• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

סרטים חדשים (ב-10 ש״ח): ״המשפחה שלי״, ״ראלף שובר את האינטרנט״, ״קריד 2״, ״ד"ר קנוק״, ״רובין הוד״, ״מועדון הכסף״

21 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר

היום הוא אולי יום רגיל, אבל מחר הוא יום הקולנוע, מה שאומר שמדור הסרטים החדשים לשבוע זה הוא גם עדכון למה לראות ביום זה. בדומה ליום הקולנוע הישראלי שחל בחודש שעבר, גם ב״יום הקולנוע״ סרטים יעלו לכם ולכן רק 10 ש״ח הכרטיס (לא כולל עמלת הזמנה באינטרנט ומיני פורמטים מיוחדים), אבל בניגוד לאחיו הישראלי הפעם אין הגבלה לפי לאום – כל סרט מכל ארץ שהיא משתתף במבצע. בניגוד למה שטוען הקומוניקט, שכבר ראיתי מועתק בחוסר זהירות במקומות אחרים, הסרטים היחידים שיוקרנו בבכורה הם ששת אלה שמרכיבים את המדור הנוכחי, מהסיבה הפשוטה שהם לא הוקרנו קודם. הסרטים הישראליים ״סיפור אחר״, ״אין בתולות בקריות״ ו״שרוכים״, שאין לי בעיה להבליט מעצם ישראליותם, לא יוקרנו בבכורה כי הם כבר מוקרנים בקולנוע בכל מקרה. או שיש משמעות חדשה למילה בכורה? באותו עניין, מצאתי גם סרט אחד שיוקרן בטרום-בכורה, וזהו ״הגרינץ׳״ החדש שיעלה לאקרנים רשמית רק בעוד שבוע אבל יהיה זמין גם מחר ובמחיר הנקוב. מלבדו יש לנו סקירות לרבים מהסרטים שיקחו חלק ביום הזה, ואליהם יצטרפו החל ממחר הסרטים הבאים.

״המשפחה שלי״ (Shoplifters), סרטו זוכה דקל הזהב של הירוקאזו קורה-אדה, נצפה ונסקר קצרות על ידי בפסטיבל ניו יורק ואולי זו הזדמנות להרחיב עליו. אם מלחימים את שמו העברי והאנגלי מקבלים את הכותרת היפנית שהיא גם המוצא העלילתי של הסרט – משפחת גנבים מחנויות. התא המשפחתי הלא שגרתי ממילא, בו קשרי הדם והחברויות לצרה מתגלים ככל שהסרט מתקדם, תופח די סמוך לפתיחה – שתיים מן הדמויות מוצאות ילדה שנראית עזובה, נעולה במרפסת ביתה בקור המקפיא של פאתי טוקיו. הם מחליטים לקחת אותה איתם אל הצריף אותו חולקות חמש נפשות שהופכות לשישיה, מתפרנסות בקושי ממיני עבודות וקצת גניבה מחנויות. מבין השחקנים אפשר יהיה למנות את לילי פראנקי, אנדו סאקורה, מצואוקה מאיו שאולי יהיו מוכרים לקהל הישראלי, אבל זוהי קודם כל עבודת אנסמבל נהדרת בה הבמאי שב ובוחן את התא המשפחתי, הפעם עם אלמנטים של פשע, מוסר, חוק ואפילו מיניות – לא כולם נוכחים ביתר הסרטים שלו ובטח שלא באופן כה ממשי.

