• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

לקראת יום שישי ה-13: המלצות ואזהרות לסרטי הקטגוריה החדשה ב-yesVOD

9 במאי 2016 מאת אור סיגולי

ה-13 החודש יוצא על יום שישי, ואתם יודעים היטב מה זה אומר. על אף שביהדות 13 הוא מספר נחמד מאוד, בנצרות הוא נחשב למבשר המזל הרע. לכן הוא הפך למין אירוע של פחד וחרדה – איכשהו, לא ברור לי למה – וככזה הוא יום שנהנים לראות בו סרטי אימה ומיני דברים מפחידים שכאלה.
בספריית 24/7 של yesVOD החליטו לצ'פר את חובבי הז'אנר עם קטגוריה שלמה של סרטי מתח ואימה, כולם בחינם, לאלו שרוצים להעביר את סוף השבוע בכסיסת ציפורניים והקפצות. בקטגוריה יש כ-50 סרטים, מגוון רחב למדי, ולכן לא מן הנמנע שחלקנו ילכו לאיבוד שם, או יותר גרוע – ייפלו על איזה סרט מבאס. כשירות לציבור, החלטתי למפות קצת את הקטגוריה הכיפית הזו ולכתוב כמה המלצות ואזהרות מתוכה.

הפוסט יחולק לארבעה: חלק ראשון יורכב מחמישה סרטי חובה שאתם חייבים לראות אם טרם עשיתם זאת, החלק השני הוא של חמישה סרטים מוצלחים במיוחד שכדאי לכם להכיר, החלק הבא הוא חמישיית החלשים ביותר שעדיף לא להשקיע בהם זמן, והחלק האחרון הוא לינקים ל-13 סרטים נוספים שכתבנו עליהם בעבר, ואתם יכולים לקרוא ולהחליט בעצמכם.

סרטי החובה

בית קברות לחיות

בית קברות לחיות

"בית קברות לחיות" – Pet Sematary

בשנת 1983 הוציא לאור סטיבן קינג את הספר עליו מבוסס הסרט, ושש שנים לאחר מכן יצא העיבוד הקולנועי שלו (שגיאת הכתיב בשמו הלועזי מכוונת). קינג עצמו כתב את התסריט, ומלאכת הבימוי ניתנה לבמאית הקליפים מרי למברט. הביקורות לא היו עדינות עם הסרט, אבל זה לא מנע ממנו להיות הצלחה קופתית בעת יציאתו.
כתבתי על הסרט בסקירת סרטי האימה האמריקאים הגדולים של האייטיז, ושם הכרזתי עליו כסרט האימה המפחיד ביותר בכל הזמנים. נכון שהיו סרטי אימה מוצלחים יותר, חדשניים יותר, מרשימים יותר, אבל מעולם לא פחדתי מסרט ככה. מסוג הפחד שנותר אתי חודשים ארוכים אחרי הצפייה הראשונה והמקוללת בו.
משום מה, הסרט הזה לא קיבל מעמד של קלאסיקה כמו סרטי אימה רבים אחרים, אבל ישנו לפחות דור אחד של צופים שהשם "זלדה" מעביר אצלו צמרמורות בלתי נשלטות, וכמה אימג'ים מהסרט כנראה שלא ישכחו מזכרונו.

"הדייר" – The Tenant

לפני כמה חודשים ערכנו כאן בבלוג תחרות למבקרים צעירים בחסות המכון הפולני, לקראת הרטרוספקטיבה לקולנוע של הבמאי השנוי במחלוקת, רומן  פולנסקי. הטקסט שלקח את המקום הראשון היה של יעל דנון, שכתבה על "הדייר" משנת 1976.
כמו יצירות קולנועיות גדולות אחרות, קשה מאוד לקטלג את הסרט הזה לז'אנר אחד ספציפי, אבל מה שבטוח הוא שרמת החרדה שהוא מייצר איננה משהו שאפשר להתעלם ממנו. פולנסקי משחק גם בתפקיד הראשי, כגבר שעובר לדירה חדשה בבניין מוזר, שם הוא מתחיל לחשוב שאולי השכנים זוממים נגדו מזימה שתעלה לו בשפיות.

