• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

"פעילות על טבעית: המסומנים", סקירה

10 בינואר 2014 מאת אור סיגולי

"פעילות על טבעית" הראשון יצא לאקרנים בשנת 2007 ומאז עיצב לא מעט את עולם הקולנוע המסחרי. הסרט הופק בתקציב של 15,000 דולר והרוויח בכל העולם סכום לא הגיוני באזור ה-193 מיליון. אם הייתי יודע משהו במתמטיקה הייתי מתעכב על האחוזים וההפרשים, אבל אני לא, ולכן אתן לכם להשוות בין שני הסכומים בעצמכם. אני בטוח שתעשו עבודה טובה ממני.
השורה התחתונה: הסרט היה להצלחה מטורפת ולא רק בקטע של סכומים. הוא אפילו היה מועמד לפרס "סרט הביכורים הטוב ביותר" בפרסי הקולנוע העצמאיים של אותה שנה לצד "סינגל מן" ו"לב לא שפוי".
אז נכון שקשה לסרטים כיום להגיע לסכומים כאלה בלי תלת מימד, אבל לסרט הקטנטן הזה שנעשה בסגנון ה-found footage היה משהו אחר שעבד לטובתו: בלי מין ובלי אלימות גרפית, סיווג הצפייה שלו היה נמוך למדי ואיפשר גם לילדי חטיבת הביניים בכל העולם לצפות בסרט. חוץ מבארצות הברית, שם הוא הוגבל לגיל 18 ומעלה בגלל מילוליות בוטה. קטע כזה של אמריקאים.
הצלחת הסרט גרמה לאולפנים בכל העולם לקפוץ על ז'אנר האימה ולהפיח בו מעט חיים (מה שהפך לחנק מתמשך בהמשך. אתם יודעים, בנוהל), ולחשוף צופים צעירים אליו.

ממש עם הופעת 2014 בחיינו, זכינו לסרט המשך רביעי, כלומר, סרט חמישי בסדרה. אחרי "פעילות על טבעית 2", "פעילות על טבעית 3" ו"פעילות על טבעית 4", הגיע הזמן גם להוסיף שם נוסף במקום ספרה, ועל כן תוכלו לרכוש כרטיסים הפעם ל"פעילות על טבעית: המסומנים" (Paranormal Activity: The Marked Ones).
את הסרט ביים כריסטופר לנדון, שכתב את כל הסיקוולים עד כה, והיה חתום על הפקת השלישי והרביעי. זהו סרטו השני באורך מלא כבמאי.
אם לא ראיתם את שאר סרטי הסדרה, אין לכן מה לדאוג. אני מאמין בכם שתצליחו לעקוב, למרות שכן יש מחוות קטנות לסרטי הסדרה הקודמת, אבל הן לא באמת משמעותיות. משהו שאפשר להגיד על כל דבר ב"פעילות על טבעית: המחוצ'קנים".

יותר מכל דבר אחר, "פעילות על טבעית: קטעים בשכונה" בולט באקט יחסי ציבור די מרשים. מכיוון שהפרנצ'ייז כבר הוכיח את עצמו וסביר שבני נוער גם ככה יזרמו לסרט לקצת הפחדות לא מזיקות, הפקת הסרט מיקמה את עלילתו בשכונה היספנית, וכל הדמויות בו הם ממוצא היספני. זוהי בפירוש פנייה דמוגרפית לקהל שלא זוכה ליותר מדי גיבורים קולנועיים בסרטי מיינסטרים, וזה בולט מכיוון שאין שום דבר בסרט שמצריך ממנו להיות כזה.
אני מקווה שאני לא יוצא ציני, כי אני באמת חושב שזה רעיון מצויין, גם מבריק מבחינה שיווקית (אם כי מעיד על החשיבה הכלכלית מאחורי הסרט. מצד שני, זה סרט חמישי בסדרה. הוא כולו חשיבה כלכלית) וגם כי אין שום מניעה לא לדלל קצת את הגיבורים הכל-אמריקניים צחורי העור וכחולי העיניים של הקולנוע, ולתת למתבגרים אמיתיים שלא נראים כמו ספורטאים ומעודדות את קדמת הבמה. בתור מישהו שחווה את ימי התיכון שלו פחות כברנדון וולש ויותר כארצ'י "סנייק" סימפסון, אני חייב לומר שהסרט כבר הרוויח אצלי כמה נקודות.

