במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 13

במקום לציין שלושה חודשים ללא בתי קולנוע פעילים עם חזרה לשגרה, ההחלטה על פתיחתם המחודשת של האולמות נדחתה. במקום לספר על התוכניות של הסינמטקים החל מיום ראשון הקרוב, נאלץ לחכות להחלטת הממשלה באותו יום לגבי חזרה לפעילות בשבוע שלאחר מכן. כל זאת בזמן שבאולמות אירועים אפשר להתאסף עד 250 איש, ובואו לא נתחיל לדבר בכלל על חללים שאינם סגורים ועל האווירה ברחוב הישראלי שאני מבין שמזמן מתעלמת מהמגפה. נותר רק לראות אם מדינות אחרות יעמדו ביעדים שהציבו לעצמן (צרפת, למשל, אמורה להאיר את המסכים ב-22 ביוני) כדי לאבד עוד יותר את הסבלנות. ומכיוון שמוקדם יותר החודש נתנו לנו תקווה רק בשביל למעוך אותה, נדמה לי שאנחנו רשמית בעולם של ״עלייתו של האביר האפל״, הסרט בו איש עם מסכה על הפה והאף מטיף למרי אזרחי. אבל התאפקתי לא רע עד עכשיו, אנסה להמשיך לשמור על שרידי אופטימיות גם במהדורה ה-13, המספר הכי ממוזל או מקולל, תחליטו אתם ואתן.

עוד נושא שאני חש צורך להעלות לפני שאשוב להמליץ על קולנוע לראות בבית כי זה המקום היחיד שמקרין סרטים, הוא ההתעניינות הפתאומית בסרטים על החוויה השחורה. ההפגנות, הצעדות וגם ההתפרעויות והמהומות שאנחנו חווים החודש, בין אם בתור כותרות בחדשות או מתחת לבית (במקרה שלי גם וגם), מובילות גם לגלים של המלצות והפצרות לצפייה בקולנוע על ו/או שנוצר בידי שחורים ושחורות (בתקווה שכולנו מבינים שהמונח אפרו-אמריקאים מתייחס אך ורק לאמריקאים ולכן פחות מתאים כאן, או בכלל). כמו שכתבתי בשבוע שעבר בעניין אחר, סריטה פחות בעניין של אופנות כשזה מגיע לקולנוע על או אודות מיעוטים, כי אנחנו כותבים על כאלה כל הזמן ובכל הזדמנות. אפשר לקרוא אצלנו את המאמר הפופולרי של אור על שחקנים שחורים והאוסקר, למצוא סרטים מייצגים במצעד נטפליקס שלנו מהחודש שעבר, או לגשת לסקירות שלי מהשנה האחרונה או מפינת מחכים לתרגום לדורותיה. וכאן כבר יש לי בטן מלאה על המפיצים, שמתעלמים מרוב הקולנוע השחור והעצמאי שמוקרן בארה״ב כך שאני צריך רק לספר עליו ולהחזיק אצבעות שייגאל יום אחד ב-VOD. אבל עכשיו זה לא הזמן לזה.

הרבה אירועים מקוונים ייערכו בזמן הקרוב ולפני שאגיע אל אותו VOD שהוזכר הרגע, אסקור אותם בקצרה לפי התאריך מהמוקדם למאוחר. התקופה הנוכחית בשנה לרוב מוקדשת לפסטיבל קולנוע דרום, שכמו כל חבריו לא יתקיים כמובן, אבל כן מציע סוף שבוע של סרטי בוגרים ובוגרות של מכללת ספיר. עמוד הפייסבוק של הפסטיבל/מכללה יציע במהלך סוף השבוע לינקים לסרטי הסטודנטים, כולל יצירת מהעבר. בין היתר נחשף כי יוקרנו "נתק" של ירדן ליפשיץ לוז מפסטיבל קאן הקודם, "גבות" של שירי כהן, שזכה בפסטיבל דרום 2018 והוקרן גם בפסטיבל חיפה, פרויקט האנימציה המונומנטלי "היה שווה כל שקל", ועוד סרטים מונפשים דוגמת "מקק" של יונתן השילוני ו"זוגות זוגות" של נאור זנא, נטע בר ואפרת חן וייס. זה הכי קרוב שנוכל להיות בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות השנה, אני מניח.

