• הזוכים, הזוכות וסיכום התחרות הישראלית בירושלים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח חמישי
  • ולריאן ועיר אלף הכוכבים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח רביעי
  • ״דנקרק״, סקירה
  • חיים חדשים: ״דנקרק״ של כריסטופר נולאן
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שלישי של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 32
  • פסטיבל ירושלים 2017 - דיווח שני של עופר
  • כוכב הקופים: המלחמה
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח ראשון של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 31
  • סקירת המארז השני של ״פרוייקט הקולנוע העולמי״
  • ״להציל את נטע״, סקירה
  • ספיידרמן: השיבה הביתה
  • ״אוקג׳ה״, סקירה

כל סרטי אינגמר ברגמן: חלק 18 – ״תמונות מחיי הנישואין״

27 בספטמבר 2016 מאת עופר ליברגל

הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבססת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי אינגמר ברגמן כבמאי, עם שאיפה לגעת בעתיד גם בסרטים בהם הוא היה מעורב גם כתסריטאי בלבד, אבל בלי התחייבות – וגם בלי חוקיות. פוסטים מסויימים יוקדשו למספר סרטים, אחרים לסרט אחד או חלק ממנו, וגם סדר הפוסטים לא יעקוב באופן כרונולוגי אחר התקדמות הקריירה של הבמאי השבדי אלא יקפוץ מזמן לזמן. המטרה היא שבסוף הפרויקט, יהיה בבלוג טקסט על כל סרטי ברגמן, בדרך זו או אחרת. גם תאריך סיום הפרוייקט אינו מוגבל בזמן.

בפוסט זה אני מגיע ליצירה שיכול להיות שבגללה נכנסתי לכל הפרויקט. יצירה שרציתי להתמודד עימה שוב, אבל גם חששתי, שכן היא סוחטת ממני הרבה כוחות נפשיים. אולם כעת, לאחר שלמדתי להכיר מחדש את אינגמר ברגמן ולאחר שכתבתי על רוב סרטיו (אבל נותרו לי עוד), שבתי וצפיתי ביצירה המצמררת ״תמונות מחיי הנישואין״ (Scenes from a Marriage).

הכוונה במילה "תמונות" בכותרת היצירה אינה לתמונות סטילס, אלא לסצנות – כאשר תמונה היא גם המילה העברית לסצנה, מילה אשר תפסה בצורה חלקית בארץ לגבי תיאטרון ונעדרת מן השיח הקולנועי של ימינו. לכן, הסרט תורגם לעברית גם כ"סצנות מחיי הנישואין" למרות שאני מוצא את המילה "תמונות" מתאימה יותר, בלי קשר לכך שיש ביצירה סצנה נהדרת שעושה שימוש בתמונות סטילס. החלק השני של תרגום השם המקובל לעברית גם הוא לא מדויק בעיניי – עדיף "מתוך נישואין" מאשר "מחיי נישואין", כי חלק ניכר מהיצירה אינם מתארים את שגרת החיים, אלא אירועים דרמטיים (ולהיפך). היצירה קופצת בין נקודות מפתח.

המבנה של היצירה מורכב מ-6 חלקים נפרדים, כאשר שלושה מתוך החלקים הם אכן סצנה אחת בלבד. מדובר ביצירה אשר שוחררה בכמה פורמטים: תחילה כמיני-סדרה בטלוויזיה השבדית, בה כל פרק היה באורך מומצע של כ-50 דקות, מה שאומר שהסדרה במלואה אורכת כ-5 שעות. לאחר מכן, בגלל שלא ניתן היה למכור סדרה בשפה זרה לטלוויזיה האמריקאית, ברגמן ערך את הסדרה לסרט שאורכו מעט יותר משעתיים וחצי, כלומר כחצי מאורך הסדרה. הסרט גם שימש כבסיס למחזה שהועלה ברחבי העולם, כולל יותר מהפקה אחת בישראל. בכל גרסה, מדובר ביצירה פשוטה באופייה, אך כזו המעוררת תגובות חדשות. עבורי זה מובן מהי הגרסה הטובה ביותר של היצירה, ועל כך בהמשך.

״תמונות מחיי הנישואין״ לרוב לא מדורג גבוה בדירוגי הסרטים הגדולים בכל הזמנים, או נלמד בבתי ספר לקולנוע, בניגוד ליצירות אחרת של ברגמן. אך מהרבה בחינות, זוהי היצירה הפופולארית ביותר של ברגמן, בעיקר במולדתו, שבדיה. שם, אחד הפרקים זכה לרייטינג של קרוב ל-50%, אחרי שנים בהם הבמאי לא זכה להצלחה במולדתו. למעשה, היעדר ההצלחה במולדתו (למרות תהילה בחו"ל) דחף את ברגמן ליצירה האינטימית הזו, בתקציב מאוד נמוך ועבור הטלוויזיה במקום לקולנוע. הסדרה צולמה במצלמות 16 מילימטר, שיוצרת צבעים פחות מרשימים, אבל ברגמן והצלם סוון ניקוויסט הקפידו על העמדה אסתטית שהופכת את הסדרה למרתקת גם מבחינה חזותית.

ברגמן הציע לשחקנים ולצלם לוותר על השכר הנמוך שיכול היה לשלם תמורת אחוזים מהכנסות הסדרה. ליב אולמן, שהעריכה את ברגמן אבל ראתה כי הפרויקטים שלהם ביחד לרוב לא זכו להצלחה כלכלית, לקחה את המשכורת ומתחרטת על פספוס ההזדמנות הכלכלית עד היום. גם אם לא מדובר בסרט הכי מוערך של ברגמן, זהו אחד מן הסרטים הכי משפיעים שלו ובמידה רבה הוא גם עיצב את המשך הקריירה של הבמאי. מנקודה זו, כמעט כל הסרטים של ברגמן נוצרו במקביל עבור הקולנוע ברחבי העולם ועבור הטלוויזיה במדינה בה פעל.

הסיבה להצלחת הסדרה נובעת בין היתר מן התחושה כי ברגמן לא מתעסק בה ברעיונות פילוסופיים, אלא בצרות של אנשים פשוטים, כאלו אשר רבים יכולים להזדהות עימם. בעיקר כל מי שאי פעם היה בזוגיות בעייתית, או כזו אשר סבלה מעליות וירידות – כלומר כולם. אף כי ברגמן דן לא אחת בקשיים בזוגיות ובמערכות יחסים סבוכות דווקא בגלל שיש בהן אהבה, ביצירה זו האורך של הפרקים מאפשר לו לחקור את הדברים יותר לעומק ולעצב היטב את הדמויות, בעיקר כאשר הוא מותח סצנה בודדת ל-50 דקות של פרק. האופן שבו שני הגיבורים מתאכזרים זה לזו קשה במיוחד בגלל תחושה של כנות ואינטימיות שמרחפת מעל כל הסדרה. כולל דיון מפורט בהרבה בעיות מיניות ובעיות אחרות אשר עולות בזוגיות. עבורי מדובר בסדרה קשה מאוד רגשית, אך גם כזו שקשה לי מאוד להתנתק ממנה.

הזוג הנשוי בו עוסק הסרט הוא יוהן (ארלנד יוזפסון) ומריאן (ליב אולמן), זוג ממעמד הביניים היחסית גבוה בשבדיה. יש להם דירה מפוארת בשטוקהולם וגם בית קיץ, אבל במהלך הסדרה צצות גם צרות כלכליות. בתחילת הסדרה הם חוגגים 10 שנות נישואין. לבני הזוג יש שתי ילדות ולכאורה הם חיים בהרמוניה והבנה, אשר נסדקות בהדרגה ומתופצצות במספר סצנות טעונות (בשלב בו כל סצנה היא פרק שלם). יוהן הוא מדען ומרצה בכיר באוניברסיטה, מריאן היא עורכת דין לענייני גירושין. אלה לא מקצועות טיפוסים לברגמן אשר מרבה לדון באמנות, ואכן במהלך הסדרה כל אחד מהם יביע שאיפות אמנותיות. ניתן לקרוא את הסדרה ככזו העוסקת בזוגיות לא-מתפקדת או מתוחה, אך שיש בה רבדים נוספים.

