• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

סרטים חדשים: ״לוגאן לאקי״, ״טירת הזכוכית״, ״שומר הראש והמתנקש״, ״אנאבל 2״, ״בואנה ויסטה קלאב – אדיוס״

17 באוגוסט 2017 מאת אורון שמיר

חמישה סרטים חדשים מצטרפים אל לוח ההקרנות היום, אף אחד מהם לא ישראלי הפעם. כפיצוי, יש סרט אימה וגם דוקומנטרי אחד. אגב קולנוע תיעודי, כל פינת הפלוס בסוף המדור תוקדש לעניין, ואפרופו פיצוי – פספסתי בשבוע שעבר את פתיחת פסטיבל הקולנוע של בנימינה וגבעת עדה (כן כן). תחת הכותרת ״ימים של קולנוע״ מוקרנים מאז יום שלישי ה-15 באוגוסט ועד היום, חמישי ה-17 לחודש, סרטים תיעודיים בחינם לקהל. אז יומיים כבר עברו אבל אפשר לתפוס הערב את ״החולמים מבבילון״ של רומן שומונוב, ״דימונה טוויסט״ של מיכל אביעד שהחל מאתמול מועמד לפרס אופיר, ״עיר בעין הסערה״ של אורי רוזנוווקס וגם ״לחצות את הגשר״ של פאטי אקין הטורקי. עוד פרטים, באתר הפסטיבל.

״לוגאן לאקי״ (Logan Lucky) אינו סרט נוסף בסדרת אקס-מן, אלא חזרתו מ״פרישה״ של סטיבן סודרברג אל עולם הקולנוע. אפילו ארבע שנים הוא לא החזיק, וגם זה אם לא מחשיבים את ״סרט הטלוויזיה״ שלו ״חיי עם ליברצ׳ה״. סודרברג חוזר לא רק למסך הגדול אלא אל שניים מהדברים שהוא הכי מצטיין בהם – קומדיות פשע בדגש על שוד (כמו סדרת ״אושן״), וגיבורים שהם ספק טמבלים וספק גאונים (״המודיע!״ למשל). העלילה מתרחשת בצפון קרוליינה, ומתמקדת באחים לוגאן, האחד גידם והשני פיסח, שמתכננים לשדוד את הכספת של מירוץ המכוניות נסקאר. צ׳נינג טייטום השב לשתף פעולה עם הבמאי ואדם דרייבר שמצטרף לשורה מתארכת של כוכבים סודרברגיים, הם הלוגאנים. יקירת הבלוג ריילי קיו מגלמת את אחותם, דניאל קרייג הוא פורץ כספות אקסצנטרי, והקאסט כולל בין היתר גם את קייטי הולמס וסת׳ מקפרלן (אם תצליחו לזהותו). הסיפור הכי מעניין מאחורי הקלעים של הסרט נוגע לזהות התסריטאית, לכאורה בריטית אלמונית בשם רבקה בלאנט, אך יש הטוענים שזהו סודרברג עצמו (שחתום גם הפעם על הצילום בתור פיטר אנדרוז ועל העריכה כמארי אן ברנרד, כך שזה לא מופרך). כתבתי על הסרט לעכבר העיר, ואצלנו סקירה בוא תבוא.

״טירת הזכוכית״ (The Glass Castle) מבוסס על האוטוביוגרפיה של ג׳נט וולס, אותה מגלמות בסרט שלוש שחקניות בשלוש תקופות שונות. הבגירה והבכירה שבהן היא ברי לארסון, ששיתפה פעולה עם הבמאי דסטין דניאל קרטון בסרט הלא-מוערך-דיו ״בית זמני״. את הוריה מגלמים וודי הרלסון ונעמי ווטס, וסיפורה מתמקד באופן שבו הנדודים המתמידים של משפחתה בצעירותה, בשל חוסר היכולת של האב האלכוהוליסט לשמור על מקום עבודה לאורך זמן, השפיעו על חיי הבוגרים. על העיבוד התסריטאי חתום אנדרו לנהאם, שיחד עם הבמאי אחראי לאחד הסרטים המושמצים של השנה – ״הבקתה״. בסקירה של עופר אפשר יהיה לגלות לאיזה מבין הפרוייקטים הקודמים של הצמד דומה יותר הסרט הנוכחי, אם בכלל.

״שומר הראש והמתנקש״ (The Hitman's Bodyguard), שזה כמעט איך שקוראים לסרט באנגלית (אבל רק כמעט) הוא קומדיית פשע שיכולה להישמע כמו פארודיה על ״שומר הראש״. ריאן ריינולדס מגלם שומר ראש אגדי, שנשכר להגן על רוצח שכיר (סמואל אל. ג׳קסון) מכל האנשים בעולם. השניים הופכים בעל כורחם לצמד במנוסה, ועל פי הטריילר יהיו הרבה יריות, קללות וצעקות. את גארי אולדמן לא ראיתי בטריילר, אבל ימד״ב טוען שהוא כן משתתף בסרט, אז הידד. פטריק יוז (״בלתי נשכחים 3״) ביים, על פי תסריט של טום אוקונר (״לשחק באש״).

