• אימת החודש - דצמבר 2018: סיכום שנה
  • אוסקר 2018/19: הרשימות המקוצרות
  • סיכום 2018: מצעד 20 הרגעים הגדולים בקולנוע
  • סיכום 2018: מגמות השנה בקולנוע ומשמעותן
  • בעקבות ״מנדי״: עוד שלושה סרטי טראש-ארטהאוס
  • ״ספיידרמן: ממד העכביש״, סקירה
  • סקירה תיעודית כפולה: ״סיבת המוות״ ו״קינג ביבי״
  • פרסי איגוד השחקנים 2018: כל המועמדים
  • סרטים חדשים: ״רומא״ של אלפונסו קוארון בכל המסכים
  • ״מוגלי: אגדת הג׳ונגל״, סקירת נטפליקס
  • הכהנים הגדולים: פרק 11 - ״לחסל את הליידי״
  • המלצות סינמטקים: מהדורת דצמבר 2018

סרטים חדשים: ״געגוע״, ״הפיתוי״, ״כולם חוזרים הביתה״ (וגם יום הקולנוע הישראלי 2017)

6 בספטמבר 2017 מאת אורון שמיר

המדור הראשון לחודש ספטמבר משיב אותי אל מאוחרי המקלדת, אחרי שאור לקח אחריות על הפינה בשבוע שעבר. ספק כפיצוי על ההיעדרות ההיא וספק משום שתחילת החודש הזה התהוותה כצומת של כמה עניינים, המדור יהיה מחולק הפעם לשלוש. ראשית, שלישיית הסרטים החדשים שמגיעים אל בתי הקולנוע. שנית, בתקווה שאהפוך זאת למנהג, הצצה אל המתרחש בחזית הדוקומנטרית בסינמטקים, בדגש על סרטים שמוקרנים בקביעות למעלה מפעמיים-שלוש בכל חודש (מצאתי לא פחות מחמישה כאלה הפעם). לבסוף, התייחסות ליום הקולנוע הישראלי שחל היום, מה שאומר שבתי הקולנוע יהיו מלאים ב-33 סרטים ישראליים בלבד שיתומחרו ב-10 ש״ח הכרטיס בלבד (פלוס עמלת הזמנה מראש, מינוס חצי ללקוחות ישראכארט).

״געגוע״, סרטו החמישי של הבמאי והתסריטאי שבי גביזון, הוא החוט המקשר לשבוע זה ולכן תמונה שלו תתחיל ותסיים את הפוסט. זאת משום שאפשר לראותו היום בטרום-בכורה במסגרת יום הקולנוע הישראלי, או מחר במחיר מלא ובמועדים הרגילים. בימים אלה הסרט מציג בפסטיבל הקולנוע של ונציה, בהמשך בטורונטו, ואת בכורתו הארצית ערך בפסטיבל ירושלים, משם יצא מעוטר פרסים (ואז גם כתב עליו עופר). במסגרת התחרות השנתית של פרסי אופיר הסרט מוביל את מספר המועמדויות בצמוד אל ״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז, עם 13 בכל הקטגוריות. מי שקראו את המאמר שלי על ספוילרים לאן, יודעים ויודעות שיש בעיה לכתוב על מה הסרט הזה, או יותר נכון מחלוקת ביני ובין מערך השיווק שלו. בביקורת שלי בעכבר העיר התחשבתי וזעקתי ספוילר, עד כמה שזה תמוה בעיניי, אבל כאן בתקציר אהיה אפילו יותר זהיר ואספר רק ששי אביבי מגלם תעשיין תל-אביבי שחייו משתנים בעקבות מפגש עם אהובת עבר (אסי לוי). עוד מפציעים או מככבים בסרט: נטע ריסקין, יורם טולדנו, אלה ארמוני, אדם גבאי, שמעון מימרן, שמיל בן ארי, יעקב דניאל-זדה ואורי לייזרוביץ.