"הנוסע השמיני" – Alien

קשה לחשוב על הרבה סרטים שהשפיעו על הקולנוע שהגיע אחריהם כמו סרטו של רידלי סקוט משנת 1979, ובו קבוצת האסטרונאוטים שמוצאים את עצמם עומדים מול מפלצת חלל שבאה מהסיוטים הכי גדולים שלהם. "הנוסע השמיני" הוא אחד ממותחני המד"ב הפופולריים ביותר אי פעם (יש שיגידו שאין לו בכלל מתחרים), והוא הפך למותג שמדי פעם הוליווד מנסה לחזור אליו. מככבים בו סיגורני וויבר כריפלי, שהפכה לדמות איקונית בקולנוע, וגם ננסי קרטרייט, ג'ון הארט, טום סקריט ואיאן הולם. את המפלץ עיצב ה.ר. גיגר.
הסרט זכה באוסקר האפקטים, ומאז נעשו לו שלושה המשכונים ישירים, ספין-אופים ("הנוסע השמיני נגד הטורף"), פריקוול ("פרומתאוס") ובקרוב יצא אחד נוסף להמשיך את המורשת.
אתוודה ש"הנוסע השמיני" איננו סרט שתפס אותי כמו שציפיתי שיקרה, ואני שייך להמיעוט הנרדף שחושב ש"הדבר" של ג'ון קרפטנר הוא יצירה גדולה הרבה יותר. אני אפילו יכול לומר שאהבתי כמה מהסיקוולים יותר מאשר את המקורי.
אבל דעתי לא משנה. אם טרם הושבתם את עצמכם מול "הנוסע השמיני", זאת ההזדמנות שלכם.

"מיזרי" – Misery

עיבוד נוסף לרב מכר של סטיבן קינג, שיצא לקולנוע שנה לאחר "בית קברות לחיות", אבל אותו דווקא המבקרים היללו במיוחד. קאת'י בייטס אפילו זכתה על הופעתה פה באוסקר היחידי שלה עד כה, כאנני וויליקס, אחת האנטגוניסטיות המצמררות והאיקוניות ביותר של הקולנוע.
אחרי סרטיו האהובים והנעימים, "אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה" ו"כשהארי פגש את סאלי", החליט הבמאי רוב ריינר לשבור את ההגה הצידה ולהביא למסך את אחד המותחנים המצמררים – והמשובחים – של הקולנוע, בעזרת התסריטאי וויליאם גולדמן. ג'יימס קאן (שמעולם לא זכה לשבחים הראויים על הופעתו פה, כנראה כי בייטס גנבה לו את כל תשומת הלב) הוא סופר מפורסם שלקראת פרסום ספרו החדש, עובר תאונה ומוצא את עצמו מרותק למיטה בביתה של אחות רחמנייה לשעבר, שהיא לא רק המעריצה מספר אחת שלו, אלא גם אישה משוגעת לגמרי שלא צריך לעשות הרבה כדי שהיא תתחרפן. האימג' שלה עומדת ליד המיטה עם פטיש ענק בידיה הוא משהו שלא שוכחים נורא מהר.

"מלתעות" – Jaws

אז כבר סיפרתי לכם מהו המפחיד ביותר בעיני, ועכשיו אפשר לדבר באופן כללי על מהו סרט האימה הטוב ביותר בכל הזמנים. כמובן שאין לזה תשובה, אבל אם הייתי צריך לדרג הייתי כנראה שם את "פסיכו" במקום הראשון, ואת "מלתעות" במקום השני. אל תתפסו אותי במילה.
הצלחת הענק של סטיבן ספילברג משנת 1975 שינתה לא רק את עולם האימה, אלא גם את הקולנוע בכלל, ויש שמשייכים לה את תחילת הנפילה של הקולנוע האיכותי בהוליווד. דיון ארוך, לא נכנס לזה עכשיו. מה שאי אפשר לקחת מ"מלתעות" זה שמדובר ביצירת מופת, כזו שבונה דמויות מרתקות, כתובה מדויק, מבוימת במיומנות, משוחקת נפלא, ואפילו לא התחלנו לדבר על מוזיקה של ג'ון וויליאמס. מסצנת הפתיחה שעדיין תזעזע לא משנה כמה פעמים צופים בה, ועד הקליימקס על הסירה, "מלתעות" הוא ניצחון בכל אספקט, והוא לגמרי הסרט האהוב עלי של ספילברג, כזה ששורד אין ספור צפיות.

