אימת החודש – מרץ 2023: מצעד חגיגת העשור (מקומות 50-26)

יום הולדת 10 לאימת החודש!
אמנם זה כבר כמה חודשים שאני מזכיר את נקודת הציון המתקרבת הזו במהדורות השונות, אבל עדיין מרגש אותי שזה הגיע – עשר שנים רצופות של אימת החודש, פינה שדרדסתי כדי לנסות ולהדביק את הקצב בכל מה שקשור לסרטי האימה השנתיים, בתקופה שלפני הסטרימינג, השטות המכונה elevated horror, האוסקרים, וההנאה המחודשת של הקהל מכל מה שמפחיד בקולנוע.
בחודש מרץ 2013, כשאני בן 29 וחצי ומה יודע על העולם, החלטתי להתחיל את הפרויקט הזה: פוסט חודשי שמרכז את סרטי האימה שראיתי, הטובים והרעים, בעיקר כדי לתת לעצמי מוטיבציה לתור ולמצוא, להתאמץ ולגלות. הנה אנחנו עשר שנים אחרי.

במהלך העשור הזה כתבתי על לא פחות מ-400 סרטי אימה, חגגנו יום הולדת מיוחד פעמיים בשיתוף כמה מהאהובים עלי שבכותבי הקולנוע בישראל – הראשונה עם מצעד סרטי האימה הגדולים של האלף, והשנייה בדירוג ההופעות הטובות ביותר בסרטי אימה – ובעיקר צברנו קהילת קוראים שריגשה אותי כל חודש בחודשו. אמנם באיזשהו שלב, ומסיבות שאינן קשורות בהכרח לפינה הזו, החלטתי שחיי יהיו טובים יותר בלי איזור תגובות פתוח, אבל זה לא מנע מרבים מכם ליצור קשר, להביע דעה, ולשתף. תבורכו על זה.
מעבר לפירגון והציפייה שהבעתם לכל מהדורה, אימת החודש הביאה לשלושה מקרים מאוד משמחים בשבילי: הראשון הוא שיתוף הפעולה עם דף הפייסבוק חתולשחור, הנוסף הוא כשהוזמנתי לפתוח את אחת מהקרנות המועדון לבעלי עצבים חזקים של סינמטק תל אביב, ואולי הגדול מכולם הוא שכמה מקוראי אימת החודש הזמינו לערב דאבל פיצ'ר באחד מערבי יום שישי ה-13. זה היה, בקלות, אחד האירועים המשמחים ומחממי הלב ביותר שהיו לי. ואפילו היו פיצות.

תהיתי הרבה זמן מה לעשות לחגיגות העשור, אם להטריח שוב מבקרות ומבקרים ובאיזה נושא או להתמודד לבדי, אבל בסוף אמרתי לעצמי שכדאי להישאר קרוב לבית. בחרתי לעשות כבוד לאימת החודש ולשמוח בטוב שהיא הביאה לי (את הרעים, והיו ברוך השם, נשים בצד). החלטתי לקחת את כל 400 הסרטים שהופיעו בה, ולמצוא את ה-50 הטובים ביותר, להציף אותם מחדש, ולהלל את השיאים שלנו בצורה של דירוג. זה נראה לי מבט לאחור כמו שצריך, שמסכם היטב את כל הטירוף.

אז הנה אנחנו מתחילים את מצעד 50 הסרטים הטובים ביותר של אימת החודש, אבל לפני זה כמה כוכביות הכרחיות שאשמח אם תקראו (זה ימנע מכם כמה שאלות בהמשך).
1. אימת החודש עוסקת לא רק בסרטים חדשים, אלא גם בוותיקים ובקלאסיקות. החלטתי שבמצעד יופיעו רק החדשים (כלומר, כאלה שנחשפו לראשונה בטווח של שנתיים מהכתיבה עליהם), בעיקר בגלל שזה לא כוחות. אם אכניס פנימה את הקלאסיקות, ראש המצעד יהיה כולו שייך להם, וחבל.
2. הרבה סוגי סרטים השתרבבו לאימת החודש במרוצת השנים, בין אם כחלק מסקירת פסטיבלים או דברים בסגנון, אבל למצעד הזה בחרתי רק את סרטי האימה, קומדיות האימה, והמותחנים. כלומר, בלי סרטי תעודה על ז'אנר האימה או מותחני פעולה (סליחה, "רובר"! אני אוהב אותך!).
3. זוהי בהחלט לא רשימת סרטי האימה הטובים של עשר השנים שחלפו, אלא רק של הסרטים מאימת החודש. כזכור, בסריטה אנחנו כותבים המון על סרטי ז'אנר אם בסקירות בפני עצמן או חלק מפסטיבלים, אבל הפעם אנחנו מביטים רק לתוך הפינה החודשית. זה אומר שהרבה – המון – סרטים נפלאים וחשובים נשארו בחוץ. לא תמצאו פה את ג'ורדן פיל, ארי אסטר, "פוזסור", "ברברי", "מורעל", "לא לנשום", "מקום שקט", "בלתי נראה", "המשחקים של ג'ראלד", "סוספיריה", "מז"ל טוב", "גרזן העצם" ועוד, כי הם קיבלו את הכבוד שלהם מחוץ לפינה החודשית. אבל שוב, כמעט 400 סרטים עברנו ביחד. סמכו עלי, יש על מה לעוף.
כמו כן, בגלל ההתרגשות, אני אשאיר את איזור התגובות פתוח הפעם. בבקשה שלא יהיה מישהו שיגרום לי להתחרט.

