סרטים חדשים: ״וונדר וומן״, ״המעגל״ ועוד על פסטיבלי הקולנוע של חודש יוני

חג שבועות ופסטיבל קאן הסתיימו, חודש יוני התחיל – ורק שני סרטים חדשים עולים השבוע לאקרנים. כמו שכתב אור במדור של השבוע שעבר, עליו השתלט כיוון שזמן פנוי בקאן לא ממש היה לי, נדמה שחודש מאי לא בדיוק היה הספתח הראוי לקיץ קולנועי ואפשר רק לקוות שיוני יוציא אותנו מהבוץ. כדי לעבות קצת את המדור ולתת תקווה שמעבר לשני הסרטים האמריקאיים שמאכלסים אותו, בהמשך אכתוב בקצרה על כמה מאירועי ופסטיבלי הקולנוע של החודש הקרוב שטרם דנו בהם בהרחבה.

״וונדר וומן״ (Wonder Woman), שאני מבין כי השיווק שלו בישראל אפילו יותר אגרסיבי ואינטנסיבי מזה שבארה״ב, הוא הפריקוול של דיאנה פרינס (גל גדות) בעולם סרטי גיבורי-העל של די.סי. קומיקס. אני כנראה היחיד שעדיין לא ראה אותו, אז מטריילרים ותקצירים הבנתי שהסרט מתרחש הרבה לפני עלילות ״באטמן נגד סופרמן״ ושות׳, בימי מלחמת העולם הראשונה, אז טייס קרב (כריס פיין) מתרסק על חופי אי האמזונות הנסתר עד אז מהעולם. דיאנה היא נסיכת האמזונות שיוצאת להילחם את מלחמתם של בני האדם, והופכת לוונדר וומן. את הסרט ביימה פאטי ג׳נקינס, שעשתה בעיקר טלוויזיה מאז סרט הביכורים המדובר שלה, ״מונסטר״, ואת התסריט כתבו זאק סניידר, אלן היינברג וג׳ייסון פוקס. רובין רייט, קוני נילסן, דני יוסטון ודייויד תיוליס מעטרים אף הם את הקאסט. עופר יכתוב על הסרט לסריטה, אור כבר עשה זאת בכלכליסט.

״המעגל״ (The Circle) כנראה חיכה עד ש״המרובע״ יזכה בפסטיבל קאן כדי לעלות לאקרנים. בארה״ב הוא יצא כבר לפני חודש, ובלוח ההפצה הישראלי ראיתי אותו באיזור אוגוסט-ספטמבר, אבל כעת הוא שוב הוזז. ראיתי אותו וכתבתי עליו בפסטיבל טרייבקה האחרון, ואני לא ממש רואה טעם להתעסק שנית בסרט הפשוט מטופש הזה. אמה ווטסון מגלמת עובדת חדשה במגה תאגיד ששמו כשם הסרט, שמנסה לטפס בסולם המקצועי והחברתי של קמפוס ההיי-טק ומגלה שמאחורי הממשק הידידותי מסתתרים מניעים לא כל כך חברתיים. טום הנקס ופאטון אוסוולט הם ראשי החברה, קארן גילן היא חברתה של הגיבורה שמסדרת לה את הג׳וב, ג׳ון בויגה משקיף עליה מהצד ואלן קולטריין (״התבגרות״) מחזר אחריה. דייב אגרס (״לצאת לדרך״, ״ארץ יצורי הפרא״) כתב את הספר עליו מבוסס הסרט ואף עיבד אותו לתסריט, יחד עם הבמאי ג׳יימס פונסולדט (״The Spectacular Now״, ״The End of the Tour״). בזכות הסרט הזה, שניהם מובילים עכשיו את הרשימה השחורה הפרטית שלי.

