• ״לעולם לא מאוחר״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״קצין ומרגל״ בפינה לשיפוטכם
  • פסטיבל סולידריות 2019: דיווח של עופר
  • Little Monsters :מחכים לתרגום
  • אוסקר 2019/20: אפשר לומר שהתחלנו באופן רשמי
  • ״אטלנטיקה״, סקירת נטפליקס
  • ״יד אבודה״, סקירת נטפליקס
  • סרטים מן העבר - מהדורה מיוחדת
  • המלצות סינמטקים: מהדורת דצמבר 2019
  • ״בלון״, סקירה
  • ״רצח כתוב היטב״ סקירה
  • ״האירי״, סקירה וניתוח סרטו של מרטין סקורסזה

דאבל פיצ'ר: "צבי הנינג'ה", "קסם לאור ירח", "לילה מסוכן", "שומרי הגלקסיה"

13 באוגוסט 2014 מאת אור סיגולי

"דאבל פיצ'ר" היא פינה קבועה בימי רביעי בבלוג. הרעיון הוא פשוט: בכל שבוע (בלי נדר) נביט על הסרטים החדשים שיצאו לבתי הקולנוע אותם הספקתי לראות, ולכל אחד מהם – בנפרד – אחשוב על צפייה משלימה שעלולה לעניין בהקשרו. מה זה אומר "צפייה משלימה"? ובכן, זה אומר בערך הכל. כל אסוציאציה אישית, חברתית, היסטורית או טריוויאלית שיכולה להוסיף קצת לחווית הצפייה שלנו ושלכם, היא לגיטימית.
המטרה הראשונית היא לקבל המלצות שהן לווא דווקא ישירות לסרט, אך מטרת העל היא אפילו יותר אלמנטרית: לראות יותר סרטים.

לכל הדאבל פיצ'רים עד נקודה זו: לחצו כאן.

בעקבות טירוף האופירים טרום-ההכרזות, נאלצנו לוותר על פינת הדאבל פיצ'ר בשבוע שעבר, אבל עתה היא חוזרת עם שילוב של סרטי השבוע הקודם וסרט מהשבוע האחרון.
הרבה סרטים יצאו לקולנוע לאחרונה, ואם אתם תוהים מי התפספס מהפינה, מדובר ב"גאליס" עליו עופר הרחיב, "מסע של מאה צעדים" ו"מרקו מקאקו", שאותם לא הספקתי לראות כי היו לי… אה… חיים. לעומת זאת, הסרט היחיד מלפני שבועיים שלא מופיע ב"דאבל פיצ'ר" הוא "המהגרת" שראיתי טרום פסטיבל ירושלים, אורון מצא זמן לסקר, ועופר חזר אליו שוב. לסרטו של ג'יימס גריי יש עולם שלם של דאבל-פיצ'רים שיכולים ללכת אתו בכיף, כמו למשל "הסנדק 2", "היו זמנים באמריקה", כל סרט מהגרים אי פעם, ואולי אפילו "היא כל כך יפה" שביים ניק קסאווטס ב-1997 ובו רובין רייט קרועה בין ג'ון טרבולטה לשון פן (שזכה על כך בפסטיבל קאן). אבל הרגשתי שהסרט הזה קיבל די והותר תשומת לב והפינה השבוע עמוסה גם ככה, אז הנחתי לו.

אז השבוע יש לנו גיבורי על מוזרים, קוסמים שרלטנים ובלשים רדופים, ואליהם מצטרפים משולש אהבה קלאסי, צרפתים מאיימים, ניצולי סדרות טלוויזיה ואחד וודי הארלסון. לא בהכרח בסדר הזה.