למשל, הדמות של מריאן מתפתחת ומתבגרת במהלך הסדרה בועד דומה כי יוהן נותר בתפיסת עולם חלקית ומעט ילדותית, תפיסה שבהתחלה כלאה את מריאן במידה מסוימות ובשלב אחר בסדרה לא מצליחה להשתוות לה. המקצוע של מריאן גם מאפשר לסרט לדון בעוד מקרים של מתחים בתוך המשפחה, שכן לא מדובר ביצירה רק על שני אנשים – יש בסדרה עוד מספר דמויות חשובות, גם אם את חלקן רואים רק לרגע קט או לא רואים בכלל. חלק מדמויות המפתח בסדרה לא מופיעות בגרסת הסרט או המחזה, או שתפקידן צומצם למדי.

הסדרה מול הסרט

scenes-from-a-marriage1

ברגמן צמצם את הסדרה בצורה כמעט שיוונית. כל פרק קוצר בחצי כמעט בדיוק, פרט לפרק השלישי אשר קוצר רק בשליש והפרק האחרון שקוצר במעט יותר מחצי. יחד עם הקיצור שנובע מן הוויתור על הקרדיטים בסוף כל חלק, אורך הסרט הוא מעט יותר מאורך חצי מהסדרה. ברגמן גם שמר על החלוקה לפרקים וגם על השמות היצירתיים של כל פרק. הריבים הקשים ביותר נותרו ללא מגע. כתוצאה מכך, הסרט הוא יצירה אינטנסיבית מעט יותר ובניית הדמויות בה פחות מורכבת. זה לא שהדמויות אינן אמינות בגרסת הסרט, אבל יש להן פחות רבדים. העיסוק בגידול הילדות צומצם בסרט באופן משמעותי (אם כי בכל הגרסאות, הילדות עצמן נראות רק בסצנת הפתיחה), כמו גם הדיון בפרטנרים רומנטיים אחרים, אפשריים או קיימים, של יוהן ומריאן והקשר עם ההורים.

כמובן שיש גם אפיזודות שלמות שקוצצו. אחת מן החשובות בהם מגיעה בסוף הפרק הראשון, ועוסקת בדיון בהריון לא רצוי לכאורה של מריאן שיש בו הרבה השלכות לעתיד לבניית ההבדלים בין בני הזוג. כמעט בכל פרק, כמה מן הרגעים היפים והבנויים היטב ירדו לא משום שהם פחות יפים או חשובים למארג המשמעות, אלא כי ניתן היה להבין את העלילה גם בלעדיהם. אולם, יש להדגיש כי העלילה אינה העיקר ביצירה זו, אלא הדברים הנאמרים על ידי הדמויות השונות.

יתרון נוסף של הסדרה הוא האפשרות לעצור. זוהי יצירה עמוסה וקשה רגשית ולעתים צריך לקחת ממנה פסק זמן. מה גם שבין רוב הפרקים חולף הרבה זמן – הסדרה מסתיימת כ-10 שנים לאחר תחילתה, ולמעט הפרק הראשון (שהעלילתו נמשכת כמספר חודשים), כל פרק מתאר יממה אחת או פחות. כך שיש הפסקה לעתים ארוכה בין החלקים ואלמנט ההפתעה מן השינוי בחיי הדמויות בתחילת כל פרק הוא חלק מהעניין – בעיקר לגבי האופן בו מריאן מתפתחת. לא שזה משנה, כי בסופו של דבר גם בפעם השלישית בה צפיתי בסדרה, בניגוד לתכנון המוקדם צפיתי ברוב החלקים ברצף.

אבל הסדרה מספקת גם אמצעי נוסף על מנת להקל את התמודדות עם הלחץ הרגשי. בסוף כל פרק, ברגמן בעצמו קורא את הקרדיטים על רקע תמונות נוף מן האי פורה (Fårö), בו הוא חי ובה צולמה הסדרה (אף כי היא מתרחשת בשטוקהולם וסביבתה), סוג של מדיטיציה שקטה אשר משיבה רוגע. כל פרק גם מתחיל ומסתיים במבט על פסל קלאסי, מה שמעניק מימד של פאר ליצירה, אף כי כל כולה סדרה ביתית ואינטימית – ברגמן לא עוסק במיתוסים עתיקים, אלא בחיים של דמויות בלב החברה. בנוסף, בתחילת כל פרק ברגמן סוקר בקצרה את עלילות הפרקים הקודמים, תוך שהוא לעתים נותן מידע שלא קיים בסצנות עצמן. יש בתיאור היבש והכרונולוגי משהו שסותר את האופי של הדיאלוגים עמוסי הרגש, אבל משלים אותם, שכן התיאור העובדתי הדל נותן תמונה מלאה לחשיפה האינטימית של היצירה.

הסגולות העיקריות של הסדרה הם מיצוי הכלים האופיינים לברגמן. הדיאלוגים נראו ללא מעט צופים מאולתרים בזכות רמת אמינות גבוהה וחשיפה של פרטים אינטמיים מאוד, אבל כל מילה בהם שויפה היטב בידי ברגמן, באחד מן הפרוייקטים אשר עסק בצורה הישירה ביותר בחווית מחייו האישיים. לכן, כל מילה שנאמרת בידי הדמיות הבדויות מרגישה כנה. מדובר בסדרה שיש בה מימד של חשבון נפש מצד היוצר – שתי הדמויות הראשיות מתגלות בשיא כיעורן ועליבותן, אך הגבר הוא הפתטי יותר, האכזרי יותר מבין השניים וגם זה שבסופו של דבר מבין פחות את האירועים ואת חייו.

ברגמן מייצר אינטימיות גם בעזרת השימוש שלו בצילום של ניקוויסט, אשר מתמקד לא פעם בדמות המאיזנה ולא בדמות המדברת ונותן דגש לתנועות הידיים. הצילום לעתים גם מבטא את מצב הרוח של הסצנה – לעתים הוא שליו ועצור, אך בסצנות השיא המצלמה נעה בחופשיות, בסגנון כמו-תיעודי, בהתאם לסערה של הסצנה. קצת כמו סרט "דוגמה 95" רק 20 שנה לפני יסוד התנועה ועם הקפדה על רמה גבוהה של העמדת דמויות בפריים.

סגולה נוספת של היצירה, אשר טיפוסית לכל עבודתו של ברגמן, היא רמת המשחק הגבוהה של כל צוות השחקנים, אבל במיוחד אולמן ויוזפסון בתפקידים הראשיים. יש הבדל בדרך הביטוי של הצמד – בעוד אולמן עושה שימוש בכלים אקספרסיביים לעתים תכופות, יוזפסון תמיד עצור יותר הן בשימוש שלו בקול והן בהבעות פנים, סגנון משחק מעודן שאולי היה פחות מתאים לסרטים קודמים של ברגמן (הוא הופיע ברבים מהם, אבל זה התפקיד הראשי הראשון שלו). כאן הוא משמש כחלק בלתי נפרד מבניית הדמות, הן בכך שהוא תורם לפער בין בני הזוג והן מפני שהשינוי הסגנוני לא בא על חשבון כימיה בין השחקנים. גם כאשר הם מטיחים זה בזו את המילים הקשות ביותר, התחושה היא כי סוג של אהבה עדיין קיימת שם.

