אימת החודש – דצמבר 2014: סיכום שנה

ברוכים הבאים למהדורת "אימת החודש" החגיגית של דצמבר, זו שמסכמת את השנה בתחום האימה. עם זאת, סיכום השנה הזה איננו יריית הפתיחה של סיכומי השנה של סריטה, אלא יותר סנונית המבשרת על מה עומד לבוא בשבוע האחרון של החודש. רק בסוף השבוע הזה נפגש אורון, עופר ואני לתכנן את הפוסטים והמהלכים המסכמים, אז זה גם זמן טוב בשבילכם להציף בקשות או שאלות וכו'.

ולעניינינו. זהו סיכום האימה השנתי השלישי שלי בבלוג. הראשון היה בשנת 2012, עוד לפני "אימת החודש", לאחריו הגיע סיכום האימה של 2013, שהיה הרבה יותר מסודר.
ההבדל מהשנה הקודמת הוא שבשנת 2014 הצלחתי לראות יותר סרטי אימה מאי פעם. ראיתי גם יותר סרטים מהממוצע השנתי שלי באופן כללי, אבל בתחום הז'אנר זה בולט עוד יותר. בעיקר בזכות פסטיבל אוטופיה ו-yes.
כל זאת, ועדיין אינני יכול לומר שראיתי כל מה שצריך לראות. ברשימת הפספוסים שלי בתחום האימה השנתי אפשר למנות את שתי האנטולוגיות V/H/S Viral, החלק השלישי בסדרת סרטי הפאונד-פוטג', ו-The ABCs of Death 2, שיותר מבאס אותי כי בו השתתפו יקירי הבלוג, ואנשי השנה 2013, אהרון קשלס ונבות פפושדו.

בנוסף לאלו צר לי גם שעדיין יצא לי לראות את The Taking of Deborah Logan עליו שמעתי במספר הזדמנויות, כמו גם דרך המלצתו של הקורא הנאמן מיכאל גינזבורג, את הסרט שאפילו הופץ בארץ "אנאבל", את סרט ההמשך Wolf Creek 2 ועוד כמה. אולי הם ישובו אל סיכום האימה של 2015, אם וכאשר.

בסיכום האימה של שנת 2014 אנצל את ההזדמנות לחגוג כמה מהרעים והטובים של השנה, אלו שניסו להרוס את לילותינו ואלו שהצליחו. על חלקם הספקתי לכתוב במהלך השנה ב"אימת החודש" וחלקם מוזכרים פה לראשונה. אתם מוזמנים.

המותחנים הטובים שראיתי השנה
לנסות להגדיר סרטי אימה בתקופה הזו היא מאמץ כמעט בלתי אפשרי. יותר מדי תתי ז'אנרים, יותר מדי ערבובים וניסויים בנראטיב ובסגנון. כמובן שאני לא מתלונן. אז לפני סרטי האימה המובהקים (סוג של. בערך.) הנה חמשת המותחנים הטובים ביותר, כאלו שהכניסו אותנו לחרדה והעניקו לנו קולנוע נפלא, אבל לקרוא להם אימה יהיה מעט למתוח את ההגדרה.

5. "הוואיי: ילד מפלצת" – Hwayi: A Monster Boy
מדרום קוריאה הגיע המותחן המוזר והמאוד מפתיע הזה, של הבמאי ג'אן ג'ונג-הוואן ("הצילו את הכוכב הירוק"). ילד שגדל אצל משפחה שמורכבת מחמישה רוצחים קטלניים, מגלה את האמת על ילדותו, ואז מלא דברים ממש מחרידים קורים.

4. "האורח" – The Guest
אחד הסרטים המדוברים של השנה, מבית היוצר של אדם ווינגארד ("אתה הבא בתור"). דן סטיבנס הבריטי, שנראה כמו גרסה משופרת של ברדלי קופר, הוא חייל משוחרר שמגיע לסף ביתה של משפחה שבנה חרף את נפשו במלחמה לצידו. התכנית האמיתית שלו אפילה הרבה יותר.

3. "קר ביולי" – Cold in July
הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה, ולאחרונה הגיע גם לערוצי הסרטים של yes. מייקל סי. הול ("דקסטר"), סם שפרד ("הצוות המובחר") ודון ג'ונסון (המלך) כשלושה גברים שמוצאים את עצמם מעורבים בחקירת רצח ומסע נקמה. ג'ים מיקל (הרימייק ל"אנחנו מי שאנחנו") ביים.

