• במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 34
  • אימת החודש - נובמבר 2020
  • מבט על הקולנוע הנורדי 2020: מה לראות
  • ״כל החיים לפניו״, סקירת נטפליקס
  • הצעה גורלית
  • פסטיבל הקולנוע הגאה 2020: שלושה סרטים נוספים
  • מתמודדי האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר - 3
  • ״הכישוף״ זכה לרימייק עכשווי, ההשוואה בלתי נמנעת
  • ״לגמרי תחת שליטה״, סקירה דוקומנטרית
  • סקירה סקנדינבית כפולה: ״תקווה״ ו״צ׳רטר״
  • סקירה כפולה: סרטי אימה חדשים בדרכם לאוסקר

אוסקר 2020/21: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק א'

15 באוקטובר 2020 מאת אור סיגולי

בימים כתיקונם, בשלב הזה של השנה, כבר היינו יודעים מהי הרשימה הסופית של נציגי כל המדינות השונות לפרס האוסקר בקטגורית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. 2020 היא כידוע ההגדרה ההפוכה ביותר ל"ימים כתיקונם", ולכן כשגם האוסקר נדחה ובכלל לא ברור באיזו מתכונת יתקיים, ופסטיבל קאן לא הזניק אף מועמד ראוי בעיקר כי לא היה פסטיבל, נכון לאמצע אוקטובר רק 14 מדינות קפצו עם הודעה רשמית. על ארבעה מהם כבר כתבנו. בנוסף, שניים זמינים ממש עכשיו בפלטפורמות האינטרנט הקרובות לראוטר שלכם.

14 סרטים מ-14 מדינות זה מבחינתי מספיק כדי להשיק את הסדרה השנתית האהובה על כל ילדה וילד "כל התמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר", שמפרטת באופן שאיש איננו צריך על כל אחת מהנציגויות השונות לאוסקר. בשנה שעברה היו מעל 90 מתמודדים, אבל השנה אני מניח שהמספר הזה יינחת קצת בגלל שיש עניינים קצת יותר דחופים על הפרק.

אז, כידוע, בכל שנה האוסקר מזמין את כל הגלובוס להשתתף בקטגוריה המפוקפקת שנקראת מזה שנתיים "הסרט הבינלאומי הטוב ביותר" (לשעבר "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה"), שחוקיה משונים וחשיבותה מעורערת, אבל מספקת לנו הנאה גדולה ואפילו פה ושם חושפת אותנו לסרטים מדהימים שבחיים לא הייתי חושב לראות. דוגמאות מהשנים האחרונות הן "ארץ המוקשים" שראיתי משהו כמו שנתיים לפני שהגיע לארץ בזכות חיפושי אחר המתמודדים, "ת'יב" הירדני, "התנגשות" המצרי המופלא, "הלך מאתנו/אקס יקר" הטיוואני/נטפליקסי ועוד.
מבין כל המדינות מתבצע סינון ראשוני של עשרה, ואז ביום הכרזת המועמדים מתגלה החמישייה הסופית. אבל הדרך לשם עוד ארוכה.

ככל שיותר מדינות יכריזו כך אחזור עם חלקים נוספים עד שתושלם התמונה במועד הדד-ליין, אז כמובן שאתם מוזמנים להתעדכן. עוד משהו שצריך לקחת בחשבון שלעיתים המדינות משנות את הנציגות שלהן או שהאקדמיה פוסלת חלק, ולכן זו לא בהכרח הרשימה הסופית. כשנגיע אליה, תדעו. מבטיח.