מצעד העשור של אימת החודש – מקומות 50-26

(לינקים לטקסטים המפורטים יותר יהיו מתחת לכותרת)

50.
"ריתוק" – Detention
ארה"ב, אוגוסט 2013

היה איזשהו שלב בתחילת העשור הקודם בו נראה כאילו במאי הקליפים המעולה ג'וזף קאהן הולך להיות השם הגדול הבא של הקולנוע. על "ריתוק" שפותח את המצעד ארחיב עוד רגע, אבל זה היה רק חימום מנועים, או לפחות כך היה נדמה. בואו נגיד את זה ככה, המסלול שלו לא היה שונה הרבה מהדניאלז, שהשנה עשו היסטורית אוסקר עם "הכול בכל מקום בבת אחת", אבל בשביל קאהן הדברים התנהלו אחרת.
קאהן הרשה לעצמו לביים מין סרט קצר על "פאוור ריינג'רס" שהגניב את הרשת, אבל בסופו של דבר הגרסה הקולנועית הרשמית הלכה למישהו אחר, ב-2017 ביים סרט מאוד שנוי במחלוקת בשם "Bodied" שכולם דיברו עליו כמה חודשים צפופים ומאז שכחו ממנו לגמרי – ושם זה נגמר. קאהן ממשיך להיות במאי קליפים מטורף, הוא גם צץ בטלוויזיה פה ושם, אבל סרטים כבר לא באופק. אם לשפוט על פי "ריתוק" – קומדיית אימה-מד"ב-פנטזיה-פארודיה על תלמידת תיכון שמתמודדת עם רוצח במסכה – ההפסד כולו שלנו. זה לגמרי סרט שאמור להיות קאלט בשלב הזה (משפט שתשמעו ממני עוד המון במצעד הזה), אבל משום מה נעלם. לדעתי הגיע הזמן לחגוג אותו מחדש.

49.
Savaged / Avenged
ארה"ב, אוקטובר 2014

הסרט הזה זכה לאיזושהי תחייה מחודשת (פאן אינטנדד) לפני איזה שנתיים, כשלא אחר מאשר קוונטין טרנטינו גילה אותו ודיבר בשבחיו בפודקאסטים בהם התארח לקראת יציאת גרסת הספר של "היו זמנים בהוליווד". האמת היא שאני ידעתי שטרנטינו בקטע של הסרט הזה אפילו לפניהם, כי קיבלתי על זה דיווח די ישיר – נבות פפושדו, במאי "מילקשייק אבק שריפה" וחבר טוב בלי קשר, הגיע לביקור בתל אביב ובפגישתנו סיפר לי שטרנטינו הושיב אותו לראות איזה סרט אקסטרים על בחורה חרשת שנאנסת ונרצחת, אבל אז חוזרת לחיים על ידי אינדיאני כדי לנקום בפוגעיה. תגובתי לזה הייתה: אבל כתבתי על זה באימת החודש עוד ב-2014! טרנטינו צריך להתעדכן!
אז, כן, אנחנו היינו שם לפני. ואם זה טוב בשבילי, וטוב בשביל טרנטינו, סרטו של מייקל ס. אויידה לגמרי ראוי להיות במצעד העשור של אימת החודש.