עד כן דברים כללים. החלק הבא של הניתוח שלי יכלול מבט על כמה אלמנטים בולטים בפרקים עצמם, תוך התמקדות בגרסת הסדרה ולעתים תוך ציון ההבדלים בין הגרסאות. הניתוח הזה יכלול ספוילרים לעלילה (אולם אני סבור כי לדעת אותה במלואה יכול דווקא להעשיר את החוויה, שכן יש הרבה עיסוק בכפילויות שונות של מילים ואירועים), ולא יהיה מאוזן מבחינת רמת הפירוט. לעתים בחרתי לצלול דווקא לעומרם של חלקים אשר נראים שוליים יותר במארג הכללי של היצירה, ובחלקים העזים ביותר או האפקטיבים ביותר לצפייה, אדון פחות, אף כי הם אלו שגורמים לי להעריך את היצירה. אני עושה זאת מפני שאני סבור כי דווקא הרגעים הקטנים בונים את העוצמה שלהם וגם בגלל שדומני כי יש כוח בכך שמותירים משהו בהם לא מפוענח עד תומו, כפי שנוהגים לעתיים בענייני אהבה.

תמונה 1 – תמימות ופאניקה

scenes_marriage

הפרק הפותח מורכב משלושה חלקים, כאשר החלק האחרון מורכב בעצמו משני תמונות נפרדות. במידה מסוימת, ניתן לראות בכל אחד מחלקי הפרק סוג של משל לדברים אשר צפויים בעתיד, כאשר המתחים אשר קיימים מתחת לפני השטח הופכים לגלויים יותר עם כל חלק של הפרק, אף כי לכאורה הכאב אשר מובע בו עדיין לא בה לידי ביטוי במשבר בזוגיות.

חלקו הראשון של הסרט עוסק בכתבה על יוהן ומריאן עבור מגזין נשים. השניים מהווים חלק מסדרת כתבות על זוגות נשואין והרושם הוא של בית מעוצב היטב ושל זוגיות פורה ושלווה – קונספט שהסרט במידה מסוימת חותר תחתיו, כבר מן ההתחלה. הסדרה נפתחת עם צילום תמונות סטילס של המשפחה כולה עבור הכתבה, כולל שתי הילדות, ובצילום האחרון, של הזוג בלבד. מריאן מציעה להקטין את עצמה עבור הצילום, דבר אשר ייתכן ונגוע גם למקומה בחיי המשפחה והזוגיות. בעוד יוהן מדבר על עצמו ועל הצלחתו בחיים בסוג של שחצנות (עליה הוא מתנצל), מריאן מתקשה לדבר על עצמה ומגדירה את עצמה בעיקר כאם ורעיה, אף כי היא עובדת בתור עורכת דין לענייני משפחה, בעוד יוהן הוא אקדמאי.

בסדרה בלבד, במהלך השיחה, הכתבת (אשר למדה עם מריאן בבית הספר) נותרת לבדה ומציצה לחדר השינה של הזוג. בניגוד לסלון המסודר והגלוי לעולם, בחדר השינה סורר בלאגן. מאוחר יותר היא מבקשת ממריאן להגדיר אושר ואהבה עבור הכתבה. האושר עבור מריאן הוא סיפוק והיעדר תשוקה למשהו שאין בחייה, ולגבי האהבה, היא אומרת שההגדרה הטובה ביותר נמצאת בברית החדשה, אך מציינת כי אהבה כזו אידיאית אינה נחלת רוב בני אדם וניתן להתספק גם בפחות מזה.

עולה השאלה האם גם היחסים שלה עם יוהן עם סוג של פשרה, אחרי שבראיון הם אומרים שלא היה מדובר באהבה ממבט ראשון. שניהם מצאו נחמה זה בזו אחרי כשלון של מערכות יחסים קודמות, בעוד מריאן גם איבדה תינוק בנישואיה הראשונים בגיל צעיר מאוד. למעשה, הטענה היא כי הם התאהבו רק לאחר שהחלו לחיות ביחד. אך אהבה זו שרדה גם אחרי עשר שנות נישואין ובעוצמה דומה. מריאן אומרת כי הסיבה שהיא נאמנה ליוהן אינה הבטחה, אלא בחירה שלה – זה פשוט מה שהיא מעדיפה. אמירות אלה הן למעשה רמז הראשון לכך שלא מדובר בזוג אוהב והרמוני וכי יש הרבה קשיים בנישואין. ברגעים בהם מריאן ויוהן משוחחים לבד עם הכתבת, ולא כזוג, הם נחשפים יותר, והם לא כלולים בגרסה הקולנועית.

החלק השני של הפרק עוסק בארוחת ערב בחברת זוג ידידים בשם קתרינה ופיטר. תיאור המפגש מתחיל לקראת תום הארוחה, בקריאה של הכתבה אודות יוהן ומריאן, לא בלי לעג. אולם במהלך הארוחה מתחילה התחושה כי בין פיטר וקתרינה יש בעיות גלויות, אשר הופכים לריב של ממש ולשאלה מודע הם לא מתרגשים. דומה כי מאבקי אגו ורצון לפגיעה באחר הם אלו אשר מחזיקים את הנישואין בחיים, כאשר פיטר וקתרינה מטיחים האשמות כלפי היכולות המיניות שלהם ומידת האטרקטיביות שלהם בתחומים שונים מול פני חבריהם. בגרסת הסדרה בלבד, הריב כולל גם מונולוג ארוך של קתרינה על רומן שלה שהסתיים ועל כך שרק כאשר היה לה מאהב אחר, חשה גם הנאה ביחסי מין עם פיטר, ובכך שהיא חשה כלפי בן זוגה רק בוז ושנאה. הסרט ״מחיי המריונוטות״ עוסק לכאורה בהמשך הסיפור של יוהן וקתרינה, אך הם הפכו משבדים לגרמנים ובמהלך הכתיבה ברגמן התרחק מן הכוונה המקורית שלו לפתח את דמויות המשנה מן היצירה הזו לסרט עצמאי.

ניתן לראות בזוג זה ובבוטות שלו הצפה לרמת המודע של מתחים אשר קיימים גם אצל הזוג המרכזי בסרט ויעלו אחר כך, למשל באופן בו הבעיות המיניות נידונות בגלוי אך דומה כי הן מסתירות משברים אשר באים לידי ביטוי גם בדרכים אחרות. אבל מדובר בזוגיות עם דינמיקה שונה שבעיקר מובילה לתובנה אשר נשמעת בתום הארוחה, כאשר מריאן מנסה להסביר ליוהן למה בזוגיות שלהם המצב טוב בהרבה. מריאן סבורה כי זה מפני שלה ולבעלה יש הבנה וכי הם "מדברים באותה שפה". זהו המשגה העיקרי שלה ולא במקרה אחד הפרקים הבאים נקרא "האנאלפבתים". אולם, העובדה כי בני הזוג לא מתקשרים כבר באותה שפה או באותה עוצמה רגשית ניכרת לא רק בפרקי הריב, אלא כבר בחלקו האחרון של הפרק הראשון.

חלק זה הוא כנראה החלק הבולט ביותר שלא הועבר כלל לגרסת הסרט. הוא כולל לא רק דרמה סוערת, אלא גם מדגים את ההבדל בהשקפות העולם ובחיס לחיים בין בני הזוג, גם כאשר הם מגיעים לכאורה להחלטה משותפת. מריאן נכנסת להריון לאחר שהיא שכחה (לכאורה?) לקחת את הגלולה. היא ויוהן מנהלים דיון במיטה בסוגיה האם לעבור הפלה, אך דומה כאילו כל אחד מהם מתייחס לסוגיה ברמה שונה לחלוטין של מעורבות רגשית. בעוד יוהן מגיב בצורה שקולה וכמעט אדישה לכל אופציה, מריאן רוצה לשתף אותו בהחלטה אבל נראית נסערת מכל אופציה – הן מן הקושי בגידול ילד נוסף והן מנטילת החיים, שייתכן והיא מעוניינת להעניק. היא אף אומרת בשלב מסוים שלהעניק חיים לילד זה גם ביטוי לעוצמת הזוגיות שלה. אבל בעוד היא מיוסרת ולא רוצה לפגוע בעצמה, נראה כאילו הדבר כלל אינו מטריד את בעלה. כפי שכבר ציינתי לא פעם, סוגיית הבאת ילדים לעולם מול הפלה היא נושא חוזר ברבים מסרטיו של ברגמן, החל מסרטיו המוקדמים ביותר, ודומה כי כמעט תמיד, כל בחירה מלווה בחרטה.