הסרט המרכזי: "צבי הנינג'ה" (Teenage Mutant Ninja Turtles)
ונתחיל עם החדש ביותר, וכנראה זה שסבל הכי הרבה מזעם הביקורת. אני, להבדיל, נהנתי מאוד, בהסתייגות מכובדת. בשורה התחתונה, לדעתי כסרט לילדים הוא עשוי סבבה, עם הומור ואקשן סבירים לגמרי. הוא הרבה יותר מוצלח בעיני מלא מעט סרטי קיץ 2014, במיוחד "רובוטריקים 4", החלק הרביעי מהמותג שפרסם את מייגן פוקס, המככבת לצידם של ארבעת הצבים המוטנטים הנעריים והנינג'תיים.
באתחול הנוכחי, העלילה הצפויה ביותר בעולם מציגה את ארבעת היצורים הויג'לינטיים שמנסים לטהר את רחובות ניו יורק מכנופיה אכזרית הקרויה "כף הרגל", ונעזרים בעיתונאית צעירה ונלהבת, שנראית כמו דוגמנית מסלול.
הרבה CGI, הרבה הומור ומעט מודעות עצמית, מרכיבים חוויה מהנה למדי לילדים, וחוויה מפוקפקת למבוגרים.

הדאבל פיצ׳ר: "דיפנדור" (Defendor)
הדבר הנכון יהיה לעשות דאבל-פיצ'ר לגילאים הצעירים, אבל עזבו אתכם. ראיתם עכשיו שעה וחצי של צבי נינג'ה, מגיע לכם משהו ברמה קצת יותר סבירה של אינטילגנציה.
לצד האינפלציה בסרטי גיבורי העל, התחילו להופיע סרטי אנטי-גיבורי על. אלו שלוקחים את הקונספט והופכים אותו על הראש – מה היה קורה אם ויג'לנטיים באמת היו מציפים את הרחובות? כמובן ש"משפחת סופר-על" עשה את זה עוד ב-2004, אבל לפניו היה את "אנשי המסתורין", ומאז "סופר" של ג'יימס גאן, העיבוד הקולנועי ל"השומרים" שהפקתו ב-2010 לאחר שנים של נסיונות סרק ודאי לא הייתה מקרית, וכמובן "קיק-אס" המרענן והמשכו הבלתי נסבל.
"דיפנדור", מיבול 2009, היה אחד המוצלחים מבין חבורת גיבורי העל היומרניים, למרות שהוא רחוק מלהיות מושלם, ולמרות שלא הכה גלים.
השחקן הלא מוכר פיטר סטבינג ביים וכתב את הקומדיה השחורה הזו על בחור מעט מעורער שמחליט שהוא איש צדק במסיכה שנלחם בפשע, הקורא לעצמו "דיפנדור" (המגן). האנשים מסביבו מנסים להתמודד עם העובדה שהוא עומד לפגוע בעצמו יותר מאשר לעשות תועלת, אבל הוא בשלו.
הסרט היה חלק מהשנה שהחזירה את וודי הארלסון הנפלא למרכז הבמה, כשבאותה שנה גם היה מועמד לאוסקר בשנית על "השליח" וכיכב גם ב"זומבילנד". וכן, הוא קצת נראה כמו צב נינג'ה בסרט הזה.
לצידו: קט דנינגס ("ניק ונורה"), סנדרה הו ("האנטומיה של גריי") ואליאס קוטיס ("הקו האדום") בתפקיד הרע.

df-tnmt-d

הסרט המרכזי: "קסם לאור ירח" (Magic in the Moonlight)
אם אתבקש לעשות רשימה של הבמאים הגדולים ביותר אי פעם, וודי אלן יככב בה. ועם זאת, אפילו אני מתחבט כבר זמן מה בשאלה מה יותר משעמם, לראות סרט של וודי אלן, או לכתוב עליו? לשמחתנו יש אנשים אמיצים כעופר שמוצאים זווית חדשה על תסריטים שנשלפו מהמגירה, והגיעו לשם מלכתחילה מסיבה מסויימת.
"קסם לאור ירח" הוא לא הסרט הגרוע של וודי אלן, ולמעשה הוא לא סרט רע באופן כללי. הוא בטח לא הסרט הטוב של וודי אלן, ולמעשה הוא לא ממש סרט טוב. באמצע כזה. עם נטייה לשלילי. זאת מכיוון שהסרט הוא לא יותר ממחזה סביר של אוסקר וויילד, עם רגעים נמתחים וסצנות כל כך עצלניות שכל מתלמד לתסריטאות היה משכתב טוב יותר. הנה דוגמא שהרגה אותי: דמות לא חשובה ולא מעניינת, עומדת מול מראה ומסדרת פפיון (כי השחקן חייב פעולה, הרי) בזמן שהיא מספרת לדמות לא חשובה ולא מעניינת לידה, את ההיסטוריה הפסיכולוגית של הגיבור. ברגע שהוא מסיים, קאט ועוברים לסצנה הבאה. זו הדרך הכי מבאסת להעביר אינפורמציה, וזה מגיע מהבן אדם שכתב את "הרומן של עם אנני" ו"חנה ואחיותיה".
הסרט עצמו מתרחש בצרפת של תחילת המאה, בו קוסם מצליח (קולין פירת' בהופעה משתדלת) נקרא לאחוזה יפהפיה כדי לחשוף מדיום צעירה ומקסימה שמתקשרת עם עולמות רחוקים (אמה סטון שמוכיחה שאיננה משתבצת טוב בפרוייקטים תקופתיים). המפגש הפוטוגני הזה יערער את הציניות של גיבורנו ויפתח את ליבו. ממש כמו שקרה באחוזה אחרת לג'יימס סטיוארט.