״הפיתוי״ (The Beguiled), סרטה של סופיה קופולה, צץ לא מעט בחודשים האחרונים. זה התחיל בפסטיבל קאן, ממנו יצא הסרט בסופו של דבר עם פרס הבימוי (שחולק בפעם השנייה בהיסטוריה לבמאית, אחרי הזכייה של יוליה סולנצבה ב-1961). כעבור כמה שבועות הגיע הסרט אל פסטיבל הקולנוע של ירושלים, וכעת ינסה את כוחו באולמות. הוא מבוסס הן על ספרו של תומאס קאלינן מלפני חצי יובל, והן על העיבוד הקולנועי הקודם שלו, תוצרת 1971, שנקרא ״הנקמניות״. עליו היו חתומים דון סיגל כבמאי וקלינט איסטווד בתפקיד הראשי (באותה השנה יצא גם ״הארי המזוהם״ של הצמד, לשם השוואה). קופולה משנה נקודת מבט ומלהקת לתפקיד הגברי הראשי (והיחיד למעשה) את קולין פארל, ואז מקיפה אותו בשחקניות נהדרות – ניקול קידמן, קירסטן דאנסט, אל פאנינג (בהופעת-על), ולצידן הצעירות אנגורי רייס (״בלשים בע״מ״), אונה לורנס (״חברי הדרקון אליוט״), אדיסון רייקי ואמה האוורד. העלילה מתרחשת בימי מלחמת האזרחים ומתרכזת בפנימיה לנערות אי שם בווירג׳יניה, אליה מגיע חייל פצוע לבוש מדי צבא הצפון, שמתחיל מערבולת יצרים ורגשות המסלימה לכדי מלחמה של ממש בין המינים.

״כולם חוזרים הביתה״ (Home Again) הוא סרטה הראשון כבמאית ותסריטאית של האלי מאיירס-שאייר. מדובר בבתם של הקולנוענים ננסי מאיירס וצ׳ארלס שאייר, ההולכת בדרכי הוריה מאז הצטלמה כילדה לסרטיהם ״אבא מתארס״, ״מה נשים רוצות״ ו״אבי הכלה״. לכבוד יום הולדתה ה-30 היא גם זכתה ליצור סרט משלה, בהפקת ההורים כמובן. אם מאחורי הקלעים לא נשמע משפחתי מספיק, חכו לתקציר: ריס וויתרספון מגלמת אם חד-הורית המנסה לגדל שתי בנות בלוס אנג׳לס, ומלבד הסבתא (קנדיס ברגן) מכניסה אל ביתה גם שלושה גברברים (נאט וולף, פיקו אלכסנדר וג׳ון ראדניצקי) השואפים להיות קולנוענים ובינתיים עוזרים עם הבנות. כמובן שאבי הילדות (מייקל שין) ישוב הביתה בניסיון לתקן את המשפחה בדיוק כשהתחליפים מתחילים להיות מוצלחים מן המקור, כולל רומן המלבלב בין הגיבורה לאחד הצעירים.

סרטים תיעודיים רצים בסינמטקים:

״האיש הנעלם: סיפורו של וילפריד ישראל״ – סרטו של יונתן ניר (״אח שלי גיבור״), מתחקה אחר קורותיו של אחד מן הברלינאים שהצילו יהודים רבים בתקופת השואה, אך נשכחו מדפי ההיסטוריה. בעזרת תחקיר חוצה יבשות, מבקש הבמאי לברר מדוע ומוצא כמובן סודות ותעלומות.

״סאלח, פה זה ארץ ישראל״ – סרטו המועמד לאופיר וזוכה הפרסים בדוקאביב של דוד דרעי, הוא מסמך תיעודי השופך אור חדש ומטלטל על מדיניות ממשלת ישראל כלפי עיירות הפיתוח ואוכלוסיותן, בשני העשורים הראשונים של המדינה.

״מקווה שאני בפריים״ – סרטה זוכה הצל״ש בפסטיבל דוקאביב של נטעלי בראון (״התליין״), מלווה את יוצרת הקולנוע מיכל בת-אדם בצילומי סרטה האחרון ״הדרך לאן״ (שיוקרן ביום הקולנוע הישראלי ועל כך בהמשך) וסוקר ארבעה עשורים בחייה מרובת היצירה.

״איך מסמנים אהבה״ – סרטם של אל-עד כהן ואיריס בן משה, זוכה פרס חביב הקהל בפסטיבל דוקאביב, מספר על תלאותיו המשפחתיות של אחד משני יוצרי הסרט, חירש מלידה שהתגבר על טרגדיה משפחתית והקיף עצמו במשפחה וחברים שגם הם כבדי שמיעה.

