אוסקר 2019/20: כל המתמודדים בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק א'

החליטה האקדמיה האמריקאית לקולנוע, הגוף המחלק את פרסי האוסקר השנתיים, לעשות מעשה ולשנות את שמה של קטגורית "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה" למשהו חדש ונוצץ. ובכן, חברי, הכירו את קטגורית "הסרט הבינלאומי הטוב ביותר", כאילו שהשם הייתה הצרה הגדולה של הקטגוריה המרתקת והמתסכלת הזאת.
האמתלה המרכזית של האקדמיה לשינוי, אם הבנתי נכון, היא חוסר הנוחות במילה "זר" (foreign), אבל אל תשאלו אותי למה. בכל מקרה, אולי זה יצליח סוף סוף לתקן את הטעות רבת השנים של הכתיבה הישראלית על פיה הקטגוריה הזו היא "הסרט הזר הטוב ביותר". מעניין כמה זמן ייקח לעולם ליישר קו עם העניין.
שינוי נוסף הוא שלב הביניים של הקטגוריה. עד השנה, מבין עשרות הסרטים שנשלחו לייצג את המדינות, סוננה רשימה מקדימה של תשעה סרטים, ממנה נבחרו החמישייה המאושרת שמתפרסמת במשדר הכרזת המועמדים. החל מהשנה הורחבה התשיעייה לעשירייה.

כבכל שנה מאז 2012 (עם הפסקה אחת מתישהו) אני מתחקה אחר כל הנציגויות השונות של מדינות העולם. כמובן שאני לא מסוגל טכנית לראות את כולם – אפילו לא רובם – אבל אותי תמיד מעניין מי נבחר מאיפה, ואיך הלוח מתחיל להיבנות לאטו. בשנה שעברה החלטתי על שינוי במתכונת, במקום פוסט אחד ארוך ובלתי ניתן לקריאה שכולל בין 80 ל-90 סרטים, פירקתי את העושר הזה לכמה פוסטים שיהיה יותר קל להתמודדות, וזה גם מונע מאתנו לחכות עד הרגע האחרון, אחרי שכבר רוב הסרטים הוכרזו. והנה אנחנו מתחילים.

בשנה שעברה, נזכיר, ישראל שלחה את "האופה מברלין" שלא צלח לשלב התשיעיות. בסופו של דבר, מקסיקו ניצחה לראשונה בתולדותיה עם "רומא", מותירה מאחור את גרמניה ("יצירה ללא מחבר"), יפן ("המשפחה שלי"), פולין ("אהבה בימים קרים") ולבנון ("כפר נחום") שזו הייתה שנתה השנייה ברציפות ולכן באופן אוטומטי הנציג שלהם יעורר עניין רב השנה. אם אתם מחפשים רמזים למה שעלול לקרות השנה, שימו לב שמתוך החמישייה הזו שלושה סרטים הוקרנו בקאן, ושניים בוונציה.

הדד-ליין להגשה יהיה גם השנה ה-1 לאוקטובר, ולקטגורית האוסקר הזו כשירים אך ורק סרטים שהופצו במדינתם בין התאריכים ה-1.10.18 ועד 30.9.19. עד הגעת הדד-לליין, ולמעשה כמה ימים אחריו עד שתוציא האקדמיה את הרשימה הרשמית והסופית, יהיו שינויים והחלפות אז קחו בחשבון. אנסה להישאר כמה שיותר עם האצבע על הדופק.

המתמודדים לאוסקר הסרט הבינלאומי הטוב ביותר
חלק ראשון:

אוקראינה – "הביתה" (Homeward)
אחד ממשתפי מסגרת מבט מסוים של פסטיבל קאן האחרון הוא סרט הביכורים של נרימן אלייב, שכעת נבחר לייצג את אוקראינה באוסקר. זהו סיפור מסע של גבר היוצא אל חצי האי קרים על מנת לקבור את בנו שנהרג במלחמת רוסיה-אוקראינה. אני בוכה כבר מעכשיו.
בשנה שעברה האקדמיה האמריקאית יצאה סתומה לגמרי ופסחה על נציג אוקראינה "דונבאס" שלדעתי היה אחד הסרטים הטובים ביותר של הזמן האחרון. באופן כללי אוקראינה טרם הצליחה לקבל מועמדות. מי יודע, אולי 2019 תהיה שנת הקסם.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אבל כנראה שלא.

