31 באוגוסט 2023 מאת אור סיגולי
עם הטקס השישי של פרסי הקולנוע אנחנו נכנסים לעידן חדש בפרויקט. לא מבחינת האקדמיה או הפרס, אלו נשארו בדיוק אותו דבר, אבל החל מהנקודה הזו משהו אצלי משתנה. 1995 היא שנה משמעותית בשבילי כי אז, כשהייתי בן 12, גיליתי את הקולנוע הישראלי, והכול נצבע בצבעים אחרים. סרט הקולנוע הישראלי הראשון שראיתי בקולנוע היה "עץ הדומים תפוס", ולאחריו הגיע "לילסדה" (קצת… להמשך קריאה
27 באוגוסט 2023 מאת אור סיגולי
את הפרק הזה אני מבקש להקדיש לזכרו של המפיק איתן אבן, שלפני כמה ימים התבשרנו בצער רוב על מותו בגיל 75. אבן לא קשור ישירות לזוכה "שחור", אבל לא רק שהוא מפיק רב פעלים שתרם רבות לקולנוע הישראלי, וכמה מסרטיו עוד יוזכרו בהמשך הפרויקט ("עץ הדומים תפוס", "מסוכנת" והזוכה "אביבה אהובתי"), הוא גם היה יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בין… להמשך קריאה
24 באוגוסט 2023 מאת עופר ליברגל
כל סרט של כריסטופר נולאן הוא "אירוע" קולנועי. הוא משווק ככזה במשך חודשים, גורר דיונים סוערים על טיבו של הבמאי לפני צאת הסרט ואחרי היציאה, שעוד במהלכה הסרט מוכרז כאחד מן הסרטים הכי טובים של השנה על פי חלק מן המבקרים ומן המעריצים שלו, ובאותה נשימה זוכה גם לגל של אנשים שלא מבינים על מה ההתלהבות ומאוחר יותר מסבירים את… להמשך קריאה
21 באוגוסט 2023 מאת אור סיגולי
בשנתו הרביעית של פרס הקולנוע הישראלי (אז עדיין נטול שם רשמי), נראה כאילו הוא מתחיל לקבל צורה של טקס אמיתי, אבל בגדול זה היה עדיין כאוס משונה למדי. 11 סרטים נרשמו לתחרות (שלושה פחות משנה שעברה) ונכנסו לסבב הצבעה בודד, שבעצם קבע רק את הזוכה, ואת אלו שמשתרכים אחריו. במעמד הטקס עצמו, ולא לפני, הוכרזו הארבעה שזכו בהכי הרבה קולות… להמשך קריאה
17 באוגוסט 2023 מאת אור סיגולי
ברשותכם, רגע קל של עניינים טכניים לפני שאנחנו צוללים לטקס פרסי הקולנוע הישראלי השלישי במספר, ולזוכה המונומנטלי שלו. הטקס של 1992 הוא היחיד שלא הצלחתי לדלות מידע לגבי מתכונת חלוקת הפרסים בו. כלומר אינני יכול לדעת האם, כמו בשנתיים שקדמו, כל הסרטים הרשומים היו מועמדים אוטומטית, או שהתבצע שלב סינון, כמו שיקרה מ-1993 ואילך. לא במשרדי האקדמיה, לא בארכיונים מצולמים,… להמשך קריאה
13 באוגוסט 2023 מאת אור סיגולי
טקס פרסי הקולנוע הישראלי השני במספר, זה של סרטי 1991, היה מוזר אפילו יותר מהראשון, תוצאה של המאבק הבלתי נגמר של תעשיית הקולנוע להצדיק את קיומה המאוים ללא הפסק. רואים את זה בקלות דרך המספרים: על פי "הקולנוע הישראלי" של מאיר שניצר, רק שבעה סרטים ישראלים הופקו ב-1991, אך שניים מהם, "זמן הגמל" ו"קיץ אצל אריקה", נרשמו לפרס התעשייה שנה… להמשך קריאה
10 באוגוסט 2023 מאת אור סיגולי
