פרסי אופיר 2019: הימורי הזוכים

יום לפני הבחירות הגורליות ביותר של מדינת ישראל נפתחות הקלפיות למירוץ אמנם קצת פחות דרמטי אבל מבלבל באותה מידה – זה של פרסי אופיר לקולנוע הישראלי של שנת 2019. אתר ההצבעה יהיה פתוח לחברי האקדמיה עד יום רביעי אז יינעל, וביום ראשון הקרוב, ה-22 לספטמבר, יתקיים טקס פרסי האופיר השנתי ונגלה מיהם הזוכים בכל הקטגוריות.

כמו בכל שנה ושנה, נדמה שהאקדמיה (זמן טוב להזכיר ששלושה מכתבי סריטה חברים מצביעים בה) הופכת להיות משונה יותר יותר. 2019 לא הייתה יוצאת דופן בהקשר הזה, ובתום חודשיים וחצי של הקרנות מקדימות לסרטים המקומיים החדשים התגבשה רשימת המועמדים המפתיעה ביותר שאני זוכר מאז שהתחלתי לעקוב אחר האופיר ב-2012. לטוב ולרע, היו שם דברים שלא חשבתי שיכולים לקרות בחיים. אחד מהם, למשל, הוא שרק אחד מתוך חמשת המועמדים לפרס הסרט גם צבר נוכחות בקטגוריות הבימוי והתסריט; למשל שהסרט עם הכי הרבה מועמדויות נזרק לעמדת האנדרדוג בגלל תקנון כשירות לאוסקר האמריקאי; למשל שההישג הקולנועי הגדול ביותר של ישראל בתשע השנים האחרונות (ויש שיטענו גם אי פעם) נחסם לחלוטין מסיכוי לשחק באוסקר.
כתבתי על זה לאחר המועמדויות, אם אתם רוצים להיזכר.

עם פתיחת ההצבעה אנחנו (עופר ליברגל, אורון שמיר ואני) מגישים לכם פה את ההימורים שלנו – והשנה זה באמת קשה מאי פעם – בעיקר כי זה מכניס לנו קצת מתח ודרמה בטקס. אם כבר אנחנו עוקבים אחרי העניין בכזו אדיקות, אז למה שלא ננסה להינות פה ושם.
איזור התגובות יישאר פתוח למקרה שתרצו לחלוק אתנו את ההימורים שלכם. אתם מוזמנים לפתוח בחלון נוסף את רשימת המועמדים המלאה.

זמן טוב להזכיר שהכתוב למטה לא מייצג (בהכרח) את בחירותנו או את הצבעותינו לאופיר, אלא רק את מי שאנחנו חושבים שעומד לזכות.

ההימורים שלנו לפרסי האופיר 2019 הם:

הצילום הטוב ביותר:

אנחנו פותחים עם הימור זהה. כולנו מאמינים שעבודתו העשירה והסוחפת של גיא רז בסרטו של גור בנטביץ' תעניק לו את האופיר הראשון שלו (איך לגיא רז אין אופיר עדיין?).
אפשר גם להמר שהמירוץ יהיה צמוד. המועמדים הנוספים הם "מילים נרדפות", "ימים נוראים", "הגולם" ו"הבלתי רשמיים", כולן עבודות ראויות במיוחד.

העריכה הטובה ביותר:

"מילים נרדפות" אולי לא הוכיח את עצמו כקונצנזוס באופיר הזה, אבל יהיה קשה לפסוח על ההזדמנות להעניק אופיר אחרון בהחלט לעורכת ערה לפיד, שהלכה לעולמה בשנה שעברה. כמובן שכל זה לא לוקח מעבודתה של השותפה שלה למאמץ, נטע בראון, יחד עמלו על זוכה דב הזהב בברלין.
ועם זאת, בטח ובטח שאסור להתעלם ממי שנושף בעורפו של "מילים נרדפות", הלא הוא אריק להב ליבוביץ', מבכירי העורכים שלנו, שחתך ובנה את הסרט הקצבי והגרובי "הבלתי רשמיים", והשנה גם הוציא ספר על רזי עריכת הקולנוע.