הדאבל פיצ'ר: "סיפור פילדלפיה" (The Philadelphia Story)
הסרט המופלא, המצחיק, הסקסי, המרגש והשנון של ג'ורג' קיוקור משנת 1940 מביא את סטיוארט בתפקיד עיתונאי רכילות שמגיע לסקר את חתונתה של אשת חברה עשירה (קת'רין הפבורן) בחברת בעלה לשעבר (קארי גרנט). התוצאה – אחד הסרטים הכי אהובים בתולדות הקולנוע, שזכה באוסקר לתסריט ולשחקן (סטיוארט), והיה מועמד לפרסי הסרט, השחקנית, שחקנית המשנה והבימוי.
זה נשמע קצת אליטיסטי ומעייף להתרפק ככה על סרט מלפני 74 שנים, אבל יש דברים שהקסם שלהם לא פג, לאור ירח או לא.
הנאה מובטחת.

df-mitm-tps

הסרט המרכזי: "לילה מסוכן" (Deliver Us from Evil)
מהמקרים הבודדים בהם סרט אימה חדש מגיע אל בתי הקולנוע שלנו, ואפילו בחסות במאי רגע לפני הפריצה הגדולה שלו. סקוט דריקסון, שהתפרסם בזכות סרט האימה המצליח והאפקטיבי במיוחד "רוח זדונית" (Sinister), רגע לפני שהוא – כנראה – מקבל לידיו את את ביצת הזהב הבאה של מארבל "דוקטור סטריינג'". סקירה מלאה מטעמי התפרסמה בסוף השבוע הקודם.
אריק בנה הוא בלש משטרה במשמרות לילה שנקלע למרדף אחר גבר מסתורי שקשור לסדרת מיתות מוזרות. הוא חובר אל כומר צעיר (אדגר רמירז) ומגלה שיש בעולמנו כוחות שקשה מאוד להסביר, וקשה עוד יותר לברוח מהם. מבוסס על סיפור אמיתי, כמובן.
כמה רגעים מלחיצים בסרט שהיחס שלו בין מאמץ להצלחה לא לגמרי ישיר. לאוהבי אימה הארד-קור הסרט עלול להיות מאכזב, אם כי הוא עשוי היטב ולא מתעצל.

הדאבל פיצ'ר: "נהרות הארגמן" (Les Rivieres Pourpres)
בסקירה של "לילה מסוכן" כתבתי על חשיבותם של "שבעה חטאים" ו"מגרש השדים" לסרטו של דריקסון, אז הרשתי לעצמי ללכת על משהו מעט יותר איזוטרי. באופן יחסי, כמובן.
סרטו הרביעי של הבדרך-כלל שחקן מת'יה קאסביץ' ("אמילי") משנת 2000 הוא מותחן צרפתי יעיל למדי, שאפילו זכה לסרט המשך. הסרט מתאר את חקירת הרצח המזוויע של פרופסור באוניבריסיטה יוקרתית, שעבר עינויים קשים המזכירים טקס פולחני. אירועים מטרידים אחרים גם הם מתרחשים בסביבה, והבלש שאמון על החקירה מגלה עולם אפל במיוחד.
ז'אן רנו ("ליאון") ו-וינסנט קאסל ("בלתי הפיך") מובילים את הסרט שהוקרן בפסטיבל סן-סבסטיאן והיה מועמד לחמישה סזארים בשנת יציאתו. ת'יירי ארבוגאסט ("לוסי", "האלמנט החמישי") צילם, וערכה מרילין מונטייה, שלאחרונה יכולתם להתרשם מעבודתה ב"מחול המציאות" של חודורבסקי מפסטיבל ירושלים האחרון.