עוד אירועי וענייני קולנוע

פרינט סקרין – הפסטיבל לתרבות ואמנות דיגיטלית במדיטק חולון, יתקיים השנה בין ה-21 ל-24 ביוני. כתמיד, הפסטיבל בניהולו האמנותי של ליאור זלמנסון, מכיל הרבה יותר מתוכנית קולנועית והשנה ספציפית ייערך תחת הכותרת ״חי, צומח, דומם״ ויעסוק בקשרים שבין אמנות, ביולוגיה וטכנולוגיה עם מעל 50 אמנים שיתארחו במתחם התרבות החולוני (שדרות גולדה מאיר 6, מרחק אוטובוס זריז מתל אביב). אבל אנחנו בכל זאת בלוג קולנוע, אז אתמקד רק בסרטים שיוצגו במהדורה השביעית של הפסטיבל, רובם בבכורה ישראלית. מבין ההיצע השנתי יש כמה סרטים שכבר כתבנו עליהם, למשל הזדמנות נוספת לראות את ״קולוסאל״ על מסך גדול, או לתפוס את סרט הטבע/מסה של טרנס מאליק ״מסע הזמן״ שעופר ראה בוונציה. עוד בגזרת הטבע הפיוטי אפשר למנות את ״הוריקן, אודיסאה של רוח״ העוקב אחר סופה בשם לוסי והמקומות שהיא מבקרת בהם, וגם שני פרקים מתוך הסדרה המרהיבה של דייויד אטינבורו ״עולם מופלא 2״. את הפרק ״ג׳ונגלים״ ראיתי בטיסה לקאן והתבאסתי על גודל המסך, והפרק ״ערים״ נשמע לי כמו המסקרן בסדרה כיוון שהוא עוסק בטבע אורבני. מדוקאביב יגיעו הסרטים הישראליים ״בחדר שלי״ של איילת אלבנדה ו״פלנטה אחרת״ של אמיר יציב, ואת התוכניה ישלים ״לב ארקטי״, קומדיה רומנטית בלגית-צרפתית המתרחשת במעבדת חיסונים וכוללת פינגווינים. את האירועים תינעל הקרנת גרסת התיאטרון של דני בויל ל״פרנקנשטיין״, עם בנדיקט קאמברבץ׳ וג׳וני לי מילר, בתפקיד הדוקטור והמפלצת לסירוגין. פרטים על שעות הקרנה ומכירת כרטיסים לסרטים, ולאירועים האחרים, אפשר למצוא באתר הפסטיבל או בעמוד האירוע בפייסבוק.

פסטיבל סרטי הסטודנטים – שהכרזנו יחד איתו על הסרטים המשתתפים בו לפני שלושה שבועות, חשף כעת גם את אורחי הכבוד שבין היתר יקחו חלק בצוותי השיפוט השונים שיבחנו את ההיצע השנתי. אם כי מבחינת הקהל בכלל ותלמידי ותלמידות הקולנוע בפרט, החשיבות האמיתית שבהגעת האמנים והאמניות הללו ארצה הן כיתות האמן שיעבירו במהלך הפסטיבל, שיתקיים השנה בין ה-18 ל-24 ביוני בסינמטק תל אביב (במקביל לפרינט סקרין, מה שקצת חורה לי אישית, כי יש מקום לכולם בחודש הזה בדרך כלל). הבמאי הפולני מיכאל מרצ׳אק, שאולי זכור לקוראי וקוראות הבלוג מימי פסטיבל ורוצלאב, יקרין את סרטו ״כל אותם לילות לבנים״ בטקס הפתיחה. בגזרת הצילום הפסטיבל הפגיזו השנה בענק בעיניי, עם שני אורחים מהטופ האירופי – איסטבן בורבאס השבדי, הצלם של רוי אנדרסון, ולוקה ביגאצי האיטלקי, הצלם של פאולו סורנטינו, שבמקרה שלו אני מוכרח להגיע אישית לכיתת האמן כדי לבדוק סופית האם מדובר באדם או מלאך. גם בגזרת העורכים יש ממי ללמוד, כאשר לפסטיבל יגיעו פרד רסקין, שחתום על סרטים כמו ״שמונת השנואים״ ו״בון טומאהוק״, וסקיפ מקדונלד שידבר על עבודתו בסדרות כמו ״באפי״, ״שובר שורות״ ו״פארגו״. את הרשימה משלימים אנטון גומז, המעצב האמנותי של סרטי פדרו אלמודובר מאז 1997, בעל מקצוע מהסוג שלא בכל יום מתאפשר ללמוד על עבודותו, וגם הנס רוזנפלד, סופר ותסריטאי שבדי שיצר בין היתר את הסדרה ״הגשר״. עוד על האורחים ועל כיתות האמן – באתר הפסטיבל.

