סרטים חדשים: ״הגננת״ (רימייק אמריקאי), ״זמנים קשוחים באל רויאל״, ״בל קנטו״, ״חטופות״, ״כופר נפשה״
10 באוקטובר 2018 מאת אורון שמירמה, באמת אין יותר חגים? כראה שנאלץ להיאחז בסופי השבוע ובסרטים החדשים שמגיעים איתם. ארבעה כאלה ינחתו בבתי הקולנוע ולפחות עוד שניים בולטים מתווספים לשרתים של נטפליקס. אחד מהם הוא ״22 ביולי״ של פול גרינגראס, הסרט השני השנה שעוסק במאורעות הטבח בנורווגיה. בשעה שתקראו את הפוסט הזה הסרט כבר יהיה זמין לצפייה ביתית, ובכל מקרה כבר כתב עליו עופר בעת שהוקרן בפסטיבל ונציה. על הסרט המדובר הנוסף אפשר יהיה לקרוא בהמשך המדור, אבל קודם הרביעייה שמצאה לה הפצה יותר קונבנציונאלית.
״הגננת״ (The Kindergarten Teacher) מגיע לאקרנים בישראל אבל במולדתו האמריקאית מופץ גם הוא אצל נטפליקס, שרכשה אותו אחרי הבכורה בפסטיבל סאנדנס, משם יצא עם פרס הבימוי לשרה קולנאנג׳לו. יש הרגשה של צדק בהפצה הישראלית בקולנוע שכן מדובר ברימייק לסרט ישראלי באותו השם, סרטו של נדב לפיד אותו חגגנו בסריטה בכל הזדמנות. אל נעליה של שרית לארי בתור גננת המחפשת משהו נוסף מעבר לחיים הגשמיים נכנסת מגי ג׳ילנהול, שאכן מוצאת את הנשגב לאחר שהיא שומעת שיר שמדקלם אחד הילדים בגן שלה – ג׳ימי (פארקר סיבאק). גיבורת הסרט בטוחה שמדובר בעילוי ומבקשת להציל אותו ואת שירתו מן החיים הבינוניים שמצפים לו. גאל גרסיה ברנאל הוא השם הגדול הנוסף בקאסט, המגלם את המנחה (והדוש) בסדנת כתיבת שירה בה לוקחת חלק הגיבורה. אור כתב על הסרט בפסטיבל חיפה, והתמונות בפוסט זה הן מתוכו.
״זמנים קשוחים באל רויאל״ (Bad Times at the El Royale) הוא בסך הכל סרטו השני של דרו גודארד כבמאי, אחרי ״בקתחת״…סליחה ״בקתת הפחד״, אבל שמו של היוצר נשזר בלא מעט פרויקטים מאז. יש לו מועמדות לאוסקר על התסריט של ״מאט דיימון לבד על מאדים״ (ככה קראו לזה, אין ויכוח) ואת הפיילוט וההפקה כולה של הסדרה ״המקום הטוב״, בין היתר. בסרטו החדש נראה שהוא ינסה לעשות לז׳אנר של מותחני המסתורין את מה שעשה לסרטי אימה – כלום. ליתר דיוק, זהו סרט בסגנון ״מספר זרים מתנקזים במקרה, או שלא, למקום צופן סוד – ומשם החרא פוגע במאוורר״. במקרה זה מוקד ההתרחשות הוא המלון מן הכותרת, הממוקם בין נבאדה לקליפורניה, והקאסט מורכב מדקוטה ג׳ונסון, כריס המסוורת׳, ג׳ון האם, ג׳ף ברידג׳ס, סינתיה אריבו, לואיס פולמן וקיילי ספייני. הבנתי שלא כדאי לדעת יותר על העלילה ושהטריילר לא חושף את מה שהסרט באמת עושה, ומבחינתי זה אחלה – כי אני לא רוצה לדעת עליו כלום. זה לא אומר שלא תהיה סקירה, אלא שלא אני אכתוב אותה.