״בתפקיד עצמם״ – סרטה של מיכל כהן שהוקרן בפסטיבל אפוס, בונה דיוקן של קבוצת התיאטרון הלא-קונבנציונלית אך המאוד פופולרית ״ציפורלה״, בה החברים הם גם היוצרים וגם המבצעים. ביניהם: אפרת אביב, דאנה איבגי, גל פרידמן, רותם קינן ותמרה קליינגון.

יום הקולנוע הישראלי 2017 הוא אירוע ביוזמת משרד התרבות והספורט והתאחדות ענף הקולנוע, שיחול היום זו הפעם הרביעית במתכונת הקבועה של רק סרטים ישראליים בבתי הקולנוע ורק בעשרה ש״ח הכרטיס (פלוס-מינוס). השנה ישתתפו 33 יצירות בחגיגה, 28 מתוכן התמודדו השנה על פרס אופיר. השלושה החסרים הם ״אוויר קדוש״, ״אל תשכחי אותי״ ו״החטאים״, כאשר במקרה של האחרון זה קצת משונה בהתחשב בכך שיום הקולנוע מתקיים השנה בתוספת מחווה לבמאי אבי נשר – ציון 40 שנה לבכורת ״הלהקה״ והענקת אות הוקרה לקולנוען שסרטיו מכרו מעל למיליון כרטיסים לאורך השנים.

חמשת הסרטים שמשלימים את ההיצע השנתי הם: ״האופה מברלין״ שאולי נראה באופירים הבאים וכבר יצא מעוטר מן הפסטיבלים של קרלובי וארי וירושלים, ״להציל את נטע״ ו״אנטנה״ שכבר עלה מסחרית והתחרו באופירים שעברו, ושני סרטי הילדים ״ג'סטה״ ו״מועדון החנונים – הסרט״. השניים האחרונים לא נצפו בידי חברי סריטה, וכך גם גורלם של ״הדרישה״ ו״רוח חדשה״ שפספסנו באופירים. מלבדם, אנסה לחלק את יתר הסרטים לקבוצות, במטרה לעשות סדר עדיפויות ועל הדרך גם אולי לעזור בהמלצות (חלק מהסרטים יופיעו יותר מפעם אחת).

חסרים לכם ולכן הסרטים הדוקומנטריים? אפשר למצוא אותם במסגרת ״ימי תרבות״ של מפעל הפיס, שמתקיימת בנפרד השנה.

סרטים שכבר הוקרנו מסחרית או מוקרנים כרגע:
נצלו את היום כהזדמנות נוספת לצפות בסרטים שפוספסו בשנה האחרונה, או מאידך בתור זכות לצפות באלה שעדיין רצים במחיר מוזל. החבורה הראשונה כוללת את ״לא פה, לא שם״, ״אינרציה״ ו״מדינת הגמדים״, שבעיניי שווים השלמת צפייה, וכן את ״בין העולמות״, ״סיפור אהבה ארץ ישראלי״, ו״זוג יונים״. מבין אלה שעדיין רצים על המסכים ניתן למנות את ״אנטנה״ ״ואז היא הגיעה״, ״כמעט מפורסמת״, ״מבצע ביצה״, ״להציל את נטע״ ו״געגוע״ שהתווסף זה עתה למניין, כאשר שני האחרונים הם היותר כדאיים לדעתי ושני אלה שלפניהם גם הם יכולים להיות אופציה.

יבול פסטיבלים קודמים, ירושלים ואחורה:
הכוונה היא לסרטים שכבר הייתה הזדמנות אחת או יותר לראותם, אבל עדיין לא הופצו באופן רחב ולכן פחות כדאי לפספס אותם שנית. הטריים ביותר, שיש גם סיכוי שימצאו הפצה, הם משתתפי וזוכי פסטיבל הקולנוע האחרון של ירושלים: ״האופה מברלין״, ״געגוע״, ״מוטלים בספק״, ״משפחה״, ו״פיגומים״. על כולם אפשר לקרוא בלינק המרוכז. אליהם אפשר להוסיף סרטים מפסטיבל קולנוע דרום הקודם – סרט הפתיחה ״אווה״ וסרט הנעילה ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״, שאם לבחור רק אחד מביניהם זה יהיה השני. אם ללכת ממש אחורה נגיע לפסטיבל חיפה הקודם עם ״הדרך לאן״, לפניו אל פסטיבל ירושלים בו היה נוכח ״היער שהיה״, ולפניו לפסטיבל דרום 2016 שהקרין את ״הלומים״. האמצעי מבין השלישייה הוותיקה הזו הוא זה שהייתי מקדיש לו תשומת לב.

