אוסקר 2017/18: מה היה לנו ברשימת המועמדים

אנחנו כחצי יממה אחרי הכרזת המועמדים לאוסקר ה-90, ועדיין מתמודדים עם כל האינפורמציה. במהלך ההכרזה המושקעת שהרימה האקדמיה השנה, ולאחריה, אורון היה אדיב מספיק כדי לקחת את המשימה הקשה על עצמו, לפרט על כל המועמדים בכל הקטגוריות ולתת כמה אינפוטים משלו (כולל מעקב מדוקדק אחרי מצב ההימורים של עופר ושלי). אז אחרי שהאבק שכח קצת וההפתעות והאכזבות ברורות לנו יותר מתמיד, אני מנסה ברשותכם לראות מה בעצם היה לנו.

לאינדיקציה טובה לגבי הרשימה, אפשר להסתכל על הצלחות ההימורים שלנו, כדי לעמוד על רמת ההפתעות. מתוך 122 נקודות אפשריות, אני קלעתי נכונה ב-93, ועופר ב-91. זה אומר שאמנם בהחלט היו כמה הפתעות, אבל עדיין קל לומר שהן לא באו משום מקום. איכשהו הצלחתי לעשות בול פגיעה בארבע קטגוריות שונות, ולהמר נכונה על כל המועמדים בהן בלי לפספס כלום (שחקנית ראשית, צילום, עריכת סאונד, שיר מקורי). עופר עשה זאת פעמיים (שחקנית ראשית, עיצוב תלבושות).
כל המועמדים בקטגוריות השונות היו פחות או יותר בטווח הסביר של הציפיות. לצורך העניין, אין לנו השנה היעדרות מטורללת כמו זו של איימי אדאמס משנה שעברה, וגם לא איזה "הנוסעים" שפתאום תפס שתי מועמדויות מבלי שמישהו חשד (להוציא אולי את קריס טאפלי מ"וריאטי").

למעשה נדמה שכל ההלם הגדול התנקז לקטגוריה אחת – זו של פרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, הקטגוריה עם אחוזי ההצלחה הכי נמוכים שלי, אבל נדבר על זה בעוד רגע.
עם זאת, מועמדי האוסקר של סרטי 2017 בהחלט השאירה אותנו במתח להמשך. זה לא שהרשימה הפכה את כל מה שידענו, אבל שינתה את התמהיל בצורה שטשטשה קצת את האופק.

אבל ממש לפני הכל – שני הדברים שכנראה הכי משמחים בהכרזה הזו בהקשר רחב יותר, ואותם אני חייב לצעוק עכשיו הם זה ש-א) תגידו מזל טוב לרייצ'ל מוריסון שלנצח תהיה האישה הראשונה בתולדות האוסקר שמועמדת לפרס הצילום, זאת בזכות "פרחים בבוץ". ב) "תברח" הוא סרט האימה הראשון מזה שבע שנים שמועמד לפרס הסרט הטוב ביותר ("ברבור שחור") והשני מזה 18 שנה ("החוש השישי"). לזאת אפשר להוסיף שסרט פנזטיה על איש-דג מוביל את רשימת המועמדים מבחינה כמותית. נפלא בעיני.

אז מכיוון שאורון כבר פרס את כל המועמדים, אין צורך שאעשה זאת שוב, ופשוט אתייחס לכמה מהדברים המעניינים/מוזרים/מפתיעים/חשובים של מועמדי האוסקר ה-90. אתם מוזמנים לפתוח את רשימת המועמדים בחלון חדש כדי להתרענן אם מדי פעם אתם הולכים לאיבוד.

שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי

אז עכשיו שאנחנו יודעים ש"צורת המים" מוביל עם 13 (מרחק מועמדות אחת מהשיא של "הכל אודות חווה", "טיטניק" ו"לה לה לנד"), השאלה היא האם הוא המתמודד המוביל לזכייה. וכאן אני חייב להגיד שהסטטיסטיקה האוסקרית לא עוזרת לנו בכלל. אז נכון, סרט הפנטזיה של גיירמו דל טורו מוביל בסך, וגם צבר לעצמו כבר את פרס איגודי המפיקים ומועמדות לזו של הבמאים, אבל האם אנחנו באמת מוכנים להמר נגד סרט שלא היה מועמד לפרס הצוות של איגוד השחקנים? לא למדנו כלום מ"לה לה לנד"? גם "דנקרק" (עם שמונה מועמדויות) לא היה בחמישיית מועמדי צוות השחקנים הטוב ביותר, אז זה משאיר לנו את "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" שזכה באותו פרס נחשק. אבל, אתם צודקים, באחד הטוויסטים הפסיכיים של הכרזת המועמדים – מרטין מקדונה לא מועמד על בימוי (אספר שאיכשהו עופר חזה את זה. אין לי מושג איך). אז האם זה מחק את סיכוי הדרמה המקאברית המהוללת? כרגע אני לא מתחייב על תשובה, אבל הנה לכם חומר למחשבה: סטטיסטית לסרט יש יותר סיכוי לזכות בפרס הגדול בלי מועמדות על בימוי, מאשר בלי מועמדות לפרס הצוות של איגוד השחקנים. זאת מכיוון שבהיסטוריה של האוסקר ישנם שלושה סרטים שזכו בלי במאי מועמד ("גראנד הוטל", "הנהג של מיס דייזי", "ארגו"), ורק סרט אחד שזכה בלי איגוד השחקנים ("לב אמיץ").
כדי לשבור את זה ולבלבל עוד יותר, אפשר להיזכר שפרס הצוות קיים רק מאז 1995, ואז המאזן הוא 1:1 ("לב אמיץ" מול "ארגו"). בא לי לבכות.

אחלוק אתכם שאני, נכון לנקודה זו, צפיתי בשבעה מתוך תשעת המועמדים לסרט (חסרים לי "ליידי בירד" ו"צורת המים"), והפייבוריט שלי הוא לחלוטין סרט 2017 שלי, "דנקרק" ולאחריו "תברח". עם זאת, הטקסט הזה נכתב ממש שעות ספורות לאחר הצפייה במועמד המפתיע ביותר מהתשעה, "חוטים נסתרים", כך שאחרי שאשן ואעכל אולי יראו הדברים אחרת.

שתי השאלות הבוערות ביותר בשלב פרה-המועמדויות היו זו של הגיוון וזו של נטפליקס, ולזה דווקא יש לנו תשובה מוחצת.
לגבי הראשונה, כמובן שאפשר לבוא לאקדמיה בטענות, אבל המצב יחסית בסדר. לא רק שאישה מועמדת לפרס הבימוי לראשונה מאז קתרין ביגאלו ב-2009, אלא שכאמור יש אישה המועמדת כצלמת וגם סרט של במאית בפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. אז אמנם הסרט המרוויח ביותר שביימה אישה אי פעם, "וונדר וומן", לא מועמד לכלום (זמן טוב להגיד שאמרתי לכם?) ובפרסי התסריט הייצוג הנשי עדיין רע, אבל זה יותר טוב מכלום. בכל זאת נרשה לעצמנו לקוות לתקופות טובות יותר.
מבחינת הגיוון הגזעי, המצב בהחלט טוב. יש לנו במאי שחור שמועמד (ג'ורדן פיל), לראשונה מאז 2006 שני שחקנים ראשיים (דניאל קאלויה ודנזל וושינגטון, מועמד לאוסקר השלישי שלו תוך שנתיים) ושתי שחקניות משנה – מארי ג'יי בלייג', המועמדת גם לפרס השיר, ואוקטביה ספנסר שהפכה להיות גם השחקנית השחורה שהייתה מועמדת ליותר משני פרסים (יחד עם ויולה דייויס) וגם השחקנית השחורה הראשונה שמועמדת פעמיים רצוף.
לגבי השאלה השנייה, נטפליקס יכולה לטפוח לעצמה קלות על השכם. אמנם הם נעדרים מפרס הסרט הטוב ביותר, אבל "פרחים בבוץ" בכל זאת מועמד לארבעה, והם הצליחו להכניס את "על גוף ונפש" לפרס הסרט בשפה זרה. וזאת מבלי להזכיר את הסרטים התיעודיים. ענקית הסטרימינג עושה צעדים מדודים ונכונים בדרך למועמדות ראשונה לפרס הסרט. אולי מרטין סקורסזי יעזור להם עם זה בשנה הבאה.