המתמודדים לאוסקר הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק 1

אוקראינה – "אטלנטיס" (Atlantis)
רק התחלנו, וכבר יש לנו נציגות עם טקסט עליה בסריטה. זאת בזכות הביקור של עופר בפסטיבל ונציה 2019, שם כתב על הסרט הזה שסיים עם הפרס הגדול של תחרות אופקים. זוהי דרמה עתידנית (בערך) של ולנטין וסיאנוביץ' המתנהלת בעולם בו אוקראינה הביסה את רוסיה במלחמה, דרך עיניו של גבר העובד בפינוי גופות וניסיון להשמיש איזורים למחייה לאחר שהקרבות הרסו הכל.
הסרט עשה סבב פסטיבלים די מטורלל שכלל גם את טורונטו, וינסה להצליח איפה שאחיו לשם "אטלנטיקה" הסנגלי/צרפתי ניסה וכשל בשנה שעברה (אל תבלבלו בין השניים).
אוקראינה טרם הצליחה להיות מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: ייתכן שכן.

אלג'יר – "הליופוליס" (Heliopolis)
ידיעותיי בגאוגרפיה והיסטוריה ערבית לא בדיוק מרהיבות, וזו כנראה הסיבה למה הסרט הזה מבלבל אותי. מצד אחד הוא מספר על משפחה אלג'יראית מהעיר גאלמה, שחייה משתנים בעקבות המרד נגד השלטון הצרפתי לאחר תום מלחמת העולם השנייה. מצד שני, שם הסרט מתייחס לרובע בקהיר. צבעו אותי מבולבל.
בכל מקרה, זהו סרט הביכורים של (כנראה) ג'אפר גאסם והוא לא הוקרן בשום מקום אי פעם.
לאלג'יר, כך נשוב ונזכיר, באוסקר יש עבר מזהיר – ארבע מועמדויות וזכייה על "Z", סרט שכל איש חייב להכיר.
סיכוי להיכנס לעשירייה: הייתי אומר, סיכוי די זעיר.

אקוודור – "ריקנות" (Vacio)
סרט הביכורים של פול ונגאס עוסק בבחור ובחורה שמגיעים לגאיאקיל שבאקוודור באופן שאיננו שיא החוקי, מתאהבים ושם תוהים האם להמשיך לניו יורק או שמא לנסות ולבנות חיים חדשים. מי שיעזור להם להגיע להחלטה הוא מאפיונר עם אישיות דו-קוטבית. אני לא רואה שום דרך בה זה יכול להשתבש.
זהו ניסיונה התשיעי של אקוודור באוסקר, עד כה לא נרשמו מועמדויות כלשהן.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אקוולא.

בהוטן – "לונאנה: יש יאק בכיתה" (Lunana: A Yak in the Classroom)
זאת הפעם השנייה שבהוטן האסייתית שולחת סרט לאוסקר, מאז "הגביע" ב-1999. הסרט הזה צולם באחד המקומות המבודדים והמרוחקים של המדינה המבודדת והמרוחקת גם ככה, ועל פי דווחים זרים ההפקה הייתה כולה על סוללות נטענות ושפצורים שכאלה, כי הרבה חשמל לא היה להם.
מבחינת עלילה, נקודת הפתיחה של הסרט מזכירה מאוד את "קלאוס", רק עם מורה במקום דוור, כזה שנשלח לעיירה מרוחקת כעונש, ושם נחרד מאופי החיים הלא מערבי. עם זאת, הקהילה מקבלת אותו בהתלהבות וכך אנחנו בדרכינו לסיפור מרגש על הרוח האנושית. הידד! כלומר, אני מקווה. לא יודע, יכול להיות שהוא מתאבד בסוף או משהו.
את הסרט כתב וביים פאוו צ'ורנינג דורג'י, וזהו סרטו הראשון.
סיכוי להיכנס לעשירייה: המממ… אני אומר לא.