48.
"סמייל" – Smile
ארה"ב, נובמבר 2022

סמייל

לא הסרט הכי טרי במצעד (זה יגיע בחלק הבא), אבל אחד מהם. הוא גם בקלות מההפתעות הגדולות של הזמן האחרון. באמת שלא ציפיתי ליותר מדי מהצ'יזבט הזה, שמרגיש כמו העתק-הדבק של "הצלצול" ו"קחי אותי לגיהנום", בעיקר בגלל טראומות מהשנים האחרונות שהתרחשו בעקבות להיטי אימה ששיעממו אותי עד בלי די. מי ידע איזו פנינה משמחת זו?
טוב, יש לזה תשובה, והיא "כולם". איחרתי למסיבה הזו, אתוודה. לא הלכתי אליו בקולנוע אלא חיכיתי למדיה הביתית כדי למנוע ממני להופיע בכל מיני טיקטוקים בלתי נסבלים מההקרנה, ובסופו לא יכולתי להיות מרוצה יותר. סרט הביכורים של פארקר פין רחוק מלהיות מתוחכם או חדשני, אבל הוא כיף גדול ועל הדרך אחד הסרטים הכי מבהילים שראיתי מזה המון זמן. איזה יופי שהוא הצליח.

47.
"חרשות סלקטיבית" – Tone-deaf
ארה"ב, ינואר 2020

ריצ'רד בייטס ג'וניור הוא במאי שגדל יחד עם אימת החודש. את סרטו הראשון מ-2012, "חתכים", אמנם לא ראיתי עד הסוף ולכן לא כתבתי עליו, אבל שתי היציאות הבאות שלו היו חלק מהפינה, ואפילו זכו למילים טובות. גם "גותיקה פרברית" הכיפי וגם "טראש פייר" היותר בעייתי כיכבו באימת החודש, אבל זהו סרטו האחרון שהכניס אותו למצעד.
בעיני זה אחד מסרטי ה"מיליניאלז נגד הבומרים" הטובים ביותר שנעשו, הוא די חריף ושנון במתקפות שלו נגד נציגי הדורות, הוא משוחק מצוין על ידי קים דילייני ורוברט-טי-1000-פטריק, אלים ומצחיק. הגיעה לו יותר תשומת לב.

46.
"השער" – Oculus
ארה"ב, יוני 2014

כיום הבמאי-תסריטאי מייק פלאנגן הוא אחד מיוצרי האימה המוערכים והאהובים, בעיקר בזכות שני אלמנטים שהכי מזוהים עמו: סטיבן קינג ונטפליקס. פלאנגן אומץ על ידי חברת הסטרימינג אחרי סרטים כמו "שקט" ומיני סדרות מצליחות כמו "מי מתגורר בבית היל", בזמן שמצא לנכון להשתלט על כתביו של סופר האימה המפורסם ביותר בכל הזמנים, ויצר סרטים לטלוויזיה ולקולנוע על פי כתביו, ביניהם "המשחקים של ג'ראלד" ו"דוקטור סליפ".
"השער" הוא סרטו השני של פלאנגן (הראשון, "אבסנטיה", גם הוא היה חלק מאימת החודש), וזה שעשה לו שם והביא לו תשומת לב בקהילת האימה. זה סרט קטן וחכם בו קארן גילאן וברנדן ת'וויטס מגלמים אחים שמנסים לחקור את ההיסטוריה האפלה של משפחתם דרך מראה שכנראה טומנת בחובה כוחות אפלים. הוא די מדכדך, אזהיר מראש, אבל גם תצוגת יכולת נהדרת של במאי צעיר עם תפיסה חזותית וסיפורית שהוכיחה את עצמה מאז ועד היום. עוד אחד מהשמות שגילינו קצת לפני שאר העולם.

45.
"אני לא רוצח סדרתי" – I am not a Serial Killer
ארה"ב, אוקטובר 2016

שמו של סטיבן קינג יעלה מספר פעמים במצעד הזה, ולאו דווקא בזכות עיבודים לספריו (לזה היה לנו פרויקט שלם) אלא בגלל שקשה להתעלם מההשפעה שלו על יוצרי האימה החדשים. אני לא מכיר את הספר של דן וולס עליו התבסס סרטו של בילי או'בראיין, ואולי אני סתם מייצר אסוציאציות שלא קשורות למציאות, אבל בעיני רוחו של קינג בהחלט נוכחת בסרט המושלג הזה, על ילד עם בעיות שבטוח שאחד מאנשי העיירה שלו הוא רוצח ולא לגמרי בטוח אם מהעולם שלנו. אני בעיקר זוכר ממנו את הקליימקס המעולה והופעות המשחק המצוינות של מקס רקורדס ("ארץ יצורי הפרא"), כריסטופר לויד ולורה פרייזר, כאלו שמספיקים בכדי להכניס אותו לחמישים הגדולים.