על גוף ונפש

אז אם כבר "על גוף ונפש" בקטגורית הסרט בשפה זרה, אני חייב להודות ש-WTF ענק מרוח על כל החמישייה הזו. לא היו לי תדהמות גדולות יותר במהלך ההכרזה מאשר פה. אני טענתי (לצערי בפומבי ולצערי בכתב) שהפייט על הזכייה הוא בין גרמניה ("משום מקום") וישראל ("פוקסטרוט"). נחשו אילו סרטים בכלל לא הגיעו לגמר? אני באמת הייתי בטוח שסרטו של שמוליק מעוז בפנים. הופתעתי גם שאף אחד מנציגי אפריקה לא נכנס. למעשה, אם הייתי צריך לסמן את חמשת הסרטים עם הסיכויים הכי נמוכים מתשעת הפיינליסטים, כנראה שהרשימה שהייתה מתקבלת היא של חמשת המועמדים הסופיים, להוציא אולי את "אישה פנטסטית". כרגע, על פניו, הוא גם המוביל לזכייה, אבל באמת שבהתחשב במה שקרה, לצאת בהצהרות יהיה על גבול המטומטם.

מעבר לקטגוריה הספציפית הזו, המועמדויות המפתיעות ביותר היו של "חוטים נסתרים" בקטגוריות הסרט והבימוי, ובאופן כללי כמות מרשימה של שש מועמדויות (אבל משום מה בלי תסריט); "לוגאן – וולברין" בתסריט המעובד (זהו סרט גיבורי העל הראשון שמועמד כאן. עם זאת, כבר היו מועמדים שמבוססים על קומיקס, כמו למשל "אמריקן ספלנדור", "היסטוריה של אלימות" ו"העולם שבפנים"); וכל מה שקרה בקטגורית האפקטים. בפוסט ההימורים כתבתי שהוצאתי בכוח ברגע האחרון את "קונג: אי הגולגולת" למרות שכל סרטי קונג אי פעם היו מועמדים (וזכו!) בקטגוריה הזו. איך אני מצטער שעשיתי את זה. מהיום אסור להמר נגד הקוף הענק בקטגוריה הזו. גם הנוכחות של "שומרי הגלקסיה 2" די מפתיעה פה, בטח בהתחשב בסרטים שנותרו בחוץ. וזה יביא אותנו לפסקה הבאה.

אז בהקשר ההוא, נתחיל עם ההיעדרות השנייה הכי מפתיעה, בעיני – "דנקרק" באפקטים. אני ממש לא מבין איך העבודה המדהימה שם לא זכתה לכבוד הראוי לה. ההעדרות המפתיעה הראשונה היא לחלוטין זו של מרטין מקדונה בקטגוריית הבימוי. ואת מדליית הארד לוקח "ג'יין" בפרס הסרט התיעודי באורך מלא. אבל יש עוד. למשל, ג'יימס פרנקו בפרס השחקן ("חי בסרט", שהסתפק במועמדות תסריט מעובד), הולי האנטר ("חולי אהבה", שהסתפק רק בפרס התסריט המקורי), "תברח" בפרס העריכה, ו"שעה אפלה" בקטגורית המוזיקה. ארבעתם היו פנטזיות שלי שלא התממשו. גם זה ש"העיתון" הצליח להיכנס רק לפרס הסרט והשחקנית, ולא לשום דבר אחר, היא בגדר הפתעה.
סרטים בולטים שנותרו לחלוטין מחוץ לאוסקר השנה, על אף שהיה להם באזז כזה או אחר במהלך השנה, הם כמובן "וונדר וומן" שהזכרתי כבר, "חזק יותר", "קרב המינים", "אמא!", "דטרויט", "רצח באוריינט אקספרס", ו"זה".

