המלצות סינמטקים – מרץ 2018

חודש מרץ נפתח עם חג פורים ויסתיים בפסח. בין שני החגים אפשר למצוא חודש יחסית עמוס באירועים קולנועיים בסינמטקים ומחוצה להם, כאשר ייתכן שלחלקם עוד נתייחס בבלוג גם מעבר לפוסט המלצות חודשי זה. כמו תמיד, זמנים מדויקים מצוינים רק לסרטים להם יש הקרנה בודדת מחוץ למסגרות רחבות יותר.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי מגיע לסינמטקים (של תל אביב, ירושלים, חיפה, הרצליה, חולון, שדרות וראש פינה) בפעם ה-15 והשנה הוא כולל לא מעט דברים מומלצים, מהסרטים הצרפתיים המגוונים של השנה ועד כמה קלאסיקות. סרט הפתיחה ״להתראות שם למעלה״ של השחקן-במאי אלבר דופונטל ייצא גם להקרנות מסחריות ואז אולי ארחיב עליו יותר. בינתיים אציין כי אהבתי את הדרמה הקומית הזו על חייל ממלחמת העולם השנייה אשר מעמיד פני מת על מנת לא לפגוש את אביו העשיר, המשפיע על השלטון ובו בזמן רוקם מזימה עם חבר לנשק על מנת לעבוד על האב ולהשפיל את השלטון ששלח צעירים על מותם. עיצוב מרשים ויצירתי מאפשר לטון הכבד-קליל של הסרט הזה לעבור.

עוד כמה סרטים חדשים עליהם כבר כתבנו הם: ״120 פעימות בדקה״, ללא ספק הסרט הצרפתי המדובר של השנה; ״משמורת״ שבפסטיבל חיפה נקרא עוד "הקרב על המשמורת"; ״הבית ליד הים״ עליו כתבתי בפסטיבל ונציה ומאז הצפייה אני מעריך אותו קצת יותר. ״קשר משפחתי״ הוא סרט נוסף שצפיתי בו במהלך אחד מן הפסטיבלים השנה, אבל לא הספקתי עוד לכתוב עליו – הוא בהחלט חביב, אבל קצת פחות אהוב עלי מן הסרטים האחרים המוצגים. סרט בולט שלא ראיתי הוא ״ברברה״ של מתייה אמרליק, שחקן אשר לפעמים מצטיין כבמאי ומייצר הפעם ביוגרפיה של זמרת נודעת, ובעיקר של אנשים אשר מנסים לחקור אותה או לגלם את דמותה. בסינמטק הרצליה הוא יוקרן יחד עם מופע של נעמי דהן, מופע אשר ישלב מחווה לזמרת עם חומרים מקוריים.

מסגרת הקלסיקות מפעימה השנה אפילו יותר. ״עיניים ללא פנים״ של זורז' פראנז'ו הוא אולי סרט המתח/אימה צרפתי הידוע ביותר, סרט שרק נראה רענן ומשפיע יותר משנה לשנה. בהקרנה בסינמטק הרצליה יצוות לו גם הסרט הקצר של הבמאי, ״הלילה הראשון״. ״קסדת הזהב״ הוא אחד מן הסרטים הכי אלגנטיים ומקסימים שראיתי והוא אולי סרטו הכי ידוע של ז'אק בקר, הבמאי הצרפתי שפעל במעבר משנות השלושים לשנות הגל החדש. בקר עבד במשך כל שנות השלושים כעוזר של הבמאי הצרפתי המוערך ביותר, ז'אן רנואר, שהפסטיבל יצגו את מה שלדעתי הוא הסרט הגדול האחרון שלו – ״קן קן צרפתי״, סרט שהוא גם הסרט האהוב עלי על תולדות מועדון המולן-רוז' ומאופיין בשפה קולנועית אשר מנסה לשחזר את הקסם של הציור האימפרסיוניסטי של טולוז לוטרק, אדגר דגה ואביו של הבמאי, אוגוסט רנואר. בסינמטק תל אביב יקרינו בנוסף לפסטיבל גם סרט אחר של רנואר משנות ה-50, ״כרכרת הזהב״ סרט שכולו הצדעה לשחקנית האיטלקית הענקית אנה מאניני ולמשחק בכלל. אני הכי מתרגש מסרט שלא ראיתי, ״הלא אנושי״, סרט אילם עם אלמנטים על-טבעיים. ביים אותו מרסל להרבייה, שיצר גם את ״הכסף״ אחד מן הסרטים האילמים האהובים עלי.