״ראלף שובר את האינטרנט״ (Ralph Breaks The Internet) הוא ההמשכון ללהיט האנימציה של דיסני ״ראלף ההורס״, כך שאני מנחש שאם יהיה סרט שלישי הפעם ראלף ינפץ או ינתץ. גיבור הסרט הקודם, בקולו של ג׳ון סי ריילי, מצטלם בעירום מרומז בעקבות קים קרדשיאן ו…לא, לא באמת. הוא פשוט מגלה את העולם הגדול של האינטרנט, אחרי שבילה את הסרט הקודם במכונת הארקייד שלו ושל חברתו ונלופי (שרה סילברמן). השניים יוצאים למסע ברחבי אוקיינוס המידע כדי למצוא חלק חסר שאולי יתקן את משחק המירוצים שוונלופי היא חלק ממנו, כדי שעולמה לא ייעלם. גזרת המדבבים המפורסמים עמוסה להתפקע, מתוכה אציין בעודף פרובינציאליות את גל גדות ואוסיף את טארג׳י פי. הנסון, שתיהן אמורות להיות דמויות חדשות משמעותיות אם להאמין למסע הפרסום. כיוון שמדובר בסרט של דיסני, ומשום שאנחנו כלואים ללא יכולת להיחלץ בעידן של רפרנסים וקרוס-אוברים, צפו להופעות אורח של נסיכות דיסני, גיבורי מלחמת הכוכבים, פו הדב וכל מה שדיסני (שזה רוב העולם כרגע). פיל ג׳ונסטון וריץ׳ מור, שביימו את ״ראלף ההורס״, קיבלו שליטה גם הפעם וגם כתבו את התסריט יחד עם פמלה ריבון (״מואנה״).

״קריד 2״ (Creed II) ממשיך את הענף הטרי בעץ המשפחתי של סרטי ״רוקי״. סילבסטר סטאלון הוא עדיין רוקי בלבואה, אבל מי שלובש את כפפות האגרוף הוא בן טיפוחיו, אדוניס קריד (מייקל בי. ג׳ורדן), בנו של אפולו קריד המנוח. אם לא היו מספיק אבות ובנים בסרט הקודם, ההמשכון משיב אל הזירה את איוון דראגו (דולף לונדגרן), מחוזק בבנו ויקטור (פלוריאן מונטאנו). תזכורת: דראגו האב הוא זה שהרג את קריד האב במהלך קרב אגרוף, מה שמוסיף מימד של נקמה ושכתוב ההיסטוריה למאבק המצופה בין קריד ג׳וניור ודראגו הצעיר על תואר אליפות העולם במשקל קל-כבד. טסה תומפסון ופלישיה ראשד חוזרות לתפקיד הנשים המרכזיות בחייו של הגיבור, כך שהשינוי הגדול הוא מאחורי הקלעים – ריאן קוגלר פינה את כס הבמאי לסטיבן קייפל ג׳וניור (״The Land״) ונותר מעורב כמפיק. על התסריט חתומים סטאלון וג׳ואל טיילור, איש סאונד בעברו.

״רובין הוד״ (Robin Hood) הגיע בהפתעה גם עבורי, תודו שלא ידעתם שיש עוד אחד עד לרגע זה. אז כן, טארון אג׳רטון (״קינגסמן״ 1 ו-2) עוטה את הברדס המפורסם ויוצא לגנוב מן העשירים כדי לחלק לעניים. עד כאן נשמע כמו עוד עיבוד שגרתי לסיפורו של האציל שהפך למלך הגנבים, אבל שימו לב לשאר הליהוקים – ג׳יימי פוקס הוא ליטל ג׳ון, טים מינצ׳ין הוא הנזיר טאק, ומי הנבל אם לא בן מנדלסון, בתפקיד השריף מנוטינגהאם. כדי להמשיך את הזיגזג בין מקוריות תמוהה לעצלנות נטו, הוסיפו למשוואה גם את איב יוסון כעלמה מריאן ואת ג׳יימי דורנן, שנותן לי סיבה לצפות בסרט. הבמאי הוא אוטו בתרסט שעבד בעיקר בטלוויזיה, החל מכמה פרקים ב״כנופיית ברמינגהאם״ והמשך בפרק ההוא ב״מראה שחורה״ בו ראש הממשלה נדרש לבעול חזיר, ועל התסריט חתומים שני אלמונים – בן צ׳נדלר ודייויד ג׳יימס קלי.

