אוסקר 2018/19: המועמדים לספיריטס, פרסי הקולנוע העצמאי

ממש הערב הוכרזו המועמדים לפרסי הקולנוע העצמאי (הספיריטס), כך שאם היה עוד מישהו שמתכחש לכך שעונת הפרסים התחילה, עכשיו כבר אין על מה להתווכח.
ביחס לשאר הפרסים השונים המחולקים במהלך העונה, הספיריטס לא באמת אינדיקציה משמעותית לאוסקר, אבל זאת אחת הסיבות שאנחנו אוהבים אותם – הם מקדמים סרטים שנמצאים בעמדת נחיתות מול אלו שנהנים מתמיכה כספית גדולה, ולא פעם ולא פעמיים חושבים מחוץ לקופסה. בשנה שעברה, למשל, "הרוכב" היה אחת המתמודדים המרכזיים. לנצח נזכור להם את זה.

זה לא אומר שהכל מושלם בממלכת הספיריטס, רחוק מזה, אבל אתם יודעים – טעם זה עניין אישי. הסיבה שאני בכל זאת מוציא פוסט שלם שמוקדש לפרסי הקולנוע העצמאי היא כי בעצם מתגבשת פה רשימה מצוינת של כמה מהסרטים המעניינים של השנה. כלומר, גם אם אנחנו שמים את המירוץ לאוסקר בצד, הסרטים שמופיעים בקטגוריות השונות הם כאלה שמאוד כדאי לשים אליהם לב. תסתכלו על זה כמין רשימת המלצות לקראת סיכומי השנה, אם תרצו.

כך או כך, עונת הפרסים של סרטי 2018 התחילה, והנה אנחנו עם יריית הפתיחה והנציגים של נבחרי הקולנוע העצמאי האמריקאי של השנה. כמה פרשנויות ומילים מטעמי גם הם חלק מהעניין, כמובן, וגם לינקים לסקירות למקרה שתרצו לדעת עוד.

הסרט העצמאי הטוב ביותר:
"הכנסייה החדשה"
"יום נפלא"
"כיתה ח'"
"ללא עקבות"
"סיפורו של רחוב ביל"

נפתח באלו שבולטים בהיעדרם: "שחור על לבן" של ספייק לי זה הלם די רציני. כך גם עם "בליינדספוטינג" שהוא חד משמעית אחד מסרטי השנה שלי. ואם כבר התייחסות אישית, ההיעדרות של "חיות אמריקאיות" כאן מדכא אותי מאוד.
אבל אם להתרכז בחמישה שכן הצליחו להתברג, עדיין מדובר בחדשות טובות במיוחד. "הכנסייה החדשה", שהוקרן בפסטיבל חיפה ועליו כתב אורון מניו יורק, הוא ללא ספק אחד הסרטים העצמאיים הבולטים והמעניינים של השנה. הייתי אפילו מהמר עליו כסרט הזוכה אילולא נוכחותו של "סיפורו של רחוב ביל" (עליו כתב אורון מפסטיבל ניו יורק) שהוא גם מהולל במיוחד בימים אלה ומאחוריו עומד בארי ג'נקינס, במאי "אור ירח" זוכה האוסקר. התמונה הראשית של הפוסט לקוחה ממנו.
לעומתם, "כיתה ח'", עליו אורון כתב במסגרת מחכים לתרגום, הוא כנראה המפתיע ביותר מבין החמישייה.
משמח לראות בחמישייה שני סרטים שביימו נשים. הראשון הוא "יום נפלא", היחיד מבין המועמדים שהוקרן באופן מסחרי בישראל אותו ביימה לין רמזי הסקוטית, והשני הוא "ללא עקבות" של דברה גרניק, אחד הסרטים האהובים עלי מפסטיבל חיפה האחרון.
בפזילה בלתי נמנעת לאוסקר, אהמר בהסתייגות ש"סיפורו של רחוב ביל" הוא היחיד מהחמישייה שעוד יכול להגיע לקטגורית הסרט הטוב ביותר שם.

