סרטים חדשים: ״חשבונות שמיים״, ״אין ברירה אחרת״, ״תמות אהובי״, ״להזיז הרים״, ״הזרים: חלק 3״, ״בחזרה לסיילנט היל״

נכון, אנחנו כבר יותר קרובים ליום חמישי הבא ובו יתמלאו בתי הקולנוע בסרטים חדשים. לכן זהו האיחור המביש ביותר בפרסום המדור, מזל שחבריי לסריטה מקפידים יותר ממני. בעיקר עופר, עם סקירה על סרט חדש ועוד סקירה משולשת על סרטים תיעודיים שמועמדים לאוסקר וזמינים בסטרימינג, אבל גם אור שהצעיד את הפרויקט האוסקרי הבינלאומי שלו אל תוך המילניום החדש. אז תודה להם וסליחה לכם ולכן. ספק בתור בונוס וספק כי אני מבולבל לגבי ההפצה שלו, כללתי סרט סטרימינג בעצמי שאני לא משוכנע אם הוא יופץ בעתיד הקרוב גם בקולנוע או שזה טעות. נגלה בהמשך.

חשבונות שמיים – הסרט הראשון לשבוע זה הוא ישראלי וכדאי תתרגלו כי נדמה לי שיהיה לנו אחד חדש בכל שבוע החודש. סרטה הראשון באורך מלא של אסתי ביטון שושן. או רק אסתי שושן, כך בפוסטר ובניגוד לקרדיטים שבסרט עצמו. מאחוריה רזומה מרשים כפובליציסטית ואשת תרבות חרדית, עם שני סרטים קצרים. ביצירת הביכורים שהוקרנה לראשונה בפסטיבל חיפה מככבים משי קליינשטיין ואורי אלבי בתור זוג חרדי צעיר, שמתמודד עם הטרגדיה הנוראה מכל – מות בנם הקטן באשמתו הישירה של האב. הקהילה החרדית בבני ברק עוטפת אותם, גברים ונשים לחוד, אבל גם חונקת ומבטיחה שהכל משמיים. הבעל, אברך עילוי, מקצין את התנהגותו בניסיון לכפר או למצוא תשובה. האישה הולכת בכיוון הנגדי, מסבירה לו שזו רק אשמתם ולא רצון הבורא. דרכי האבל השונות שלהם מרכיבות את מרבית העלילה, בסרט שמשתתפים בו גם ריימונד אמסלם, מיקי לאון, ישי גולן, דניאל מורשת ונילי צרויה. דוד סטרז'מייסטר צילם, שירה הוכמן ערכה ודודו טסה הלחין את המוזיקה המועמדת לפרס אופיר.

אין ברירה אחרת (No Other Choice) – סרט נוסף מפסטיבל הקולנוע של חיפה, עליו עופר כתב לנו כבר בוונציה, הוא החדש של פארק צ׳אן-ווק. המאסטר הקוריאני משתף פעולה עם השחקן לי ביונג-הון, בעיבוד לרומן ״הגרזן״ של דונלד אי ווסטלייק (שכבר היה בעבר סרט של קוסטה גבראס). הכוכב הדרום-קוריאני מגלם איש משפחה ועובד מפעל נייר, שחייו האידיאליים מוצגים בפתיחה באופן הצובע את הסרט בגוונים של סאטירה חברתית. הוא עמוד התווך המשפחתי ולכן פיטוריו ממוטטים את תפיסת העצמי שלו, מובילים אותו לחפש משרה במשך תקופה ארוכה באופן מסואב למדי, על ידי חיסול המתחרים שלו בענף הנייר. פארק לא חוסך באלימות הגרפית שהוא כה מחבב אבל הפעם הכל מאוד קומי-גרוטסקי, ומבוים בתנופה של אלף סרטים. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

תמות, אהובי (Die My Love) – סרט שציפיתי לראות בחיפה, אבל ראיתי בקאן (לצערי) הוא סרטה החדש של לין רמזי, הבמאית שעובדת לאט ויכולה להיות נועזת אפילו יותר מהבמאי שמוזכר כאן מעליה. אחרי צמד סרטיה הסקוטים (״מלכודת עכברים״, ״מורברן קלר״) וצמד סרטים עם כוכבים בינלאומיים על פי ספרים (״חייבים לדבר על קווין״, ״יום נפלא״), רמזי ממשיכה את הקו המאוחר יותר של הקריירה שלה עם עיבוד לספרה של אריאנה הרוויץ הארגנטינאית, בכיכובה של ג׳ניפר לורנס, שגם הפיקה ומשכה את הבמאית לפרויקט. לורנס מגלמת סופרת במשבר, שעוברת לבית כפרי עם בן-זוגה המוזיקאי (רוברט פטינסון) ובקרבת משפחתו (סיסי ספייסק, ניק נולטי) כדי שיעזרו בגידול התינוק שבדרך. כאשר הילוד מגיע, ואולי עוד קודם, הגיבורה שוקעת בדיכאון ומתקשה להבחין מה מתרחש בתוך ראשה ומה מחוצה לו. או שהיא סתם משועממת בבית החדש לה אך ישן בכל מובן, בעודה מנסה לטפל בתינוק ובכלבלב אבל הטבע שבחוץ, והשכן האופנוען החתיך (לקית׳ סטנפילד) קורצים לה יותר.