אירן – "למצוא את פארידה" (Finding Farideh)
זוכת שני האוסקרים ("פרידה" ו"הסוכן", שניהם מאת אסגר פרהאדי) בחרה לשלוח סרט תיעודי לאוסקר, מבין עשרה סרטים שהתמודדו השנה על הזכות היוקרתית. סרטם של קורוש אטאיי ועזאדה מוסאבי מתחקה אחר סיפורה של צעירה ממוצא אירני שאומצה על ידי משפחה הולנדית, העומדת לנסוע לראשונה למולדתה ולפגוש את האנשים הטוענים כי הם משפחתה. סבירות גבוהה שהרבה רגשות יצופו.
סיכוי להיכנס לעשירייה: סרטים תיעודיים לרוב לא מתקבלים בחום בקטגוריה הזו, והשניים האחרונים שהצליחו להתברג למועמדות הם "התמונה החסרה" מקמבודיה ו"ואלס עם באשיר", שניהם מתחו את הגבולות הדוקו. שניהם גם הגיעו עם המון פסטיבלים ופרסים מאחוריהם, מה שלנציג האירני אין.

אלג'יר – "פאפיצ'ה" (Papicha)
סיפורן של קבוצת נשים באלג'יר של הניינטיז, הנמצאות במצב של דיכוי תחת הטרור האיסלאמי, ומחליטות להרים תצוגת אופנה. זהו סרטה של הדוקומנטרית בדרך כלל מוניא מדור, שהוקרן במסגרת מבט מסוים של פסטיבל קאן האחרון.
אלג'יר זכתה רק פעם אחת, עם ההגשה הראשונה שלה – "Z" הנפלא של קוסטה-גארווס. מאז הייתה מועמדת ארבע פעמים, האחרונה ב-2010 עם "מחוץ לחוק" שהוקרן בפסטיבל חיפה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: ייתכן.

פאפיצ'ה

אסטוניה – "אמת וצדק" (Truth and Justice)
סרט הביכורים של טאנל טום לא צבר פסטיבלים או התעניינות עולמית גדולה מדי, אבל בארצו שלו הוא שבר את השיא של "אוואטר" והפך לסרט המכניס ביותר בתולדות המדינה. הוא גם מסכם סדרת סרטים אסטונית שחוגגת 100 שנות עצמאות (ברכות. לא הייתי נותן לה יום מעל 90), ומספר על מעלליו של מתיישב המנסה להפוך את שטחו לחווה משגשגת ומתמודד עם רעות חולות כאלו ואחרות, או כך הבנתי מהתקציר IMDB שכנראה הגיע לשם בחסות גוגל-טרנזלייט.
זהו ניסיונה ה-17 של אסטוניה, שהצליחה להיות מועמדת עד כה פעם אחת, בשנת 2014, עם "מנדרינות".
סיכוי להיכנס לעשירייה: נמוך.

אקוודור – "הלילה הארוך ביותר" (La Mala Noche)
שמו הבינלאומי של נציג אקוודור הוא "הלילה הארוך ביותר" אבל שמו המקורי הוא "לילה רע", מה שהרבה יותר מתאים למותחן הזה שעוסק בסחר נשים, ואישה אחת שמחליטה לשבור את המעגל ומסכנת את חייה בדרך. את הסרט כתבה וביימה גבריאלה קאלבצ'ה, וזהו פיצ'ר הביכורים שלה שכבר הספיק להסתובב ב-SXSW. אקוודור טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: סקפטי.