והנה מגיע החלק המבלבל: במקביל לפסטיבל הצרפתי שיערך בכל הסינמטקים, בסינמטק חולון בלבד יערך "פסטיבל קולנוע פרנקופוני" כלומר בפסטיבל של הסרטים הקשורים לשפה או לתרבות הצרפתית, אבל לא בהכרח נוצרו בצרפת. מכיוון שנכון לעכשיו טרם צפיתי בסרטים החדשים שיוקרנו בפסטיבל, אמקד את העניין בסרט אילם נוסף: ״אקטרינה תיאודורויו – הגיבורה מג'יו״ סרט על גיבורה רומנייה שלחמה במלחמת העולם הראשונה ונעשו עליה מספר סרטים. אולם, סרט זה של יון ניקולוסקו-בראונה הוא המוערך בניהם והוא יגיע בלווי מוזיקאיות מרומניה שינגנו פסקול חי במיוחד בהקרנה, מה שתמיד מהווה חוויה מיוחדת.

אותו סרט, ״אקטרינה תיאודורויו – הגיבורה מג'יו״ יוקרן גם בסינמטק ירושלים עם אותו לווי. אלא שבירושלים זה במסגרת "ליה פסט" פסטיבל לזכרה של ליה ואן ליר אשר מתמקד בסרטים העוסקים בנשים. חלקם הוקרנו או יוקרנו מסחרית בארץ וחלקם הוקרנו בעבר בפסטיבלים, כמו ״תנו לשמש להיכנס״ או ״פצצה: סיפורה של הדי לאמאר״.

גם בסינמטק תל אביב שבוע קולנוע נשי, אשר יציג יצירות בולטות מן השנים האחרונות מהארץ והעולם. בגזרה הישראלית יצגו מספר סרטים מן התקופה האחרונה, לפני הפצה מסחרית (״משפחה״, ״מות המשוררת״) אחרי (״הדרך לאן״) או תוך כדי (״מונטנה״). ישנו גם ״פאק יו, ג'סיקה בלייר״ של קרני הרמן, סרט בו אור סיגולי משחק את אחד מארבעת התפקידים הראשיים לכן קצת מוזר לכתוב עליו כאן. בגזרה התיעודית הישראלית נמצא את ״כתמים״ של יקטרינה דיאקובה שהוקרן בפסטיבל דוקאביב האחרון, את ״שאלות אישיות״ שהוא דיוקן של גילה אלמגור ויעקב אגמון שביימה עדי ארבל, את ״לפני שהרגלים נוגעות בקרקע״ של דפני ליף שיש בו משהו המרחיב את התיעודי-אישי-פוליטי, וכן את טרילוגית הסרטים של דבורית שרגל בעקבות ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין בריק, שעל שניים מהם כבר הרחבנו. מן התכנית הבינלאומית, של פסטיבל אוטופיה יגיע ״נקמה״ המדובר של קרואלי פרז'ה, וסרטה האחרון של סופיה קופולה, ״הפיתוי״ ישוב לאחר שהוקרן מסחרית בארץ. השבוע נערך בשיתוף פסטיבל הקולנוע הגאה שיציג בו מחדש כמה מן הסרטים הבולטים של השנה.

"מונטנה" – בבתי הקולנוע ובשבוע הקולנוע הנשי

הרטרוספקטיבה לאינגמר ברגמן נמשכת, מתרחבת לסינמטקים נוספים וגם עוברת לשנות החמישים עם ארבעה סרטים. על שלושה מתוכם תוכלו לקרוא בפוסט הזה. חדי העין ישימו לב כי הסרט הנוסף מתוך הפוסט, "זה לא יכול לקרות כאן" (סרט שברגמן עצמו ביקש לגנוז), לא מוקרן ובכך אני יכול להגיד כי המחווה ברגמן כוללת רק סרטים הנעים עבורי בין הטוב למופתי. בכל זאת, למי שרוצה מיקוד בראשית שנות החמישים, אני ממליץ על שני סרטי ההתבגרות של הבמאי – ״הפסקת קיץ״ ו״קיץ עם מוניקה״.

את ה-7 לחודש יקדישו בסינמטק הרצליה לסוגיית הפליטים, כאשר ב20:30 יוקרנו שני קצרים של במאיות ישראליות על מהגרים מאפריקה: ״זר מן החולות״ של תמר ברוך ו״אשת השגריר״ של דינה צבי ריקליס, כולל דיון עם היוצרת. למי שרוצה לראות קודם קולנוע אפריקאי, הקלסיקה ״נערה שחורה״ של הבמאי האפריקאי הראשון שפרץ לתודעה בינלאומית, עוסמבן סמבן, תוקרן בשעה 19:00 (אחרי שהוקרנה לא מכבר בפסטיבל הקולנוע האפריקאי).

