• סרטים חדשים: ״ורדה על אנייס״ מגיע לקולנוע
  • ״לעולם לא מאוחר״, סקירה
  • פסטיבל סולידריות 2019: דיווח של עופר
  • Little Monsters :מחכים לתרגום
  • אוסקר 2019/20: אפשר לומר שהתחלנו באופן רשמי
  • ״אטלנטיקה״, סקירת נטפליקס
  • ״יד אבודה״, סקירת נטפליקס
  • סרטים מן העבר - מהדורה מיוחדת
  • המלצות סינמטקים: מהדורת דצמבר 2019
  • ״בלון״, סקירה
  • ״רצח כתוב היטב״ סקירה
  • ״האירי״, סקירה וניתוח סרטו של מרטין סקורסזה

יום הולדת 9 לסריטה!

19 בספטמבר 2019 מאת אורון שמיר

לרוב, ימי ההולדת של סריטה נחגגים לא לפני ה-20 בספטמבר. אבל פשוט לא יכולתי לעמוד בפיתוי של יום הולדת 9 ב-19.9.19. מה גם שזו לא טעות, כי בדיוק היום לפני תשע שנים עשיתי מעשה ורכשתי את כתובת הדומיין srita.net (נקודה.קום היה ועודנו תפוס, ממליץ לבקר שם סתם בשביל הצחוקים). יומיים לאחר מכן כבר עלה הפוסט הראשון, ומאז אנחנו מביטים לאחור רק בימי הולדת. בשאר הימים אנחנו כותבים, קוראים, צופים, מגיבים ומנהלים אינסוף דיונים פנימיים בינינו, משקיעים את מירב הזמן הפנוי בטקסטים הבאים ובמחשבות עליהם. היום הזה בשנה בו עוצרים כדי לחייך ולברך תופס אותי בהפתעה פעם אחר פעם ותמיד נדמה לי שייגמר מלאי הקלישאות שלי בזמן שאני מנסה לנסח מחשבות נרגשות על איך הגענו הנה ועד כמה כל זה לא מובן מאליו בעיניי.

עד עכשיו ספרתי את שנות סריטה כמו שמתייחסים לתוספת חדשה למשפחה. כל ספרה חדשה ייצגה מבחינתי שלב בהתפתחות של הבלוג, שגדל להיות מגזין מקוון, והיום אני כבר לא מנסה אפילו להגדיר אותו. אבל השנה חשבתי על איך כל חגיגה כזו בעצם דומה יותר ליום נישואין. סריטה אולי נשאר קצת ילדותי וגחמתי לפעמים, וכמו ילד הוא תמיד שמח ללמוד ולהתפתח, אבל מערכת היחסים עם האתר הזה שלנו דומה יותר לזוגיות. שלא לומר פוליאמוריה, כי סביבי יש משפחה מאוד לא קונבנציונלית. אבל בניגוד למה שקורה בסרטי אינדי – היא משפחה לגמרי מתפקדת.

היום זה היום שאני מוקיר תודה לכל מי שכתבו פה, פעם אחת או עשרות פעמים. ואז צריך להמציא מילים חדשות כדי להעביר את גודל, רוחב ועומק התודות שאני חייב לשלושת הקבועים של סריטה מלבדי – אור סיגולי, עופר ליברגל ולירון סיני. אולי במקום להמציא אומר להם דאנקה, ספסיבה וגרסיאס (תבחרו מי רוצה מה, חברים). השנה האחרונה הייתה מלאה בשינויים רדיקליים או ציוני דרך בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו, כולל ממש עכשיו בתפר שבין השנים העבריות, או בין ספטמבר לאוקטובר. אין לי מושג איך נתמרן ונתפקד שוב את הסריטה שלנו בחודש הבא בהתחשב במה שקורה אצלנו, אבל גם אין לי שום ספק שנצליח בכך. כל עוד אתם קוראים ואתן קוראות – אנחנו פה. וזו התודה הגדולה והחשובה מכל, למי שנמצאים ונמצאות בצד השני של התכתובת הזאת ושל כל פוסט ופוסט.