בלגיה – "האמהות שלנו" (Our Mothers / Nuestras Madres)
הפתיעו הבלגים ובחרו סרט שעל פניו לא יכול להיות מזוהה פחות עם המדינה. מדובר ב"האמהות שלנו" שצולם בגוואטמלה ושפתו היא ספרדית, ואותו אתם אולי זוכרים כשהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, וזכה להמלצתי הכנה. זה באמת סרט נהדר.
זוכה פרס מצלמת הזהב של פסטיבל קאן האחרון, אותו ביים הבלגי-גוואטמלי סיזר דיאז, עוסק באנתרופולוג צעיר שעובד בעיקר בתחום חשיפת זוועות מלחמת האזרחים, ומוצא את עצמו מעורב רגשית בחיפושים אחר קבר אחים שלדעתו יוכל לתת לו קצה חוט לגבי גורל משפחתו.
השנה הבלגים פסחו על ההזדמנות לשלוח את "הבחירה" של האחים דארדן, אולי כי אחרי ארבע ניסיונות של צמד הבמאים המהולל באוסקר ללא הצלחה, הוועדה הבלגית קלטה שזה לא קורה. בשנה שעברה, נזכיר, הגישה בלגיה את "נערה" שלא הצליח להעפיל, כנראה בגלל הביקורת עליו לגבי ליהוק שחקן סיסג'נדר לתפקיד טרנסג'נדר. אם תצליח בלגיה לקבל מועמדות השנה, זו תהיה ה-7 במספר שלה, עד כה ללא זכייה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: הוועדה החיצונית יכולה לעזור.

האמהות שלנו

גאורגיה – "שינדיזי" (Shindisi)
הפעם הולכת גאורגיה על סרט מלחמה, כזה המביא את סיפורם של 17 לוחמים שמתו במלחמת גאורגיה-רוסיה של לפני כעשור. נשמע כמו סרט קליל ומהנה במיוחד. הבמאי הגאורגי הוותיק דיטו צינצטסדזה מנסה את מזלו בפעם השנייה באוסקר, אחרי "מדיאטור" שנשלח כנציגות ב-2008, השנה בה מתרחש סרטו החדש. הכל קוסמי, אני אומר לכם.
גיאורגיה הייתה מועמדת פעם אחת, אי שם ב-1996, עם "שף מאוהב".
סיכוי להיכנס לעשירייה: נמוך למדי.

גרמניה – "מחוץ למערכת" (System Crashers / Systemsprenger)
הסרט הזה הוקרן לראשונה בפסטיבל ברלין ואז בישראל במהלך פסטיבל ירושלים אחרון, עליו תוכלו לקרוא בדיווח של עופר. מדובר בסרט התגברות של ילדה בעלת בעיות התנהגותיות כאלו ואחרות, ואותו ביימה נורה פינגשיידט, והוא נבחר מתוך רשימה של שמונה סרטים אחרים.
גרמניה היא כמובן שחקנית אוסקר מדופלמת, ובאמתחתה 17 מועמדויות ו-3 זכיות (החישוב כולל את מערב גרמניה ומזרח גרמניה). המועמדות האחרונה הייתה בשנה שעברה בזכות "יצירה ללא מחבר" הארוך במיוחד שגם חטף מועמדות לפרס הצילום, והזכייה האחרונה הייתה לפני לא פחות מתריסר שנים עם "חיים של אחרים". המשותף לשני אלו הוא כמובן הבמאי פלוריאן הנקל פון דונרסמרק.
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא נהמר נגד הגרמנים, אבל אין פה קייס חזק מדי.