זה כנראה היה בלתי נמנע, אפשר להודות על האמת, אבל במקביל גם עורר אצלי לא מעט ספקות וחששות. אחרי פרויקט כל זוכי האוסקר, פרויקט העיבודים לסטיבן קינג ופרויקט מפסידי האוסקר, הקונספט של כתיבה סדרתית על הזוכים בתחרות הקולנוע הישראלי ריחף מעלי כל הזמן. ניסיתי לברוח מזה, לא אבוש לומר, והתחלתי לעבוד על פרויקט זוכי פסטיבל קאן וזוכי האוסקר לסרט הבינלאומי… להמשך קריאה
18 באפריל 2023 מאת עופר ליברגל
מרטין ריט פעל כבמאי בקולנוע ההוליוודי החל מן המחצית השנייה של שנות החמישים ועד למותו בתחילת שנות התשעים. רבים מסרטיו זכו להצלחה ולמועמדויות לאוסקר (רק אחת מהן לריט עצמו). חלקם עדיין מוכרים לחובבי קולנוע היום, אם כי שמו של ריט עולה לדיון לעתים נדירות כבמאי חשוב. לאחרונה התחלתי בפרויקט בו אני סוקר כמה מסרטי הבמאי בסדר לא כרונולוגי. הפעם, אני עוסק בסרט… להמשך קריאה
16 באפריל 2023 מאת אור סיגולי
האמת היא שאת "כלוב הציפורים" התיישבנו לראות בעיקר מתוך סקרנות לדעת כמה רע הוא התיישן. לזכותנו יאמר שזו נקודת מוצא כמעט בלתי נמנעת כשחוזרים לקומדיות מהניינטיז, בטח כאלו שעוסקות בקהילה הלהטב"קית. הדברים השתנו באופן די קיצוני מאז, ולעיתים מגלים כמה דברים מעניינים. זה היה בערב החג השני. כמעט שכנעתי את חברי לראות את "אות משמיים" המקורי (יום אחד אצליח) אבל… להמשך קריאה
3 באפריל 2023 מאת מערכת סריטה
אמנם פסח הוא חג האביב, אבל אם יש משהו שסרטי חודש אפריל מלמדים אותנו הוא שהקיץ הקולנועי כבר כאן. ״האחים סופר מריו - הסרט״ יקפץ אל האולמות בסוף השבוע ונראה כמו נקודת הזנקה לעונת הסרטים הגדולים אך קלילים. שמנו לב שיצא כבר ״ג׳ון וויק 4״, אבל תודו שהוא לא קליל במיוחד, ואנחנו גם מיישרים קו עם המסורת שלנו להגדיר את… להמשך קריאה
עם הטקס השישי של פרסי הקולנוע אנחנו נכנסים לעידן חדש בפרויקט. לא מבחינת האקדמיה או הפרס, אלו נשארו בדיוק אותו דבר, אבל החל מהנקודה הזו משהו אצלי משתנה. 1995 היא שנה משמעותית בשבילי כי אז, כשהייתי בן 12, גיליתי את הקולנוע הישראלי, והכול נצבע בצבעים אחרים. סרט הקולנוע הישראלי הראשון שראיתי בקולנוע היה "עץ הדומים תפוס", ולאחריו הגיע "לילסדה" (קצת… להמשך קריאה
את הפרק הזה אני מבקש להקדיש לזכרו של המפיק איתן אבן, שלפני כמה ימים התבשרנו בצער רוב על מותו בגיל 75. אבן לא קשור ישירות לזוכה "שחור", אבל לא רק שהוא מפיק רב פעלים שתרם רבות לקולנוע הישראלי, וכמה מסרטיו עוד יוזכרו בהמשך הפרויקט ("עץ הדומים תפוס", "מסוכנת" והזוכה "אביבה אהובתי"), הוא גם היה יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בין… 
כל סרט של כריסטופר נולאן הוא "אירוע" קולנועי. הוא משווק ככזה במשך חודשים, גורר דיונים סוערים על טיבו של הבמאי לפני צאת הסרט ואחרי היציאה, שעוד במהלכה הסרט מוכרז כאחד מן הסרטים הכי טובים של השנה על פי חלק מן המבקרים ומן המעריצים שלו, ובאותה נשימה זוכה גם לגל של אנשים שלא מבינים על מה ההתלהבות ומאוחר יותר מסבירים את… 