״ד"ר קנוק״ (Knock) מעביר אותנו את התעלה, מאנגליה לצרפת, ונדמה שכל מה שהקהל צריך לדעת עליו הוא שמככב בו עומאר סי (״מחוברים לחיים״, ״מסייה שוקולד״, וגם ״בונז׳ור מיאמי״ מלפני שבועיים). למי שיזדקקו לעוד פרטים, הבמאית-תסריטאית היא לוריין לוי (״הבן האחר״), שעיבדה מחזה מאת ז׳ול רומאן. את העלילה אני לא יכול להגיד שלגמרי הבנתי, בהסתמך על התקציר והטריילר, אבל זה הולך בערך ככה: אל כפר הממוקם באלפים הצרפתיים מגיע רופא חדש (סי), שירש את הקליניקה של קודמו שפרש לגמלאות. הוא מגלה כי המקומיים מצויים במצב בריאותי מצויין, אבל מחליט לשכנע אותם שאדם בריא הוא למעשה רק חולה בפוטנציה ועליהם להיבדק. הכל חלק מאיזו מזימה להתעשר, כי כנראה שבצרפת הכפרית רופאים עדיין מרוויחים לא רע, אבל תוכניתו של הדוק עלולה לרדת לטמיון בגלל אחת משתי סיבות – זר מסתורי מעברו שמאיים לחשוף אותו ומערכת יחסים מלבלבת בינו ובין אחת המקומיות. אני מניח שאחרי הצפייה אפשר יהיה להבין ביתר קלות.

״מועדון הכסף״ (Billionaire Boys Club) היה כנראה ממוקם גבוה יותר במעלה המדור לפני שנה, אבל בדיוק אז חוסלה הקריירה של קווין ספייסי בשורה של חשיפות מזוויעות אודותיו. אלא אם ייצא מתישהו הסרט שצילם על גור וידאל, יכול מאוד להיות ש״מועדון הכסף״ היא הפעם האחרונה שנראה אותו על המסכים. הקהל באמריקה הגיב מאוד קשה ליציאת הסרט בקיץ האחרון ושלח אותו הביתה לספור הכנסות של 126 דולרים בלבד בסוף השבוע הראשון להקרנתו. קראו שוב את המספר, לא שכחתי אלף ובטח לא מיליון. אירוני בהתחשב בשם הסרט, ואולי גם בעלילה שמספרת על עוקץ כפול שהסתבך – שני צעירים (אנזל אלגורט וטארון אג׳רטון, שוב הוא) מתפתים לחבור אל איש וול סטריט (ספייסי) בניסיון הונאה שיהפוך את כולם לעשירים מאוד, אבל מגלים כי הוא זה שעקץ אותם בסוף ומתכננים את נקמתם במקביל להחזרת חובות עתק. תודו שהעלילה הזו נשמעת או מצמררת במיוחד נוכח מה שלמדנו על חייו הפרטיים של הכוכב-לשעבר, או דומה באופן מטופש ל״בייבי דרייבר״, כולל בליהוק. אמה רוברטס וסוקי ווטרהאוס מובילות את הגזרה הנשית, בסרטו של ג׳יימס קוקס (״וונדרלנד״), שגם כתב יחד עם קפטן מאוזנר.

/// המדור השבועי מוגש בחסות טארון אג׳רטון: למעלה, בתמונה מתוך ״מועדון הכסף״ לצד אנזל אלגורט. כאן מתחת, במעיל יוניקלו מסורתי של ימי הביניים בגרסת ״רובין הוד״ של 2018

תגובות

  1. האם "המשפחה שלי" מומלץ גם אם לא ראיתי סרטים קודמים של הבמאי?או שהוא מסוג הבמאים שהם טעם נרכש ועדיף להכיר את הסרטים הקודמים שלהם?

    1. אורון שמיר הגיב:

      זאת שאלה מעולה שנדמה לי שכל צופה יענה לך עליה אחרת. התשובה שלי היא כן ולא.
      כן כי הסרט הזה הוא סוג של מיצוי או חזרה והעמקה בהרבה נושאים שחזרו בסרטים הקודמים שלו.
      לא כי הסרט דווקא יכול להיות פתח להיכרות ראשונה עם גוף העבודה של הבמאי ומה שמעסיק אותו.
      יש לו סרטים יותר נגישים/מתקתקים אבל אין שום בעיה לצלול אל תוך הסרט הזה להערכתי. קצת הסתגלות לקצב היפני, לא מעבר.
      מקווה שזה עונה על השאלה ואפשר גם להציץ בסקירה של עופר.