דרום קוריאה – "פרזיטים" (Parasite)
ללא צל של ספק ההכרזה הצפוייה ביותר של השנה. כנראה שההצלחה הפסיכית בישראל שכנעה את דרום קוריאה להגיש את סרטו האחרון של המאסטר בונג ג'ון-הו לאוסקר. אה, וגם הקטע הזה עם פרס דקל הזהב בקאן (הפעם הראשונה שסרט דרום קוריאני אוחז בפסל) בטח עזר.
בשלב הזה אני בטוח שכל אחד מכם שמע ואפילו ראה את הסרט הנפלא הזה, שגם פתח את פסטיבל ירושלים. ג'ון-הו (שייצג את מדינתו בעבר עם "אמא") רקח סרט מצחיק ואכזרי על התנגשות מעמדות המתרחש בבית של משפחה אמידה. אני אמנם מאלו שחושב שהסחף סביב הסרט הזה קצת מוגזם, אבל לא תשמעו ממני מילה רעה אחת עליו. חד משמעית אחד הסרטים הטובים שהביאה לנו 2019 עד כה.
"פרזיטים", שכבר מתחילים לדבר עליו גם כמועמד בקטגוריות כמו בימוי ותסריט, יכול לעשות היסטוריה ולהיות הסרט הדרום קוריאני הראשון שמועמד לאוסקר, ובכך ינסה איכשהו לחפות על חרפת האקדמיה האמריקאית שהתעלמה במשך שנים מהתוצרת של המדינה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: הופתענו בעבר, אבל כרגע כל הסיכויים לטובתו.

פרזיטים

טורקיה – "התחייבות" (Commitment)
טורקיה תמיד הייתה אחת הדמויות הטראגיות ביותר באוסקר, יחד עם רומניה, דרום-קוריאה ופורטוגל. מדינות שעושות קולנוע נהדר שמחובק על ידי כל העולם, אבל האקדמיה האמריקאית פשוט לא קולטת מה יש לה מול העיניים גם אם תיירי פרמה בעצמו היה מתיישב באמצע המדרכה הסינית ומכריז שביתת רעב. אולי בגלל זה הטורקים החליטו ללכת על האקסטרים ולשלוח השנה סרט שלא קיים.
אוקי, יכול להיות שהוא קיים אבל אף אחד לא צפה בו או יודע על מה הוא. אולי להוציא את מי שחתום על הבימוי, סמיח קפלנגולו שמוכר בזכות טרילוגיית "ביצה", "חלב" ו"דבש" (זה האחרון סרט מדהים). עד שמישהו יבטיח לנו שהסרט הזה אמיתי, אנחנו יכולים להתנחם בדף IMDB שבו אין פרטים חוץ מקאסט (שיכול גם להיות מומצא, אנחנו לעולם לא נגלה), תאריך יציאה ל-20 בספטמבר ואורך של 135 דקות. מהנקודה הזו אפשר לדמיין מה שרוצים.
סיכוי להיכנס לעשירייה: חוזר אליכם בשנייה בה אני משוכנע שיש כזה סרט.

יפן – "להתמזג אתך" (Weathering with You)
דבר ראשון אני צריך שכולם ייקחו רגע כדי להתפעל מהתרגום העברי שהמצאתי לנציג היפני.
עוד קצת…
זהו, תודה.
החליטו היפנים לזרום עם סרט אנימציה השנה, אותו ביים מאקוטו שינקאי, שאחראי על אחד מלהיטי האנימציה הגדולים של יפן מהשנים האחרונות, ולאחד הסרטים המהוללים ביותר של 2017 – "שמך" (Your Name), אם כי אני פחות התלהבתי. לסרט החדש יש לא מעט במשותף עם "שמך": גם הוא סרט רומנטי-פנטסטי, גם בו הגיבורים מגיעים משני מקומות מרוחקים – העיר הסואנת מול האיזורים הכפריים, וגם הוא כבר קיבל חותמת של הצלחה קופתית. ויש גם משהו על ההתחממות הגלובלית וזה, אז אנחנו בכלל בעדו. כך או כך, מרהיב זה בטוח יהיה.
זאת הפעם הראשונה שיפן שולחת סרט מונפש מאז "הנסיכה מונונוקי" ב-1998. יש לה שלושה אוסקרים עוד לפני שהקטגוריה הפכה לרשמית, כך שבעצם האוסקר התחרותי היחיד שלהם הוא עם "פרידות" מ-2008. בשנה שעברה הייתה מועמדת עם "המשפחה שלי" זוכה דקל הזהב.
סיכוי להיכנס לעשירייה: מעט מאוד סרטי אנימציה הצליחו, אבל הפופולריות של שינקאי יכולה לגרום לזה לקרות.