זו איננה מטאפורה, מסתבר

בוסניה והרצגובינה – "לאן פנייך, אאידה?" (Quo Vadis, Aida)
ג'סמינה ז'בניץ' נשלחת השנה בפעם השנייה אחרי "גרבוויצה: ארץ חלומותי" (זוכה פסטיבל ירושלים וברלין), עם סרטה החדש שכבר היה חלק מהתחרות הרשמית בוונציה. שם הסרט כנראה מתייחס בצורה כזו או אחרת לציטוט המפורסם מהברית החדשה, כך שאני מניח שאאידה משם הסרט מקבלת איזשהו מימד דתי בסיפור על מתרגמת מטעם האו"ם שמנסה להרגיע את הלהבות במחנה פליטים בוסני שם שוהים בעלה וילדיה.
בוס"ה הייתה מועמדת רק פעם אחת, ב-2001 עם "שטח הפקר". היא גם ניצחה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: ייתכן.

גאורגיה – "התחלה" (Beginning)
עוד שנה ועוד נציגות מעניינת של גיאורגיה, לה האקדמיה פשוט לא נותנת הזדמנות. השנה שלחה המדינה היפה את אחת הבחירות הרשמיות של קאן 2020, שמאז גם לקחה את פרס פיפרסקי בטורונטו וגם את פרס הסרט של סן סבסטיאן. סרט הביכורים של דיאה קולומבגשווילי עוסק באישה שעוברת תהליך התפכחות בקהילה הדתית אותה מנהיג בעלה.
גיאורגיה הייתה מועמדת רק פעם אחת, עם הנציגות הראשונה שלהם ב-1996, "שף מאוהב".
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא מהגבוהים.

חוף השנהב – "ליל המלכים" (The Night of Kings)
בפעם השלישית בתולדותיה שולחת המדינה האפריקאית סרט לאוסקר, למרות שכבר בניסיונה הראשון, אי אז ב-1976, היא זכתה ("שחור-לבן בצבעים", למרות שאפשר להתווכח שהוא יותר צרפתי). הפעם מדובר בסרטו של פיליפ לקוט  – שאני די בטוח שהיה אצלי בדירה ברחוב חבצלת בירושלים והשאיל ממני מעיל. סיפור ארוך – שהיה הנציג הקודם של המדינה, עם "ראן" המצוין ב-2015. סרטו החדש, שיוקרן בטורונטו, הוא מין טייק-אוף של "סיפורי אלף לילה ולילה", רק עם אסיר שחור בכלא קשוח במקום שחרזדה בארמון.
המפיץ הבינלאומי של הסרט היא חברת נאון, זאת שלקחה את "פרזיטים" מפסטיבל קאן ועשו אתו היסטוריה באוסקר, אז מעניין לראות האם יצליחו גם הפעם.
סיכוי להיכנס לעשירייה: מוקדם עדיין לומר. נראה מה יאמרו הפסטיבלים.

טיוואן – "שמש" (A Sun)
לפני שבע שנים שלחה טיוואן לאוסקר את "נשמה" של צ'אנג מונג-הונג, שאמנם לא קיבל מועמדות (שתי המועמדויות והזכייה של טיוואן כולן בזכות אנג לי) אבל התגלה כאחד הסרטים הטובים של השנה, וכאחד מסרטי האימה המעניינים של העשור. לדעתי, בכל אופן. השנה שוב שולחת המדינה את מונג-הונג לאוסקר, הפעם עם מלודרמה משפחתית בשם "שמש", 150 דקות אורכה, והיא אפילו זמינה ממש ברגע זה בנטפליקס.
בגלל שכל כך אהבתי את נציג טיוואן בשנה שעברה, החלטתי לעשות מעשה אמיץ ולצפות בסרט – ואני ממליץ גם לכם. מדובר בדרמה עדינה ושקטה יחסית, שעוסקת במשפחה בת ארבע נפשות שמתמודדת עם כליאתו של האח הבכור וההשלכות שמגיעות איתה. אני חייב להודות שהופתעתי כמה נהנתי מהסרט המצוין הזה, שלמרות שלעיתים מרגיש קצת נמתח בכוח, הוא מרגש ומשובח. אין לו שום סיכוי למועמדות, אז נתנחם בכך שבעקבות הנציגות ראיתי את אחד הסרטים היפים של השנה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: נמוך מאוד.