״בל קנטו״ (Bel Canto), כפי שמרמז שמו, עוסק בין היתר במוזיקה ובאופרה. ג׳וליאן מור מגלמת דיווה אופראית המוזמנת לשיר בפני מעריץ, תעשיין יפני אמיד (קן וואטנבה). אלא שהעלילה מתרחשת בדרום אמריקה ולוחמי גרילה משתלטים על האחוזה בה נערכים האירועים לכבוד איש העסקים, מחזיקים בשבי את הנוכחים המכובדים בתקווה להפעיל לחץ על הממשל ולשחרר את חבריהם הכלואים. משום מה, הטריילר מציג משתים מפוארים של השובים והשבויים יחדיו, רומן המלבלב בין שתי הדמויות הראשיות בעת המשבר, ורמז לסצנת שיא בה הזמרת תשיר בפני השוטרים הנוצרים את המבנה מבחוץ. על דרמת המתח המוזיקלית-שמאלצית הזו אחראי פול וייץ (״רווק פלוס ילד״), שגם כתב את התסריט יחד עם אנטוני וויינטראוב, בהתבסס על ספרה של אן פאצ׳ט. בקאסט אפשר למצוא גם את כריסטופר למברט וסבסטיאן קוך, אבל השם החשוב יותר הוא זה של רנה פלמינג, זמרת הסופרן שתרמה את קולה בכל פעם שג׳וליאן מור עושה כאילו היא שרה בסרט.
״חטופות״ (Acts of Violence) קשור לסדרת הסרטים המצליחה בכיכובו של ליאם ניסן רק בנושא העיסוק – המלחמה בסחר בנשים. כוכב האקשן המזדקן במקרה זה הוא ברוס וויליס, המגלם שוטר שנמצא במצוד של שנים אחר פושעים שזהו עיסוקם. אל משרדו מגיעים חבורת יוצאי צבא חסרי סבלנות, כיוון שארוסתו של אחד מהם נחטפה בידי הכנופיה וחלון ההזדמנויות למצוא אותה גורם להם לאיים שיקחו את החוק לידיים. מגלמים אותם קול האוזר, שון אשמור ואשטון הולמס, הארוסה החטופה היא מליסה בולונה וכדי שזה לא יהיה לגמרי דיכוטומי לגברים וקורבנות, סופיה בוש נמצאת בצד של רשויות החוק הקשוחות. הבמאי הוא ברט דונוהו, שזה שם מושלם לאחד שאני לא יודע מי הוא, ואת התסריט כתב ניקולס אהרון מזאנטו, גם הוא אלמוני למדי למרות שזה לא סרטו הראשון. מקווה שזה לא יבאס אם אספר שבארה״ב הופץ הסרט עוד בינואר.
״כופר נפשה״ (Apostle), סרט הנטפליקס לשבוע זה כאמור, עוסק גם הוא בחטיפה. אבל כאן העלילה מתרחשת ב-1905 כך שכאשר גיבורנו מגלה שאחותו נחטפה בידי כת דתית, הוא עובר מסע כדי להסתנן אל מקום מושבם ולהצילה. המקומיים מגלים זאת אבל בשלב הזה רק אלוהים יעזור להם, כי מי שכתב וביים את הסרט הוא גארת׳ אוונס (״הפשיטה״, ״הפשיטה 2״). דן סטיבנס, כאן בתפקיד הראשי, בטח לא נלחם יפה כמו איקו איואיס, אבל מצד שני מי כן? בכל מקרה נראה שהז׳אנר הפעם הוא יותר בכיוון של מותחן אימה, טריטוריה שלא זרה לבמאי – לפני שעבר לאינדונזיה ליצור כמה מסרטי האקשן-אמנויות-לחימה המרהיבים של התקופה, יצירת הביכורים שלו בבריטניה הייתה סרט אימה בשם ״Footsteps״. הפעם הוא חוזר אל הסוגה והאיזור כבמאי מוכר ועם הגב ההפקתי של נטפליקס, ועם שמות כמו מרטין שין ולוסי בוינטון בצוות השחקנים. צפו לסקירה.
תגובות אחרונות