2. "קילרז" – Killers
טימו טחחנטו האינדונזי ושותפו טימו סטאמבול היפני מגישים סיפור מטורלל לחלוטין על עיתונאי המתחקה אחר רוצח סדרתי שמתעלל בקורבנותיו ומעלה אותם לרשת. טוב זה לא ייגמר. הוקרן באוטופיה.

1. "נעלמת" – Gone Girl
יש מצב שראיתם את זה בא. סרטו האחרון של דיויד פינצ'ר הפך אותי לעיסה מפרפרת בפסטיבל חיפה וסביר מאוד שיופיע גם ברשימת עשרת הסרטים המופצים של השנה שלי, אם כי אני לא מתחייב באיזה מקום בדירוג. בן אפלק ורוזמונד פייק מובילים את הסרט המבוסס על רב המכר של גיליאן פלין. יצירת מופת, אם אתם שואלים אותי.

THE GUEST

קומדיית האימה הטובה של השנה
ב"אימת החודש" האחרון הבעתי את חוסר ההתלהבות שלי מקומדיות אימה בקטע עקרוני. ועם זאת, היו השנה כמה סרטים ששווה להזכר בהם בערגה, אם כי רובם הרבה יותר קומדיות מאימה.

5. "המכשפות מהיער" – Witching and Bitching / Las Brujas de Zugarramudi
חגיגת טמטום שכזו לא נצפתה במחוזותינו הרבה זמן, אבל הכשרון והאהבה של הבמאי הספרדי אלכס דה לה איגלסיה, הפכה את סיפור המכשפות המטורלל הזה לכיף עצום. הוקרן באוטופיה.

4. "החיים בצללים" – What We Do in the Shadows
סרט הנעילה של פסטיבל אוטופיה הגיע מניו-זילנד. מוקומנטרי מצחיק על שלושה ערפדים שחיים ביחד בוולינגטון. האמת היא שהוא יכל להיות יותר טוב, אבל יש בו כמה רגעים ששפכו אותי מצחוק. ג'מיין קלמן ("טיסת הקונקורד") וטייקה ואטיטי כתבו, ביימו וכיכבו.

Tusk. 3
קווין סמית' חוזר למחוזות האימה ישר אחרי "כנסיית הפחד" הלא-מוערך-דיו שלו. אני האחרון שהולך לספר לכם מה קורה בסרט הזה, כי חבל. אני אפילו ממליץ לכם לא לקרוא את רשימת השחקנים של הסרט, בשביל מקסימום הפתעה. לא מושלם, די דוחה, נטול משמעות, אבל כיף מלא חלחלה בכל זאת.

Housebound. 2
עוד קומדיית אימה מניו זילנדית, שכיכבה במהדורת "אימת החודש" שהוזכרה בהקדמה. בחורה צעירה נאלצת לעבור לגור אצל אימה, שבטוחה ששדים רודפים את ביתם. ג'רארד ג'ונסטון ביים.

1. "החיים אחרי בת'" / "מתה עליו" – Life After Beth
קומדיית זומבים פרברית מפתיעה ומוצלחת במיוחד עם קאסט חלומי שאסף הבמאי והתסריטאי ג'ף באינה. אוברי פלאזה מושלמת בתור בחורה צעירה שממש מתבאסת מהעובדה שהיא הופכת לזומבי, ואותה מגבים דיין דיהאן ("הרוג את יקיריך") בתור החבר שלה, אנה קנדריק, ג'ון סי. ריילי, מולי שאנון, פול רייזר ועוד. הוקרן באוטופיה ובקרוב ב-yes.

Life After Beth

סרט האימה המפתיע של השנה
יש משהו קצת מעליב בלכנות סרט כ"מפתיע" כי זה אומר שלא ציפית ממנו ליותר מדי. בתחום האימה אפשר להגיד שרוב הסרטים הטובים הם באיזשהו מקום הפתעות, כי כל מי שצולל לתוך הז'אנר יודע כמה ערימות טינופת נמצאות שם.
השנה הופתעתי לא פעם ולא פעמיים. הופתעתי כשחשבתי על סרט שעומד להיות טוב, אבל לא ידעתי עד כמה (Resolution, The Battery, "מתחת לעור"), הופתעתי כשגיליתי שסרט הוא אימה בלי שבכלל חשבתי שזה מה שהולך לקרות ("האל הלבן"), והופתעתי כשנכנסתי לסרט בלי ציפיות בכלל ויצאתי שמח ("המערה", Savaged).