שמש

לוקסמבורג – "מעשיות נהר" (River Tales)
אחרי שבשנה שעברה בחרו ב"תל אביב על האש" כנציג שלהם (לשווא), השנה הלוקסמבורגים לא חיכו לראות מי יפסיד בפרסי האופיר – אני מניח שכמו לנו, גם להם נמאס לחכות לתאריך הטקס שנדמה שאפילו האקדמיה כבר לא מתעניינת בו – ובחרו בסרט תיעודי המתרחש בניקרגואה, שם מורה מנסה להרים עם תלמידיו מופע שיתאר את הזהות וההיסטוריה של המקום.
סרטה דובר הספרדית של ג'ולי שואל יבקש להצליח איפה שכל הניסיונות של המדינה בעבר נכשלו.
סיכוי להיכנס לעשירייה: איננו. באמת, שום סיכוי.

סינגפור – "עונת הגשמים" (Wet Season)
את הסרט הזה ממש תוכלו למצוא בשניות אלו בשירות ה-VOD של קולנוע לב, שם הוא מוצע לכל אחד במחיר שווה לכל נפש. אני ממליץ שלא, אם אתם שואלים אותי, אבל זו רק דעתי. אם כבר הגעתם לשם באמת שיש סרטים הרבה יותר טובים מאשר הדרמה השגרתית הזו. אם תרצו לדעת עוד, עופר כתב על כך במסגרת פסטיבל סרטים בערבה.
אנתוני צ'ן ביים בעבר את "אילו אילו", אחת הדרמות הסינגפוריות המוכרות יותר של התקופה האחרונה, ועכשיו חוזר עם סיפורה של מורה שהנישואים שלה כושלים, היא לא מצליחה להיכנס להיריון, ובעיקר מלמדת מנדרינית, כנראה השיעור הכי פחות חשוב בסילבוס של המדינה המתאנגלת. על פי חוקי הקולנוע, כמובן שיהיה רומן עם תלמיד. לזכות סינגפור אגיד שזה סרט יותר טוב ממה שהם שלחו בשנה שעברה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: לא אופטימי.

פולין – "לעולם לא יירד עוד שלג" (Never Gonna Snow Again)
הבמאית מלגורזטה סזומובסקה בת ה-43 היא מסוג היוצרות שמקבלת פרס בכל פעם שהיא מקנחת את האף (ארבעה פרסים מברלין, פרס הקולנוע האירופאי, ארבעה פרסים בקראקוב, פרס בלוקרנו, וזו רשימה חלקית), ולכן פולין לא חיכתה דקה והייתה למדינה הראשונה שהכריזה על נציגה לאוסקר השנה – סרט שביימה סזומובסקה ("בשם…", "גוף") יחד עם הצלם מיכה אנגלרט (שאיננו צלמת בשם מיכל אנגלרט, כמו שהפולנים אוהבים לתעתע), ובכורתו הייתה בפסטיבל ונציה.
השחקן הבריטי-שתמיד-משחק-רוסים אלק אוטגוף ("דברים מוזרים", "סאן אנדריאס") מגלם אוקראיני שמגיע לקהילה פולנית סגורה, מתחיל לעבוד כמעסה אבל אז לאט לאט מקבל מעמד של גורו מקומי. קראו לי מטורף אבל אני חש שיש פה סאטירה לאומית.
פולין הפכה בעשור האחרון למכונת אוסקר, כאשר הייתה מועמדת בשנתיים האחרונות ברציפות ("אהבה בימים קרים", "קורפוס קריסטי") ואפילו זלגה אל שאר הקטגוריות. עד כה באמתחתה 11 מועמדויות וזכייה אחת בזכות "אידה".
סיכוי להיכנס לעשירייה: שריר וקיים.

