המלצות סינמטקים – יולי 2019

חודש יולי בסינמטקים מכיל באופן מסורתי את פסטיבל הקולנוע המשובח של ירושלים, שייפתח לקראת סוף חודש ויימשך אל תוך אוגוסט. כתמיד, נכין פוסט המלצות ספציפי לקראת פתיחת הפסטיבל, אבל השנה באמת שיש הרבה מה לחגוג בסינמטקים השונים גם בלי קשר במהלך החודש, עם כמה מסגרות רחבות שכל אחת מהן יכולה להיות שיא חודשי.

בנוסף, שרידים מן המסגרות של החודשים שעברו/פסטיבלים שהסתיימו, דוגמת פסטיבל סרטי הסטודנטים והפסטיבל לקולנוע גאה, עוד נוכחים בסינמטקים השונים ולגביהם לא אחזור על המלצות שכבר נתתי. שימו לב גם לסרטים שהוצגו בפסטיבל דוקאביב וכעת נודדים בסינמטקים השונים, כולל זוכה התחרות הבינלאומית – "ארץ הדבש" (בתמונה לעיל). גם סרטים תיעודיים ישראליים רבים מוצגים החודש, למשל בסינמטק חולון, המתאושש משריפה על ידי הצגת כמה מן המתמודדים על פרס אופיר. כמו כן, ההמלצות שלי לא מתייחסות לסרטים שמגעים לסינמטקים רגע לפני או אחרי הפצה מסחרית (וגם לא לסרטים שההפצה המסחרית שלהם היא בסינמטקים).

נפתח עם רטרוספקטיבה מרגשת לאחד מן הבמאים הגדולים של הקולנוע הישראלי – משה מזרחי, שעל עבודתו כתבתי לא מכבר. לצד סרטים מוכרים כמו ״אני אוהב אותך רוזה״, ״הבית ברחוב שלוש״ וזוכה האוסקר ״כל החיים לפניו״ יוקרנו גם סרטים נדירים יותר, חלקם כמעט ולא הוקרנו, או לא הוקרנו כלל, בארץ. שימו לב למשל לסרט הצרפתי המוקדם ״חרוזים לסופי״ ומה שרוצה לראות את שייקה אופיר במיטבו בעקבות הסרט התיעודי החדש אודותיו, לא ירצה להחמיץ את ״אבו אל בנאת״. יש עוד סרטים רבים של מזרחי, בסינמטקים השונים יקרינו לפחות את חלקם.

ממשה מזרחי לשחקנית גילה אלמגור, שהשתתפה בכמה מסרטיו. השחקנית שדומה כי נמצאת בלב הקולנוע הישראלי משנות ה-60 ועד היום חוגגת 80 ולכן בחרה עבור הסינמטקים כמה מסרטיה האהובים – וזהו מבחר עתיר פנינים. ״ילדי גן העדן״ של מרסל קרנה וז'אק פרבר, מכתב אהבה לאמנות הפנטומימה והמשחק ואולי הסרט הכי רומנטי אי פעם; ״בליסימה״ הלא מאוד ידוע של לוקינו ויסקונטי עם אנה מאניני הגדולה; ״הדיקטטור הגדול״ של צ'פלין; ״לה סטרדה״, הסרט שהפך אוזת פליני לפליני; הסרט האהוב עלי, ״תמונות מחיי הנישואין״, של אינגמר ברגמן בגרסת המיני-סדרה; ״אהבה״ המרסק של מיכאל האנקה (לא אחד מן הסרטים הרומנטיים הגדולים בכל הזמנים, סרט על התמודדת עם מחלה קשה מאוד); ״ז'יל וג'ים״ של טריפו וגם ״חופי הכרך״ עם מרלון ברנדו בשיאו. אומנם רוב הסרטים הוצגו לאחרונה בארץ, אך החיבור של כולם למסגרת אחת מאפשר לקבל פסיפס של מיטב תצוגת המשחק בקולנוע במגוון רחב של סגנונות.

אחד מן הסרטים שבחרה אלמגור הוא גם חלק מן המסגרת הבינלאומית הגדולה של חודש זה – מחווה לאולפני הקולנוע הרוסיים מוספילם. אלו עם הפסל של שני האנשים בפתיחה, אחד מן הלוגואים שהכי מרגשים אותי בראשית סרט. המחווה מאפשרת הצגה של מספר סרטים סובייטים מתקופת שונות, כולם ללא יוצא מן הכלל יצירות מופת מסוגן. הסרט שבחרה אלמגור הוא ״צא וראה״ של אלם קלימוב, סיפור מלחמת העולם השנייה דרך עיניים של ילד שמאבד את כל עולמו. מלחמת העולם השנייה נוכחת בעוד מספר סרטים בולטים שיצאו מברית המועצות, כולל ״עלייה לשמיים״ של לריסה שפיטקו, בת זוגו של קלימוב, שבשנים האחרונות גוברת ההכרה בה כיוצרת בעל קול אישי ייחודי בנוף הקולנוע העולמי, המגיע בשיא בסרט על אמונה בצדקת הדרך והקרבה אישית בזמן מלחמה ובכלל. עוד סרט מלחמה גדול הוא ״כאשר עפים העגורים״ המוכר בעברית בשמות שונים ועליו כתב בעבר אור. עוד יוצגו הסרטים שביים סרגיי אייזנשטיין בתקופת הסאונד, והוא משתמש בפסקול כמו שאף במאי אחר לא השתמש בו ביצירות מסעירות קולנועית כמו ״אלכסדר נייבסקי״ ו״איבן האיום״ (חלקים א' וב' הם שני סרטים שונים). גם הבמאי האהוב עלי מן הקולנוע הרוסי, אנדריי טרקובסקי, הוא חלק בלתי נפרד מן המחווה. לא במקרה הסינמטקים חוזרים פעם אחר פעם אל סרטיו, ״סטאלקר״, ״סולאריס״ ו״המראה״. וזוהי רשימה חלקית.