תמות אהובי

להזיז הרים (DJ Ahmet) – חזרנו לסרטים מפסטיבל חיפה, זו כנראה העונה הזו בשנה, והפעם עם פרס התרגום היצירתי מדי לעברית. או האיסלמופובי, תחליטו אתם ואתן. גיבור הסרט הוא נער בשם אחמט, טורקי במוצאו אם הבנתי נכון אבל מתגורר עם אביו רועה הצאן בכפר נידח עוד יותר מגיבורת הסרט לעיל, משום שהוא בצפון מקדוניה. ימיו מלאים בעזרה לאביו ולילותיו בחלומות על מוזיקה וריקודים, ספציפית בתור תקליטן. בשלב בו אהבת נעורים מפתיעה נכנסת לתמונה, כך בתקציר, סרט ההתבגרות המוזיקלי הזה מקבל עוד סיבוב של התקליט, או מטפורה קולעת יותר. בפסטיבל סאנדנס 2025 (כלומר לפני שנה וקצת), סרטו של גאורגי אונקובסקי היה חביב הקהל. יש כבשה ורודה בפוסטר, אם זה עוזר להעביר עוד יותר את הטון.

הזרים: חלק 3 (The Strangers – Chapter 3) – נעבור לצמד סרטי אימה, תחילה עם סגירת הטרילוגיה של רני הרלין שאני לא בטוח אם מישהו ביקש. בקצרה, בכל שנה מאז 2024 קיבלנו פרק נוסף בעלילות ״הזרים״, שהם רוצחים במסכות, לאחר שב-2008 וב-2018 גרסאות קודמות של הקונספט הדקיק הזה היו סרטים שעמדו בפני עצמם. בפרק הראשון יש ניצולה שנהפכת לאויב של הזרים, כלומר לרוצחת הרוצחים, בפרק השני. משום מה זהו גם התקציר של הסרט הנוכחי שמבטיח להיות האכזרי בסדרה ותקצירו נשמע יותר כמו טאגליין: ״מאיה מתעמתת עם הרוצחים במסכות, ומגלה שהדרך היחידה לצאת מהסיוט.. היא להיכנס אליו״. מאיה היא מדליין פטש, ולצידה אפשר להזכיר את ריצ'רד ברייק וגבריאל באסו.

בחזרה לסיילנט היל (Return to Silent Hill) – מותג אימה אחר שמתגלגל לפתחם של בתי הקולנוע, שהיה סרט ב-2006 ומשחק מחשב עוד קודם לכן. ג'רמי אירווין מגלם את הדמות הראשית, שמקבל מכתב מסתורי מאהובתו האובדת ונשאר חזרה לעיירה ושמה סיילנט היל. אפלה השתלטה על המקום ויצורים מעוררי ביעותים עומדים בינו לבין איחוד אפשרי עם אהובתו. עוד ברשימת הקרדיטים: האנה אמילי אנדרסון, רוברט סטריינג', איווי טמפלטון. גם את הסרט הנוכחי, כמו את הראשון בסדרה, ביים כריסטוף גאנס. מקווה שלא תכעסו אם התייחסות נוספת שלנו לסרט הזה תהיה באימה לנשמה, אם בכלל.

אלה מקיי (Ella McCay) – נסיים עם מקרה שאני לא ממש זוכר כמוהו, לא בדיוק. הסרט הזה זמין מאז סוף השבוע בדיסני+ אחרי שבתחילת החודש בדקתי וראיתי שהוא משובץ לאקרנים בישראל ב-19.2 והתאריך הזה עדיין לא השתנה ברוב האתרים. אם הסרט אכן יעלה גם בקולנוע אעדכן זאת במדור, אבל זה יהיה תקדימי להערכתי: בכורה בשירות סטרימינג ואחרי שבועיים הגעה לקולנועים, במקום להיפך (המודל של נטפליקס). כך או אחרת, סרטו של ג׳יימס אל ברוקס כבר הוקרן בארה״ב ואז עבר לסטרימינג, אז לפחות אנחנו מסונכרנים חלקית עם העולם. באופן מבלבל לא פחות, מככבת בו אמה מקיי בתור אלה מקיי, צעירה ש״מנווטת בין עבודה ומשפחה בקומדיה על אנשים שאוהבים ואיך לשרוד אותם״ כך לפי התקציר הרשמי. בין האנשים האלה ניתן למנות את ג׳יימי לי קרטיס, אלברט ברוקס, וודי הרלסון, איו אדבירי, רבקה הול וג׳ולי קבנר. האחרונה ידועה יותר בשם ״קולה של מארג׳ סימפסון״, כי בכל זאת מדובר בסרט של אחד מיוצרי הסדרה ולא רק בקולנוען ותיק (״הכי טוב שיש״, ״תנאים של חיבה״).