44.
"מסיבה סוף" – Ma
ארה"ב, אוגוסט 2019

ייתכן ואני די מגזים בחיבה שלי לסרט הזה, גם הוא על אנשים משוגעים בעיירה קטנה, אבל אני חייב להיות נאמן לעצמי כמה שניתן. סרטו הקווירי-לטנטי של טייט טיילור, שחוזר לשתף פעולה עם אוקטביה ספנסר אחרי שסידר לה אוסקר (על "העזרה". הגיעה לה יותר על סרט האימה, אם אתם שואלים אותי), שימח אותי כבר בצפייה הראשונה, והתעצם באלו הנוספות. אני זוכר שאיזה חבר כתב לי שהוא לא מבין מה אני מוצא בסרט הזה, למרות שניסיתי להסביר היטב באימת החודש של אוגוסט, אבל אני בטוח שיש עוד כמוני בחוץ ויום אחד נתאחד ונעשה מסיבת מרתף כמו שצריך.

43.
"העצבות" – The Sadness
טיוואן, אפריל 2022

סרט שהסתער על חיי די בהפתעה ותפס אותי לא מוכן. באמת שלא היה לי ברור למה אני נכנס, וכשגיליתי את אחד הסרטים הכי קיצוניים, מרושעים והלא-רואים-בעיניים אי פעם, שמחתי לא יכלה להיות גדולה יותר. הבמאי-תסריטאי רוב ג'באז הלך לטריטוריות סרטי הזומבים כדי לדבר על הזעם והטירוף שרק מחכה להשתחרר אצלנו, והביא למסך כמה אימג'ים שאני בחיים לא אשכח גם אם אנסה. האמת שאיכשהו יצא שראיתי את הסרט פעמיים, פעם ראשונה בגפי ופעם נוספת עם קבוצה, ולכן אני יודע בוודאות שהוא עובד מדהים. אבל באמת, לבעלי קיבה חזקה בלבד.

42.
"התמימים" – The Innocents
נורבגיה, אוגוסט 2022

קופצים לסקנדינביה ליציאה מפתיעה של אסקיל ווגט, שבמקביל לסרט האימה המפתיע הזה גם כתב את אחד מהסרטים הטובים ביותר של 2022 – "האדם הגרוע בעולם". בסרטו השני כבמאי ווגט לוקח אותנו לעולמם של ילדים שמגלים בעצמם כוחות על טבעיים שיוצאים משליטה די מהר. מה שמעניין פה הוא שאיכשהו, למרות שעיסוקו העיקרי של ווגט הוא כתיבה, מוכיח שיש עליו בעיקר כבמאי.
זאת בעצם דרכי המנומסת להגיד שהתסריט של "התמימים" מאוד בעייתי. מאוד. למעשה, בלי המערכה האחרונה שלו וחוסר האחידות בבניית העולם, הוא כנראה היה מדורג הרבה יותר גבוה. אבל אנחנו חוגגים את מה שכן יש, דרמת אימה שבוחנת גבולות ולפחות מבחינה טכנית עשויה מדהים.

41.
"לבי לא יפעם אלא אם תאמר לו" – My Heart can't Beat Unless You Tell it To
ארה"ב, יולי 2021

יש לנו עוד הרבה סרטים במצעד, אבל ייתכן וזה המדכא ביותר מכולם. סרט שמשתמש בקונבנציות אימה כדי לדבר על התמודדות עם חולי, האחריות שיש לנו על אהובינו, ובדידות שיכולה לפורר את הנפש. סרטו של ג'ונתן קווארטס מכניס אותנו לעולמם של שני אחים ואחות, כאשר הצעיר מהם סובל ממחלה כלשהי שמאפשרת לו להיות ניזון רק מדם אנושי. בגדול כולם סובלים מהמצב, ולכל אחד מהם יש את ההתמודדות שלו אבל זה בטח לא יכול להמשיך יותר מדי זמן. התוצאות מרסקות את הנשמה.