המוזיקה המקורית הטובה ביותר:

אם יש משהו רגיש כרגע בעולם הקולנוע הישראלי זה כל מה שקשור לקרדיטים על עבודת המוזיקה ב"מאמי". אני בטח לא נכנס לזה יותר. בואו פשוט נעבור הלאה.

עיצוב פס הקול הטוב ביותר:

עופר ואורון עושים בחוכמה רבה כאשר הם מהמרים על "מאמי" כי לסרטים מוזיקלים יש יתרון עצום בקטגוריה הזו ("כאן ועכשיו", "ג'נקשן 48"), אבל בעיני ייתכן והאקדמיה תרצה לחלוק כבוד אחרון לאחד מאנשי הסאונד הגדולים של התעשייה, אלכס קלוד, שעיצב את פס הקול של "ימים נוראים". גם הוא הלך מאתנו השנה, מותיר אחריו מורשת של ענקים. את העבודה המרשימה על הסרט חלק אתו תולי חן.

ימים נוראים. צילום: עמית יסעור

הליהוק הטוב ביותר:

תראו, אתם יכולים להמר נגד אורית אזולאי מתי שתרצו. אנחנו בטח לא נעשה דבר כזה. אנחנו לא מטורפים, אתם יודעים. והיא אמנם מועמדת השנה על מלאכת המחשבת שלה במציאת האנסמבל המרהיב של "ימים נוראים", אבל אנחנו שכנענו את עצמנו שהיא גם מועמדת על עבודתה ב"מילים נרדפות".
ועדיין, קטגורית הליהוק צפופה במיוחד השנה עם דאבל גלית אשכול ("קצפת ודובדבנים", "תל אביב על האש"), מאיה קסל ("עיניים שלי") ומיכל קורן ("הבלתי רשמיים"). כל אחת מהן ראויה לזכות.

שחקנית המשנה הטובה ביותר:

בקלות, אבל באמת בלי תחרות, הקטגוריה המשונה ביותר של האופיר השנה. ואולי גם של השנים האחרונות. כפי שאתם שמים לב, כל אחד מאתנו מושך לכיוון אחר, ואף אחד מאתנו לא בטוח בכלום.
אני עושה טעות אסטרטגית ומהמר על אוולין הגואל, בידיעה מוחלטת שהיא בעמדת נחיתות כי היא מועמדת פעמיים באותה קטגוריה (על "בשורות טובות" ו"קולות רקע") מה שיכול מאוד שייצור אצלה פיצול קולות. אלוני ובן ארויה בהחלט יכולות להרוויח מזה.
המועמדת החמישית בקטגוריה היא ריקי גל על "מאמי". קטגוריה משונה, כבר אמרתי?

שחקן המשנה הטוב ביותר:

אני אחסוך לכם את ההתחבטות, אם הייתה לכם – אורון ועופר צודקים. אני פשוט חש את עצמי פרוע לפתע. כלומר, יש לי תחושת בטן, אבל זה כמעט בכיס של דובר קוסאשווילי, שיכול להיות שיזכה באופיר הראשון שלו מאז "חתונה מאוחרת" ב-2001.
המועמדים האחרים הם יניב ביטון ("תל אביב על האש"), אושרי כהן ("אישה עובדת"), יואב לוי ("הבלתי רשמיים") ויונה רוזנקיאר ("הצלילה"). אני מכין את עצמי להפתעה בכל מקרה.

האיפור הטוב ביותר:

אף פעם אל תהמרו נגד עיצוב זקנים בקטגוריה הזו. הם האורית אזולאי של האיפור.

הבלתי רשמיים. צילום: ירון שרף

הסרט הקצר הטוב ביותר:

יש פה פייט בקטגוריה הזו, אל תתבלבלו. החדשות הטובות הן שלפחות במאית אחת תצא מהטקס הזה עם פרס.

הסרט התיעודי הטוב ביותר מתחת ל-60 דקות:

אני עושה את הטעות הקשה של להמר נגד yes דוקו בקטגוריה הזו, בזמן שאורון ועופר לגמרי יודעים מה הם עושים. הם גם בחרו בסרט האמוציונלי ביותר בקטגוריה, וזה תמיד חכם. שוב אני הולך עם תחושת בטן, וכפי שזה הוכיח ברוב העונה הזו – אין דבר מטופש מזה.