פלסטין – "זה חייב להיות גן עדן" (It Must be Heaven)
בשנת 2003 הגישה לראשונה פלסטין נציג לאוסקר בדמות "התערבות אלוהית" של אליה סולימן. הסרט אמנם לא הצליח להתברג למועמדות, אבל פלסטין מאז נכנסה למועדון היוקרתי פעמיים עם "גן עדן עכשיו" (2005) ו"עומאר" (2013), שניהם בבימוי האני אבו-עסד. עכשיו פלסטין חוזרת אל סולימן בזכות סרטו האחרון "זה חייב להיות גן עדן" שהוקרן בפסטיבל קאן האחרון וזכה לתגובות חמות ולפרס מיוחד מטעם פיפרסקי.
גם הפעם סולימן מציב את עצמו מול המצלמה ויוצא למסע, כנראה סוריאליסטי וייחודי המשלב קומדיה וטרגדיה אם להסתמך על סרטיו הקודמים, כאשר המחשבות על הבית ממשיכות ללוות אותו לכל מקום (נשמע כמו דאבל-פיצ'ר מושלם ל"מילים נרדפות"). לצד סולימן הסרט משובץ שחקנים בינלאומיים מוכרים כמו עלי סולימן, פרסואה ז'רארד ולא אחר מאשר גאל גרסיה ברנאל כפרה על העיניים שלו. לא מן הנמנע שהסרט יצוץ בהקרנה מיוחדת כלשהי בפסטיבל חיפה הקרוב, אז פקחו עיניים.
סיכוי להיכנס לעשירייה: מפרגנים.

זה חייב להיות גן עדן

פנמה – "כולם משתנים" (Todos Cambiamos)
כמו צ'ילה לפני שנתיים ("אישה פנטסטית" שזכה) ובלגיה בשנה שעברה ("נערה" שלא הגיע אפילו לתשיעייה), השנה פנמה שולחת סרט בנושא החוויה הטרנסג'נדרית, שזה לכל הפחות משמח. אני בעד שבכל שנה יהיה לפחות נציג אחד כזה. רק טוב זה יעשה לעולם.
את "כולם משתנים", שלמיטב ידיעתי אין לו פסטיבלים או פרסים לשמו בשלב זה, ביים ארתורו מונטנגרו. פנמה שולחת לאוסקר ברצף מאז 2014, אבל טרם ראתה תהילת אוסקר מהי.
סיכוי להיכנס לעשירייה: יהיה להם קשה לייצר באזז כשאף אחד לא מכיר את הסרט.

קמבודיה – "בחיי המוזיקה" (In the Life of Music)
רבים שואלים אותי "אור, אז מי בעצם זכה בפרס חביב הקהל של פסטיבל פילדלפיה לקולנוע אסייתי-אמריקאי לשנת 2018? אנחנו חייבים לדעת!". ובכן, סוף סוף אשים קץ לשמועות ולדיס-אינפורמציה שהרס כל חלקה טובה. התשובה היא "בחיי המוזיקה" של קיילי סו וסוק ויסאל, המביא סיפור אהבה המתפרש על פני שלושה דורות כשבקרע זוועות החמאר-רוז' ובמרכזו אחד השירים המוכרים ביותר בקמבודיה "צ'טה באטאמבנג" כמובן. ועכשיו הוא גם נציג קמבודיה לאוסקר.
זהו ניסיונה השמיני של קמבודיה באוסקר, שעד כה הצליחה לתפוס מועמדות פעם אחת בזכות "התמונה החסרה".
סיכוי להיכנס לעשירייה: צ'טה באטאמבנג. כל מילה אחרת מיותרת.