מיד לאחר מכן, החל מיום ראשון ה-14.6 ועד ה-19.6 יתקיים כנס וירטואלי בהובלת סינמטק ירושלים תחת הכותרת ״היום שאחרי?״ על האופן שבו עלולים ועשויים להשתנות תחומי החיים כשתעבור המגפה. האירוע, בשיתוף מכון ון ליר ועיתון "הארץ" (גילוי נאות: מקום העבודה שלי), יקיים לצד פאנלים עם מומחים עולמיים גם הקרנות וירטואליות של סרטים, כמו שהתרגלנו לצרוך בתקופה הנוכחית. כך תוכלו להצטרף לפאנל עם מנכ״לית גרינפיס העולמי מחד, או האמן הסיני איי ווייוויי מאידך, אבל יותר רלוונטי במקרה של סריטה – גם לראות סרטים בנושאים כמו כלכלה, אדם וסביבה, הגירה, מנהיגות בשעת משבר וחיי משפחה.
הסרטים שיוקרנו וכבר כתבנו עליהם בסריטה הם: ״נפילת אימפריית הכסף״ של דניס ארקאן, ״פרשת המים״ של טוד היינס, ״זרם אנושי״ של איי ווייוויי, ו״הצד האחר של התקווה״ של אקי קאוריסמקי. זה משאיר לנו בדיוק חצי תוכניה לראות: ״קפיטל במאה ה-21״ שהוזכר כאן לפני שבוע, ״הפורום״ של מרקוס ווטר על התכנסויות הפורום הכלכלי העולמי בשוויץ, ״אנגלה מרקל – הבלתי צפויה״ התיעודי של תורסטן קרנר ומתיאס שמידט על קנצלרית גרמניה, ״מאיטליה באהבה״ של ג׳אני די גרגוריו על שלושה פנסיונרים שמתלבטים היכן לבלות את ימי הפרישה, ו״מה נשתנה?״ הישראלי שהוא פרויקט רב משתתפים של HOT8 שצולם ממש בפסח האחרון. חמשת היוצרים והיוצרות שתיעדו את ליל הסדר: דוד אופק, מרדכי ורדי, אסתי שושן, רפאל בלולו ודורון צברי. הצפייה חופשית והפרטים המלאים באתר הסינמטק.

במקביל, פסטיבל אפוס חוזר לטייק 2. כזכור, אותו סופש מקולל בו הכל נסגר לאור הנחיות הממשלה נפל על היומיים הראשונים של הפסטיבל לסרטי תרבות ואמנות, ופוסט ההמלצות שלנו הפך ללא רלוונטי בתוך כמה שעות מרגע עלייתו לאוויר. החל מה-18.6 ועד ה-9.7 תוכלו שוב להיעזר בדעות שלנו על המהדורה ה-11 של הפסטיבל, שתהפוך לדיגיטלית. כמו שקרה גם לאירועים אחרים במעבר הזה, חלק מהסרטים נשרו בדרך וכך יצא ששני הסרטים שאני כתבתי עליהם, סרט הפתיחה והדוקו על ליאם גלאגר, אינם זמינים בגרסה המקוונת. הסרטים שעופר כתב עליהם, אודות ברנרדו ברטולוצ׳י ושיימוס היני, כן יקחו חלק באתר הייעודי שיישגר הפסטיבל בשבוע הבא. נשתדל להספיק לאסוף עוד המלצות ובכל מקרה מומלץ להתעדכן באתר פסטיבל אפוס לגבי התוכניה במלואה ופרטים נוספים.