העיצוב האומנותי הטוב ביותר:

בואו פשוט נסכם שכולנו מאמינים שמי שיזכה בקטגוריה הזו הוא סיפור אמיתי על דמות מהזרם הדתי בישראל שמעשיה שינו לחלוטין את פני החברה הישראלית.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:

פיצול בין קטגוריות העיצוב האומנותי והתלבושות הוא משהו מאוד שכיח באופיר. למעשה, הפעם האחרונה שאותו סרט לקח את שניהם הייתה אי שם ב-2014 ("יונה"), כך שהסיכויים של עופר ואורון גדולים יותר.

הסרט התיעודי הטוב ביותר מעל 60 דקות:

על אף שכולנו הימרנו על סרטו של תומר הימן, זאת אחת הקטגוריות הכי מותחות של הטקס.
אוקי, "מותחות" היא מילה קצת גדולה, אבל בהחלט יש פה מרוץ שנראה צמוד מאוד בין שניים מהסרטים הפופולריים ביותר של השנתיים האחרונות – תיעודיים או לא – "יונתן אגסי הציל את חיי" ו"שייקה: החיים הנסתרים של שייקה אופיר". זה עוד יותר מעניין כי גם מדובר בפייט בין HOT ו-yes, אז נראה מה יקרה עם זה.

יונתן אגסי הציל את חיי. צילום: תומר הימן

השחקנית הראשית הטובה ביותר:

במהלך העונה, אתוודה, הייתי בטוח שהפרס הזה בכיס של נלי תגר עם "בשורות טובות", ובאיזשהו מקום אני מאמין שהיא עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. תגר, שיש לא מעט שיטענו שכבר הייתה צריכה לזכות על "אפס ביחסי אנוש", לגמרי חוטפת את "בשורות טובות" ומעניקה כמה מהרגעים המוצלחים ביותר של סרטי האופיר השנה.
עם זאת, נדמה שהמומנטום לסרטו המקסים של ארז תדמור קצת נבלם, והקטגוריה הזו הפכה לצפופה במיוחד עם מריה בלקין הנפלאה של "קולות רקע" שגם היא בטח תקבל המון הצבעות, ונטע אלקיים מ"מאמי" בסרט שהוכיח שהוא הרבה יותר פופולרי באקדמיה ממה שחשבנו בהתחלה. המועמדת החמישית היא חני פרסטנברג של "הגולם".
בסופו של דבר, נראה שהתמיכה הרחבה של "אישה עובדת" תתנתקז אל מי שסוחבת אותו על כתפיה, לירון בן שלוש כמובן, שהוכיחה שוב את הכישרון שלה באחד התפקידים המורכבים והקשים של השנה, והיא תרוויח מהאהבה וההערכה הרבה שיש לסרט.

השחקן הראשי הטוב ביותר:

עוד לפני הכרזת המועמדים טענתי שקטגורית השחקן הראשי של האופיר השנה היא אחת המוגזמות אי פעם. כמות כל כך גדולה של הופעות גבריות ראשיות מדהימות לא ראינו פה המון זמן, ובאמת שלכל אחד מחמשת המועמדים מגיע לשאת נאום ניצחון, ולא רק להם – גם ללא מעט שלמרבה הצער לא הצליחו לפרוץ פנימה.
ערן נעים, שאם אתם שואלים אותי היה צריך לזכות כבר על "עג'מי", הוא, כמו לירון בן שלוש מ"אישה עובדת", הפנים והייצוג של הסרט בהשתתפותו – "עיניים שלי". הוא והסרט חד הם. ומכיוון שכבר נוכחנו איזו השפעה יש לסרט על הצופים שלו, אין ספק שהרבה מאוד קולות יילכו לכיוונו.
אבל – וזה אבל גדול – יש לו תחרות. תום מרסייה של "מילים נרדפות" הוא אחד מתגליות השנה; העבודה של יהודה נהרי לוי כיגאל עמיר ב"ימים נוראים" היא משהו לספרי ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי; שולי רנד התעלה על עצמו ב"הבלתי רשמיים" להופעה שמזכירה את ימיו הגדולים של רוברט דה נירו ולעיתים אפילו מתעלה מעליהם; ולמשה פולקנפליק ב"גאולה" יש, בעיני, את סצנת המשחק המרשימה ביותר של השנה. כולם זוכים מבחינתי.