ליתר דיוק, כתבנו 366 פוסטים מאז יום ההולדת שעבר, מה שכרגיל אומר שאנחנו פה כל יום (לפחות בממוצע). עם מספר מילים ממוצע לכל רשומה שקרוב ל-2,000, אני תמיד תוהה האם עדיין יש לזה מקום באינטרנט, תרתי משמע. אבל התשובה מגיעה בכל יום. עם אלפי עוקבים ומנויים במייל וברשתות החברתיות. ועם מספר ביקורים שעוד ייאלץ אותי לספור בסוף 2019 לא במאות אלפים אלא כבר במספרים מפחידים יותר. מאוד רציתי אבל הפעם יצא שאין מתנות לגולשים ולגולשות שלנו. אולי כן תשמחו לדעת שיש כמה פרויקטים, כולל אחד מאוד מיוחד, שאנחנו עובדים עליהם כבר זמן רב. חלק אולי יהיו מוכנים כמתנה לחגים, אחרים אחריהם. בינתיים, בחרתי לעטר את חגיגות השנה התשיעית עם תמונות של סרטים עם הספרה 9 בכותרתם. זה ממחיש בעיניי שבפעם הבאה נצטרך שתי ספרות כדי לציין את גיל הבלוג. אז אמאלה ויאבאלה.

קצת סטטיסטיקה בשביל הכיף

אם הייתה לנו תוכנית 9, היא כנראה הייתה מהחלל החיצון

הפוסטים הנקראים ביותר והסרטים הכי פופולריים אצלנו

1. סרטי השנה 2018– מסורת זו מסורת והמיטב של השנה הקודמת בראש.
2. סרטי השנה 2017 – ושוב כרגיל, זו של הקודמת-קודמת ממשיכה בתאוצה.
3. המלצות פסטיבל דוקאביב – טירוף מה שקורה עם הפסטיבל הזה, גם אצלנו.
4. די ליקום הקולנועי של DC – סוג של נבואה שלי שהגשימה את עצמה.
5. ניתוח רומא – הסרט המדובר דאשתקד מוכיח את עצמו, וגם עופר.
6. תורשתי, סקירה – החלטה טובה שלי לכתוב על סרטים שאין בארץ? מסתבר.
7. יום הקולנוע הישראלי – לא בדיוק פסטיבל אבל עוד פוסט משותף שהצליח.
8. המלצות פסטיבל ירושלים – בהתחשב בכך שהפוסט בן חודשיים, אחלה טראפיק.
9. כמה רומנטי, סקירה – עוד סקירה שלי אבל הפעם אני מופתע כמותכם וכמותכן.
10. רשימת המתמודדים לאופיר – התחלתי לדאוג, אבל האופירים עדיין שולטים.

*כמעט ונכנסו: סיקור טקס האוסקר של אור, פוסט ההמלצות המשותף לפסטיבל חיפה, ושעשוע ״הגדה של מארוול״ של כולנו.

מה אפשר ללמוד מזה? שאתם ואתן אוהבים פוסטים משותפים שלנו, לצד טקסטים רוחביים יותר, בעיקר אם הם לפני פסטיבלים או אירועים דומים. ושלכתוב על סרטים לפני או בלי קשר למתי הם מוקרנים בארץ, יכול להשתלם. שלושת הסרטים שמככבים כאן, ״תורשתי״, ״רומא״ ו״כמה רומנטי״ – את כולם ראו בישראל בעיקר בצפייה ביתית. לא שאני רוצה להסיק מכך על מצב הקולנוע, בטח אם נחשיב גם את הפופולריות של גם ״הסטורי של אווה״ גם אצלנו. אבל בהחלט רשמתי לפניי את התעדוף הזה, שרק מתחזק בפסקה הבאה.

מבין העשיריה הבאה של רשומות פופולריות שהן סקירות בלבד, די מגוחך כמה נטפליקס יש: ״בחשכת הליל״, ״פולאר: המתנקש״, ״FYRE״, הסרט עם השם הארוך על בוב דילן, ״משולש הגבולות״, ״השתיקה״. חלק מהם כה איזוטריים עד שהייתי צריך ללחוץ על הלינק בשביל להבין מה זה זה, אבל יחד הם סוג של רוב. באופן אישי, שמחתי על ההתעניינות ב״הכנסייה החדשה״, אני לגמרי מבין ש״כוכב נולד״ היה רוע הכרחי, ודי מרוצה שכתבתי לבסוף על ״רומן ג׳יי יזראל״ שאיכשהו הגיע למסך הקטן והוכיח שעדיין יש קהל גם בישראל לדנזל וושינגטון. וכמובן שאי אפשר בלי ״זר דופק דלת״, הקמע של הבלוג בשנים האחרונות.

