פרויקט כל זוכי האוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר – פרק 16: "קזבלנקה" (1943)

באוסקר ה-16, שהתקיים בשני למרץ 1944, כשנה וחצי לפני תום מלחמת העולם השנייה, זכה שוב סרט שעוסק בה. זו כבר שנה שנייה ברציפות בה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר סרט שעלילתו קשורה באופן ישיר לאירועים האקטואליים, אך באופן מעניין למדי, ממש כמו "גברת מיניבר" (עליו תוכלו לקרוא בפרק הקודם), גם הזוכה החדש הוא סרט שלא מתרחש בשדה הקרב או בעורף האמריקאי. למעשה, זוכה האוסקר הראשון שממש ייקח חלק בקרבות, וגם לא במרכזו, יהיה רק בעשור הבא. אנחנו עוד נגיע אליו.

"קזבלנקה" (Casablanca) נחשב בעיני רבים לא רק כאחד מזוכי האוסקר הגדולים בכל הזמנים, אלא כאחד מסרטי הקולנוע הטובים ביותר שנעשו. מבוסס על מחזה שלא הועלה לפני כן בשם "כולם באים למקום של ריק" מאת מוראי ברנט וג'ואן אליסון, הסרט מתרחש במרוקו, שהפכה להיות תחנת מעבר מצרפת לליסבון, ומשם לארה"ב. הנמלטים מאימת המלחמה מגיעים לקזבלנקה ושם מחכים לויזה כדי לעלות על מטוס שיביא אותם לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, איפה שאולי מחכה להם עתיד כלשהו רחוק מאירופה הבוערת.
גיבור הסרט הוא ריק (האמפרי בוגארט), שמנהל את אחד מבתי הקפה הפופולריים של העיר השוקקת, אליה מגיעים כל סוגי האוכלוסייה, מאנשי משטר וישי, דרך פליטים, פושעים, אנשי המעמד הגבוה, ומקומיים. על אף ההשפעה שיש לריק, כפי שהסרט מסגיר בכל הזדמנות אפשרית, הוא לא מסכן את עצמו בשביל אף אחד, ושומר על מרחק ביטחון מכל הטירוף שקורה סביבו. כל זה ישתנה, כמובן, כאשר למקום תגיע אלזה (אינגריד ברגמן), אהובתו מימיו בפריז, עימה היה אמור להימלט כאשר פלשו הנאצים אך היא נעלמה והותירה אותו שבור לב. אבל היא איננה מופיעה לבדה, אלא עם בעלה פעיל המחתרת הצ'כית (פול הנרייד) שרוצה לעלות על מטוס לפני שכוחות המשטר יצליחו לעצור אותו, וכאן בדיוק ריק צריך להחליט האם הוא נוקט עמדה או לא.

התסריט נכתב על ידי ג'וליוס אפשטיין, פיליפ אפשטיין והאוורד קוץ' (עם עזרה ללא קרדיט מקייסי רובינסון). הבמאי הוא מייקל קרטיז, שהיה מועמד לאוסקר ממש בשנה שלפני כן בזכות "יאנקי דודל דנדי", והגיע לפרויקט הנוכחי הזה לאחר שזוכה האוסקר של 1942, וויליאם וויילר, נשר מהפרויקט. קורטיז, שהגיע לשיאו באותן שנים עם "קזבלנקה", "משימה במוסקבה" ו"מילדרד פירס", נחשב לאחד מגדולי הבמאים של הוליווד הקלאסית, אך זהו סרטו היחיד שזכה בפרס הגדול. יליד הונגריה בשנת 1886, קרטיז התגלה על ידי ג'ק וורנר ב-1926 והובא להוליווד, שם נודע לא רק כבמאי מיומן שיכל להצטיין בכל ז'אנר, או כמי שנתן הזדמנות ראשונה לדוריס דיי והזניק את הקריירה שלה, אלא גם כאחד האנשים הקשים ביותר בהוליווד. היו כמה שחקנים, כמו ארול פלין למשל, ששנאו אותו בנחרצות. זה תמיד עמד בקונטרה ליכולת שלו לברוא עלילות מרגשות ודמויות מעוררות הזדהות בכל סוגות הקולנוע, מסרטי הרפתקאות ועד קומדיות. הוא הספיק לביים מעל מאה סרטים לוורנס ברוס וידע הצלחות קופתיות לרוב, אך ברגע שעזב את וורנר בתחילת שנות החמישים הקריירה שלו החלה לדעוך. סרטו האחרון היה בשנת 1961, שנה לפני מותו בגיל 75.
"קזבלנבקה" היה, כמובן, סרט בהפקת וורנר ברוס, ואף אחד לא חשב שהוא עומד להיות אחד הסרטים הפופולריים ביותר בכל הזמנים. הסרט הוקרן לראשונה בכלל בשלהי 1942 אבל היציאה הרשמית שלו הייתה בסוף ינואר 1943, כדי לתפוס קצת יח"צ על חשבון ועידת קזבלנקה בה השתתפו צ'רצ'יל ורוזוולט, כמו גם לשפר את המוראל הלאומי של אזרחי ארה"ב, ששוב ראו איך מדינתם מעורבת במלחמה אכזרית בשטח זר. המפיק היה האל ב. וואליס, ובדיוק כמו שקרה בשנה שלפני כן עם המפיק הזוכה של "גברת מיניבר" – וואליס סיים את הטקס לא רק עם פרס הסרט, אלא גם עם אוסקר על מפעל חיים.

