"מי שעומד מאחורי", סקירה

הקומדיה השחורה, או שמא מותחן האימה, "מי שעומד מאחורי" (Ready or Not) בא בדרישה לא קטנה מהצופים שלו ממש על ההתחלה – הוא מבקש מאתנו לשתף פעולה עם אחת מנקודות המוצא המופרכות והמטופשות ביותר שאי פעם ראיתי בסרט.
הסרט (אני עומד לתאר פה את 10 הדקות הראשונות, פחות או יותר, אז אל תחששו) נפתח ביום חתונתה של גרייס לבחיר ליבה האוהב, היורש המיועד לאימפריה המשפחתית לה דומאס, יצרנית של משחקי לוח וחברה שבבעלותה גם כמה קבוצות ספורט. היחסים בין הכלה ומשפחתה החדשה מעט מתוחים, בעיקר על רקע הבדלי המעמדות ביניהם, אבל אהבתה לאלכס נותנת לה את הכוח להמשיך. בערב הכלולות, אחרי שהכל הלך די בסדר פחות או יותר, היא נדרשת להתמודד במסורת משפחתית ארוכת שנים – לשחק עם שאר בני המשפחה משחק באחוזה הגדולה והשמורה שלהם, ובכך תהיה חלק מהם באופן רשמי. אבל מה שאמור להיות ערב של משחק לוח לא מאוד מאתגר מקבל תפנית כאשר הגורל בוחר להם את המשחק "מחבואים". החוקים של המשחק שכולנו זוכרים די פשוטים אמנם, אבל הפעם כמה מהם שונו. מה שקורה הוא שגרייס צריכה למצוא מקום מחבוא, ובזמן הזה שאר בני המשפחה יצטרכו לרצוח אותה. לא מאוד רחוק מהדרך שבה אנחנו שיחקנו את זה בהפסקות בית הספר. באופן טבעי, גרייס לא מקבלת את זה בקלות, וכל זה קשור או לא קשור לעסקה שטנית עתיקה.
את כל זה אתם צריכים לקבל כמשהו הגיוני לחלוטין.

על אף העיצוב היפה של הסרט ונוכחותה המרהיבה של סמרה וויבינג בתפקיד גרייס (יחד עם הופעתה ב"The Babysitter" היא בדרכה להיות מלכת הספלאטר הבלתי מעורערת, וזה נהדר), העברתי את רוב הדקות הראשונות של הסרט בשאלות שהסתירו לי את המסך, רובן מנוסחות בסגנון "האם הסרט הזה מפגר?" או "האם הסרט חושב שאני מפגר?", מבלי לגמרי בטוח איזו מהן אני מעדיף. ואם אתם חושבים שלקהל קשה להתמודד עם הפרמיס הזה, תחשבו מה קורה לשחקנים שנאלצים להתייחס לכל הטרלול הזה בשיא הרצינות ולשכנע אותנו שיש פה חיים בסכנה.

בהתחשב בכל אלו, ההצלחה של "מי שעומד מאחורי" משמחת פי עשרות מונים. לא רק שהסרט התעלה מעל הרעיון המטומטם שלו, אלא גם עושה את זה בצורה נפלאה, מצליח איכשהו לאזן בין שום דבר שאדם סביר יכול להאמין לו לבין לקחת את העניינים די ברצינות. זה מתחיל מצוין כאשר התסריט של גאי בוסיק וריאן מרפי (התסריטאי שהשם שלו תמיד מגיע עם ההערה "לא הריאן מרפי שאתם חושבים עליו") מצליח באמת לגרום לנו לאהוב את גרייס ואלכס. בעזרת הדינמיקה ביניהם, החלפת הדיאלוגים המשותפת והכימיה של וויבינג ומארק אובריאן, אני החלטתי בשלב די מוקדם שאני מחבב אותם וממש רוצה שיצליחו לצאת בשלום מהתסבוכת הזאת. זה הצ'ק הכי חשוב שכל סרט, בטח כזה עם… טוב הבנתם את דעתי על העלילה, חייב לפדות. פה זה עובד הרבה יותר טוב מרוב סרטי הז'אנר שראיתי לאחרונה.