אפשר לומר שהגענו אל מחוז 9

מהיכן הגעתם והגעתן אלינו ובעיקר איך (כולל קצת ״איך לעזאזל״)

מכיוון שאנחנו עדיין כותבים רק בעברית, הפער בין מבקרים ומבקרות בסריטה מישראל לבין שאר העולם רק הולך וגדל כל שנה. אבל יש כמה וכמה מדינות שזורם מהן טראפיק קבוע, כזה שגורם לי להבין שזו לא טעות בדרך לאנשהו אחר. אז מלבד ישראל ומה שוורדפרס קורא לו ״האיחוד האירופי״ (אני עדיין לא מבין מה זה אומר אם בהמשך יש מדינות מהאיחוד), אלה עשר הארצות ששלחו אלינו הכי הרבה קהל: ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, קנדה, צרפת, שוודיה, שוויץ, איטליה, הודו, והונג קונג. שלום גם לשכנים מפלסטין, מצרים, ירדן, ולבנון. ולמדינות החביבות עליי מבחינת אקזוטיקה: יש כזה דבר ראוניון, יש גם גוואדלופ, אבל הכי נחמד זה מיני איחודים דוגמת סאו טומה ופרינסיפה (די בטוח שאכלתי מנת טאפאס כזו פעם), או אנטיגואה וברבודה (הכי שם של מחזה על זוג לסבי פרוגרסיבי ביוון העתיקה).

תודה לכל מי שהפנו אלינו תעבורה, בין אם כי הם אלגוריתם או כי הם בני אנוש חביבים. ספציפית ובסדר הזה: גוגל, פייסבוק, אפליקציית וורדפרס, טוויטר, גנזך הרשת, ויקיפדיה, עין הדג, האוזן השלישית, מכללת שנקר, וספר הקולנוע הישראלי. מחזיר לינק בתמורה לכל אחד ואחד, בתקווה שעדיין יש קארמה ברשת. בעצם מבקרי קולנוע לא אמורים לדאוג מקארמה, אז נקרא לזה פשוט נחמדות ואסירות תודה. מה שמוביל אותנו לסיום הקבוע שבו אני מודה לכל מי שהמקלדת שלו או שלה כנראה יצאה מדעתה, או שדרך עליה חתול דווקא בזמן שחיפוש גוגל היה פתוח.

מנוע החיפוש של גוגל הוא עדיין זה שמכוון הנה הכי הרבה תנועה, אבל אותי לימדו שלא רק התוצאה חשובה אלא גם הדרך. אזכיר שהמשחק ״חיפושי גוגל משונים״ הרבה פחות כיף כבר שנים כי אני עובד מול שברי אחוזים בודדים של מה שגוגל מרשה לנו לראות. אז מלבד ״סריטה״ על הטיותיו השונות, כולל שמות חיבה כמו ״סריט״ או ההגייה היידישאית ״סרעטה״, אנחנו ממשיכים עם העניין הזה של לכתוב ״amazon״ בלי אות גדולה בהתחלה ואז להגיע לכאן. אבל היו גם כמה טעויות במספר שלא לגמרי הבנתי, למשל ״חוטים נסתרים ויקיפדיה״ (תודה על המחמאה, אבל אנחנו לא ויקיפדיה) ו״מכבי שרותי בריאות״ (בקרוב נפתח גם קופת חולים משלנו, מבטיח).

אישית, הכי מחמם לי את הלב למצוא חיפושים ספציפיים לדעות שלנו על דברים. נגיד ״פסטיבל קאן סריטה״ (לא השנה וממש סליחה על זה) או ״אור סיגולי שייקספיר מאוהב״ (מהפרקים החביבים עליי בפרויקט האוסקרים של אור). יש גם רמת ספציפיות מטרידה מעט, נניח ״המוזיקה הקלילה והממלאת שמחה לאורך רוב הסרט״ (מה שמוביל לסקירה הכפולה הבאה, הניסוח העילג בה הוא שלי). מן העבר השני, כמות החיפושים הכלליים למדי גורמת לי לתהות לגבי המזל שאנשים מצפים לו בחיים האלה. נגיד ״סרט פעולה אמריקאי משנות ה80״, ״הסרטים עם לסביות בקולנוע״, ״סנדרה בולוק מכחישה״ וגם ״סרטים שצריך לשמור על שקט״. באופן אישי, אני מאמין לסנדרה וחושב שתמיד צריך לשמור על שקט בסרטים.