"קזבלנקה" היה מועמד לשמונה קטגוריות, וזכה רק בשלוש (לא הרבה ביחס לזוכים האחרונים) – פרס הסרט, הבימוי והתסריט. בוגארט הפסיד לפול לוקאס ("משמרת על הריין") ואינגריד ברגמן בכלל הייתה מועמדת על "למי צלצלו הפעמונים" (והפסידה לג'ניפר ג'ונס). אל תבכו עליה, היא תזכה בשנה הבאה.
עם זאת, ההתלהבות האמיתית מ"קזבלנקה" הגיעה רק זמן מה לאחר מכן. גורו התסריטאות רוברט מקי הכריז על התסריט הזה כטוב ביותר שנכתב, והציטוטים מהסרט – ובאמת יש כמות כמעט לא הגיונית מהם – הפכו אותו למוכר וידוע אפילו אצל אנשים שמעולם לא ראו אותו. על פני רק שעה וארבעים, מה שהופך אותו לאחד מזוכי האוסקר הקצרים ביותר, זה פשוט לא הגיוני כמה סצנות מפורסמות ומשפטי מחץ יש בו.

אינגריד ברגמן והאמפרי בוגארט

מה שתמיד מפתיע ב"קזבלנקה" הוא שעל אף הסטינג הרחב והעמוס שלו, מדובר בסרט מאוד קטן. הוא כמעט כולו מתרחש במקום אחד ושורשיו הבימתיים בולטים למדי. זהו בסופו של דבר סיפור על איש אחד, לא מאוד חשוב, שצריך לעשות החלטה נקודתית אחת, כאשר רוב ההשלכות של מעשיו בכלל יגיעו לאחר שהסרט יסתיים. ועם זאת, יש לסרט תחושה ממש אפית ודחופה. זה קשור גם לפתיחה שלו, שממקמת את העלילה באירועים אקטואליים רחבים יותר שקשורים לכל העולם, וממשיך עם המיקום האקזוטי שלו. אבל יותר מזה, קרטיז הבמאי, יחד עם הצלם ארתור אדסון והמעצב האומנותי קארל ג'ולס ווייל, בראו עולם מאוד שוקק, שכמעט לא נרגע. הסצנות בבית הקפה של ריק הן מרהיבות מבחינת עבודת הניצבים, השימוש בעומקים והתחכום בבניית ההתרחשויות והמיקומים. כל רגע שם חי, משתנה ומתפתח, ואין בו רגע דל. גם בסצנות האינטימיות יותר, התאורה האקספרסיבית וההבעות של השחקנים גורמות להכל להרגיש גדול מהחיים.

אין ספק שהקאסט של הסרט הוא עוד הצלחה מיני רבות של "קזבלנקה". על אף שיש בו דמות ראשית מובהקת, לסרט יש המון דמויות משנה שמגדילות ופותחות את הקנבאס, וכל השחקנים מלוהקים בחוכמה. אחד הדברים שנאמרו על הליהוק, הוא שקרטיז הביא לסרט שחקנים רבים שבאמת ברחו מאירופה, ונתן להם תפקידים ששברו הטייפ-קאסט שהוליווד תחמה אותם בו כאירופאים (כלומר, מהגרים או רשעים. או מהגרים רשעים). אני לא יודע אם זה מה שהעניק לסצנות את המטען הרגשי הגדול שלהן, אבל משהו שם מרגיש באמת אמוציונלי ואמיתי. אני חושב שראיתי את הסרט כבר ארבע פעמים, וסצנת מאבק ההמנונים עובדת מדהים בכל צפייה וצפייה.
בוגארט מצוין בתפקיד הראשי, ולצדו קלוד ריינס כקפטן רנו בעיקר נהנה מכל רגע. הם בעיני ללא ספק מצטייני הקאסט, אבל זה לא אומר שהשאר לא מצוינים גם. אינגריד ברגמן לא עושה הרבה יותר מאשר להביט נפעמת בעיניים לחות, אבל הנוכחות שלה על המסך היא פנומנלית, כך שהיא באמת לא צריכה הרבה יותר מזה. פול הנרייד הוא ליהוק מצוין לתפקיד לאזלו בעלה, כי הוא מצד אחד מעט מרגיז וזחוח אבל מעניק לדמות שלו את האיכויות הדרושות לכך שבאמת נרצה שהוא יצליח להימלט מהמקום בשלום ולהמשיך את עבודת המחתרת שלו. סידני גרינסטריט (שהיה מועמד לאוסקר על שיתוף פעולה אחר עם בוגארט, "הנץ ממלטה", וכנראה היה ההשראה לעיצוב ג'בה-דה-האט ב"מלחמת הכוכבים"), קונארד וייט, פיטר לורה, ס.ז. סקאל ודולי ווילסון, גם הם שווים שיזכירו את שמם ואת תרומתם לסרט הזה.