מכאן הסרט פשוט לוחץ על הדוושה ודוהר קדימה עם טוויסטים ותפניות – ברמת סבירות כזו או אחרת – שהופכים את 90 הדקות של "מי שעומד מאחורי" להנאה די רצופה. האלימות הקיצונית, גלריית הדמויות האקסצנטרית, אנדי מקדואל שאני נורא אוהב מסיבות שלא לגמרי ברורות לי, ההומור האפל של הסרט, הכל מתחבר יחד נהדר.
זה מפתיע עוד יותר בהתחשב בכך שסרטם הראשון של צמד הבמאים מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט, מעשיית פאונד פוטג' בשם "Devil's Due" ("היורש של השטן" בערוצי הטלוויזיה המקומיים, אם אינני טועה), היה אחד מסרטי האימה הכי מתישים של השנים האחרונות. השניים הם חלק משלישיית רדיו סיילנס (הצלע השלישית הוא צ'אד וילללה, שחתום כמפיק אחראי), שתרמה גם פרקים למספר אנתולוגיות אימה מדוברות. ב-"V/H/S" הראשון הם אחראים על פרק ההאלווין הלא רע שסוגר את הסרט, וב"סאות'באונד" ביימו את פרק הפתיחה ופרק הסיום. מגמת השיפור של השניים האלה ביחס למה שראינו מהם עד כה די מרשימה. כנראה שזה מה שקורה כשיש להם תסריט טוב.

לא בטוח אם "מי שעומד מאחורי" מממש את כל הפוטנציאל שלו, ותמיד אפשר לקוות לקצת יותר קיצוניות באימה, קצת יותר הברקות בתפניות, קצת יותר הומור שפוגע. ואמנם זה לא שהסרט מביא לנו משהו שמעולם לא ראינו (הוא ממשיך מסורות אימה רבות שנים מ"המנסרים מטקסס" כמובן, דרך "בית 1,000 הגופות", "אתה הבא בתור", "לא לנשום" ועוד), אבל הוא עושה את זה בכזו הנאה וביכולת להחזיק באוויר כל כך הרבה כדורים, שלרגע לא מצאתי את עצמי אומר "אוי, אבל היה יכול להיות יותר טוב".
מה שהיה יכול בהחלט להיות חריף יותר, ואולי לתת לסרט קצת עומק, הוא הקונספט שנמצא בתוך העלילה, זה שעוסק במרחק שיילכו אנשים על מנת לשמור על הסטטוס הכלכלי שלהם. בני משפחת לה דומאס מורכבים הן מנצר ישיר לשושלת והן מאנשים שנישאו למשפחה במהלך השנים, וכולם יהפכו מאנשים סתם-לא-נעימים-ומורמים-מעם לרוצחים פסיכופטים אם יגיע הדבר הכי קטן שיכול לאיים על העושר אליו התרגלו. הסרט זורק את זה פה ושם, אבל לא מתייחס לזה יותר מדי ולכן נשאר ברקע כתירוץ למניעי הדמויות ולא כאמירה או אג'נדה.

"מי שעומד מאחורי" יוצא בישראל ממש במקביל להפצתו ברחבי העולם, וממש מסקרן לדעת כיצד יגיב אליו הקהל. הביקורות, ממה שאני נתקלתי לפחות, די תומכות בו והרוב מסתבר די זורמים עם העניין, ואלו בהחלט נקודות לזכותו. חוסר התחרות על ארנקי הצופים בשלהי אוגוסט כנראה יעבוד לטובתו, ואולי אנחנו מול איזה להיט אימה קטן והפעם לא צריכים לחכות חודשים ארוכים עד בואו. יחד עם "מלתעות האימה" ו"זה 2" שבדרכם אלינו, ו"מידסומר" שצץ מדי פעם על המסכים, נראה שספטמבר הולך להיות כיף גדול בקולנוע, בדיוק כשהחופש הגדול מסתיים. תענוג.