בתום השיחה, דומה כי בני הזוג מחליטים להמשיך בהריון. אך הסצנה הבאה היא בבית החולים, לאחר ההפלה. השוני בהתהגות של בני הזוג נמשך, אף כי מריאן מנסה להיראות שקולה. יוהן מתכנן בקור רוח את הסתרת ההפלה מן הסביבה, בעוד מריאן מביעה חרטה במילים, בהבעות פנים ובתנועות גוף. דומה כי היא רוצה לקבור את עצמה בסיום הפרק, והיא אכן קוברת את פניה בתוך הסדין. אך בעלה כבר אינו שם על מנת לראות את האקט. בני הזוג לא מדברים באותה השפה.

תמונה 2 – אמנות טאטוא הדברים מתחת לשטיח

scenes-from-a-marriage3

הפרק השני מראה יום אחד בחיי הזוג (אם כי רק בהקדמה לפרק השלישי אנו מקבלים אישור שאכן כל האירועים התרחשו באותו יום), וכפי ששמו רומז, הפרק עוסק בעיקר בדברים אשר אינם נידונים בו בגלוי, או נגדעים בעיצומו של הוויכוח. לפרק זה חמש יחידות עלילה שונות והצופים מקבלים בו גם הצצה לחיי השגרה של הזוג, כולל יקיצה והירדמות במיטה המשותפת אבל בעיקר את שגרת היומיום. זהו פרק אשר מראה את הבעיות שבשגרה, גם דרך הדגמת האופן בו בני הזוג מתפקדים בעבודתם.

בחלק הראשן של הפרק, מריאן רוצה לבטל התחייבות לארוחה עם הוריה על מנת לבלות את כל סוף השבוע בחברת משפחתה. אף כי יחסה של מריאן למשפחה עוד יחזור בפרק הסיום של הסדרה, למעשה הביטול של ההתחייבות אינו מה שבאמת מעניין אותה – היא מרגישה כי עליה להחיות מחדש את היחסים עם בעלה, אך דומה כי היא עדיין אינה מסוגלת לנסח עבור עצמה את הרצון הזה ובטח שלא להודות בו בכל רם. כאשר האם משכנעת אותה לבוא בכל זאת לארוחה, היא מחליטה כי פיצוי לביטול הזמן עם בעלה יהיה לנסוע עמו לעבודה ולהיפגש עימו גם לקראת החזרה הביתה.

כאשר יוהן שומע על השינוי הצפוי לו בסדר היום, הוא עומד לבצע שיחה אך מוותר. ההחלטה של מריאן להתלוות אליו לנסיעה כנראה מנעה ממנו להיפגש עם המאהבת שלו, או לפחות אילצה אותו לשנות תוכניות באופן חלקי. זאת הפעם הראשונה בסדרה שבה אנו למדים על בגידה של בני הזוג, אף כי זו לא מוזכרת בפרק במילים, אלא רק ברמיזות. שיחת הטלפון אשר לא מתבצעת היא הרמיזה הבוטה ביותר. בחלק השני, במהלך הנסיעה מריאן מנסה לדבר בכנות ובצורה משוחררת וחיובית על הזוגיות ועל החיי השגרה, אבל יוהן, כמו בכל הסצנות בהן חזינו בו עד כה, נותר עצור.

החלק הבא מראה את יוהן בעבודתו המחקרית. תחילה לבדו ואחר כך בשיחה עם אווה, קולגה שלו שהיא גם ידידה קרובה שלו. בחלק הראשון של השיחה עימה, הוא מבקש ממנה להשתתף במחקר – עליה לנסות לצייר קו לעבר נקודה אשר מוקרנת עבורה בחדר חשוך. אלא שהנקודה מתוכננת לברוח מכל מגע, כך שהיא לעולם לא יכולה להגיע אליה, מה שגורם לקו שהיא מציירת לשקף יותר את העצבים שלה. יוהן אומר כי הוא עדיין אינו יודע מהי מטרת המחקר שלו, אבל שהעובדה כי הוא ערער את שלוותה של אווה היא חלק מן העניין. ברמה המטאפורית, יוהן עדיין אינו יודע מה הוא רוצה להוכיח ולאן הוא מתקדם, אולם הוא מייצר אי-נחת.

החלק השני של השיחה עם אווה יותר משמעותי, שכן היא דנה בשירים שהוא העביר לה על מנת שתיתן את חוות דעתה, בטרם ישלח אותם לפרסום. כאשר היא שואלת אותו האם הוא הראה את השירים למריאן, הוא אומר שלא, שכן דברים כאלו אינם מעניינים אותה. המהלך הזה חושף כמה דברים לגבי יוהן. ראשית, הוא מצוי בסוג של משבר לגבי ההגדרה שלו ומנסה לברוא את עצמו מחדש כאמן. שנית, בתחומים מסוימים, אווה יותר קרובה אליו מאשר מריאן. יש לציין כי בתם הבכורה של הזוג נקראית אווה, אולי על שם הידידה עליה הוא סומך ומוכן לחשוף בפניה את נשמתו. בשלב זה של העלילה, הקשר בין יוהן לאווה הינו אפלטוני, אבל דומה כי יש ביניהם חיבור עמוק, שאולי חמק כבר מחיי הנישואין. שלישית, על פי נימת הקול, ייתכן והשירים גם חושפים הרבה על חייו הפרטים של יוהן ואולי גם את התסכול שלו מהיבטים מסוימים בחיי הזוגיות או המשפחה. רביעית, אווה סבורה שלא צריך לפרסם את השירים, היא מנסה לא לפגוע בו במילותיה, אך יוהן מבין שהיא כנראה לא מעריכה אותם מספיק. אולם, יכולות להיות סיבות אחרות לכך שהיא חושבת שהשירים לא צריכים להתפרסם – אולי הם אישיים מדי, או יסכנו את חיי הנישואין של הכותב, או לחילופין את מעמדו המקצועי. כמו הרבה דברים בסדרה, רב הנרמז על הגלוי. אולם, ברור כי התגובה של אווה לא הייתה מה שיוהן ציפה לו והיא מעמיקה משבר נפשי מסוים בו הוא מצוי. משבר שהדחף להוציא שירים הוא רק חלק קטן בו.