סרט הביכורים הטוב ביותר:
"אנחנו החיות"
"הסיפור"
"סליחה על ההפרעה"
"תורשתי"
"תמונה משפחתית"

הפרס המיועד לסרט ראשון מאת במאי או במאית גם הוא מציג מגוון די מרתק. "הסיפור", שעליו לא כתבנו באופן מסודר אבל בהחלט כיכב בסיכום המחצית שעשיתי ל-2018, הוא בכלל סרט של HBO שאני לא לגמרי בטוח שקיבל הפצה קולנועית מסודרת בארה"ב. בארץ הוא שודר בבלעדיות ב-yes ומדובר חד משמעית באחד הסרטים העוצמתיים של השנה, אותו ביימה ג'ניפר פוקס, דוקומנטריסטית שזהו סרטה הבדיוני הראשון.
מהזווית הישראלית לא תראו פה סרטים שהופצו, אבל שניים מהם כן הופיעו בפסטיבלים המרכזיים שלנו. הראשון הוא "תורשתי" כמובן שקיבל סקירה של כבוד על ידי אורון, והוקרן בחיפה; והשני הוא "תמונה משפחתית" (Wildlife) שהיה בירושלים ושייך לקולנוע לב, כך שסביר להניח שהוא עוד ייצא מתישהו.
"סליחה על ההפרעה", ממנו אורון לא התלהב במיוחד, הוקרן בפסטיבל פרינט-סקרין החולוני. "אנחנו החיות" המדובר מפסטיבל סאנדנס הוא היחיד שלא נחשף באף מסגרת ישראלית. עם 4 מועמדויות, הוא גם המוביל של הספיריטס השנה.

אנחנו החיות

הבימוי הטוב ביותר:
בארי ג'נקינס – "סיפורו של רחוב ביל"
תמרה ג'נקינס – "חיים פרטיים"
דברה גרניק – "ללא עקבות"
לין רמזי – "יום נפלא"
פול שרדר – "הכנסייה החדשה"

די מדהים לראות איך הגברים הלבנים הם המיעוט של הקטגוריה עם נציגות אחת בלבד, זו של פול שרדר. למעשה, יש בקטגוריה הזו יותר אנשים ששם המשפחה שלהם הוא ג'נקינס, מאשר גברים לבנים. מה הסיכויים שזה יקרה?
בארי ג'נקינס הוא, כמובן, שחור, ולצד שני הגברים שולטות בקטגוריה לא פחות משלוש נשים, שתיים מהן מועמדות גם לפרס הסרט.
"כיתה ח'" הוא הסרט היחיד ממועמדי הקטגוריה הראשית שאיננו מוזכר פה, ואותו מחליף "חיים פרטיים" הנפלא של נטפליקס.

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
הלנה הווארד – Madeline's Madeline
רג'ינה הול – Support the Girls
אלזי פישר – "כיתה ח'"
טוני קולט – "תורשתי"
גלן קלוז – "האישה"
קארי מאליגן – "תמונה משפחתית"

אני די נחרד שלורה דרן לא הצליחה להיכנס לכאן על הופעתה ב"הסיפור", אבל האמת היא שלא ראיתי את רוב המועמדות אז קשה לי להתווכח. גם היעדרותן של מגי ג'לינהאל ("הגננת"), מליסה מקארתי (Can You Ever Frogive Me) וקת'רין האן ("חיים פרטיים") די מפתיעה אותי.
גלן קלוז התחילה את מירוץ האוסקר שלה באופן רשמי, כאשר נכון לרגע זה היא ההימור המוביל בקטגוריה. זה הסרט היחיד מהרשימה שהופץ בארץ, ואפילו היה ללהיט לא קטן.

השחקן הראשי הטוב ביותר:
דויד דיגס – "בליינדספוטינג"
אית'ן הוק – "הכנסייה החדשה"
כריסטיאן מלהיירוס – "סוקראטס"
חואקין פניקס – "יום נפלא"
ג'ון צ'ו – "חיפוש"

מלהיירוס, הברזילאי הצעיר, הוא ההפתעה המרכזית של הקטגוריה והוא תפס את מקומם של בן דיקי ("בלייז"), לייקית' סטנפילד ("סליחה על ההפרעה"), פול ג'יאמטי על "חיים פרטיים" וג'ון דיויד וושינגטון ("שחור על לבן"). הפתעה נוספת היא נוכחותו של ג'ון צ'ו על המותחן המוצלח "חיפוש".
דיגס, באיזכור ראשון לפלא שנקרא "בליינדספוטינג", הוא שמחה גדולה ומעומדות ראויה מאין כמוה. האמת שגם הוק ופניקס נתנו הופעות אדירות, ועל כן אפשר להכריז על הקטגוריה הזו כאחת הצפופות והקשוחות של השנה. אני כרגע מהמר על הוק, אבל דיגס יכול להפתיע.