df-dufe-lrp

הסרט המרכזי: "שומרי הגלקסיה" (Guardians of the Galaxy)
נדמה שכולם שמחים במופע הפרידה של אולפני מארבל מקיץ 2014. ובצדק רב, אם יורשה לי להוסיף.
הקומיקס שאיש לא התעניין בו הפך בידיו של הבמאי ג'יימס גאן לחגיגה של פעולה והומור, אנשים בצבעים מוזרים, יצורים מטורללים וחופן חלליות.
פיטר קוויל הצעיר (כריס פראט בהופעה שהופכת אנשים רגילים לגיבורים), נחטף בילדותו על ידי חייזרים ומבלה את חייו הבוגרים כחלק מכנופיית פושעים בין-גלקטית. משימה אחת מסבכת אותו למדי, כשהוא מבין שהוא נרדף על ידי האנשים האיומים ביותר בעולם ומחוצה לו. לשמחתו, לוחמת מיומנת, עץ, דמוי-רקון, ושרירן שמקבל דברים כפשוטם, עוזרים לו… ובכן, לשמור על הגלקסיה.
את הפירוט לחיבתי, תוכלו לקרוא בסקירה שלי.

הדאבל פיצ'ר: "סרניטי" (Serenity)
בסטריפ קומיקס קצר ומשעשע במיוחד שהתפרסם ברשת ממש עם שלטון "שומרי הגלקסיה" בקופות לפני שבועיים (שנגדע מהר מדי על ידי "צבי הנינג'ה") מתואר חדר ישיבות של צוות קריאטיב כלשהו. בראש השולחן עומד "החליפה" ומסביר לעובדיו שהם צריכים לחשוב על משהו מדליק ממש כמו "שומרי הגלקסיה", משהו כמו סדרת הרפתקאות ואקשן בין חללי על חייזרים וגנבים מגניבים.
בחור צעיר שיושב מסביב לשולחן מביט בעייפות ואומר בחוצפה "כבר היה לנו משהו כזה. קראו לזה "פיירפליי"". בתמורה, הוא נזרק מחלון הקומה הגבוהה.
לאלו שמצמצו במקרה בתחילת האלף החדש, "פיירפליי" הייתה סדרת הרפתקאות ואקשן חללי של ג'וס ווידון, שעל אף בסיס מעריצים נלהב באופן מרתיע, שרדה בקושי עונה אחת בשנת 2002. שלוש שנים לאחר מכן, ווידון סגר את הסדרה הגדועה שלו בסרט בשם "סרניטי".

מעולם לא ראיתי אפילו פרק אחד של "פיירפליי", אבל את "סרניטי" ראיתי ויותר מפעם אחת, ואללי כמה שזה סרט נפלא. הוא כמובן לא ברמת ההפקה של "שומרי", אבל הוא מגניב, מצחיק וחכם לא פחות, אם לא יותר. הקאסט מעולה, הפאנץ'-ליינים מתעופפים והאפקטים סבבה.
אם ב"שומרי" המקגאפין הוא כדור קטן בעל עוצמה אטומית, ב"סרניטי" מדובר בבחורה צעירה שהיא לגמרי מכונת לחימה שעליה צריך להגן. קבוצת שודדי חלל נאלצת לדאוג לה בזמן שהם בורחים מזן חייזרי מרושע במיוחד, ותאגיד מרושע לא פחות ששלח בעקבותיהם את "המבצע" חסר הרחמים.
ניית'ן פיליון משובח בתפקיד מנהיג הקבוצה, ואותו מגבים המועמד לאוסקר צ'ואטל אג'יופור ("12 שנים של עבדות") בתפקיד האנטגוניסט, ושאר נבחרי ווידון בינהם ג'ינה טורז, אלן טודייק, מורנה בקיריין, אדם בולדווין, ג'ול סטייט, סאמר גלאו ושון מאהר.
ווידון גם כתב וגם ביים את מה שהוא, לדעתי, סרטו הטוב ביותר.

df-gotg-s

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.