הסצנה הבאה מראה את שגרת יומה של מריאן, שכאמור עוסקת בענייני פרידה וגירושין על בסיס יומי עקב עבודתה כעורכת דין לענייני משפחה. אנו חוזים בשיחה בינה לבין אישה מבוגרת, אשר רוצה להתרגש אחרי 20 שנות נישואין, מספר אשר נבחר גם הוא הוא מייצג את פרק הזמן שיחלוף מרגע הנישואין של מריאן ויוהן עד לרגע סיום הסדרה. האישה מספרת כי רצתה להיפרד כבר לפני שנים רבות, אך המתינה עד שילדיה יעזבו את הבית. היא אומרת כי דבר שבעלה עשה לא פגע בה וכי הוא השתדל להיות בעל טוב, אך היא מעולם לא חשה כלפיו אהבה של ממש. דברים אלו סותרים את התפיסה שמריאן הביעה בפרק הראשון לגבי שביעות רצון כחלק מאושר ואהבה – עבור הלקוחה שלה, שביעות רצון זה לא מספיק והיא רוצה משהו יותר גדול, גם אם היא אינה מסוגלת להגדיר מהי אותה אהבה שחסרה, אך עושה רושם שמדובר בצורך נואש באותו חסך, אשר הפך גם את חיי המשפחה השלווים לסוג של סיוט. דומה כי הלקוחה המבוגרת לא בהכרח מצפה לאהבה גדולה בהמשך חייה ואין לה אופציה רומנטית חלופית, אך היא חשה כי חיים בנישואין נטולי אהבה בודדים יותר מחיים ללא אף אדם אחר. דבריה מערערים את מריאן ומרגשים אותה כי הם מנוגדים לתפיסת העולם המוצהרת שלה, אבל תואמים את אמונתה. יש לציין כי נישואיה של אישה זו, כמו הנישואין של זוג הידידים מן הפרק הקודם, שונים בהרבה מובנים מן הנישואין של מריאן ויוהן, אך הם משקפים בצורה קיצונית יותר סוג של בעיות אשר נוכחות בכל מערכת יחסים.

החלק הבא בסרט מפגיש את בני הזוג לשיחה בבית קפה. שם, מריאן מציעה שיצאו לחופשה מחוץ לשבדיה בעוד יוהן מנסה למנוע את החופשה בשלל הסברים שונים. אף אחד מן השניים לא חושף בשיחה את המניע האמיתי שלו – מריאן רוצה לחדש את הלהט והכנות בקשר, יוהן כנראה לא רוצה להתרחק מן המאהבת. אולם כאמור, הדברים מטואטאים מתחת לשטיח.

אולם, בערב של אותו יום, מתרחש ריב של ממש, בפעם הראשונה ביצירה. הוא מתחיל כאשר הזוג חוזר מצפייה במחזה ״בית הבובות״ של איבסן, אזכור אשר מצביע על אחד ממקורות ההשראה של ברגמן בתיאטרון הסקנדינבי, אבל גם מעלה מחזה שנחשב לאחד ממבשרי הפמניזם. אולם, יוהן סבור כי המחזה לא רלוונטי בימינו, שכן נשים כבר יכולת לעשות מה שהן רוצות ורק האופי שלהן מכשיל אותן. בדבריו, הוא חושף בדיוק את הסיבה בזכותה המחזה נותר רלוונטי – אף כי היא לא אומרת זאת בגלוי, מריאן חשה שהיא אינה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה. רק מצפייה בכל הפרקים ניתן להרכיב את התמונה: היא רצתה להיות שחקנית, אולם אביה דחף אותה ללימודי משפטים. כך שלמעשה היא נותבה לחיים על ידי בחירה של גבר אחד וכעת היא מובלת על ידי הבחירות של גבר אחר, גם אם יוהן מנסה לתת את התחושה כי כל בחירה של המשפחה היא תוצאה של החלטה משותפת, בפועל תמיד הוא היותר דומיננטי. אולם, מריאן מעלה מאוחר יותר את הוויכוח לא בסוגיה זו, אלא בנושאים אחרים, אשר בהם לכאורה אין התנגשות של השקפות עולם, אלא רצון להעביר את הקשר לרמה גבוהה יותר של חמימות ותקשורת.

בסופו של דבר, הוויכוח בין בני הזוג מגיע לנושא של תידורות ואיכות יחסי המין, נושא אשר יעלה בצורות שונות ועם טענות וחשיפות אחרות גם בפרקים הבאים. כל אחד מן הגיבורים מאשים את השני בקרירות מינית בשלב זה או אחר. הוויכוח כולל גם ויכוח פנימי לגבי שלב סיום הוויכוח והרגיעה. בסופו של דבר השניים נרגעים והולכים לישון יחד, אולם כאשר מריאן מציעה אינטרקציה מינית, יוהן טוען כי הוא עייף מדי – עוד דרך להתעלם מן הבעיה, אולי אפילו מתוך תקווה כי הדברים יצטברו עד לעימות קשה יותר.

תמונה 3 – פאולה

scenes-from-a-marriage2

פרק זה הוא הפרק אותו ברגמן קיצץ מעט פחות במעבר לסרט, כנראה מפני שבאמת כמעט כל חלק שיחה בו הוא מהותי הן להתקדמות העלילה והן לאופי הדמויות. ניתן גם לומר כי שני הפרקים הראשונים היו רק הקדמה לפרק זה – לא רק שהוא מציג את הפרידה בין בני הזוג, כלומר את נקודת המפנה העיקרית של היצירה כולה, הוא גם מהווה את המעבר לסגנון המוקצן אשר מאפיין את הלב היצירה ואת התפירה המיוחדת של ברגמן. זהו הראשון מבין שלושה פרקים שכולו מציג רק את שני השחקנים הראשיים, פחות או יותר בתמונה אחת רציפה (אף כי יש קפיצות בזמנים, המתקצרות מפרק לפרק). פרק שמציג לנו משבר בזוגיות בצורה ישירה, עם מעט מנגנוני הסתרה ועם הרבה כאב ואכזריות.

יחד עם זאת, גם בפרק זה ישנו רגע חשוב אחד שירד, הרגע אשר פותח את הפרק. זהו גם אחד מן המקומות היחידים בסדרה בהם ברגמן משתמש בעריכה לא לינארית מבחינת יחס הזמן. הפרק נפתח בשוט של מכוניתו של יוהן נוסעת לעבר מה שיתברר כבית הקיץ של המשפחה. השוט הזה נקטע באמצע ואנו רואים את מריאן מבקשת מן הילדות לסדר את חדרן (מבלי שהילדות נראות) בטרם היא מסדרת בעצמה מעט את הבית ונכנסת למיטה לקרוא ספר לפני השינה. רק לאחר הפעולות האלו, אנו חוזרים לרכב של יוהן שהתקדם מרחק קצר בלבד – כמו גזר הדין אשר מתקרב ולא ניתן לברוח ממנו. הגיחה הקצרה לטיפול של מריאן בילדות מראה גם את אחד מן הנושאים אשר ישובו ויעלו בפרקים הבאים, אבל רק בגרסה הטלוויזיונית – התחושה כי מריאן קשורה הרבה יותר לגידול הילדות, בעוד בעלה אפילו אינו מוצא לנכון לספר להן בעצמו על עזיבתו אותן לפרק זמן ארוך.

יוהן מגיע לבית הקיץ יום אחד קודם לתכנון והוא מתכוון להישאר רק ללילה, שכן למחרת עליו לשוב בבוקר לעבודתו בטרם ייצא עם המאהבת שלו, פאולה, לתקופה של מספר חודשים בפריז. מטרת הביקור הינה להודיעה למריאן על הרומן, על הפרידה ויתר הפרטים. כאשר מריאן שומעת אותו מגיע, בפעם הראשונה בסדרה היא נלהבת מבואו ומפגינה חמימות כנה. היא מחממת לו אוכל ועוטפת אותו באהבה ובשמחה על עצם בואו, הדבר נוגד במקצת את ההתנהגות שלה בפרקים הקודמים, אבל ממשיך את התחושה כי היא זו אשר רוצה להביע את אשר על ליבה בצורה גלויה יותר, גם אם בשלב זה של הסדרה היא לא תמיד כנה גם כלפי עצמה. ההתנהגות החמימה שלה גם בעיקר מקצינה את הניגוד לדרך ההתנהגות של יוהן, שמספר לה על ההחלטה שלו בצורה יבשה, כאשר דומה כי הוא מנסה להסוות כל סימן לרגש או לבטים. הוא מתאר את ההתאהבות שלו באישה צעירה כסוג של גזירת גורל ולא כהחלטה שלו.