סרטים מומלצים

האורח

האורח

"האורח" – The Guest

איכשהו אף פעם לא יצא לי לכתוב באופן מסודר על הסרט הזה יבול 2014, ואת רוב תשומת הלב שלו בבלוג קיבל בסיכום סרטי האימה של אותה שנה, בחלק שמוקדש למותחנים. "האורח" לא הופץ בארץ, אבל היה סרט מדובר מאוד במהלך 2014-2015, ונחשב לאחד מסרטי הז'אנר המהנים והטובים של הזמן האחרון.
אדם ווינגארד, אחד מקולנועני האימה הבולטים שפועלים כיום ("אתה הבא בתור"), התבסס על תסריט של שותפו הקבוע סיימון בארט, בסיפור שאני מעדיף שלא לפרט עליו כי באמת שכדאי לראות אותו בלי לדעת כלום. רק אגיד שווינגארד טען ששתי ההשפעות הכי גדולות על הסרט הזה הן "שליחות קטלנית" של ג'יימס קמרון ו"האלווין" של קרפנטר. קחו את זה לאן שאתם רוצים.
את התפקיד הראשי בסרט מאכלס דן סטיבנס, שלטובת ההפקה השיל מעצמו את השמנמנות והגינונים הבריטים איתם הסתובב ב"אחוזת דאונטון", והפך למה שנראה כמו הגרסה המשודרגת של ברדלי קופר מ"צלף אמריקאי". הוא מעולה בסרט הזה, וזה ממש לא קשור לשרירי הבטן המושלמים שלו.
טוב, זה קצת קשור.
מעבר לעריכה וצילום מעולים, לסרט יש את אחד מפסי הקול הטובים ביותר של 2014, ועל אף שכמו ב"אתה הבא בתור", נדמה שווינגארד בנה סיפור עם פוטנציאל מעולה וקצת איבד את דרכו לקראת הסוף, לגמרי מגיע לו מעמד של סרט קאלט.

"יד רצחנית" – Idle Hands

אני תמיד מופתע מכך שמעט אנשים מכירים את הסרט הזה משנת 1999, אחת מקומדיות האימה האהובות עלי ביותר. אמנם יש לסרט קהילת מעריצים לא מבוטלת, אבל בעיני מגיע לו הרבה יותר.
רודמן פלנדר ביים על פי תסריט של טרי יוז ורון מליבאוור, ומככבים בו ג'סיקה אלבה, סת' גרין ודוון סאווה, בתור סטלן צעיר שמגלה שהיד שלו אחוזת דיבוק ויוצאת למסע קטל בשכונה. נכון, קשה למכור את הסינופסיס הזה כצפיית חובה, אבל סמכו עלי. זה סרט מצחיק נורא עם כמה רגעים אדירים, ויש לו מקום שמור בלבי.

"מת על המתים" – Shaun of the Dead

סרט שאני מניח שבשלב הזה כבר אין צורך להציג. קומדיית הקאלט המושלמת של אדגר רייט משנת 2004, על שני לוזרים בריטיים שמנסים לשרוד מגיפת זומבים, כבר מזמן הפכה לאחד הסרטים המשפיעים והמוכרים ביותר של הקולנוע המודרני, ולאחת ממבשרות שובו של טרנד הזומבים שמאז מסרב לעזוב. באמת שקשה למצוא קומדיית אימה מהעשור האחרון שאין בה השפעות של רייט.
במשאל המבקרים שעשית בסריטה לבחירת סרטי האימה הגדולים של האלף, הסרט השתבץ במקום ה-35. אני באופן אישי יכול לפרט במשך שעות למה מדובר בקלאסיקה ובאחד התסריטים הכי טובים שנכתבו לקולנוע, אבל עדיף שפשוט תראו אותו ותיווכחו לבד.

