים ועשוי היטב. אני לא נורא אוהב סרטי רוחות, ודווקא זה הגניב אותי במיוחד. ביים אותו אמריקאי בן 36 העונה לשם מייק פלאנגן.
"הבבדוק" (The Babadook) שיוקרן בירושלים הוא כנראה המקום השני.
מחוץ למניין, מכיוון שהוא סרט אימה רק בחצי השעה האחרונה שלו, הסרט שהוזכר מקודם – ויוזכר עוד בהמשך – "White God" ההונגרי.

הצמד הטוב ביותר:
3. רייף פיינס וטוני רבולורי – "מלון גרנד בודפשט"
2. ג'ונה היל וצ'נינג טייטום – "רחוב ג'אמפ 22"
1. טיי בארל וסם הנשר – "החבובות: מבוקשות!"

ההופעה המפתיעה ביותר עד כה:
3. כריס פראט – "סרט לגו"
2. טום קרוז – "קצה המחר"
1. זאק אפרון – "שכנים"

סרט ההמשך הטוב ביותר עד כה:
נו, לפחות קטגוריה אחת בה "קצה המחר" לא יכול לקחת. הידד.
"רחוב ג'אמפ 22" הוא הבחירה שלי, על אף תחרות ראויה מאוד מצד "הדרקון הראשון שלי 2" ו"קפטן אמריקה: חייל החורף", לא בגלל שהם היו טובים ממנו, אלא בגלל שהם היו התקדמות ופיתוח ראוי מהסרט הראשון.
אבל מי יעמוד מול "רחוב ג'אמפ 22"? אופטימוס פריים? קרמיט הצפרדע? אווה גרין? אה, וזה מזכיר לי…

סצנת הסקס הגרועה ביותר עד כה על שם אווה גרין:
"300: עלייתה של אימפריה". כן, הפרס על שם אווה גרין מוענק לאווה גרין עצמה על עוד סקס/קרב נטול כל חשק או תשוקה. לא ברור מה היה דחוף לבמאי סרט החרבות וסנדלים החדש נועם מורו לעשות הומאז' לסצנת הסקס המטומטמת מ"צללים אפלים" עם גרין וג'וני דפ, אבל זה היה הכי לא מתאים.
ואם אנחנו כבר בקטע של מעברים מתוחכמים מקטגוריה לקטגוריה…

300: עלייתה של אימפריה

תואר ה"בבקשה תפסיק לעשות את מה שאתה עושה":
ג'וני דפ חטף כבר מקלחת קרירה השנה, אחרי תפקיד גרוע בסרט הגרוע "התעלות", וזה אחרי רצף הכשלונות שלו שכלל את "הפרש הבודד", "צללים אפלים" ו"יומני הרום". לפני עשר שנים היינו סגורים על זה שהנה הוא בדרך לאוסקר ראשון, ועכשיו הוא מישהו שאנחנו חושבים פעמיים אם ללכת לסרט אתו. לא פלא שהוא חתם לעוד 50 סרטי "שודדי הקאריביים".
מזל שהייתה לו את הופעת האורח המוצלחת ב"רחוב ג'אמפ 21".

תואר ה"בבקשה תמשיך לעשות את מה שאתה עושה":
חשבתי בהתחלה לתת את הכבוד לכריסטופר מילר ופיל לורד שהשנה הביאו לנו את "סרט לגו" ו"רחוב ג'אמפ 22", אבל הייתי שמח אם הם גם היו עושים סרטים אחרים, ולאו דווקא פארודיות (מופלאות ככל שיהיו). לכן, אחרי שבעבר התהדר בתואר הזה ווס אנדרסון (וכמעט זכה בו גם השנה), אני מעניק את התואר מטעמי לניקולס סטולר, הבמאי של "שכנים". אחרי "קח את זה כמו גבר" ו"עד החתונה זה יעבור" (אם כי פחות) אני שפוט שלו. עוד כאלו, בבקשה.

הסרט המצחיק ביותר עד כה:
בשנה שעברה זכה בתואר הזה "בית ספר למפלצות" למרות שממש לא היו לו מתחרים. לפני שנתיים לא היו מתחרים ל"רחוב ג'אמפ 21", והשנה יש לנו שילוב מפואר של השניים האלו. ניחשתם נכון, "רחוב ג'אמפ 22". אבל (!) יש לנו גם את "שכנים", גם סוג של סרט קולג' אמריקאי וגם הולך על אותם מקומות.
לכן אני הולך על שניים-רבים-השלישי-זוכה. הסרט המצחיק ביותר עד כה הוא "אפס ביחסי אנוש".
טליה לביא, איפה היית עד עכשיו?