      1. תודה על התשובה. החלטתי להמר וכבר הלכתי אליו בחמישי, מתוך מחשבה שבעשרה שקלים העוגמת נפש לא יכולה להיות גדולה מדי.
        אני מסכים עם הרבה דברים שעופר כתב.זה סרט מורכב, חכם מאוד,עשיר ומעורר מחשבה,אבל מצד שני בעייתי.אולי בכל זאת היה עדיף שאצפה קודם בסרט או שניים אחרים שלו.
        שני השליש הראשונים מראים בצורה מאוד צבעונית וחמה את השגרה של המשפחה.הדמויות חמודות,יש כמה סצינות מקסימות, והקרבה במשפחה נראית אחלה בחלה.ולמרות זאת,שני השליש הראשונים היו עבורי די מתישים ולעיתים גם משעממים.מה שהיה חסר זה קונפליקט.
        טכנית זה לא נכון כמובן.יש את הקונפליקט מול הרשויות,והצורה שבה הם אימצו את הילדה מעלה כל מיני שאלות מוסריות,אבל אלו שאלות שעולות מתוך האירועים שבסרט.זה לא נראה כאילו הדמויות מתחבטות בשאלות האלה או מתייסרות מהן.אין פה תחושה של כאב,אלא רק של שלווה,וזה נחמד,אבל תיאור השגרה לא מספיק אם אין דמויות מורכבות.הייתי שמח אם היה פה איזה משהו בסגנון של הסרט האיראני הנפלא "ילדי גן עדן".היה חסר לי קצת שילוב בין הכאב של החיים הפשוטים לבין פיוט. איזו התרוממות רוח שהאהבה יכולה להציע,אם כי נדמה לי שהבמאי העדיף ליצור מסר אמביוולנטי ולכן נמנע מנקיטת עמדה כזו.
        התחושה של היעדר הקונפליקט משתנה בשליש האחרון,המרתק.העימות בין החרטה ובין ההשלמה עם המציאות,בין הכאב ובין היופי שבכל זאת הושג,הוא מעולה.יותר מזה,החלק האחרון גם מחזיר אחורה לשאר הסרט וגורם לנו לבחון הכל מחדש,כי פתאום השגרה היומיומית שהוצגה לא מובנת מאליה.פתאום עולה השאלה האם לאהבה שהמבוגרים הרעיפו על הצעירים יש אותו ערך כאשר אנו מבינים שהאבא לא יוצלח ואהבתו אליהם היתה כדי למלא את נפשו.פתאום הניגוד בין החינניות שבסצנות הגניבה בין העובדה שלגנוב זה פשוט לא בסדר הופך למעניין יותר,כי מתברר שהאבא לימד אותם מתוך רצון להצמיח אותם,אבל לא היה לו שום דבר אחר לתת להם.
        גם אם הכל נעשה מתוך מניעים טהורים,נשאלת השאלה האם ההורים ראויים לחנך את הילדים, בהתחשב במה שאנחנו מגלים עליהם.
        גם נקודת המבט של הילד מעניינת.הסירוב שלו להתייחס למשפחתו בתארים המקובלים, לעומת השלווה והדמות המגנה שהוא רואה באבא כשזה מספר לו את השיעור הראשון שלו,על מה שגברים הכי אוהבים.
        זו רק טעימה מהסרט המורכב הזה.יש פה מן הסתם עוד המון ניגודים מרתקים שמשלבים בין אהבה וחרטה.המחשבה עליהם מאוד מרגשת לדעתי.אבל כאמור,כל אלה הגיעו רק בחלק האחרון.סרט מרגש מאוד, המשפחה שלי,אבל רק בדיעבד.

להגיב על אורון שמירלבטל

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.