40.
"בקיעה" – Hatching
פינלנד, מאי 2022

יציאה משונה ודי מגניבה מפינלנד, הנציג היחיד של המדינה במצעד הזה, וגם הראשון של במאית – האנה ברגהולם. במתכונת של סיפור התבגרות, ברגהולם מרימה סרט מפלצות מצוין ועשוי נפלא, שמאוד קשה לתאר את עלילתו באופן מקוצר. אפנה אתכם לאימת החודש הספציפית שלו כדי לדעת עוד. מה שכן אכתוב הוא שעל אף שיש בו כמה בעיות כאלו ואחרות, הוא מהנה מאוד, מרשים כמעט בכל אספקט, והאלגוריה שאני מצאתי בו – על השלב בו אנחנו עוברים מילדים לבוגרים ומשילים מאתנו אישיות תמימה לטובת אנושיות חסרת שליטה – הוא מהמם בעיני.

39.
"ההשתלטות על דבורה לוגן" – The Taking of Deborah Logan
ארה"ב, אפריל 2015

מכיוון שאין מה לעשות, המצעד הזה הוא דירוג אישי (לא משנה כמה אנסה לשמור על אובייקטיביות), לא תמצאו פה הרבה סרטי פאונד-פוטג'. אמנם גם לי התפוצץ המוח כשהלכתי לראות את "פרויקט המכשפה מבלייר" בקולנוע (פעמיים), אבל מאז הקונספט של סרט שאוגד ומשודך יחד מצילומים אישיים "באמצעים בייתים" הפך להיות בעיקר תרוץ לעצלנות או עיגול פינות הרבה לפני חדשנות. אני רואה לא מעט סרטים בסגנון הזה, וכמעט תמיד מתעצבן.
סרטו הראשון של אדם רוביטל הוא תצוגה של איך עושים את זה נכון. פה אנחנו צופים בשאריות של סרט תיעודי על אישה מבוגרת המתמודדת עם אלצהיימר, אבל לאט לאט מתגלה שלא מדובר במקרה רפואי. בעיני אחד משיאי הסגנון המעיק הזה, וסרט שעומד בפני עצמו גם בלי קשר.

38.
"יוצא מגדר הרגיל" – Extra Ordinary
אירלנד, יוני 2020

נעשה רגע הפוגה קומית בחסות אירלנד, עם סרטם של מייק אהרן ואנדה לאפמן. זאת באמת הרבה יותר קומדיה מסרט אימה, אבל מדובר במשהו כל כך כיפי שמגיע לו להיות כאן. גם במקרה הזה צפיתי בו פעמיים, לבד ועם חברים, ובשתיהן הוא עבד פיצוץ.
אז יש את רוז, אישה מכפר אירי קטן שלה כוחות על טבעיים מהם היא מנסה להתחמק בעקבות מקרה מצער בילדותה. למרבה צערה למקום מחייתה מגיע מוזיקאי שירד מגדולתו, ורוצה לפנות לכוחות שטניים כדי להשיב לעצמו את התהילה, ורק היא תוכל לעצור אותו. זה פשוט סרט חמוד מאוד, מצחיק ממש, עם צוות שחקנים שבא ליהנות ואי אפשר שלא לעשות זאת יחד איתם.

37.
"בעיניהם של החיים" – Aux Yeux des Vivants
צרפת, ספטמבר 2014

בתחילת האלף הפכו הצמד הצרפתי אלכסנדרה בוסטילו וג'וליאן מאורי לשם דבר בעולם האימה, בזכות סרט הקיצוניות הצרפתית המפורסם שלהם "בפנים" (שגם קיבל רימייק אמריקאי מזעזע). סרטם הבא, "Livid" גם זכה להערכה אבל נמחק מעל פני האדמה בגלל התערבות שטנית של הארווי וויינשטין, כפי שמצופה ממנו, אבל הם התאוששו עם סרט אימה קיצוני נוסף שנכנס למקום ה-37 במצעד העשור של אימת החודש. בסרטם השלישי הבמאים לוקחים אותנו לעיירה קטנה, שם שלושה ילדים מגלים דברים מטרידים בסט קולנוע נטוש, ומביאים על עצמם סכנה גדולה מאוד. הסרט הזה לחלוטין נשכח מאז, אבל הנה אנחנו פה כדי להזכיר את המעשייה המזעזעת והמטרידה הזו.