הפרק מראה לנו רק שני שחקנים, אבל יש לו שלושה גיבורים, כאשר גם פאולה אשר נתנה את שמה לפרק היא דמות בו, אפילו אם לפעמים היא נראית כמו סוג של כוח עליון שגרם לקרע הבלתי נמנע. גם לאורך שני הפרקים העוקבים, דמותה של פאולה תהיה דומיננטית מבלי שתיראה על המסך, כאשר כמעט את כל המידע עליה אנו למדים דרך דבריו של יוהן, שהוא לעולם אינו מהימן בדרך שבה הוא בוחר לתאר את דמותה, לטוב או לרע. פאולה יכולה להיתפס בצורה פשטנית כאישה צעירה המפרידה בין זוג נשוי, אבל עבור מי שרואה את הסדרה, ברגמן מציע פתח לראות גם אותה בתור אישה בעלת בעיות. מדבריו של יוהן, ניתן להבין כי היא מתרגמת מוכשרת, אבל גם חסרת ביטחון לגבי תחומים שונים בחיים. זה יכול להסביר את המשיכה שלה לגבר המבוגר ממנה בשנים רבות (לכאורה, תמיד לאהבה יש גם מניעים שאינם רציונליים ולא יכולים להיות מוסברים רק על ידי פסיכולוגיה) וגם יכול להסביר את ההתנהגות שלה בהמשך הסדרה. ייתכן ומדובר ביותר מחוסר ביטחון, כלומר בשבירות נפשית של ממש. אולם, כיוון שהעדות היחידה שלנו על פאולה מגיעה מן המאהב שלה, כל דבר הנאמר עליה מסתיר יותר ממה שהוא מגלה. למשל, בתחילה יוהן טוען כי היא אינה יפה במיוחד ואולי אפילו מכוערת. אולם, כשמריאן מביטה בתמונתה, היא נראית לה יפה (מריאן מדגישה את השדיים היפים).

פרק זה מתאר את סוף החיים כזוג, אך לא את סוף האינטימיות. לאחר שיח הפרידה, הזוג עדיין חולק מיטה אחת בלילה ומתפשט זה מול זה. העירום גם מבטא סוג של עירום רגשי – בפעם הראשונה הם חשופים באמת, הצדדים האפלים והפרידה הבלתי נמנעת נידונים. מריאן אף מנסה לפתות את יוהן לשכב עימה פעם נוספת ולפחות בתחילה הוא משתף פעולה. אבל גם אם יש תשוקה מינית שאולי אפילו התעוררה מחדש עקב המשבר הגלוי, לא יכולה להיות באמת הנאה שלמה או ממומשת. הניסיון למין הוא רק השלב הראשון בשורה של ניסיונות של מריאן לשכנע את יוהן להישאר, כאשר בסיום היא פשוט נופלת שדודה לרגליו. אבל את ההערכה שלו היא לא מצליחה לשנות.

שיא התבוסה נשמר לסיום התמונה, לאחר שיוהן כבר נסע לעבר המשך חייו. מריאן מבקשת לחפש נחמה אצל ידידיה הקרובים ביותר ולספר להם את החדשות המסעירות – אבל מתברר לה כי הם כבר ידעו על הרומן, כמו כמעט כל מכריה, פרט לה עצמה. היא הייתה האחרונה לדעת. היא חיה באשליה תמימה לא רק של חיי נישואין איתנים, אלא גם באשליה לגבי מידת האשמה שבעלה חש כלפי הבגידה בה ומידת הנאמנות של חבריה. מריאן מגיעה בסיום פרק זה לנקודה הנמוכה ביותר. כעת עליה לבנות את עצמה מחדש.

תמונה 4 – עמק הדמעות

scenes-from-a-marriage

החל מפרק זה, הפרשי הזמן בין הפרקים גדלים באופן עקבי ועיקר השינויים מתרחש בזמנים שבין תמונה לתמונה. חלפה כנראה מעט יותר משנה מאז הפרידה. יוהן כבר חי עם פאולה בשטוקהולם, אבל בת זוגו מונעת ממנו לראות את מריאן ואת ילדותיו. הוא מנצל נסיעת עבודה של פאולה על מנת להיפגש עם מריאן (ולא עם הילדות) בדירה אשר הזוג חלק. בינתיים, מריאן שיקמה את חייה ויש לה בן זוג בשם דיויד (שכמעט ואינו מוזכר בגרסה הקולנועית) אשר עימו היא נפגשת שלא לעיני הבנות. היא גם בטוחה יותר בעצמה ובניגוד לדיאלוגים הקודמים, דומה כי היא חזקה יותר בשליטה על השיחה.

יוהן בא לבית אשתו גם על מנת לחדש את הקשר המיני, אפילו ללילה אחד בלבד. מריאן לא מתנגדת לרעיון, אבל רוצה קודם שיחה כנה שתהיה יותר מהשלמת פערים. גם את מלאכת השיחה וגם את מלאכת המין הגיבורים די מתקשים לבצע, כאשר ניכר כי הזמן שחלף הפך את יוהן מיוסר יותר, בעוד הביקור שלו מעמת את מריאן עם צדדים כואבים בעברה, בעודה מצויה בניסיון להגדיר את חייה מחדש. יוהן מדבר על הצעת עבודה שקיבל בארה"ב והוא אף אומר כי ינצל את ההזדמנות הזו על מנת לעזוב את פאולה. אף כי הוא לא אומר זאת ישירות, התחושה הכללית היא שהוא מנסה להביע חרטה על הפרידה. אולם, לא ניתן להשיב את הגלגל האחרון וגם מריאן היא כבר לא בדיוק אותה אישה עימה חלק נתח גדול מחייו.

בין היתר, הפרספקטיבה החדשה של מריאן כלפי חייה כוללת ביטוי אמנותי באמצעות קריאה ביומן. מריאן מקריאה ליוהן קטעי יומן, אחרי שהיא אומרת כי היא מתקשה להבין את כתב ידה. לאחר שהיא מתחילה לקרוא קטע על יום אשר חוותה בו תקווה ושמחה לראשונה מזה זמן רב היא קוטעת את עצמה ומדלגת לקטע החשוב עבורה – קטע אשר נובע ממבט אקראי על תמונת מחזור בית ספר, בגיל 10. היא אומרת שהמבט על התמנה הבהיר לה כי היא אינה יודעת מי היא. כי תמיד עשתה מה שאחרים אמרו לה, כי היא שמרה את המחשבות והרצונות שלה לעצמה (בעיקר בתקופה בה חשבה רק על מין) וחונכה על מנת להיות מכובדת, תוך שנאמר לה שהיא אינה יפה מספיק. קטע זה מלווה בתמונות סטילס מחייה של מריאן (כלומר של ליב אולמן) החל מגיל 10 בערך ועד ראשית שנות העשרים לחייה. לבסוף היא אומרת כי הסביבה קיבלה בלעג את השאיפות שלה לקריירה בתיאטרון וכך היא מצאה את עצמה מעמידה פנים בהמשך חייה – בקריירה שנבחרה עבורה כעורכת דין וגם במערכת היחסים בחייה. היא לא חשבה על מה שהיא רוצה, אלא על מה שהגבר שלצידה חושב שהיא רוצה – לא מתוך ביטול עצמי, אלא עקב מה שהיא חונכה להאמין בו וכי היא עצמה התעלמה ממי שהיא באמת. בשלב זה רואים תמונות שלה בבגדי כלה. כאשר היא עוברת לדבר ישירות על חייה עם יוהן, תמונות הסטילס עוברת להיות תמונות מילדותו ונעוריו. היא מספרת כי לצד תחשות הביטחון בנישואין, היא מבינה כיום שהיה בהם משהו אכזרי – ביטול עצמי תמידי.