אירוע מקוון נוסף שייפתח ב-18.6 ויימשך אל תוך יולי, במקרה זה לאורך כל החודש הבא, הוא ״דוקוסטרים 2״ מבית דוקאביב. רק נגמרה המהדורה של החודש שעבר, יוזמה מעולה של פסטיבל דוקאביב בהיעדר אופציה לאירוע ממשי עד הסתיו, וכבר מושקת עוד מהדורה. אותי זה תפס קצת בהפתעה, אבל מצד שני אני לגמרי בעד שהאתר של דוקוסטרים יתעדכן בכל חודש ביצירות תיעודיות שוות במחיר סמלי של 10 ש״ח להשכרה וירטואלית של סרט. כמעט 20 סרטים נוספים, בערך חצי מהם ישראליים, כבר מוצגים באתר הייעודי וניתנים לרכישה מוקדמת, מה שלא יכול להזיק היות וכמות הצפיות מוגבת. הם יהיו זמינים לצפייה בעוד שבוע, רובם יישאר שם למשך חודש וחצי ואחדים לזמן מוגבל. אפשר למצוא בתוכנית סרטים אקטואליים לתקופה כמו ״אני לא הכושי שלכם״ על ג׳יימס בולדווין שדיבר על כך שחיים שחורים הם חשובים לפני חצי מאה, או ״המזחים הצפים של כריסטו״ כמחווה לאמן שהלך לעולמו בחודש שעבר. יש גם סרטים שכבר כתבנו עליהם, דוגמת ״אושר אינסופי״, ״אתה מת רק פעמיים״ ו״תרשום, אני ערבי״ והיצע ישראלי שכולל סרטים מדוברים כמו ״הסודות של איידה״ ו״היה היה ילד״. אולי נספיק להתייחס בהרחבה לפני התאריך הנקוב.

סרטים חדשים ב-VOD

״בשבילה גיבורים עפים״. סתם, זה הספייק לי ג׳וינט החדש

סוף המאה (End of the Century) – כחלק מסוף שבוע גאווה ב-yes, שיכלול שידורים של סרטים גאים לאורך הסופש וקטגוריה מיוחדת ב-VOD לסרטים להט״ביים, יוקרן בבכורה בלעדית סרטו של לוצ'ו קסטרו מהשנה החולפת. העלילה מפגישה משורר ארגנטינאי בחופשה וצעיר ספרדי, הסטוץ מתארך לבילוי של יום שלם והשניים מבינים כי כבר נפגשו בעבר. סרטים בולטים נוספים מהסופש הם ״כאב ותהילה״ של אלמודובר, ״ראפיקי״ תוצרת קניה שנדמה לי שלא כתבנו עליו, וגם ״החבל״ של היצ׳קוק, שזו בחירה מעניינת ולא שגרתית.

הזהב של נורמן (Da 5 Bloods) – ככה קוראים בנטפליקס ישראל לחדש של ספייק לי, שמאז ״שחור על לבן״ והאוסקר יצר רק סרטים קצרצרים וכעת משתף פעולה עם ענקית הסטרימינג. משילוב בין שמות הסרט בעברית ובאנגלית אפשר להבין שיש כאן סיפור של חמישה, במקרה זה חיילים אפריקאים-אמריקאים במלחמת וייטנאם, שחוזרים אחרי שנים אל שדה הקרב כדי למצוא את האוצר של מפקדם, נורמן (צ׳דוויק בוזמן). עוד מככבים: דלרוי לינדו, ג׳ונתן מייג׳ורס, נורם לואיס, קלארק פיטרס, פול וולטר האוזר וז׳אן רנו. נוחת בנטפליקס בשישי.

הדרך חזרה (The Way Back) – לא סרטו של פיטר וויר מלפני עשור, אלא דרמת ספורט בכיכובו של בן אפלק. בסרט שנשמע לפחות חלקית כמעט אוטוביוגרפי, אפלק מגלם כוכב בצעירותו שהפך לאלכוהוליסט מדוכא ומזדקן, שמקבל הזדמנות לגאולה בדמות משרת אימון במוסד בו הצטיין כשחקן כדורסל. גאבין או'קונור, שביים את אפלק ב״רואה החשבון״, שב לעבוד עימו, על פי תסריט של בראד אינגלסבי (״מרדף לילי״, ״אחים בדם״). הסרט מגיע ביום ראשון (15.6) אל yesVOD ונדמה לי שרק לשם וב-19.6 אל HOT VOD.

להציל את הנדריקס (Smuggling Hendrix) – זכה לפני שנתיים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה, אבל רק ביום שני (16.6) יהיה זמין אצל yes ופרטנר TV. היות ומדובר בסרט קפריסאי, אני די בטוח שבשחייה הייתי מגיע יותר מהר מהאי השכן ועד ישראל. בכל מקרה, סרטו של מריוס פיפרידיס אינו דוקומנטרי על ג׳ימי הנדריקס, אלא קומדיה על מוזיקאי מניקוסיה שקרא לכלב שלו על שם אמן הגיטרה החשמלית. הכלכלב בורח מהאיזור היווני של האי לזה הטורקי, ועל בעליו לחלץ אותו משם.