36.
"ארץ פראית" – Backcountry
קנדה, יוני 2015

בשנת 2015 כולם איבדו את השיט שלהם בעקבות סצנה מטורפת של דוב תוקף בן אדם. זה קרה ב"האיש שנולד מחדש", סרט שאני אוהב ללא התנצלות, שגם סידר אוסקר שני לבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו וראשון לליאנורדו דיקפריו. כבודה של הסצנה המפורסת ההיא במקומה מונח, אבל אם אתם שואלים אותי, הייתה תקיפת דוב הרבה יותר פסיכית ומדהימה באותה שנה. זה לא קרה בהפקת ענק זוללת פרסים, אלא בכזו קטנה וחכמה, סיפור הישרדות משובח של השחקן-שהפך-לבמאי אדם מקדונלד. כמו בהרבה סרטים אחרים, גם פה יש זוג שיוצא לטיול ביערות, והדברים מסתבכים די מהר. זה סרט מתעתע, שמתחיל כמו משהו אחד ואז משתנה, אבל הוא ממש מעולה מההתחלה עד הסוף ובאמת שהרגע שבו הדוב מגיע לאוהל בלילה היא אחת המדהימות שראיתי.

35.
"קליבר" – Calibre
אנגליה, אוגוסט 2018

בעקבות נסיונות העבר, וההווה אם להיות כנים, אנחנו לא מצפים להרבה מסרטי נטפליקס, בטח ובטח שמסרטי האימה שלהם. הרוב זוועה מוחלטת, ולא בקטע טוב. אבל מדי פעם מגיעה איזו יציאה ששווה את זה. "קליבר", סרטו הראשון (והיחיד לרגע זה) של מאט פאלמר הוא לגמרי אחד מהם. האמת היא שזה יותר מותחן מסרט אימה, אבל הוא כל כך מורט עצבים, וכל כך אפקטיבי, שהצפייה בו מלחיצה ומתישה כמו כל סיפור רוחות ומפלצות שאפשר למצוא. במרכזו רגע נמהר שמסבך את חייהם של שני בחורים, וכל מהלך שלהם רק יקרב אותם אל פי התהום. בסוף ממש קשה לנשום.

34.
"אורגזמוות" – Deathgasm
ניו זילנד, פברואר 2016

באמת שאין משהו שיותר קשה לפצח מאשר קומדיות אימה. השילוב הזה של שני קצוות הסקאלה הרגשית הוא די מסובך ולרוב זה בא אחד על חשבון השני – או שהסרט מצחיק ולא מפחיד, או שהוא מפחיד ולא מצחיק, לרוב הנטייה היא לאופציה הראשונה. זה גם המצב עם סרט הספלאטר של ג'ייסון האודן, שמאז הסרט הזה גם ביים את "ידיים על ההדק" וחזר למקומו כאיש אפקטים בסרטים כמו "65", "ראש עכביש", "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" ו"אלביס" בין היתר.
האודן הולך בתלמים שחרש בן מולדתו פיטר ג'קסון, בקומדיה שבה כוח על טבעי ומרושע יוצא משליטה להנאת הצופים שחוזים בכל דרך מוות והריגה שאפשר לחשוב עליה. יש מצב שבחלוף השנים דעתי עליו השתפרה, אבל הוא עדיין זכור לי ככיף מאוד גדול וזה לגמרי חומר למצעד החמישים.

33.
"מה שראה ישעיהו" – What Josiah Saw
ארה"ב, אוגוסט 2022

סיפור קצת משונה עם הסרט הזה, שביים וינסנט גנרשו על פי התסריט של רוברט אלן דילטס. הוא בטח לא יצירה שתמצא לעצמה קונצנזוס, יש אנשים שיאהבו אותה ויש שירתעו וישתעממו ממנה, אבל כך או כך, אני מתקשה להבין את אפס היחס שהיא קיבלה. משהו בסרט האפל והאכזרי הזה, על שני אחים ואחות (ממש כמו "לבי לא יפעם אלא אם תאמר לו") שצריכים להתאחד לטובת החלטה כלכלית בבית ילדותם עמוס הזיכרונות הרעים, תפס אותי נורא חזק. למרות שיש לו מבנה בעייתי, למרות שכשזה מגיע לייצוג של אנשים על הספקטרום הוא בעיני עושה עוול, טבעתי בו לגמרי. הייתי מרותק לחלוטין, גם כשהיה לי ברור לאן הסיפור הולך. אולי זה בגלל הצילום המדהים, או בגלל שהוא מרגיש כמו ספר, משהו בפריסת העלילה שלו, במקומות שאליהם הוא צולל, נדמה כמו מבין הדפים של הסופרים הגדולים. אין לי מושג, אני רק יודע שאני חושב עליו הרבה מאז הצפייה.
וגם, סרט שני במצעד בכיכובו של רוברט פטריק (אחרי "חרשות סלקטיבית"). איזה איש.

