• רשימת המועמדים המלאה לפרסי אופיר 2017 הגיעו
  • סרטים חדשים:
  • הטרילוגיה האמריקאית של ג׳ורג׳ סטיבנס - ״שיין״
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 37
  • לוגאן לאקי
  • ״טירת הזכוכית״, סקירה
  • מחשבות ותובנות על המועמדים לפרסי אופיר 2017
  • סרטים חדשים: ״לוגאן לאקי״ של סודרברג
  • רטרוספקטיבה למקס אופולס בסינמטקים

סרטים חדשים: ״כמעט מפורסמת״, ״קולוסאל״, ״משמר המפרץ״, ״הצלף״

21 ביוני 2017 מאת אורון שמיר

בין כל הפסטיבלים שמרעננים קצת את הקיץ הקולנועי הלא מלהיב שעובר עלינו, צריך להתייחס גם לארבעת הסרטים שיוצאים מחר לבתי הקולנוע. במקומות אחרים אולי תקראו שגם ״להתראות גרמניה״ עולה לאקרנים, אבל למעשה הוא נדחה לשבוע הבא. יש גם סרט בשם ״נעדרת״ שלכאורה אמור להגיע למסכים, אבל לא מצאתי אותו בשום בית קולנוע. בכל מקרה, כפי שתיווכחו בתחתית המדור, ממש לא חסרים אירועים וסרטים נוספים, להנות מהם, כל זאת בזמן שפסטיבל סרטי הסטודנטים ממשיך ופסטיבל פרינט סקרין מתחיל הערב. עופר ואנוכי שופטים השנה במסגרת פרס פורום המבקרים לתחרות הישראלית-סטודנטיאלית, אז אנחנו גם עסוקים וגם מנועים מלכתוב על מה שאנחנו רואים עד שיוכרזו הזוכים והזוכות. בינתיים, אזמין את כל מי שזה מעניין אותו או אותה לשני אירועים – הקרנת ״יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום״ הערב (21.6) ב-18:00 בסינמטק תל אביב, לאחריה אשוחח קצרות עם צלם הסרט אישטבן בורבאש, והקרנת ״בחדר שלי״ של איילת אלבנדה בשבת (24.6) ב-17:00 בסינמטק חולון שבתומה אנחה את המפגש עם היוצרת. אני מקווה גם להספיק לכתוב בקצרה על הסרט הייחודי של אלבנדה, אבל קודם יתר סרטי הסופש.

״כמעט מפורסמת״, על להיט הנוער הפוטנציאלי כתבתי בקצרה במסגרת פסטיבל קולנוע דרום שם הוקרן בבכורה, והרחבתי בעכבר העיר. הסרט מבוסס על ספרה של מיכל בכר, אותו עיבדה חן קלימן, ומתמקד בנערה לא מקובלת (ניב סולטן) שעולמה משתנה כשאחיה (עומר דרור) מתקבל לתוכנית ריאליטי בסגנון ״דה ווייס״. מצד אחד היא מטפסת בסולם החברתי, ומאידך משפחתה יוצאת מאיזון והיא מזניחה את חברתה הטובה (עמית יגור). עוד שמות שאומרים הרבה יותר לבני ובנות הנעורים מאשר לי, החל מעמית פרקש ועד נועה קירל, משתתפים בסרט בתפקידי משנה, לצד נתי רביץ, ליאת אקטע ואורי פפר שזיהיתי בעצמי. מרקו כרמל (״אחותי היפה״) ביים, עמית יסעור (״הנותנת״) צילם, ופתאום מתחשק לי שאת כל הסרטים המסחריים  בארץ יצרו אנשי קולנוע אמנותי ופיוטי – זה פשוט הוכיח את עצמו כאן בגדול.

״קולוסאל״ (Colossal), גם עליו כבר כתבתי כשהוקרן בטרום-בכורה, הוא מסוג הסרטים שלא האמנתי שיגיעו לארץ. אמנם יש בו מפלצת ענקית שמחריבה את סיאול אבל לא מדובר בסרט מפלצות הוליוודי עתיר תקציב, אלא בדרמת אינדי כאילו-אמריקאית (למעשה קנדית-ספרדית) על אישה במשבר. אן הת׳אוויי מגלמת את הגיבורה, שבן זוגה (דן סטיבנס) זורק אותה בסצנה הראשונה בתקווה שתטפל בבעיית השתייה וההוללות שלה, מה שמוביל אותה חזרה אל עיירת ילדותה בצפון מדינת ניו יורק. שם היא פוגשת מכר מן העבר (ג׳ייסון סודייקיס) שהפך להיות הברמן המקומי, ובדיוק כשהיא מתחילה לעזור לעצמה מתרחשות ההתקפות המפלצתיות בקצה השני של העולם. האם המפלצת היא למעשה הגיבורה או שרק נדמה לה? כל התשובות ועוד הרבה רגעים של ביזאר משובח בסרטו של נ׳אצו ויגאלונדו (״Timecrimes״).