אולם ייתכן ויוהן כלל לא שמע את הדברים אשר נוגעים לו ישירות, או משהו מרגשותיה של האישה אשר לכאורה הוא מקווה כי תשוב להיות דומיננטית בחייו – הוא נרדם במהלך דבריה. כאשר הוא ישן, המאהב של מריאן מתקשר על מנת לחקור על הביקור. מריאן משקרת לו כאשר היא טוענת כי יוהן לא ניסה לנשקה. היא אומרת כי הוא עוד נמצא בדירתה ומבקשת מדיויד להתקשר אחר כך. בשלב זה, מריאן לא רוצה להודות בטבעו של הביקור, אך נראה כי ההירדמות של יוהן הביאה אותה להחלטה כי עליה לסיים את המפגש המחודש. אולם, לאחר שהיא מעירה את בעלה ומבקשת ממנו לעזוב בניגוד לרצונו, היא מותירה את הדלת פתוחה לאחר צאתו. כאשר הוא חוזר פנימה, היא מחבקת אותו ושמחה על כך שהוא צפוי לבלות עימה את הלילה. למרות הרצון לשנות את דרכיה ולא חזור להיות האישה שהייתה במהלך חיי הנישואין שלה, עדיין יש לה משיכה ואהבה כלפי יוהן, גם אם הוא עדיין לא קשוב למילותיה וגם אם הוא נראה מובס יותר לאחר הפרידה.

אולם, למרות הרצון, השניים לא מצליחים לממש את אהבתם כאשר הם נכנסים יחדיו למיטה. האינטימיות מובילה לדיונים ולוויכוחים, אך לא למין. דיויד מתקשר פעם נוספת ומריאן מספרת לו בקול רם כי יוהן נמצא במיטתה וכי היא מבקשת מדיויד לא ליצור עימה קשר יותר לעולם. היא מרגישה סיפוק בתום השיחה, לא בגלל שהיא נפתרה מפרטנר רומנטי, אלא מפני שלקחה החלטה עצמאית ואסרטיבית. אולם, למרות ששמע את השיחה הנוקבת, יוהן נותר קנאי ולא מאמין כי הקשר עם דיויד הסתיים. יוהן נשאר לישון לצד מריאן, אך דומה כי יש ביניהם יותר מרחק מקרבה. לפני שהוא עוזב, מריאן מראה לו עד כמה הוא אינו שולט במצב – היא מראה לו מכתב שקיבלה מפאולה, בה פאולה כותבת כי היא יודעת שיוהן יבוא לדירתה של מריאן ברגע שהיא תעזוב לשבוע וכי היא שמחה על כך – היא רוצה שתהיה הזדמנות להתחיל מחדש. אבל למרות הכוונות הלכאורה טובות של המכתב, הוא רק מדגיש עד כמה יוהן כבר לא נמצא בעמדת שליטה במערכות היחסים בחייו. בנוסף, בשלב הזה של היחסים, כל סוג של חילופי דברים בין מריאן ליוהן בסופו של דבר פוגע יותר משהוא מחמם את הלב או מנחם.

תמונה 5 – האנאלפבתים

scenes-from-a-marriage5

בפרק זה הזוג נדרש להגיע להחלטה סופית ולכן כל העימותים אשר הופיעו בפרקים הקודמים חוזרים, רק בעוצמה גבוהה. שוב חלפה יותר משנה בין פרק לפרק. נסיעתו של יוהן לארה"ב נדחתה ולבסוף בוטלה. הוא עדיין עם פאולה, רואה את בנותיו אך לא ממש מתקשר עימן. מריאן מגיעה למשרדו על מנת שהשניים יחתומו על טופס הגירושין. לכאורה יש איזון בין האקט המשפטי (התחום של מריאן) לבין המשרד של יוהן.

כמעט כל מה שעולה בפרק כבר עלה בפרקים הקודמים: היחס הקנאי של יוהן כלפי בני זוגה של מריאן (יש לה חבר חדש שמתסדר טוב עם הבנות), השליטה של פאולה בחיי יוהן, חוסר המעורבות של יוהן בחיי הבנות, היעדר מימוש עצמי של מריאן במהלך החיים המשותפים, בגידות, שקרים וקרירות מינית של כל אחד מן השניים במהלך התקופה הארוכה של חיים משותפים. כל אחד מן השניים לומד במהלך השיחה דברים כאובים ואף מזעזעים לגבי העבר, אבל מדובר רק בהסרת מסכות ובהקצנה למתחים אשר נרמזו קודם לכן. דרגת האלימות במלל עולה וגם ההבנה הסופית כי השניים לא מדברים באותה שפה ולא מבינים זה את זה. וכפי שנרמז בכותרת הפרק, הם לא ממש מדברים באף שפה בכל הנוגע לזוגיות, מדברים לעצמם במקום לנסות לתקשר. התוצאה היא עיוורון, פגיעה קשה בכבוד ובסופו של דבר גם רגעים קשים מאוד לצפייה.

הפרק מתחיל באופן יחסת שליו. המטרה היא חתימה על הסכם גירושין מפורט, אך מבחינת מריאן זו גם הזדמנות למפגש מיני אחרון, ובניגוד לפרקים הקודמים, הפעם המפגש ממומש. אבל בכל פעם שמגיע הרגע לחתום, השניים אינם מסוגלים לעשות זאת ורמת הריב עולה, עד לנקודה בה כסוג של עונש הם כמעט ומחליטים להישאר נשואים פורמלית, כאשר כל אחד חושב כי האקט יזיק יותר לשני. השיא מגיע לקראת סוף הפרק, לאחר שמריאן כבר הזמינה מונית ופונה ללכת – יוהאן נועל אותה והעימות הופך לאלים, כפי שלא היה קודם לכן ביחסים בין השניים. כאשר מריאן מנסה להשיב מלחמה למכות של יוהן, הוא בועט בה ואף מאיים להרוג אותה. האקט הברברי הוא זה אשר בסופו של דבר גורם לו לחשוב על דברים מחדש – הוא חותם על הסכם הנישואין ליד אשתו הפצועה והחבולה. דומה כי שניהם איבדו את החזות התרבותית והמשכילה שלהם והפכו לסוג של חיות, בעיקר יוהן שכאמור פנה לאקטים אשר דומה כי הם נוגדים את תמונת המוסר שלו. זה היה יכול להיות סיום מייאש למדי ליצירה והוא אכן מותיר חלל קשה, שדומה כי הוא חזק יותר מכל רגע אחר בסדרה, בעיקר בגלל שהמעשה הבלתי יאומן שהוא מתאר נראה בו אמין מאוד.

תמונה 6 – באמצע הלילה, בבקתה חשוכה אי שם בעולם

scenes-from-a-marriage6

דומה כי פער הזמן הגדול ביותר מגיע בין הפרק החמישי לשישי, אשר מתרחש כ-10 שנים לאחר תחילת היצירה וכ-20 שנה לאחר יום הנישואין של יוהן ומריאן. שני הגיבורים נשואים לבני זוג חדשים (במקרה של יוהן – לא פאולה) ודומה כי שניהם התגברו על השפל של הפרק הקודם ואף התבגרו, אולי לראשונה ביצירה עבור דמות הגבר. ניתן לקרוא פרק זה כאופטימי יותר משאר הפרקים ויש בו גם משהו קומי המנוגד לפרקים הקודמים – אבל הדבר לא נעשה במחיר של ויתור על אמינות או על שיחות קשות. בגרסת הטלוויזיה, החלק מורכב משלושה חלקים, כאשר רק האחרון שבהם הועבר (כמעט במלואו) לגרסה הקולנועית. אולם, שני החלקים הראשונים חיוניים למארג הכללי של היצירה והם מצביעים על מצבן של הדמויות, כל אחת בנפרד.