הסרט הכי מאכזב של השנה עד כה:
הקיץ הזה, אפשר להודות בחדווה רבה, טוב יותר ממה שציפינו. אפילו "ספיידרמן המופלא 2" היה פחות זוועתי ממה שתיארתי לעצמי. כדי לאזן את זה הגיע "גודזילה" (Godzilla).
כן, היה רגע בו חשבתי שזה הולך להיות אדיר, ולהקרנה הגעתי מלא בטחון ואופטימיות. ועל אף סיקוונס כתוביות פתיחה מצוין, דבר מזה לא נותר עד סוף ההקרנה.

קאסט השחקנים הכי טוב עד כה:
לא מעט התחרו על התואר, בינהם "אפס ביחסי אנוש" (לא כולל אותי, בסדר), "שכנים", "רחוב ג'אמפ 22" והכלבים של "White God", אבל האמת היא שלקאסט העצום של "מלון גרנד בודפשט" (The Grand Budapest Hotel) אין בכלל מתחרים. רייף פיינס מוביל קבוצה שכוללת את ווילם דפו, ג'ף גולדבלום, סירשה רונן, ג'וד לאו, ג'ייסון שוורצמן, פ. מוראי אברהם, טילדה סווינטון, אדריאן ברודי, ביל מוריי ועוד במה שנראה כמו הכי כיף שהם עשו לאחרונה. אני מצדיע.

הקאסט הכי מבוזבז עד כה:
יום אחד מישהו יצטרך לתת תשובות על "ציידי האוצרות" (The Monuments Men). או שלא. בכל זאת, מי יגיד משהו לג'ורג' קלוני? אבל להביא את מאט דיימון, בוב בלאבן, ביל מוריי, קייט בלאנשט, ג'ון גודמן וז'אן דוז'ארדן לסרט כל כך לא מתפקד? מי יודע על אילו תפקידים אחרים הם ויתרו בשביל זה.
על הדרך אתן עוד תואר מפוקפק לסרט – האיחוד המאכזב ביותר. כבר 15 שנה אני מחכה לראות את מאט דיימון וקייט בלאנשט יחד על המסך. כמו שאומרים, be careful what you wish for.

גנב הסצנות המפואר ביותר עד כה:
5. פיטר דינקלייג' – Knights of Badassdom
4. ביל פקסטון – "קצה המחר"
3. וויל ארנט – "סרט לגו"
2. תמרה קליינגון – "אפס ביחסי אנוש"
1. ג'יליאן בל – "רחוב גאמפ 22"

בל – "רחוב ג'אמפ 22"

ועל הדרך – השחקן שיצא הכי טוב כנגד כל הסיכויים עד כה:
לא משהו לאוסקרים, כן? אבל סטנלי טוצ'י בבדיחה הכי יקרה וארוכה על חשבון הקהל של 2014, "רובוטריקים 4", הצליח להיות חביב, מעניין ומצחיק למרות שהוא רוב הזמן רק שטח פרסומי שצועק דברים "מדעיים" כמו, למשל, טרנספורמיום, או מה שזה לא היה.

פרס הכוח הנשי המרשים ביותר עד כה:
כתבתי על זה ל"עכבר העיר" – אחד הדברים שהכי הדהימו אותי ב"מליפיסנט" היה שבשונה מסרטי גיבורות וסרטי הרפתקאות של השנים האחרונות, מליפיסנט ואורורה לא צריכות לשחק את המשחק של הגברים כדי לקבל על עצמן את הזכות להוביל סרט. שלא כמו "שלגיה והצייד", "אליס בארץ הפלאות" ו"משחקי הרעב" (ואפילו "קצה המחר" ו"מפוצלים"), פה הגיבורות לא צריכות להוכיח שהן אמיצות ואלימות כמו גברים. הן נשארות נשים ונשיות לאורך כל הסרט, וככה מנצחות את מי שנגדן. בעיני זה רדיקלי.

הסצנה הטובה ביותר עד כה:
5. "רובוקופ" – אלכס מרפי בתור רובוקופ עומד לראשונה מול הבן שלו. שוט סטטי אחד שכל כך נדיר בסרטים מהסוג הזה.
4. "אקס-מן: העתיד שהיה" – קוויקסילבר נותן בראש ברגע שהוא לא הגיוני אפילו בעולם של האקס-מנים, אבל עם מחיאות כפיים ספונטניות של הקהל אי אפשר להתווכח.
3. "אפס ביחסי אנוש" – התדריך למטווח. כמה ריאליסטי, ככה מופרך.
2. "המבול" – בריאת העולם.
1. "רחוב ג'אמפ 22" – ג'נקו מגלה מה מקור המתיחות בין שמידט והמפקח שלהם. הסצנה הכי מצחיקה – אבל גם הגאג הכי נמתח – מאז סצנת הלימונים של "הזאב מוול סטריט".