32.
"כולנו הולכים ליריד" – We're all Going to the World's Fair
ארה"ב, יוני 2022

אחד מהסיפורים הכי יפים בעולם האימה של השנה החולפת שייך לסרט הקטנטן הזה של ג'יין שונבראן. הוא התחיל בסאנדנס, שם לא היה מהמדוברים ביותר אבל השמועה עליו התחילה להסתובב. ואיכשהו, בין כל סרטי הז'אנר העצומים של השנה, הדרמה האפלה והמתעתעת הזו נשארה בזיכרון, וכשהשנה הגיעה לסיומה, המבקרים הרימו לה וכך הגיעה לכמה הישגים שהם הכל חוץ ממובן מאליו לסרט בסדר גודל כזה.
בפרסי הגות'האם ובפרסי הספיריטס הוא זכה למועמדויות, במקביל סקרי מבקרים רבים שיבצו אותו כאחד מסרטי הביכורים הטובים של השנה (כמו שזה של אינדיווייר, בו אני השתתפתי, שם נתתי לו את קולי כאחד מעשרת סרטי השנה). זה מהלך מאוד יוצא דופן, ואיזה נפלא כשזה קורה. הוא בהחלט לא סרט לכל אחד, אבל העשייה החכמה שלו, האלגוריה המעניינת ובעיקר הופעת המשחק של אנה קוב, צריכים להביא אליו הרבה מאוד צופים.

31.
"קילרז" – Killers
אינדונזיה, אוגוסט 2014

אז הווידוי שלי הוא שאני זוכר ממש מעט מהסרט הזה, מאת הצמד האינדונזי " האחים מו": קימו סטמבואל וטימו טג'איינטו, שאחראים ביחד ולבד על כמה מהאימג'ים הכי מטורללים ואלימים של האלף החדש. מה שאני כן זוכר זה את המסגרת העלילתית (עיתונאי מפתח קשר עם רוצח סדרתי משהו משהו משהו) ובעיקר את החוויה שלי בזמן הצפייה – מין וואט דה פאק ענק שמנע ממני למצמץ. אני מתכנן לחזור אליו שוב בקרוב, אבל עד שזה יקרה הרגשתי צורך לנעוץ אותו במצעד הזה כי הוא משהו שצריך להישאר בתודעה. וחוץ מזה, להוציא את הסרט האחרון והבלתי צפי שלו בנטפליקס, חגגנו בכל הזדמנות את טימו ג'איינטו ואני בטח לא מתכוון להשאיר אותו בחוץ הפעם.

30.
"פריקי" – Freaky
ארה"ב, ינואר 2021

למה הסרט הזה לא במעמד קאלט כבר, זה משהו שמרתיח אותי. כן, אני יודע שלדברים האלה לוקח זמן. כן, אני יודע שלא כולם חושבים שהוא מוצלח. ועדיין. מה עוד אנחנו צריכים? קומדיית אימה שמשלבת בין "יום שישי הפוך" ו"ליום שישי ה-13", איכויות קוויריות מהממות (בחסות התסריטאי מייקל קנדי והבמאי כריסטופר לנדון, שניהם גייז כפרה עליהם), וינס ווהן בתפקיד חייו (למרות שהוא אישיות די מרתיעה, התברר לנו), הרבה אלימות, הרבה דיאלוגים אדירים, ובגדול שמחה ללא סוף. לי לא נותר אלא לחצרץ את שמו מתי שרק אפשר ולחכות בסבלנות שהעולם יישר אתי קו. וחוץ מזה, זאת ההזדמנות היחידה שלנו להרים לכריסטופר לנדון, כי שני סרטי "מז"ל טוב" שלו אינם חלק מאימת החודש אז זוהי כישרותו היחידה למצעד.

29.
"החיים בצללים" – What We do in the Shdows
ניו זילנד, אוגוסט 2014

ממשיכים עם הקו הקומי, אבל הפעם בסרט שכבר בהחלט הפך לקאלט, ואפילו אחד עצום. זה היה סיפור כל כך גדול שאפילו נעשתה על פיו סדרת טלוויזיה אהובה ומועמדת לאמי.
מדובר בשיתוף פעולה נוסף של ג'רמיין קלמן וזוכה האוסקר טייקה וואייטיטי, שכתבו, ביימו וכיכבו בו. אני מניח שאין צורך להציג את המוקומנטרי על ארבעת הערפדים השותפים לדירה שמנסים להתמודד עם העידן המודרני, מה שמתגלה כממש קשה, במיוחד כשאתה רוצה לצאת למועדון אבל לא יודע איך אתה נראה כי אין לך השתקפות. יש כל כך הרבה רגעים בסרט הזה שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי כמו ההסבר המושלם למה ערפדים מעדיפים בתולות והמפגש עם אנשי הזאב, יחד עם ההופעות האדירות של קלמן, וואייטיטי וג'וני ברו בתפקידים הראשיים, ושאר הופעות המשנה. הוא כמובן לא מאוד מפחיד, אבל כנראה הסרט המצחיק ביותר שיהיה במצעד הזה.