בגזרת התהיות, שווה להזכיר את ״אף סרט לא עולה״ (נשמע מבאס, מה לגבי להוריד?), ״למה סקורסזה במאי ענק״ (לא יודע, מתת אל? גנים משובחים?), ״ז׳אנר של קומדיה המשלבת תנועות אלימות״ (יש לי יותר מדי מה להגיד על זה) ואפילו ״סרט יפה אבל למה להתלהב״ (אם לא מסרט יפה אז ממה עוד יש להתלהב בחיים האלה?). החיפוש שבאופן אישי גרם לי לתהיות הוא ״האחים כהן וחצי״. אולי מדובר ביוצרים של ״ארץ קשוחה לאללה״ ו״אחי, איפה אתה אינעל העולם שלך?״. במשבצת הטעויות, אציין לטובה ולגמרי בחיבה את ״ספוג מחוץ למים הסרט המלא״ (תיאור קצת יבש), ״לאתפיס פוקימון״ (צריך קודם לאילחם בו), ״תוכנית בריחה לגו פרק אחת״ (תכלס הייתי צופה בזה) ו״הסיפור של רחוב קינג סרט״ (עם זוכת האוסקר רג׳ינה ביל?). אבל המנצח הגדול שלי בקטגוריה זו הוא ״מלך האריות 2019 סיני מסיטי״. עזוב אותך, לך אל יספ לנט.

(או)קיי, 9 איט איז!


עד כאן חגיגות, ללא שום הודעה דרמטית בסיום. תמיד מוזמנים ומוזמנות לפנות אלינו כאן, בג׳ימייל srita.blog או ברשתות החברתיות למיניהן. בין אם טעינו בעצמנו, אם חסר כאן משהו, אם יש דברים שלא חשבנו עליהם. עכשיו חוזרים לעבוד על סקירות הסופש ונשמח מאוד אם תישארו איתנו לעוד שנה של סריטה. ביום ראשון כבר טקס פרסי אופיר, אחריו יום הקולנוע הישראלי, סיכום השנה העברי של ראש השנה והכנות לפסטיבל חיפה. מי ייתן ושנת סריטה העשירית תהיה אפילו יותר טובה מאלה שקדמו לה, מכל בחינה אפשרית.

תגובות

  1. jessgk הגיב:

    יום הולדת שמח לאתר סריטה המצויין!
    🎉🌼🎬🌼⁦🎞️🌼⁩⁦📽️🎉
    ⁩ (היום במקרה חל גם יום הולדתי…)

  2. יערה הגיב:

    מזל טוב אהובים!
    בחיפושים ספציפיים מדי, המורה הנוזפת שבי חושבת מיד על עבודה שהוגשה עם ניסוחים מחשידים והמורה/מרצה חיפש.ה מאיפה הועתקו. בואו נגיד שחלק לא מבוטל מהכניסות שלי לבלוג התרחש בצורה הזו!

    1. אור סיגולי הגיב:

      יואו… זה מעולה!

  3. אלון הגיב:

    יום הולדת שמח:) אם כבר, אתם אלה שצריכים לקבל מתנה (ככה עובדים ימי הולדת, לא?) על כל העבודה הקשה, המסירות, והניתוחים המרתקים שמוליכים לעומקים רוחניים מאירי עיניים, שפשוט כיף לקרוא ואי אפשר שלא להעריך. אז אומר זאת בפשטות: תודה.

  4. ירון הגיב:

    מזל טוב + תודה 🙂

  5. אלון הגיב:

    תודה!

  6. Patrick Murray הגיב:

    מזל טוב וכל הכבוד על ההישג

  7. אורון שמיר הגיב:

    תודה לכולם!
    כל שנה מחדש יום ההולדת של הבלוג מפתיע ומרגש אותי, אבל התגובות הן החלק האהוב עליי. תודה גם למי שתרמו בעזרת הפייפאל, לגמרי לא ציפיתי ואני די מוצף מכל זה כבר כמה ימים.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.