הפרק נפתח כאשר מריאן מגיעה לבקר את אמה המבוגרת. במהלך הסדרה הצורך של הגיבורה בקבלת האישור מצד האם עלה מספר פעמים, כמו גם הרצון להתחמק לעתיים ממפגש עם ההורים והמחשבה כי ההורים ניתבו את חייה של מריאן בניגוד לרצונה. גם למפגש הזה מריאן מגיעה באיחור והיא דוחה הזמנה של האם לבוא לאירוע משפחתי אליו יבואו קרובי משפחה אחרים מרחוק. יש למריאן עדיין חשש מסוים מהוריה, אך במהלך השיחה היא מנסה ללמוד דברים שמעולם לא ידעה על עולמה של האם. מה שמריאן מופתעת לגלות הוא שהאם חשה כי לאורך כל השנים הארוכות של נישואיה, לא הייתה בהן תקשורת של ממש, או אהבה, אלא רק הערכה ושיתוף פעולה בגידול ילדים. דומה כי בגילה המבוגר, האם מתחרטת גם על חיים נטולי תשוקה אבל בעיקר על כך שלא עשתה די מאמצים על מנת להבין את הגבר עימו חיה שנים רבות. מדובר כמובן בתמונת מראה נוספת על מערכת היחסים המרכזית בסרט, אבל חשוב מכך, במילים אשר מאלצות את מריאן להגדיר מחדש את מה שחשבה על הסביבה בה גדלה ועל נוכחות האהבה והתקשורת בחיי הוריה. הפספוס של האם הוא במידה רבה עוד ערעור על השקפתה של מריאן לגבי חיי נישואין. כפי שנלמד בהמשך הפרק, הנישואין הנוכחיים של מריאן רחוקים מלהיות מספקים, מאושרים, או מונעים על ידי תשוקה ואהבה.

הסיקוונס הבא מציג את יוהן במשרדו, לקראת סיום שבוע העבודה. אווה, הידידה מן הפרק השני, באה לפגוש אותו. מסתבר כי הקשר הרגשי בין השניים התפתח לרומן מחוץ לנישואין (בעוד יוהן נשוי לאישה בשם אנה), אותו קטע יוהן. אף כי עדיין יש ביניהם ידידות וגם הבנה ייחודית, אווה רוצה ששוב יהיה ביניהם יותר, אך יוהן דוחה אותה ואווה מבינה כי יש לו גם שותפה חדשה לבגידה. היא מניחה שזו לנה, כנראה המזכירה הצעירה של יוהן. מאוחר יותר, גם גבר העובד עם יוהן משוכנע כי הוא שוכב עם לנה, אבל יוהן מכחיש זאת פעם אחר פעם בעוד דומה כי איש אינו מאמין לו, עד כדי כך שהסיטואציה מקבלת גוון מעט קומי – גם בגלל שהקהל כבר חש כי האישה החדשה בחייו היא למעשה האישה הישנה, כלומר מריאן.

החלק המרכזי בפרק הוא המפגש הרומנטי של יוהן ומריאן, אשר מנצלים שהות בחו"ל של שני הפרנטרים שלהם על מנת לבלות סוף שבוע ביחד, אחרי שחידשו את המפגשים המיניים ביניהם. תחילה, הם שבים לבית הקיץ המשפחתי (בו התחרש הפרק השלישי) אך מחשש להיתקל במכרים וגם בגלל חוסר נחת מן הצל של העבר, יוהן מבקש מחבר משותף (אותו חבר שמריאן התקשרה אליו רגע אחרי הפרידה והבינה כי כולם שותפים לסוד) שילווה לו את הבקתה שלו. כך הגיבורים מוצאים את עצמם משוחחים על חייהם בבקתה חשוכה אי שם בעולם.

לא מדובר בשיחה נטולת משקעים, קנאה או אי הבנה. למעשה, אף על פי שניכרת למידה מן הטעויות באופן יחסי, דומה כי מה שמאחד בין הגיבורים הוא במידה רבה גם מה שיפריד ביניהם. האיחוד שלהם גם כרוך מן הסתם בקשיים בחיי הנישואין העכשוויים שלהם, כאשר מריאן טוענת כי חיי הנישואין שלה היו טעות מן הרגע הראשון והיא לא חשה אהבה או תשוקה לבעלה, ועל חייו של יוהן עם אנה אנו יודעים מעט מאוד. גם השיחה הרומנטית והמינית שמגיעה ביום הנישואין ה-20, (תאריך אותו רק מריאן זוכרת) עולה לעתים לטונים צורמים.

בכל זאת, מדובר בפרק מפויס יחסית, אשר מעדן במעט את הרושם הקשה של הסדרה כולה. יש בין יוהן ומריאן אהבה וקירבה ואפילו הבנה, גם אם לא תמיד, אבל כן רוב הזמן, הדברים החיוביים הם אלו שגוברים. זה המסר אשר מתגלה באמצע הלילה – מריאן מתעוררת מסיוט במהלכו היא מתדרדרת ולא מצליחה לאחוז ביוהן ובנותיה. היא שואלת את יוהן אם הם לא איבדו כבר את האחיזה והם לא הולכים לנתיב שכולו התדרדרות. בסצנה זו מריאן מאבדת לרגע את ההתחזקות אשר הפגינה במהלך הסדרה. יוהן אומר כי אכן כבר מאוחר מדי והם בדרך לכאב נוסף, אבל אלו דברים שצריך לחשוב אותם ולא לומר אותם, כולמר יש הבנה שיש דברים שעדיך לא לחשוף. ויש גם במה להתנחם, גם אם העולם ברובו אכזרי וכואב. מריאן חוששת כי היא ויוהן איבדו דבר מה גדול – שכן לעתים היא מרגישה שהיא יכולה לקרוא את מחשבותיו. לאחר מכן היא אומרת שהיא פוחדת שזה אינו המצב והיא מעולם לא אהבה מישהו ולא הייתה נאהבת. ברגע זה, יוהן הוא הבוגר והמבין – הוא מנחם אותה באמרו שהוא בכל זאת אהב ואוהב אותה בדרכו האנוכית, וכי זו אהבה הדדית בדרכה הלא מושלמת. בסופו של דבר, יש להם את הרגע הזה של חיבוק הדדי באמצע הלילה וזה הרבה מאוד, גם אם הוא מוקף בחיים של סבל.

היצירה מסתיימת ברגע יפה, אך מובן גם כי זה לא סיום הכאב של הגיבורים. בכל זאת יש גם רכות ומגע תומך בעולם. במידה מסוימת, ברגמן שב ליוהן ומריאן בסרט ״סרבנד״ בו דנתי באחד מן הפוסטים הראשונים בפרויקט זה, אף כי יש בין שתי היצירות כמה סתירות שלא יכולות להתיישב (בעיקר בן מבוגר של יוהן, שלא מוזכר ב״תמונות מחיי הנישואין״). התחושה היא כי אין זה מקרה שברגמן בחר להמשיך דווקא את היצירה הזו – היא מטבעה מראה רק פרגמנטים ולא סיפור עם התחלה וסוף.

scenes_from_a-marriage4

תגובות

  1. דותן הגיב:

    שאפו ענק!! החזרת אותי עשור לאחור, מאז שראיתי את הסרט. היום אשב לראות את הסדרה… תודה

  2. יוסי הגיב:

    בסרט הזה הכרתי את ברגמן
    מישהו שחשב כנראה לראות סרט מין על זוג, כי במהלך הסרט הוא נרדם או נע באי נוחות מפוהקת החליט שכדאי שנשבור שמירה והלכנו לראות אותו בחיפה.
    אני התאהבתי בבמאיץ הוא כאמור סבל. שנינו שילמנו בשבוע ריתוק 🙂

השאר תגובה