הכנסייה החדשה

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
טיין דלי – "מפעל הלחם"
טומסין מקנזי – "ללא עקבות"
ג'יי. סמית'-קמרון – "ננסי"
רג'ינה קינג – "סיפורו של רחוב ביל"
קיילי קרטר – "חיים פרטיים"

אני די מאוכזב שהספיריטס בחרו ללכת עם התמרון המרגיז של "ללא עקבות", על פיו מקנזי היא שחקנית משנה. זה פשוט לא נכון, היא ללא ספק השחקנית הראשית של הסרט, ובן פוסטר שלצדה (שלאוסקר מקבל קמפיין ראשי) הוא המשנה. זה כמעט כמו מה שקרה ב-2010 עם היילי סטיינפילד ב"אומץ אמיתי". מקנזי מדהימה בסרט, ומגיעה לה להיחשב כראשית.
עוד צעירה מרשימה פה היא קרטר של "חיים פרטיים" שבאמת עושה עבודה נהדרת בסרט ואמן שמצביעי האוסקר ישימו אליה לב.
קשה לי להאמין שמישהי שאיננה רגי'נה קינג תזכה פה.

שחקן המשנה הטוב ביותר:
ריצ'רד אי. גרנט – Can You Ever Forgive Me
אדם דרייבר – "שחור על לבן"
ג'ון דיויד וושינגטון – "על מפלצות ואנשים"
ג'וש המילטון – "כיתה ח'"
ראול קסטילו – "אנחנו החיות"

לא רציתם מועמדות של וושינגטון כשחקן ראשי? הנה הוא צץ בקטגוריה המשנית, לצדו של חברו ל"שחור על לבן", אדם דרייבר.
גרנט לגמרי בדרך לאוסקר. נראה שזה כבר בלתי אפשרי לעצירה עוד בשלב המוקדם הזה. הוא גם כנראה יזכה פה.
כמו כן, בגלל שרפאל קאסאל מ"בליינדספוטינג" לא מועמד כאן, אני מחרים את כל האירוע הזה. איזה טמטום.

התסריט הטוב ביותר:
"הכנסייה החדשה"
"חיים פרטיים"
"סליחה על ההפרעה"
"קולט"
Can You Ever Forgive Me

תסריט הביכורים הטוב ביותר:
"גזעיות"
"הסיפור"
"כיתה ח'"
"ננסי"
Blame

כיתה ח'

הצילום הטוב ביותר:
"אנחנו החיות"
"מנדי"
"ננסי"
"סוספיריה"
"תמונה משפחתית"
Madline's Madeline

באופן כללי תחום הצילום ב-2018 הוא די פסיכי, וגם אם היו פה עשרה מועמדים זה לא היה מצליח לייצג נאמנה את מה קרה השנה: "תורשתי", "כופר נפשה", "בלייז", "הכנסייה החדשה", "חיות אמריקאיות", "בחשכת הליל", "סליחה על ההפרעה", "בליינדספוטינג" ועוד, כולם נאלצו להישאר בחוץ.
משמח לראות נציגות לא רעה של קולנוע האימה עם "מנדי" ו"סוספיריה".

העריכה הטובה ביותר:
"אמצע שנות ה-90"
"אנחנו החיות"
"הסיפור"
"חיות אמריקאיות"
"יום נפלא"

סוף סוף איזכור ראשון ל"חיות אמריקאיות" (שאני מאמין שיש לו סיכוי ממש טוב לזכייה) ולסרטו של ג'ונה היל "אמצע שנות ה-90" עליו כתב אורון מפסטיבל ניו יורק.

הסרט הבינלאומי הטוב ביותר:
"בערה" – דרום קוריאה
"המועדפת" – אנגליה
"המשפחה שלי" – יפן
"מאושר כמו לזרו" – איטליה
"רומא" – מקסיקו

פסטיבל קאן נוכח פה עם שלושה סרטים שונים, כאשר הזוכה יהיה כנראה אחד משני נציגי ונציה. או יותר ספציפי, "רומא", שאיננו כשיר לשאר הקטגוריות ועל כן לא נכח ברשימות עד כה, הוא כמובן ההימור המרכזי. אני מאושר כמו לזרו לראות פה את הסרט האיטלקי, שנכון לרגע זה הוא גם סרט השנה שלי.

יום נפלא

פרס ע"ש ג'ון קאסווטס לסרט שהופק בפחות מחצי מיליון דולר:
"מפעל הלחם"
"סוקראטס"
En El Septimo Dia
Never Goin' Back
Thunder Road

פרס על שם רוברט אלטמן לצוות השחקנים הטוב ביותר:
"סוספיריה"

זה חד משמעית הדבר הכי ביזאר ומשונה של הספיריטס השנה.

הסרט התיעודי הטוב ביותר:
Hale County This Morning, This Evening
Minding the Gap
Of Fathers and Sons
On Her Shoulders
Shirkers
Won't You Be My Neighbor