28.
"נקמה" – Revenge
צרפת, מאי 2018

לסרטה של קוראלי פארגיאט יש משמעות חזקה אפילו יותר מכך שהוא אחד הסרטים הטובים והמהנים של השנים האחרונות: מדובר באחת מנקודות המפנה החשובות ביותר בתת הז'אנר של אונס-נקמה ושל הקונטרה לנקודת המבט הגברית שהגדירה את השפה הקולנועית במשך מאה שנים. אבל על כל אלו עדיף שאתן ללירון סיני לדבר. אני פה כדי להזכיר את מסע הנקמה הקיצוני של בחורה באלו שאנסו אותה והשאירו אותה למות (ממש כמו בסרט שהיה במקום ה-39), את הצילום המדהים שלו, ואת הקליימקס שלו – אחד הרגעים הקולנועים הנפלאים ביותר של זמננו. איזה סרט היסטרי.

27.
"מלכת הכישוף השחור" – Queen of Black Magic
אינדונזיה, פברואר 2021

קוראי סריטה האדוקים שבכם ודאי יודעים שבכל דצמבר אני בוחר את עשרים הרגעים הגדולים של הקולנוע בשנה החולפת. מתוך מאות הסרטים שבהם אני צופה בכל שנה, אני שובר את הראש ומפשפש בזיכרון שלי עד שזה מגיע לכאב פיזי, כדי לסמן ולחגוג את הסצנות והסיקוונסים הכי בלתי נשכחים של השנה. בדרך כלל אני מאוד גאה ברשימה הזו, אבל לפעמים אני מפשל. לפעמים, זמן מה אחרי פרסום הרשימה, אני פתאום נזכר באיזה רגע מדהים שפספסתי, שפרח מזיכרוני בעת הבחירה והכתיבה. אז זה אמנם לא קורה המון, אבל הפעם הכואבת ביותר שלי, אם מעניין אתכם, היא כששכחתי כליל את סצנת הפתיחה של "מלכת הכישוף השחור" במצעד של 2021. חוסר אחריות משווע.
הסרט שמגיע לאחריו אמנם לא תמיד עומד בסטנדרטים של הפתיחה שלו, אבל הוא בהחלט מהנה ועשוי מצוין. הוא גם הופך את קימו סטמבואל לבמאי הראשון שמכניס שני סרטים למצעד העשור של אימת החודש (אחרי "קילרז"). זה רימייק, אגב, לסרט מ-1981, גם אינדונזי. לא ראיתי את המקורי אז אני לא יודע האם החדש עושה לו כבוד, אבל בפני עצמו הוא מוצלח למדי.

26.
"טבח מסיבת הפיג'מות" – Slumber Party Massacre
דרום אפריקה, אוקטובר 2021

והנה, לגמרי במקרה, שני רימייקים לסרטים מהאייטיז. סרטה הדרום אפריקאי של דנישקה אסטרהזי, עיבוד מחודש לסרט אמריקאי מ-1982, גם יכול להיות צפייה משלימה עם "נקמה", האמת. בשניהם לוקחת במאית את המוסכמות של תת-ז'אנר פופולרי שלא מפורסם בכך שהוא מעצים נשים (אונס-נקמה, סלאשרים), והופכת אותם לגמרי. במקרה של אסטרהזי יש יציאה מבריקה אפילו יותר, כזו שקצת מצריכה סבלנות. בואו נגיד שהדקות הראשונות של הסרט היו לי מאוד קשות. זה נראה כמו עוד מחווה ריקה לסרטי הסלאשרים של האייטיז, אבל אז פתאום יש טוויסט מבריק, ומתגלה לנו אחד הסרטים הכי מצחיקים וחכמים מהז'אנר. גם את הסרט הזה אני חושב שיותר אנשים צריכים לגלות, אז אם בזכות המצעד הזה תלכו לחפש אותו, מבחינתי עשיתי את שלי.

וזה סופו של החלק הראשון במצעד חמישים הסרטים הגדולים של אימת החודש. מחר אנחנו כבר בחלק השני עם 25 הגדולים!