אבל הפתעת השנה האמיתית הגיעה לי משום מקום. או יותר נכון, מטיוואן. "נשמה" (Soul), שייצג את מדינתו באוסקר לפני שנתיים, אבל האקדמיה סתומה מדי בשביל בכלל לשים לב אליו, פשוט תקף אותי משום מקום. נכון שלא מדובר בסרט אימה בסגנון קלאסי, אבל יצירה קולנועית כל כך מהפנטת שנכנסת מתחת לעור קשה מאוד למצוא.

סרט האימה המאכזב של השנה
הרבה יותר מהפתעות ישנן אכזבות. ככה זה בחיים וככה זה בקולנוע. השנה היו אכזבות צורבות במיוחד. "ריגושים זולים" (Cheap Thrills) היה אכזבה עצומה בעיקר בגלל ההייפ שהקדים אותו, ובגלל שכבר ראיתי את "מה תעדיף" כמה חודשים לפני. "הבריחה ממחר" גם הוא התגלה כבלון נפוח (אם אתה רוצים לבדוק בעצמכם, הוא מוקרן ב-yes מדי פעם).
אבל האמת היא שסרט האימה המאכזב ביותר של השנה הוא ללא ספק "משהו עוקב אחרי" (It Follows) שזכה לשבחים מקיר לקיר בפסטיבל קאן, והוקרן בחיפה. הוא התחיל מעולה, אבל מהר מאוד הפך להיות רק דימוי בלי סרט, ואני לא הצלחתי למצוא בו עניין.

It Follows

הסרט המטריד ביותר של השנה
יש סרטים מקפיצים ויש סרטים שנכנסים לך מתחת לעור, שמטלטלים את ההוויה שלך בלי להשתמש בטריקים זולים. אלו סרטים שאני מעריך מאוד. זה מאוד לא פשוט לשמור על קו כזה למשך סרט שלם, והשנה לא היו הרבה שהצליחו, לכן אני עוד יותר מתרשם משלושת הפיינליסטים.
"מתחת לעור" המופלא הוא כמובן משהו להלל ולחגוג, בטח בזכות הסיום שלו. גם "אויב" (Enemy), המותחן עם ג'ייק ג'ילנהאל, הצליח לייצר עולם קריפי לחלוטין, על אף שיש בו יותר מדי רגעים חלשים. אך לצד שני הסרטים המדוברים האלו, אני חייב להסיר את הכובע מול סרט הפאונד-פוטג' הספרדי "המערה" או בשמו היותר מגניב "בחשיכה ניפול" (La Cueva) של אלפרדו מונטרו. הזכרתי אותו במהדורת דאבל-פיצ'ר.
קבוצת צעירים הולכת לאיבוד בתוך מערה, ובלי שום שימוש במפלצות או שדים, מאבדת את שפיותה. הסרט הכי קלאוסטרופובי של השנה, בגדול.

הסרט הדוחה ביותר של השנה
"קונטרקטד" ו"פרוקסי" ניסו בכל הכוח להגעיל ולזעזע, אבל אולי בגלל שהם התאמצו מדי אני נותרתי מפוהק. הסרט היחיד השנה שגרם לי לפעור את עיני בתהדמה מול כמה מהסצנות הזוועתיות שלו, הוא דווקא סרט צ'יליאני שאני כיניתי "נחבאות ביערות" (Hidden in the Woods) של פטרישיו וואלאדרז, אבל אני לא בטוח שאני רוצה להחמיא לו.
שתי בחורות צעירות ואחיהן המעוות נמלטות מאביהם המופרע ומנסות לחיות ללא הפרעה בבקתה קטנה ביער, אבל זה לא תמיד הולך חלק. זה סרט דוחה במיוחד עם יותר סצנות של ניצול מיני ממה שאפשר להכיל ורגעים שעדיף לעבור את החיים האלה בלי לזכור.