פול תומאס אנדרסון הוא היחיד מבין חמשת המועמדים לבימוי שזו לא מועמדותו הראשונה. גרטה גרוויג, ג'ורדן פיל, כריסטופר נולאן וגיירמו דל טורו, כולם נמצאים פה לראשונה. כמובן שצריך להזכיר שנולאן היה מועמד לפרסי הכתיבה והסרט מספר פעמים, ודל טורו היה מועמד לפרס הכתיבה והסרט בשפה זרה ("המבוך של פאן").
השחקנים שזוהי הזמנתם הראשונה לפרס הם הפלא המכונה טימותי שלאמה (או צ'למה), דניאל קאלויה, מרגו רובי, סם רוקוול, מארי ג'יי בלייג', לזלי מאנוויל, אליסון ג'ני ולורי מטקלף.
מבין אלו שחוזרים לסיבוב נוסף, בולטים דניאל דיי לואיס (מועמדות שישית), דנזל וושינגטון (מועמדות תשיעית, כולל כמפיק בשנה שעברה), פרנסס מקדורמנד (חמישית), וכמובן מריל סטריפ ששברה את השיא שלה עם מועמדות מספר 21. הם כולם גם זכו בעברם לפחות פעם אחת.
לסירשה רונאן, וודי הארלסון, ווילם דפו, כריסטופר פלאמר (שזכה בעבר כשחקן משנה), ואוקטביה ספנסר זוהי מועמדות שלישית.

רוג'ר דיקינס חוזר בפעם ה-14 לפרס הצילום, ועדיין ללא זכייה. אם הוא לא יזכה השנה על "בלייד ראנר 2049" זה יהפוך להיות אפילו יותר מגוחך. כמובן שהמלחין ג'ון וויליאמס לא רואה אף אחד בעיניים, ועם המוזיקה על "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" מציין את מועמדותו הפאקינג 51.

נזכיר גם את עניין הגילאים: התסריטאי של "קרא לי בשמך" ג'יימס אייבורי (מועמדות רביעית) והדקומנטריסטית אנייס וארדה הם המועמדים המבוגרים ביותר – 89. כריסטופר פלאמר צעיר מהם בשנה אחת.

קטגוריות המשחק לרוב הלכו בתלם שרוב המהרים חשבו. כמו ברוב השנים, קטגורית השחקנית הראשית הייתה צפויה להדהים (כאמור, עופר ואני פגענו נכון בכל החמש), וכמוה גם פרס שחקנית המשנה.
בפרס שחקן המשנה "קרא לי בשמך" נשאר הכי פגוע, כאשר גם ארמי האמר (עליו עופר הימר) וגם מייקל סטולברג (עליו הימרתי אני) נותרו בחוץ. "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" שהכניס שני מועמדים (הארלסון ורוקוול) מסמן את הפעם הראשונה מאז 1991 בה הקטגוריה הזו אכלסה שניים מאותו הסרט. אז אלו היו בן קינגסלי והארווי קייטל מ"באגסי".
לקטגורית השחקן הראשי הייתה שנה חלשה יחסית, ולכן איפשרה לדנזל וושינגטון – באחת מההופעות הכי שנויות במחלוקת שלו – להשתלט על המשבצת החמישית. את "רומן ג'יי איזרעל, עו"ד" לא ראיתי, אבל ארבעת ההופעות הנותרות (אולדמן, דיי לואיס, קאלויה וצ'למה) ממש נפלאות וראויות לחלוטין.

באמת שיש עוד הרבה מה לפרט ולומר, אבל יש גבול לכמה שניתן להכיל כרגע. אולי עוד נחזור לזה בעתיד. די בטוח אפילו. תשארו בסביבה.