"תא קטלני" – The Cell

סרטו הראשון של במאי הקליפים טארזם סינג, בכיכובה של ג'ניפר לופז, הוא עוד אחד מניצחונות הצורה על התוכן. הסיפור עצמו, על פסיכולוגית שנכנסת לתודעתו של רוצח סדרתי על מנת למצוא היכן החביא את הקורבן האחרון שלו, הוא לא כתיבה מבריקה במיוחד, אבל על החיוורון העלילתי מחפה אחד מהעולמות הקולנועיים הכי מדהימים שראיתי. אני צפיתי בו בקולנוע בשנת 2001, לאחר שהגיע לארץ באיחור (למעשה זה די נס שהסרט הזה הופץ מלכתחילה), וזו הייתה אחת החוויות הכי משמעותיות שלי באולם הקולנוע. העיניים שלי כמעט יצאו מהחורים שלהן.
"תא קטלני", שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית האיפור, הוא סרט אלים ומטריד, עם כמה אימג'ים שיטביעו את עצמם על הרישתיות שלכם. נסו לראות אותו על המסך הגדול ביותר שאתם יכולים, עם מערכת סאונד ראויה, ותכבו את הטלפונים.

"תן לי להיכנס" – Let Me In

באותו משאל מבקרים שהזכרתי מקודם, נכנס למקום השני סרט אימה/התבגרות תוצרת שבדיה בשם "הכניסו את האדם הנכון" (Let the Right One In). הצלחתו עוררה את תשומת ליבה של הוליווד, ותוך שנתיים כבר קם לו רימייק אמריקאי בבימויו של מאט ריבס ("קלוברפילד") עם קודי סמית'-מקפי, קלואי גרייס מורץ וריצ'רד ג'נקינס בתפקידים הראשיים.
כמו כל סינפיל שמכבד את עצמו, גם אני הכנתי את עצמי לשיעתוק חיוור ומרגיז מטעם הוליווד, ולא יכולתי להיות מופתע יותר. לא רק ש"תן לי להיכנס" האמריקאי הוא סרט טוב בהחלט, יש בו אפילו כמה אלמנטים מצטיינים יותר מהמקור השבדי. כשזה מגיע לרימייקי אימה מוצלחים, הסרט הזה משנת 2010 הוא לגמרי אחת הדוגמאות הבולטות ביותר.
את התסריט לסרט האמריקאי כתב התסריטאי המקורי, יון אייווידה לינקוויסט, ויכול להיות שזה אחד הדברים שעבדו לטובתו. בכל מקרה, מדובר באחד מסרטי הערפדים היותר טובים של השנים האחרונות.

סרטים שכדאי לוותר עליהם

קארי

קארי

"אנאבל" – Annabelle

לא שמדובר באיזשהו סרט איום ונורא, אלא בעיקר משהו מאוד מאוד פושר. אם בובות רדופות זה משהו שעושה לכם את זה, יכול להיות שתיהנו מ"אנאבל" (מין ספין-אוף ל"לזמן את הרוע"), אבל למקרה שלא, טוב תעשו אם תשקיעו את זמנם במקום אחר.
אתם יכולים לקרוא על הסרט בהרחבה, ב"אימת החודש" של ינואר 2015.

"המנסרים מטקסס" – The Texas Chainsaw

החוליה האחרונה במותג האימה האהוב על לת'רפייס, הרוצח המשוגע שאוהב לחבוש מסכה שעשויה מעור קורבנותיו. הסרט הראשון משנת 1974 הוא קלאסיקה שאין עליה עוררין, אבל במהלך השנים אף סיקוול לא ממש הצליח לשחזר את האימה המקורית.
כתבתי על כל סדרת הסרטים בעבר, ועל הסרט הספציפי הזה ב"אימת החודש" של מאי 2013.

"הרואה בקלפים" – The Gift

בין ההצלחה הגדולה של סדרת סרטי האימה שלו, "Evil Dead" לבין מכירת נשמתו להוליווד עם טרילוגיית "ספיידרמן", ביים סם ריימי את המותחן העל טבעי הזה, שלהוציא את הופעתה של קייט בלאנשט בתפקיד הראשי אין לו הרבה במה להתהדר. בלאנשט מככבת לצידם של קיאנו ריבס, הילארי סוואנק וקייטי הולמס, במותחן על אישה בעלת יכולות מסטיות המנסה לפענח את היעלמותה של בחורה צעירה. גם הפעם לא מדובר באיזשהו סרט איום ונורא, רק מאוד לא מעניין.