"פעילות על טבעית: כרוניקה בזמן אמת", סובב סביב ג'סי שבדיוק סיים את הקולג'. סקרנותו של ג'סי מובילה אותו אל דירתה של שכנתו המוזרה, שם הוא מתחיל להסתבך עם העל טבעי, וכמובן מצלם כל רגע במצלמה האישית שלו. זה מתחיל בכך שהוא זוכה בכוחות על, וממשיך בדברים שזוחלים לו מתחת לעור. ברגיל.

באופן טבעי, כצופה ותיק עם סף גירוי גבוה ושלושה עשורים מאחוריו, מבחינתי הסרט לא באמת מעניין או מפחיד. למעשה, הוא מטופש ומרושל. אני גם ממש לא מצליח להתעניין בסרטי רוחות ועל טבעי – אני יותר בחור של רוצחים פסיכופטים, אם יורשה לי לצטט את פרופיל הדייטינג שלי – אבל חשוב לזכור שהסרט לא נועד עבורי ועבור חבריי, אלא עבור שכבה אחרת וצעירה שצומחת תחתינו (אוקיי, מפסיק עם בדיחות על עור פנים של מתבגרים. מבטיח) והוא מכוון אל נערים ונערות שההורים שלהם לא ירשו להם לראות את "סרט סרבי". ככזה, אני חושב ש"פעילות על טבעית: לילות לטיניים" עושה את העבודה כמו שצריך. האפקטים שלו די סבירים (ויש שם אפילו בדיחה אחת מצוינת שהיא אולי רפלקסיבית על הסרט ואולי לא: שימו לב מהי התגובה הראשונה לסרטון שג'סי מעלה ליוטיוב), המשחק לא זוועתי, וכן יש איזו הקפצה או שתיים.
אני חייב להודות שאני בעד סרטים מהסוג הזה כי הם יכולים, כפי שכתבתי בהתחלה, לעניין צופים צעירים בסרטי אימה ולהכניס אותם בשלבים מדודים לעניין. בגיל היסודי צפיתי ב"בית קברות לחיות". זה נגמר רע.

ובכל זאת, כנראה שאני עושה חיים קלים מדי לסרט, סתם כי אני לא רואה סיבה לבעוט בו. בכל זאת, הוא צפוי כמו ירושלים נצורה אחרי ליל שלג, אפשר לראות את ההפחדה מגיעה מחמישה קילומטרים, ואת הוויג'י-בורד המסורתי (לוח העץ עם האותיות שתמיד נמצא בסצנות סיאנס) מחליף המשחק המוזיקלי "סיימון". אין שום סיכוי שרואים את זה ולא חושבים כמה זה מפגר. טוב, כמובן שלא כולם. ראיין טורק, העורך של shock till you drop דווקא חשב שזה מוצלח. קטונתי.
על אף שהוא מכוון לקהל ביניים, היה אפשר לצפות לקצת תחכום, או לפחות לאיזשהו היגיון כלשהו. או ניסיון לסיים את הסרט כמו שצריך. אבל איש מאנשי הסרט לא הטריח את עצמו באלו.

"פעילו על טבעית: בבקשה תעברו לצלם ב-HD" הוא לא סרט טוב איך שלא הופכים אותו, ועולם האימה היה ממשיך להתנהל נהדר בלעדיו. הוא לא צפיית חובה לאף אחד על פני האדמה והוא ייתן לכם פחות ממה שמגיע לכם על מחיר הכרטיס הגבוה מדי. אלה מספיק סיבות לוותר עליו. לא, מצטער, אין פה "אבל". זה סרט לא יותר מאשר חלש אך נסלח. אה, יש "אבל" אחד: אבל יש ציצים.

pa-tmoB

תגובות

  1. מיקה הגיב:

    המשפט האחרון מעליב. אני די מאוכזבת שכתבת אותו בדר"כ אני אוהבת את הכתיבה שלך.

    1. אור סיגולי הגיב:

      הי, מיקה.
      קודם כל – תודה.
      אני חושש שפספסת את הטון הסרקסטי של המשפט. השימוש הקטן והלא מוצדק של הסרט בעירום נשי היה כה מטופש ומיותר, שבטון הכללי של הטקסט, הרגשתי צורך ללעוג לו.

  2. אליעד הגיב:

    היו צריכים להסתפק בסרט הראשון ולפרוש בשיא..

השאר תגובה