הרגע הכי תמוה עד כה:
תסלחו לי, אבל בכל היקר לי לא הבנתי מה עובר על שני גיבורי "אשמת הכוכבים" שהחלו להתמזמז באמצע מוזיאון ההנצחה לאנה פרנק באמסטרדם, ובטח לא הבנתי למה המפגרים מסביבם מתחילים למחוא כפיים כאילו זה משהו ראוי.
בדף הפייסבוק "עם היפות של באושוויץ" יצא לכם לבקר? אז כזה, רק ביותר מביך. ועוד אחד אחרון-

הסימן הכי מבשר רעות עד כה:
סרט שנפתח בקריינות של שיילין וודלי.
שיהיה ברור, אנחנו הרוסים על וודלי, אנחנו רוצים שהיא תמשיך לקריירה מפוארת ורבת פרסים והכנסות, אפילו כשהיא מקצצת את שיערה ונראית כמו גרסה צעירה של לורה ליני. אבל גם "מפוצלים" וגם "אשמת הכוכבים" מתחילים עם קריינות שכתובה רע ודי משבשת את שאר הסרט.

הדמות הטובה ביותר עד כה:
בין גוסטאב של "מלון גרנד בודפשט" לקונסטנטין של "החבובות: מבוקשות" ובטח ובטח האגן הכלב מ"White God", אבל אני חייב ללכת לאן שהלב שלי לוקח אותי…
בני האסטרונאוט של "סרט לגו" (בדיבובו של צ'רלי דיי הנהדר) – אני אוהב אותך!

הרע הכי גרוע עד כה:
כבר נפלתי על ג'וני דפ ("התעלות") ועל אווה גרין ("300: עלייתה של אימפריה") ולכן התואר השנה הולך אל – תופים בבקשה – במקום השני קייט ווינסלט מ"מפוצלים", אך את המקום הראשון לוקח בהליכה קנת' בראנה עם "ג'ק ריאן: גיוס הצללים" (Jack Ryan: Shadow Recruit), לא בגלל שהוא גילם את האנטגוניסט הרוסי המביך בעולם, אלא בעיקר בגלל שהוא הבמאי של החרא הזה.

הסרט שהכי ניסיתי בכוח להמציא לו קטגוריה אבל כשלתי נחרצות כי אין בו שום דבר זכיר או מעניין לטוב ולרע:
"נון-סטופ".

ההופעה הגרועה ביותר עד כה:
6. ג'ניפר לורנס – "אקס-מן: העתיד שהיה"
5. אהרון טיילור-ג'ונסון – "גודזילה"
4. פירס ברוסנן – "ארוכה הדרך למטה"
3. אנסל אלגורט – "אשמת הכוכבים"
2. ג'וני דפ – "התעלות"
1. כריס פיין – "ג'ק ריאן: גיוס הצללים"

ההופעה הטובה ביותר עד כה:
6. צ'נינג טייטום – "רחוב ג'אמפ 22"
5. אסי דייויס – "הבבדוק"
4. ג'יימס מקאבוי – "אקס מן: העתיד שהיה"
3. דאנה איבגי – "אפס ביחסי אנוש"
2. מריון קוטיאר – "יומיים ולילה"
1. רייף פיינס – "מלון גרנד בודפשט"

אוקי, כמעט מסיימים. כל מה שנותר לנו הוא להכתיר את הממש גרועים והממש טובים של סרטי המחצית הראשונה של 2014.

הסרט הגרוע ביותר עד כה:
5. "התעלות"
4. "גרייס ממונקו"
3. "ארוכה הדרך למטה"
2. "אשמת הכוכבים"
1. "ג'ק ריאן: גיוס הצללים"

וגם: "גודזילה", "רובוטריקים 4" ו"ציידי האוצרות".

הסרט הטוב ביותר עד כה:
5. "רחוב ג'אמפ 22"
4. "Killers" (מותחן אסיאתי קיצוני וחולני ממוחו הקודח של טימו טחחנטו הבלתי נלאה)
3. "אפס ביחסי אנוש"
2. "White God"
1. "מלון גרנד בודפשט"

וגם: "שכנים", "קפטן אמריקה: חייל החורף" ו"קצה המחר".

אז אלו הטובים והרעים, המוצלחים והכושלים של חלקה הראשון של 2014. באופן טבעי, אני מאמין שששת החודשים הקרובים יביאו איתם הרבה שינויים. אנחנו פה, ערוכים ומצפים בקוצר רוח.