"עמוק למעלה" – As Above So Below

אימת פאונד-פוטג' סבירה ולא יותר על חוקרת מערות צעירה ויפה, שיוצאת עם משלחת לחקור את הקטקומבות מתחת לפריז, שם הם מגלים עולם שלם של שדים וכל מיני אפקטים ממוחשבים. ג'ון פטריק דאודל ביים, ועל הסרט כתבתי כשיצא לסיבוב קצר בבתי הקולנוע בארץ.

"קארי" – Carrie

בשנת 1974 התפרסם ספרו הראשון של סטיבן קינג, המביא עדויות מקוטעות המשחזרות את המקרה הנורא שעבר על עיירה אמריקאית כאשר קארי, ילדה מתבגרת עם כוחות טלקינטיים, החליטה לנקום בכל מי שהתעלל בה. בשנת 1976 בריאן דה פלמה ביים את הגרסה הקולנועית הראשונה לסרט, שהפכה ליצירת פולחן, סידרה מועמדות לאוסקר לסיסי ספייסק ופייפר לורי והתניעה את הקריירה של ננסי אלן וג'ון טרבולטה.
בשנת 2013 יצאה הבמאית קימברלי פירס לביים גרסה קולנועית מחודשת של הספר, אבל במקום ליצוק משהו מעניין וחדש לעיבוד, הרימה שעתוק מקרטע של הסרט הידוע עם קלואי גרייס מורץ כקארי הנקמנית, וג'וליאן מור ההיסטרית מתמיד בתפקיד אימה המחופפת. זה מסוג הסרטים שאין בו שום דבר שעובד כמו שצריך, מהליהוק ועד האפקטים. כתבתי עליו בעבר לעכבר העיר. אל תראו אותו.

לינקים לסקירות על סרטים נוספים מהקטגוריה

ארץ פראית

ארץ פראית

"ארץ פראית"
אימת החודש – יוני 2015
סיכום 2015 בקולנוע האימה

"בית האימה"
אימת החודש – יולי 2015

"בקתת הפחד"
משאל מבקרי ישראל לסרטי האימה הטובים ביותר של האלף החדש
הסקירה של אורון
יניב מרחיב על
הסיום השנוי במחלוקת של הסרט
פודקאסט שהקליט דורון פישלר יחד עם אורון שמיר

"הטיהור: לשרוד את הלילה"
הסקירה לסרט

"המכשפות מסיילם"
אימת החודש – מאי 2013

"הפירמידה"
אימת החודש – אוגוסט 2015

"סיטדל"
אימת החודש – יולי 2013

"פולטרגייסט"
כל מה שרציתם לדעת על סדרת הסרטים
אימת החודש – נובמבר 2015

"קרניים"
הסקירה לסרט

"השער"
אימת החודש – יולי 2014

"הבאבאדוק"
אימת החודש – יוני 2014
ראיון עם במאית הסרט, ג'ניפר קנט
משאל מבקרי ישראל לסרטי האימה הטובים ביותר של האלף החדש

"פסגת הפחד"
שני קיניסו כתב על הסרט והבמאי שלו

"רוח זדונית"
אימת החודש – מרץ 2013

כאמור, את כל הסרטים האלו (ועוד, כמו "טאסק", "קיוב", "סליפי הולו"…) תוכלו למצוא בספריית 24/7 ב-yesVOD, בקטגוריה מיוחדת ליום שישי ה-13.

תגובות

  1. זמפאנו הגיב:

    די, בבקשה אל תזכירו את זלדה… אני בן 46 ועדיין רועד מפחד כשאני נזכר איך היא קופצת מהמיטה ומתחילה לרוץ… היה רגע בit follows שהזכיר לי את זה, אגב…

    1. מצטער שהזכרתי את זלדה גם בסקירה על "ההר", אבל לא יכולתי להימנע מכך

השאר תגובה