"קזבלנקה" הוא מסוג הסרטים האלו שנדמה שכל היקומים התיישרו כדי שהכל יקרה בהם על הצד הטוב ביותר. הוא לא רק עובד מעולה עדיין, אלא גם מחזיק מספר רב של צפיות. מקומו בהיכל התהילה של הקולנוע הורווח ביושר רב.

רשימת הזוכים המלאה של האוסקר ה-16:
הסרט הטוב ביותר: האל ב. וואליס – "קזבלנקה"
השחקן הראשי הטוב ביותר: פול לוקאס – "משמרת על הריין"
השחקנית הראשית הטובה ביותר: ג'ניפר ג'ונס – "שיר לברנדט"
שחקן המשנה הטוב ביותר: צ'ארלס קובורן – "כל המרבה הרי זה משובח"
שחקנית המשנה הטובה ביותר: קטינה פאשינו – "למי צלצלו הפעמונים"
הבימוי הטוב ביותר: מייקל קרטיז – "קזבלנקה"
הסיפור המקורי הטוב ביותר: וויליאם סרויאן – "הקומדיה האנושית"
התסריט המקורי הטוב ביותר: נורמן קרסנה – "הנסיכה או'רורקי"
התסריט הטוב ביותר: ג'וליוס אפשטיין, פיליפ אפשטיין והווארד קוץ' – "קזבלנקה"
הצילום הטוב ביותר בשחור-לבן: ארתור מילר – "שיר לברנדט"
הצילום הטוב ביותר בצבע: האל מוהר ו-וו. הוארד גרין – "פאנטום האופרה"
העיצוב האומנותי הטוב ביותר בשחור-לבן: ג'יימס באסווי, וויליאם דארלינג ותומס ליטל – "שיר לברנדט"
העיצוב האומנותי הטוב ביותר בצבע: אלכסנדר גוליטזן, ג'ון ב. גודמן, ראסל גאוסמן ואירה ווב – "פאנטום האופרה"
הקלטת הסאונד הטובה ביותר: סטיבן דאן – "הגברת הזאת היא שלי"
העריכה הטובה ביותר: ג'ורג' איימי – "אייר פורס"
האפקטים המיוחדים הטובים ביותר: פרד סרסן ורוג'ר הרמן – "Crash Dive"
השיר הטוב ביותר: הארי וורן ומק גורדון – "שלום, פריסקו, שלום" (לעולם לא תדע)
המוזיקה הטוב ביותר לדרמה או קומדיה: אלפרד ניומן – "שיר לברנדט"
המוזיקה הטובה ביותר לסרט מוזיקלי: ריי היינדרוף – "זה הצבא"
הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא: "ניצחון במדבר"
הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר: "7 בדצמבר"
סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר: "יאנקי דודל מאוס"
הסרט הטוב ביותר באורך גלגל אחד: "לוחמים אמפיביים"
הסרט הטוב ביותר באורך שני גלגלים: "מוזיקה שמיימית"
פרס מיוחד: ג'ורג' פאל
פרס מפעל חיים: האל ב. וואליס

הדירוג המתעדכן של זוכי הסרט הטוב ביותר, מהגבוה לנמוך:
1. "במערב אין כל חדש" (1930)
2. "זה קרה לילה אחד" (1934)
3. "חלף עם הרוח" (1939)
4. "קזבלנקה" (1943)
5. "מה יפית עמק נוי" (1941)
6. "רבקה" (1940)
7. "כנפיים" (1928)
8. "גברת מיניבר" (1942)
9. "גראנד הוטל" (1932)
10. "המרד על הבאונטי" (1935)
11. "סימארון" (1931)
12. "תהלוכה" (1933)
13. "זיגפלד הגדול" (1936)
14. "ברודווי מלודי" (1928)
15. "החיים של אמיל זולא" (1937)
16. "הן לא תיקחו עימך" (1938)