המפלצת או יצור הטוב ביותר של השנה
5. אם כל המכשפות – "המכשפות מהיער" (Witching and Bitching / Las Brujas de Zugarramudi)
4. הילד – "בעיניהם של החיים" (Among the Living)
3. ג'ן הזומבונית – "זומבונים" (Zombeavers)
2. אריה הים –  "Tusk"
1. מה שיש מתחת לסקרלט ג'והנסון – "מתחת לעור" (Under the Skin)

ההופעה טובה בסרט אימה
10. פיט בוקובסקי – "הסמוראי"
9. ג'רמיין קלמן – "החיים בצללים"
8. איי.ג'יי בואן – "You're Next"
7. אלן ליץ' – "In Fear"
6. אוברי פלאזה – "החיים אחרי בת'"
5. רימה טה וויאטה – "Housebound"
4. איווה גרסייה וקאס – "המערה"
3. ג'ין ג'ונס – "הפולחן"
2. מייקל פארקס – "Tusk"
1. אסי דייויס – "הבאבדוק"

צל"ש מיוחד לג'ייק ג'ילנהאל על הופעותיו ב"חיית הלילה" ו"אויב".

מייקל פארקס הוא גאון

סרטי האימה הגרועים-הכי-מהנים של השנה
5. "כל המעודדות מתות" – All Cheerleaders Die
4. "קרניים" – Horns
3. "פרק באנשי" – Banshee Chapter
2. "אחות רחמנייה" – Nurse
1. "פראית" – Savaged

העובדה שסרט הוא לא טוב, לא אומר שהוא לא מהנה, וזוהי החמישייה המוזכרת מעלה. רצף של שטויות חסרות אחריות, שלפחות אוגדו יחד תחת מטריה של כשרון, גם אם לא כזה שנראה לעין ממש ברגע הראשון. לא הייתי באמת ממליץ על אף אחד מהם, אבל אותי הם שימחו ובהחלט לא הייתי פוסל צפייה נוספת בהם.

חמשת סרטי האימה הסתם-נורא-גרועים של השנה (שראיתי עד הסוף)
5. Contracted ^
4. Almost Human ^
3. "היורש של השטן" – Devil's Due *
2. "הבריחה ממחר" – Escape from Tomorrow *
1. "פרוקסי" – Proxy ^

ה"פרוקסי" הזה, אני אפילו לא יודע מה זה היה. לא בטוח אפילו אם הייתי יכול לקרוא לו סרט אימה או מתח. מעבר לזה שהוא מרגיז בכל אספקט אנושי שהוא מציג, הוא גם נורא נורא משעמם. לשאר הסרטים הגעתי עם ציפיות גדולות, ואני מניח שאני באיזשהו סוג של מיעוט בהקשר הזה. חוץ מ"היורש של השטן", הסרט שמבחינתי סגר סופית את קונספט הפאונד-פוטג'.

סרטי האימה הטובים ביותר שראיתי השנה
אבל לפני זה, הקדמה קצרה.
כשהרכבתי את העשירייה גיליתי שבעצם כל הסרטים בחמשת המקומות הראשונים הם מין הייברידים של סרטי אימה, ורחוקים מההגדרה הקלאסית. זה נראה לי קצת לא הוגן, אז החלטתי לפצל אותה לשניים, אלו שהם סרטי אימה במתכונת קלאסית, ואלו שדוחפים את הז'אנר למקומות קצת אחרים.

חמשת סרטי האובר-אימה הטובים ביותר שראיתי השנה
5. The Battery ^
4. Resolution ^
3. "האל הלבן" – White God / Feher Isten
2. "נשמה" – Soul
1. "מתחת לעור" – Under the Skin *

חמשת סרטי האימה המסורתיים הטובים ביותר שראיתי השנה
5. "בעיניהם של החיים" – Among the Living
4. "זומבונים"  – Zombeavers ^
3. "אתה הבא בתור" – You're Next ^
2. "הבאבדוק" – The Babadook *
1. "השער" – Oculus ^

* – חפשו אותם ב-yes לפני שאתם רצים להוריד, בסדר?
^ – נמצאים בספריית "האוזן השלישית"

פוסטים אחרים בנושא קולנוע האימה מהשנה האחרונה:
כל סדרת "אימת החודש"
המדריך לסדרת "סיוט ברחוב אלם" לרגל חגיגות ה-30 של הסרט הראשון
הסקירה ל"קרניים"
הסקירה ל"עמוק למעלה"
הסקירה ל"לילה מסוכן"
סרטים מן העבר: "מוות מוחי"
הסקירה ל"פעילות על טבעית: המסומנים"