קולומביה – "קופים" (Monos)
בוודאי אחד הסרטים המסקרנים ביותר של רשימת המתמודדים המתגבשת, כזה שאני ממש מקווה להצליח לראות מתישהו בקרוב. סרטו של אלחנדרו לנדס, זוכה פרס מיוחד של חבר השופטים בסאנדנס, מתרחש על פסגת הר קולומביאני שם הקימו קבוצת ילדים מליציית מלחמה המשרתת את "הארגון" ושומרת על בת ערובה מערבית (ג'וליאן ניקולסון מ"אוגוסט, מחוז אוסייג'"). זה נראה כמו משהו בין "אפוקליפסה עכשיו", "בעל זבוב", "אני מכריז מלחמה" ו"הגשר על הנהר קוואי".
מעבר לניקולסון הסרט מתהדר בעוד כמה שמות בינלאומיים שלגמרי מקפיצים את הסרט הזה לראש רשימת המועדפים: ג'י.סי. שנדור ("שנה קשוחה מאוד", "משולש הגבולות") כמפיק אחראי, על המוזיקה אמונה מיקה לוי ("מתחת לעור", "ג'קי") ויורגוס מאוורופרידיס, העורך הקבוע של לניתמוס, הוא חלק מצוות העריכה.
סיכוי להיכנס לתשיעייה: ייתכן מאוד.

רומניה – "השורקים" (The Whistlers / La Gomera)
עוד מתמודד שכבר הספיק להיות מוקרן בפסטיבל ירושלים וסביר מאוד שקולנוע לב עוד יוציאו להקרנות מסחריות, הוא סרטו החדש של קורנליו פורומביו, אבל בסגנון שונה מאוד מסרטיו הקודמים הידועים "12:08 מזרחית לבוקרשט", "שם תואר, משטרה" (שנשלח אף הוא לאוסקר)  ובמיוחד "כשרב יורד על בוקרשט, או: מטבוליזם". הפעם לא מדובר בסרט עם עלילה דקה ומצלמה מתבוננת בסובלנות אין קץ, אלא קומדית פשע חביבה. קצת נמרחת אמנם, ולוקח לה זמן להתניע, אבל חביבה בכל זאת. רוב הזמן. תוכלו לקרוא את דעתו של עופר מסקירת ירושלים שלו.
הסרט מספר על שוטר שמוצא את עצמו מסובך בניסיון הברחה של פושע מהכלא, וכדי לבצע את תפקידו הוא נשלח לאי בשם לה גומרה, שם ילמד את שפת השריקות עמה יוכלו המבריחים לתקשר מבלי שכוחות החוק יעלו עליהם. מפה לשם, המון המון גופות יצטברו.
רומניה טרם הייתה מועמדת לאוסקר על אף 34 הניסיונות שלה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: צבעו אותי סקפטי.

שווייץ – "מסעו המופלא של וולקנברוך לזרעויותיה של שיקסע" (Wolkenbruch's Wondrous Journey Into the Arms of a Shiksa / Wolkenbruchs wunderliche Reise in die Arme einer Schickse)
הסרט עם השם היהודי ביותר שאי פעם נשלח לאוסקר מגיע משווייץ, והוא פחות או יותר מתאר את הסיפור בצורה די אמינה – בחור יהודי אורתודוקסי, מוטי ווקלנברוך שמו, מסרב לכל הצעות השידוך שהוא מקבל כי לבו שייך ללארה, אותה הכיר על ספסל הלימודים. הבעיה היא, כפי שנרמז, שהיא לא בדיוק צדיקה. האם האהבה תנצח? ובכן, בין הסיכוי שזה יקרה לבין הסיכוי ששווייץ תהיה מועמדת לאוסקר עם הקומדיה של מייקל סטיינר, הייתי מהמר על האופציה הראשונה.
שווייץ זכתה פעמיים בעבר, עם "מהלכים מסוכנים" ו"מסע של תקווה". מאז 1990 הם לא הצליחו לסדר לעצמם מועמדות אם כי לפני שלוש שנים העפילו לתשיעייה בזכות סרט האנימציה החמוד "חיי כקישוא".
סיכוי להיכנס לעשירייה: בעזרת השם.

חזרו אלינו לחלק ב' כאשר יצטברו עוד נציגים מהמדינות השונות.

קופים