48 שעות – פרוייקט יצירת הסרטים הבינלאומי חוגג עשור, ופותח היום (1.6) את ההרשמה למחזור הקרוב. ב-26 ביולי יוזנקו ב-100 צוותים למרתון של 48 שעות של יצירת סרט קצר מאפס, לאחר שיגרילו ז׳אנר וכן חפץ, משפט ודמות שבהם יהיו מחוייבים להשתמש (כדי שלא יוכלו להתכונן בבית). בתחילת אוגוסט יוקרנו התוצרים בסינמטק תל אביב ויחולקו פרסים לזוכים, שהגדול בהם הוא טיסה לארה״ב כדי להשתתף בתחרות מול מדינות נוספות. הפרוייקט יוצא לדרך בשיתוף עם קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, קרן אבי חי, מיזם שבת UNPLUGGED , עיריית ת"א ואתר YNET. עוד פרטים וכמובן הרשמה אפשר למצוא באתר הפרוייקט, וכדי להישאר מעודכנים ומעודכנות כדי גם לחבב את עמוד הפייסבוק.

האופה מברלין – סרט הביכורים של אופיר ראול גרייצר, בהפקת איתי תמיר, התקבל לפסטיבל קארלובי וארי. מדובר בקופרודוקציה ישראלית-גרמנית שגם העלילה שלה חוצת גבולות – אופה גרמני מוכשר (טים קלקהוף) מגיע לישראל אחרי מות אהובו, ופוגש את אלמנתו שמנהלת בית קפה ירושלמי קטן הנאבק על רלוונטיות. המפגש בין השניים משנה לא רק אותם בדרכים שלא חשבו עליהן, אלא גם את המקום כולו. בין חברי הקאסט הישראליים ניתן למנות את שרה אדלר, רוי מילר, זוהר שטראוס וסנדרה שדה. ברכות לכל המעורבים, כיף לראות סרטים ישראליים בפסטיבלים בחו״ל אחרי מיעוט הנציגים בקאן.

הגננת – סרטו המהולל של נדב לפיד, יזכה בשנה הקרובה לרימייק אמריקאי. מגי ג׳ילנהול תככב כגננת ניו-יורקית המגלה שבגנה פורח זאטוט עם כשרון שירה נדיר, ועל העיבוד חתומה הבמאית-תסריטאית שרה קולנג׳לו (״תאונות קטנות״). לפיד לא מעורב אמנותית בפרוייקט אבל טוען שהתסריט די זהה למקור הישראלי, ומי שכן ממשיכה עם הסרט את המסע לקולנוע האמריקאי היא המפיקה טליה קליינהנדלר. לצידה, המפיקות האמריקאיות של הסרט הן סלין ראטריי (״עדיין אליס״, ״הילדים בסדר״) וטרודי סטיילר (״אמריקן האני״ בהווה, גאי ריצ׳י בתחילת הקריירה בעבר). הנה הידיעה בווריאטי, שמבשרת על תחילת צילומים בקרוב בניו יורק, בדיוק כשלפיד יצלם בצרפת את סרטו הבא – ״מילים נרדפות״. לרענון הזיכרון, הנה תמונה מתוך הסרט המקורי, שבעיניי יש בו משהו ישראלי בלתי ניתן לערעור, ומסקרן יהיה לראות האם וכיצד יעבור אמריקניזציה.