״עלייה לשמיים״ של לריסה שפיטקו

מלחמת העולם השנייה נראתה בקולנוע לא רק מבעד לעיניים רוסיות. בשנת 2006 ביים קלינט איסטווד שני סרטים אודות קרב איוו ג'ימה המפורסם, שתי יצירות המפרקות את מיתוס הגבורה במלחמה ואת האופי האמריקאי והיפני. ״גיבורי הדגל״ מתאר מה קורה למצולמים בתמונה האמריקאית האיקונית שהפכה לסמל לניצחון במלחמה כולה, ו״מכתבים מאיוו ג'ימה״ מתאר את הקרב מן הצד היפני נוכח הדרישה הבעייתית להילחם או למות. שני הסרטים הם אולי היצירות הגדולות האחרונות של איסטווד כבמאי והם יוקרנו החודש בסינמטק הרצליה.

ומכאן לסרט יפני בהפקה אמריקאית – ״חלומות״ של אקירה קורוסאווה, סרט העוסק גם בהשפעה של המלחמה והנשק הגרעיני על יפן בעשורים העוקבים. אבל בלי קשר, מדובר בסדרה מרגשת ויפהפיה של סרטים קצרים. למרות שפע רב של סרטים ארוכים על וינסנט ואן גוך, לא ראיתם ואן גוך בקולנוע עד שלא ראיתם את מרטין סקורסזי נכנס לתפקיד. סרט זה יוצג בסינמטק תל אביב ב-16 לחודש.

בסינמטק ירושלים חודש יוני הסתיים עם פסטיבל רסטורציות משובח, שהכיל גם עותק חדש לסרטו הגדול של קרול ריד ״האדם השלישי״. על מנת להתמודד עם המיתוס הממש-לא-נכון על פיו ריד יצר רק סרט גדול אחד, הסינמטק שב להקרין סרט זה עם שני סרטים נוספים של הבמאי. אחד מהם הוא ״זה קרה בברלין״ המפתח נושאים דומים, ואחר הוא ״האליל שנפל״, סרט מדהים בפני עצמו.

הבמאי והמרצה לקומדיה אלון גור אריה לא עוצר אחרי יציאת סרטו "המוסד" להקרנות מסחריות וממשיך להציג סרטי מופת קומיים בסינמטקים. בהרצליה הוא יציג את ״מונטי פייתון הגביע הקדוש״ פעמיים במהלך החודש, בתל אביב יוקרן במסגרת ״מועדון הסרט המופרע״ סרטו של סטנלי קובריק ״ד"ר סטריינג'לאב״ (או: איך למדתי להפסיק לרשום את השם המלא של הסרט), וגם במסגרת מחווה לפיטר סלרס. ובטח פספסתי משהו.

ממש היום (הראשון לחודש) סינמטק ירושלים מקרין את ״החיים הם שיר״ – סרט מוזיקלי של אלן רנה. כלומר סרט מוזיקלי מאוד לא טיפוסי על בסיס עלילה צרפתית טיפוסית יותר על זוגיות, אהבה ואכזבה.

״עניין שולי״ אולי נחשב (לא בהכרח בצדק) לסרט שולי בקריירה של ניקולס רוג, אך המפגש בחדר מלון בין בני דמותם אלברט איינשטיין, מרלין מונרו, ג'ו דימנג'יו וג'וזף מק'רתי, הוא מקסים בדרכו הצנועה. הסרט יוקרן בהרצליה ב-3 לחודש.

למחרת, סינמטק הרצליה יציינו את יום העצמאות של ארה"ב עם ״נולד ב-4 ביולי״, אחד מסרטיו היותר טובים של אוליבר סטון. למי שלא מכיר את הבמאי הבוטה, מדובר בההיפך מסרט פטריוטי טיפוסי, בסיפור על פצוע ממלחמת וייטנאם שהופך לפעיל בולט נגד המלחמה.

״יום ראשון הארור״ של ג'ון שליזנגר העניק את שמו לעימות אלים בין חיילים בריטים למפגינים איריים שנה אחרי שיצא. אבל הוא מהפכני בדרך אחרת, בזכות תיאור בוגר של משולש אהבים בו גבר צעיר המנהל רומן עם הן עם אישה והן עם גבר, שניהם מבוגרים ממנו בהרבה. הסרט יוקרן בהרצליה ב-24 לחודש.

סרטו זוכה האוסקר של ג'ורג' רוי היל, ״העוקץ״, יוקרן בהרצליה ב-11 לחודש.

בזמן שמרטין סקורסזה משתמש בז'ורז' מלייס בפתיחת סרטו הבערך-תיעודי החדש, בירושלים מקרינים ב-4 לחודש את ״הוגו״ – הסרט העלילתי שביים סקורסזה ובו מלייס הינו דמות מפתח.

״האליל שנפל״ של קרול ריד