״הקו הכללי״ הוא כנראה הסרט האילם הכי פחות ידוע של סרגיי אייזנשטיין, מה שלא עושה אותו לפחות מרתק. הוא יוקרן בסינמטק ירושלים ב-7 לחודש בשעה 19:00.

עוד בסינמטק ירושלים, תוקרן טרילוגיית התשוקה של לוקה גאודאנינו, שהסתיימה השנה עם ״קרא לי בשמך״. זה מתחיל עם ״אני אהבה״, סרט שמכיל את אחד מן התפקידים הכי טובים של טילדה סווינטון, שמופיעה גם בסרט השני בטרילוגיה – ״גלים גבוהים״.

בשניום האחרונות הבמאי הסיני ז'אנג יימו אינו במיטבו, אך בשיאו הוא במאי של שילוב בין רגישות לסרטי ראווה שומטי לסתות ביופי שלהם. ״גיבור״ הוא אולי הסרט הכי שאפתני וגם הכי עשיר מבחינת צבעים ואקפטים שהוא יצר. הסרט יוקרן בסינמטק חיפה ב-15 לחודש בשעה 19:00.

ב-29 במרץ ניתן היה לעשות יום המוקדש לסרטים של היצ'קוק, אבל זה דורש קפיצה ממקום למקום. ב-16:30 יוקרן ״זרים ברכבת״ בסינמטק תל אביב, וב-20:30 יוקרן ״ורטיגו״ בסינמטק הרצליה. מיותר להוסיף מילים על הסרטים הללו.

למי שפספס את הרטרוספקטיבות שהיו מוקדם יותר השנה או רוצה לראות שוב, סינמטק תל אביב ישוב להקרין את ״הפסיון של ז'אן דארק״ ואת ״יום הזעם״ של קארל תיאודור דרייר. בנוסף, יוקרנו בשנית גם ״צללים״, ״פנים״ ו״ליל הבכורה״ של ג'ון קסאווטס.

בשבוע האחרון של החודש, סינמטק תל אביב יערוך מחווה לשחקן הענק דניאל דיי לואיס, כאשר יקרין כמה מסרטיו המוקדמים הטובים ביותר: ״עידן התמימות״ של מרטין סקורסזי, ״מכבסה יפהפיה שלי״ של סטיבן פרירס, ״כף רגלי השמאלית״ ו״בשם האב״ של ג'ים שרידן.

משחקן שהכריז על פרישה לשחקנית גדולה שעובדת גם בפרויקטים לא שגרתיים. ״מניפסטו״, גרסת הפיצ'ר של יצירת הווידאו-ארט המאוד קולנועית של ג׳וליאן רוזפלדט, עם קייט בלאנשט בשלל תפקידים הקוראת מניפסטים פוליטיים ואמנותיים מכל הזמנים, מגיע לסינמטק תל אביב לאחר שהיה הלהיט הספק מפתיע של פסטיבל ירושלים השנה.

ב-22 לחודש בשעה 20:30 בסינמטק חולון יוקרן את הפיצ'ר הישראלי הראשון שביום בידי אישה, ״לפני מחר״ של אלידע גרא. לפני הסרט תהיה הרצאה על על קולנוע ראשי בארץ מפי ישראלה שאער מעודד, חוקרת קולנוע נשי ישראלי ויוצרת קולנוע בפני עצמה.

אנייס ורדה זוכה השנה להכרה מחודשת – אוסקר על מפעל חיים ושלל פרסים על סרטה התיעודי החדש ״אנשים ומקומות״. אבל היא פורצת דרך לא פחות בתור במאית של קולנוע עלילתי. ב-29 לחודש בסינמטק חולון יוקרן אחד מסרטיה המפורסמים ביותר, ״קליאו מ-5 עד 7״.

ב-31 לחודש בסינמטק הרצליה יוקרן אחד מן הסרטים הכי ידועים של רוברט אלטמן הגדול – ״מקייב וגברת מילר״ או בשמו העברי הרשמי ״הקלפן והיצאנית״. זהו מערבון לירי שנע בין הקלאסי למודרני, עם שירים של לאונרד כהן ועם וורן בייטי הכי מחוספס שאי פעם תראו אותו.

לסיום, את החודש ניתן לסיים גם עם סוף העולם, בגרסה המצחיקה ביותר שלו, בסרט שעדיין נראה אמין כשם שהוא מופרך – ״ד"ר סטריינג׳לאב״ של סטנלי קובריק יוקרן בסינמטק ירושלים ב-31 לחודש בשעה 19:30.

״120 פעימות בדקה״ – חלק מחגיגת הקולנוע הצרפתית

/// התמונה בראש הפוסט לקוחה מתוך ״להתראות שם למעלה״ באדיבות היח״צ, עדן סינמה ו-Jérôme Prébois ADCB Films