בשנתו הרביעית של פרס הקולנוע הישראלי (אז עדיין נטול שם רשמי), נראה כאילו הוא מתחיל לקבל צורה של טקס אמיתי, אבל בגדול זה היה עדיין כאוס משונה למדי. 11 סרטים נרשמו לתחרות (שלושה פחות משנה שעברה) ונכנסו לסבב הצבעה בודד, שבעצם קבע רק את הזוכה, ואת אלו שמשתרכים אחריו. במעמד הטקס עצמו, ולא לפני, הוכרזו הארבעה שזכו בהכי הרבה קולות… 
ברשותכם, רגע קל של עניינים טכניים לפני שאנחנו צוללים לטקס פרסי הקולנוע הישראלי השלישי במספר, ולזוכה המונומנטלי שלו. הטקס של 1992 הוא היחיד שלא הצלחתי לדלות מידע לגבי מתכונת חלוקת הפרסים בו. כלומר אינני יכול לדעת האם, כמו בשנתיים שקדמו, כל הסרטים הרשומים היו מועמדים אוטומטית, או שהתבצע שלב סינון, כמו שיקרה מ-1993 ואילך. לא במשרדי האקדמיה, לא בארכיונים מצולמים,… 
טקס פרסי הקולנוע הישראלי השני במספר, זה של סרטי 1991, היה מוזר אפילו יותר מהראשון, תוצאה של המאבק הבלתי נגמר של תעשיית הקולנוע להצדיק את קיומה המאוים ללא הפסק. רואים את זה בקלות דרך המספרים: על פי "הקולנוע הישראלי" של מאיר שניצר, רק שבעה סרטים ישראלים הופקו ב-1991, אך שניים מהם, "זמן הגמל" ו"קיץ אצל אריקה", נרשמו לפרס התעשייה שנה… 
זה כנראה היה בלתי נמנע, אפשר להודות על האמת, אבל במקביל גם עורר אצלי לא מעט ספקות וחששות. אחרי פרויקט כל זוכי האוסקר, פרויקט העיבודים לסטיבן קינג ופרויקט מפסידי האוסקר, הקונספט של כתיבה סדרתית על הזוכים בתחרות הקולנוע הישראלי ריחף מעלי כל הזמן. ניסיתי לברוח מזה, לא אבוש לומר, והתחלתי לעבוד על פרויקט זוכי פסטיבל קאן וזוכי האוסקר לסרט הבינלאומי… 
מרטין ריט פעל כבמאי בקולנוע ההוליוודי החל מן המחצית השנייה של שנות החמישים ועד למותו בתחילת שנות התשעים. רבים מסרטיו זכו להצלחה ולמועמדויות לאוסקר (רק אחת מהן לריט עצמו). חלקם עדיין מוכרים לחובבי קולנוע היום, אם כי שמו של ריט עולה לדיון לעתים נדירות כבמאי חשוב. לאחרונה התחלתי בפרויקט בו אני סוקר כמה מסרטי הבמאי בסדר לא כרונולוגי. הפעם, אני עוסק בסרט… 
האמת היא שאת "כלוב הציפורים" התיישבנו לראות בעיקר מתוך סקרנות לדעת כמה רע הוא התיישן. לזכותנו יאמר שזו נקודת מוצא כמעט בלתי נמנעת כשחוזרים לקומדיות מהניינטיז, בטח כאלו שעוסקות בקהילה הלהטב"קית. הדברים השתנו באופן די קיצוני מאז, ולעיתים מגלים כמה דברים מעניינים. זה היה בערב החג השני. כמעט שכנעתי את חברי לראות את "אות משמיים" המקורי (יום אחד אצליח) אבל… 
אמנם פסח הוא חג האביב, אבל אם יש משהו שסרטי חודש אפריל מלמדים אותנו הוא שהקיץ הקולנועי כבר כאן. ״האחים סופר מריו - הסרט״ יקפץ אל האולמות בסוף השבוע ונראה כמו נקודת הזנקה לעונת הסרטים הגדולים אך קלילים. שמנו לב שיצא כבר ״ג׳ון וויק 4״, אבל תודו שהוא לא קליל במיוחד, ואנחנו גם מיישרים קו עם המסורת שלנו להגדיר את…
תגובות אחרונות