לעולם לא יירד עוד שלג

צ'כיה – "שרלטן" (Charlatan)
לרוב מייצגת הבמאית העסוקה והמקסימה במיוחד אניישקה הולנד את מדינתה פולין ("באפילה", "עקבות") אך הפעם היא נשלחת לאוסקר על ידי צ'כיה לא פחות. כנראה הביטול של פסטיבל חיפה השנה, אליו הולנד מקפידה להגיע ככל שניתן, בלבל אותה ממש.
אבל קל להבין מדוע הצ'כים שמו את כבודם על "שרלטן", הפקה תקופתית מרשימה המבוססת על סיפור אמיתי, מבית היוצר של אחת מבמאיות הטלוויזיה המוערכות בארה"ב. הסיפור הוא של יאן מיקולשק, איש רפואה מפורסם שעזר לאנשים רבים בעזרת תרופות מבוססות צמחים אי שם בשנות החמישים, והסתבך עם השלטון עד סופו המר. נראה לי שיש גם ווייבים הומו-אירוטיים בסיפור הזה, או שזה סתם הטריילר משקר. נדע בפסטיבל חיפה 2021.
את מיקולש מגלם השחקן המוכר יחסית איוון טרוג'ן ("ז'לרי", המועמד האחרון של צ'כיה) כאשר את גרסתו הצעירה יותר מגלם בנו של איוון, ג'וזף. פייר? התרגשתי.
צ'כיה זכתה ב-1996 עם "קוליה" ומאז הייתה מועמדת פעמיים, האחרונה לפני 17 שנה. בשנה שעברה נכנסה לעשירייה עם "הציפור הצבועה".
סיכוי להיכנס לעשירייה: בהחלט.

קוסובו – "גלות" (Exile)
ואגב פסטיבל חיפה, הנה אחד מסרטי המהדורה האחרונה, זו שהייתה כולה באון-ליין. עופר אפילו הספיק לכתוב עליה בפוסט ההמלצות שלנו, אם כי אולי המילה "המלצה" הייתה קצת גדולה עליו.
סרטו של ויסאר מורינה עוסק במהגר שחי בגרמניה, ולמרות שעל פניו הוא עבר בהצלחה את ההטמעה שלו בחברה, אלו השדים הפנימיים שלו שעלולים להביאו אל הקצה ולסכן את מקומו. הסרט הזה הוא מבית היוצר (בערך) של "טוני ארדמן" ולכן סביר להניח שלעולם לא אצפה בו מרצוני החופשי.
זהו נסיונה השביעי של קוסובו באוסקר, אבל אם האקדמיה הסתומה לא הצליחה לזהות את הגדולה של הנציג הראשון שלהם, "שלושה חלונות ותלייה", אני סקפטי שזה עוד יקרה.
סיכוי להיכנס לעשירייה: אולי אנשי "טוני ארדמן", שהיה מועמד לאוסקר, יוכלו לעזור. אפשרי.

שווייץ – "אחותי הקטנה" (My Little Sister / Schwesterlein)
עוד נציג מפסטיבל חיפה!
נדמה שבכל שנה יש מדינה אחת ששולחת סרט בשם "אחותי הקטנה", והפעם הכבוד נפל בחלקה של שווייץ. זהו סרטן של סטפאני שוואה (אני מאלתר פה על שמות כאילו אין דקדוק בעולם) ו-ורוניק ריימונד, ובכיכובה של נינה הוס הפלאית, המוכרת לנו מסרטי בעלה כריסטיאן פצולד כגון "ברברה" ו"פניקס". אז כן, הפעם שווייץ בחרה בסרט דובר גרמנית, והוא סיפורו של זוג תאומים (אני מניח שהשם הוא אירוני במכוון), האחת היא הוס והשני הוא לארס איידינגר ("יצירה ללא מחבר", "דמבו"), כאשר מחלה קשה מרחפת מעל אחד מהם. על זה נאמר, כבר מעכשיו אני מתייפח.
סיכוי להיכנס לעשירייה: בטח.

זאת לבינתיים. עוד מחכים לנו איזה 70 מדינות, כולל ישראל כמובן, אז לא הייתי רץ לסוכנויות ההימורים עדיין. אם מישהו חשב על זה, כלומר.