סרטים שטרם הוקרנו, חלקם יככבו בפסטיבל חיפה:
יום הקולנוע הוא גם הזדמנות לצפות בטרום בכורה בסרטים שעתידים להגיע למסך, בעוד פרק זמן קצר או בלתי ידוע. זה שגורלו הכי מעורפל כרגע הוא ״דרייבר״ של יהונתן אינדורסקי, אבל נדמה לי שאפשר להניח לו לעת עתה. סרט בעל אפיל מסחרי שאמור לעלות לאקרנים בשבועות הקרובים הוא ״מכתוב״ מבית היוצר של חנן סביון וגיא עמיר (״עספור״, ״פצועים בראש״) ומעריצי ומעריצות הצמד אולי לא ירצו להתאפק. בתחילת החודש הבא יתקיים גם פסטיבל הקולנוע של חיפה, בו יוקרנו מחוץ לתחרות ״אזימוט״ של מייק בורשטיין ו״מסתור״ של ערן ריקליס. התחרות תורכב בין היתר משני הסרטים ה״דרומיים״ שהוזכרו כבר, ״אווה״ ו״ינקלובה״, ולצידם ״בית בגליל״ של אסף סבן, ״העדות״ של עמיחי גרינברג, ״הבן דוד״ של צחי גראד, ו״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז. שלושת האחרונים מציגים כעת בוונציה, שם כתב עליהם עופר, ורבים מהם מככבים בעונת האופיר עם מועמדויות, שזה הקריטריון הבא והאחרון לפני סיכום.

מועמדי פרס אופיר בקטגוריות השונות:
בדרך כלל מתפקד יום הקולנוע גם כהזדמנות לקהל הרחב להתוודע למועמדים, שכן גם השנה מעטים מהם הגיעו אל בתי הקולנוע לפני הטקס (״געגוע״ עם 13 מועמדויות, ״לא פה, לא שם״ עם 12 ו״סיפור אהבה ארץ ישראלי״ בעל המועמדות הבודדת). לכן, אפשר יהיה להבין את הסקרנות מארבעת הגדולים הנוספים – ״פוקסטרוט״ (13), ״מוטלים בספק״ (9), ״פיגומים״ (8) ו״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״ (6). קל יהיה להניח שגם חמשת הצנועים יותר מבחינת מספר המועמדויות יעוררו עניין – ״הבן דוד״ (3), ״משפחה״ (3), ״מסתור״ (2), ״בית בגליל״ (1) ו״דרייבר״ (1).

נו אז מה לראות בסוף, יא נודניק?
בשקלול כל הנתונים שהצעתי, של זמינות עבר או עתיד בעירוב עם טעם אישי, אצמצם את הרשימה לזוכי פסטיבל ירושלים שהם חזקים באופיר: ״מוטלים בספק״ ״פיגומים״ ו״משפחה״. עוד סרטים שלא כדאי להחמיץ אם אתם לא מתכוונים ואתן לא מתכוונות לראותם בחיפה הם ״פוקסטרוט״, ״הבן דוד״, ״המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה״ ו״בית בגליל״. מבין אלה שהכי שווים השלמה אציין את ״לא פה, לא שם״, ״להציל את נטע״ ו״היער שהיה״. והנה זוקקה הרשימה לעשרה סרטים בלבד, כמחיר הכרטיס לכל אחד מהם. בדקו שעות ואת דעותינו בלינקים המצורפים לעיל ואולי תצליחו להרכיב לו״ז קצת יותר מתקבל על הדעת, של בין סרט אחד לארבעה. מקווה שעזרתי.

שי אביבי בסרטו של שבי גביזון – ״געגוע״. היום במבצע, מחר במחיר מלא

/// תודה לסרטי יונייטד קינג על התמונות מתוך ״געגוע״, אותן צילם איתן ריקליס

תגובות

  1. hamlet הגיב:

    The Beguiled
    עם כל הכבוד לסופיה (ויש כבוד), הסרט
    של דון סיגל,עם קלינט, היה הרבה יותר טוב

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.