״משמר המפרץ״ (Baywatch), עליו דווקא טרם כתבתי אבל אולי המצב ישתנה בסוף השבוע, מבקש להיות ״רחוב ג׳אמפ״ של השנה, כלומר לספק קומדיית אקשן קיצית ורפלקסיבית המבוססת על מותג טלוויזיוני משלהי המאה שעברה. אל בגדי הים האדומים של הכוכבים והכוכבות שעיטרו את חופי קליפורניה בשנות ה-90, קופצים ראש דוויין ג׳ונסון, זאק אפרון, אלכסנדרה דדריו, קלי רורבך ועוד. החבורה מהווה את צוות ההצלה שנדרש להתמודד עם יותר מסתם טביעות או מדוזות, כשאשת עסקים שאפתנית ועבריינית (פריאנקה צ׳ופרה) מבקשת להשתלט על החוף שלהם לטובת עסקי הברחת הסמים שלה. דייויד הסלהוף ופמלה אנדרסון קופצים להופעות אורח קצרות/ארוכות מדי, סת׳ גורדון ביים (״איך להיפטר מהבוס״, ״חשבון משותף״), ושישה תסריטאים שונים לא הספיקו כדי לכתוב יותר מחופן בדיחות מוצלחות.

״הצלף״ (The Wall) היה זוכה בתואר השם העברי הכי לא קשור למקורותיו לשבוע זה, אילולא שמו הלועזי לא היה כה גנרי, כך שזה לא באמת חשוב. מה שמעניין הוא איזה חלק בסיטואציה שמהווה את מרכז הכובד של העלילה בחרה כל שפה להדגיש – זהו סיפורם של שני חיילים אמריקאים (אהרון טיילור-ג׳ונסון וג׳ון סינה) התקועים מאחורי חומה רעועה שמעברה השני יש צלף, שעולה על התדר שלהם בקשר הצבאי ומוסיף לוחמה פסיכולוגית לכדורים השורקים. ליית׳ נאקלי מגלם בקולו את הצלף, אם להסיק מהקרדיטים של הסרט המונים רק שלושה שחקנים, ושם גם למדתי שאת התסריט כתב דוויין וורל (״Walking the Dead״, ״Operator״) ואת הסרט ביים דאג לימן (״קצה המחר״).

עוד אירועי קולנוע

שבוע הקולנוע הסיני – האירוע חוזר לסינמטקים אחרי היעדרות לא קצרה, לציון 25 שנה לכינון היחסים בין ישראל וסין. רון פוגל ינהל אמנותית את הפסטיבלון שיכיל שישה סרטים ויתקיים בין ה-25.6 ל-1.7, כלומר כל השבוע הבא. ההיצע כולל השנה את: ״נולד בסין״ התיעודי ועמוס דובי הפנדה שנחשב חמוד מכדי להתנגד לו, ״שלושה״ של אמן האקשן ההונג-קונגי ג׳וני טו, ״טווס הלילה״ במשבצת הארטהאוס, ״חזרתו של מלך הקופים״ לשוחרי ושוחרות ההנפשה, ״ד"ר רוזנפלד״ בתור הנקודה היהודית, וגם ״אפטר שוק״, סרט האסונות מראשית העשור. כרטיסים ופרטים מלאים באתר הסינמטק התל-אביבי.

ליבי במזרח – גם הוא בסינמטק תל-אביב, יתרחש במשך יומיים מרוכזים (27-28.6) וישלב בין הופעות מוזיקליות לסרטי תעודה. אפשר יהיה לתפוס שם את ״שומרת נגיעה״ של ליאת דאודי, עליו כתבתי לבלוג, וכן שניים מהסרטים המדוברים ביותר בדוקאביב האחרון – ״סאלח, פה זה ארץ ישראל״ של דוד דרעי, ו״הקיר״ של מורן איפרגן, שניהם זוכי פרסים ועל שניהם כתב עופר. כרטיסים ועוד פרטים באתר הסינמטק.

קצרים ויוצרים – ערב המחווה של ביה״ס סם שפיגל לבוגריו ובוגרותיו, יהיה רלוונטי במיוחד השבוע עבור מי שירצו להעמיק ביצירתה של מורן איפרגן. מחר (22.6) ב-19:30 במרכז אדמונד דה רוטשילד אשר בתל אביב (שדרות רוטשילד 104, פינת שינקין), יוקרנו קטעים מ״הקיר״ וכן סרטה הקצר של איפרגן, ״חופשת לידה״, אותו יצרה במסגרת פרוייקט המחווה לדוד פרלוב ״עקבות בירושלים״. הכניסה חופשית אבל ההרשמה מראש כבר נסגרה עקב הביקוש, אם כי אני אישית מתכוון לנסות את מזלי בכל זאת. זו נראית כמו הזדמנות טובה מדי להקדמה לפני ההקרנה של ״הקיר״ בשבוע הבא, ואולי גם יכול להוות תוספת נחמדה למי שכבר ראו.

קיץ של קולנוע ישראלי בצרפתית – יוזמה חדשה של קרן הקולנוע הישראלי, המכון הצרפתי בישראל וסינמטק תל אביב, תתקיים השנה לאורך כל החודשים של יולי-אוגוסט. בימי ראשון ורביעי בשעות 17:00 ו-19:30 יוקרנו סרטים ישראלים בולטים מהתקופה הנוכחית, בליווי כתוביות לשפה הצרפתית: "אבינו" של מני יעיש, "לעבור את הקיר" של רמה בורשטין, "לא פה, לא שם" של מייסלון חמוד, "אבוללה" של יוני גבע, "לב שקט מאוד" של איתן ענר, "נמל בית" של ארז תדמור, "עניינים אישיים" של מהא חאג', ו"אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא (מעניין איך אומרים ״כבד לי בנשמה״ בצרפתית). מומלץ למי שרוצה לחדד ולשפשף את הצרפתית שלו או שלה, או לחברים צרפתים וצרפתיות שנמצאים בארץ אבל מרגישים ומרגישות קצת מחוץ לחגיגת הקולנוע הישראלי בגלל מחסום השפה. עוד פרטים ותאריכים – באתר המכון.

מתוך ״הקיר״

השאר תגובה