התסריט הטוב ביותר:

שישה מועמדים מרכיבים את קטגורית התסריט הטוב ביותר, רק שניים מהם מועמדים לפרס הסרט: "תל אביב על האש" ו"הבלתי רשמיים". אני, כפי ששמתם לב, מאמין שהראשון מבניהם ייקח את הקטגוריה הזו. אורון ועופר מאמינים בכוחו של גור בנטביץ', שבאופן די מדהים, מעולם לא זכה באופיר – על אף שהיה מועמד כבמאי תיעודי ("סינדרום בנטביץ'"), במאי טלוויזיה ("טייק אווי"), תסריטאי ("משהו טוטאלי", "לרדת מהעץ") ושחקן ("אורחים לרגע").

הבימוי הטוב ביותר:

אם יש משהו אחד ש"עיניים שלי" הוכיח מאז תחילת העונה, הוא שאסור לזלזל בו. ההצלחה בפסטיבל ירושלים, שם זכה בפרס הסרט, רק חתמה את זה. יש אהבה גדולה לירון שני ולסרטו, וזה חד משמעית יכול להביא לו את פרס הבימוי כפי שעופר ואורון מהמרים.
אני מאמין שמכיוון שהאקדמיה לא תצביע ל"הבלתי רשמיים" בפרס הסרט בגלל חרפת האוסקר שפשתה בכל המוסד הזה, הם יעניקו לאלירן מלכה "פרס ניחומים" כבמאי. ובואו נודה באמת, ממש מגיע לו.

הסרט הטוב ביותר:

עד כמה העונה הזו מוזרה? שלושתנו מהמרים שאת הפרס הגדול ייקח סרט שאין לו מועמדויות לבימוי ולתסריט, לראשונה בתולדות האופיר. כל זה כי איבדנו אמון באקדמיה ואנחנו בטוחים שהיא תלך לכיוון האוסקר למרות שבאופן מאוד ברור "הבלתי רשמיים" הוא הפופולרי מבין השניים.
וזה לא של"ימים נוראים" מגיע להפסיד. ההפך הגמור. מדובר, ואני מדבר כרגע בשם עצמי, באחד הסרטים הטובים, החזקים והמטלטלים ביותר של הקולנוע הישראלי – וכנראה החשוב ביותר של האלף החדש. טקס אופיר שמסתיים בזכייה של סרט כל כך נהדר אמורה להיות חדשות טובות, אבל אם האקדמיה לא האמינה שהוא אחד מששת (!) התסריטים הטובים של השנה, או אחד מחמשת עבודות הבימוי של השנה, משהו פה מרגיש לא נוח.
מצד שני, לכו תדעו. יכול להיות ש"הבלתי רשמיים" – שיאן המועמדויות של השנה – יזכה בסופו של דבר, או ש"עיניים שלי" יהיה הסרט הראשון מאז 2014 שזוכה גם באופיר וגם בירושלים. זה לגמרי על השולחן.
בואו רק נקווה שחברי האקדמיה – אלא שאינם אנחנו כמובן – יצביעו באמת לפי צו לבם ולא בהכרח הצבעה אסטרטגית שיכולה בסופו של דבר לא רק ללכת לאיבוד אלא גם להבטיח את נצחונו של הצד השני רק בגלל שהאופוזיציה לא תהיה חזקה מספיק ואחר כך יצטערו על זה… אוקי, יכול להיות שהתבלבלתי בין שני דברים שונים. הכל מאוד מוזר כרגע.

את תוצאות האמת נראה ב-22 בספטמבר, כאמור. אנחנו עדיין לא בטוחים באיזו מתכונת נסקר את הטקס, אבל מבטיחים שיהיה משהו. תשארו בסביבה. ובאמת עכשיו, אם אתם אוהבים אותנו – עשו חסד וצאו להצביע בבחירות לכנסת. לא משנה למי, פשוט תצביעו. זה חשוב נורא.