״אנאבל 2״ (Annabelle: Creation) לוקח אותנו אל טריטוריית סרטי האימה, והוא למעשה סרט נוסף בסדרת ״לזמן את הרוע״ שהתפצלה. אחרי ״אנאבל״, הפריקוול שמסביר כיצד הגיעה הבובה הרדופה לחייהם של המעורבים בסרטים שהחלו את המותג, מגיע תורו של הפריקוול לפריקוול. כלומר, זהו הסרט שמסביר מתי וכיצד נוצרה אותה אנאבל. זה כולל בובנאי ואשתו ששכלו בת, המקבלים אל ביתם נזירה ומספר יתומות שבמהרה יהפכו לקורבנות של היישות הרצחנית. הבמאי הוא דייויד אף. סנדברג (״כיבוי אורות״) וגארי דוברמן, שחתום גם על הקודם, כתב גם הפעם.

״בואנה ויסטה קלאב – אדיוס״ (Buena Vista Social Club: Adios) מגיע למסכים כמעט 20 שנה אחרי הסרט הדוקומנטרי המפורסם של וים ונדרס, וכמיטב המסורת משמיט את המילה ״Social״ מן הכותרת העברית. מי שחתום הפעם על התיעוד אינו ונדרס אלא הדוקומנטריסטית הפורה לוסי וולקר (״אמנות בזבל״, ״הצונאמי ופריחת הדובדבן״ שזיכו אותה בשתי מועמדויות לאוסקר בתחילת העשור), שחוזרת אל גיבורי הבואנה ויסטה סושיאל קלאב, כוכבי הסרט הקודם, כדי לבדוק מה השתנה בחייהם וכיצד שינו הם את המוזיקה והתרבות של קובה.

עוד ענייני תעודה:

פורום היוצרים הדוקומנטריים – פירסם יום לפני האופירים את המועמדים הסופיים בתחרות המקבילה, המיועדת לקולנוע תיעודי ישראלי בלבד. אין כאן ממש קורלציה עם פרסי אופיר, ולא רק בשל ריבוי הקטגוריות, אלא בעיקר משום שחלק מן הסרטים שמועמדים אצל הפורום השנה אינם חלק מתחרות האופירים. למשל ״הקיר״ של מורן איפרגן או ״יזכור למנשייה״ של ענת אבן מדוקאביב האחרון. שני אלה מתמודדים על פרס הסרט הטוב ביותר מעל 60 דקות, ואליהם מצטרפת שלישיה שהעפילה שלב גם באופיר – ״טהורה לעד״ של מאיה זינשטיין, ״מוחי״ של רינה קסטלנובו-הולנדר ותמיר אלתרמן ו״סאלח, פה זה ארץ ישראל״ של דוד דרעי. בקטגוריית הסרט הטוב ביותר באורך 40-60 דקות ישנם רק שתי חפיפות עם פרסי אופיר – ״המלחמה האחרונה של פפה״ של מיכאל אללו ו״ילדי הצללים״ של נועה אהרוני, ואליהם מצטרפים ״חלום ירושלים״ של מני אליאס ו״מרוסיה באהבה״ של שירי שחר ו״המלחמה האחרונה של קטי״ של דוד אופק, שמעביר אותנו לאייטם הבא. לרשימה המלאה, גשו אל אתר הפורום.

דוד אופק – אחד מן הדוקומנטריסטים הבולטים בקולנוע הישראלי של שלושת העשורים האחרונים, זוכה למחווה ליצירתו בסינמטקים. החל מהיום (17.8) ועד סוף החודש, יוקרנו סרטיו שביניהם ניתן למנות את ״ההרוג ה-17״, ״האגדה על ניקולאי וחוק השבות״, ״המנגליסטים״, ״מותרות״, וגם סרטו האחרון לעת עתה, שהוזכר ממש פסקה אחת קודם. לתוכניה המלאה נסו את אתרי הסינמטקים, הנה של תל אביב לשם דוגמה, שגם מעביר אותנו לאייטם הבא והאחרון להפעם.

קולנוע דוקאביב – יוזמה חדשה ומרגשת של פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי של ישראל ועמותת דוקאביב, תשתלט מעתה על סינמטק תל אביב לא רק בחודש מאי אלא בכל השנה. במסגרת מה שקרוי בפיהם ״קולנוע דוקאביב״ יוקרן מדי חודש מספר פעמים סרט דוקומנטרי בולט מהארץ או מהעולם, שחבל לחכות איתו עד הפסטיבל הבא של הדוקאביבים, או ששווה להקרינו פעם נוספת לאחר הצלחה בפסטיבל. בהמשך יוקרנו למשל ״אני לא הכושי שלכם״ המועמד לאוסקר של ראול פק, או ״פצצה: סיפורה של הדי לאמאר״ שהשכלתי ונהנתי ממנו בטרייבקה והמלצתי עליו בפסטיבל ירושלים. אבל ממש בחודש הבא ולאורכו, יוקרן בבכורה ארצית סרט שחיבבתי אפילו יותר בזמן פסטיבל טרייבקה – ״המופע של רייגן״ של פאצ׳ו ולז וסיירה פטנגיל. מדובר באחד הסרטים המפתיעים, המצחיקים והמטרידים ביותר שראיתי השנה, וצפיית חובה לעידן טראמפ (אני יודע שאומרים את זה על כל סרט, אבל הפעם יש סיבה, שלא לומר סיבות). כרטיסים ופרטים אצל הדוקאביבים, והנה תמונה מתוך הסרט לסיום.

השאר תגובה