• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

הזוכים והזוכות בפרסי פורום המבקרים בישראל לשנת 2016

18 בדצמבר 2016 מאת אורון שמיר

כמו הרבה תאי מבקרים ומבקרות ברחבי העולם, גם פורום מבקרי הקולנוע של ישראל התכנס לבחור את סרטי ונבחרי השנה שלו. זו הפעם הרביעית שמוכרזים נבחרי הפורום, שאמנם לא זוכים בפרס כספי אבל בהחלט נשמעים אסירי תודה בתגובותיהם. לאורך השנים, גם הזכיות של הסרטים בקטגוריה הבינלאומית לסרט הטוב ביותר של השנה הגיעו לאוזני היוצרים מחו״ל ועוררו הדים. השנה ייצגו את סריטה בישיבה הגורלית עופר ופבלו, בעוד אני (אורון) האזנתי והגבתי מרחוק באמצעות הטכנולוגיה מצמצמת הגלובוס. זו הפעם הראשונה בתולדות הפורום הקצרות בה נכחתי וירטואלית ולא פיזית בישיבה, ושלא במפתיע, הפייבוריטים הפרטיים שלי זכו לדחיפה פחותה מאשר בדרך כלל. זו כנראה הרשימה שלי אישית הכי קשה לעמוד מאחוריה, אבל כמובן שאקבל את הכרעת הרוב ואפרגן לעמיתיי שלפי הדיונים היו נלהבים מספיק כדי לדחוף קדימה את הפייבוריטים שלהם.

הסרטים הזכאים להשתתף בתהליך הבחירה הם כאלה שהוקרנו בהפצה מסחרית בבתי הקולנוע מסוף דצמבר 2015 ועד סוף דצמבר 2016. תהליך הבחירה דומה לזה של תאי מבקרים אחרים, ומתחיל בסיבוב ראשון בו כל מבקר ומבקרת מצביעים לסרט או מועמד אחד. אם סרט מסויים זוכה כבר בסיבוב הראשון ליותר ממחצית הקולות, הוא הופך אוטומטית למנצח. כיוון שזה בדרך כלל לא המקרה, נרשמים כל מי שזכו לקול אחד ומעלה על הלוח, והסיבוב השני מתקיים למעשה רק בין המתמודדים שכבר זכו להצבעה. את הרשימה המצומצמת הזו כל מבקר או מבקרת מתבקשים לזקק לשלישיה מדורגת, והקולות נספרים שנית. אם גם במקרה כזה אין הכרעה, ישנו גם סיבוב שלישי בו הרשימה שוב מצטמקת ואז שוב יש לבחור רק מנצח אחד. אבל כפי הזכור לי הגענו למצב כה קיצוני רק פעם או פעמיים בתולדות הפורום. אם כי השנה כמעט הגענו לשם, עם תיקו בסיבוב השני, וכך נולדו שני מנצחים באותו קטגוריה. הנה רשימת הזוכים, סגניהם, וכל מתמודד שזכה לפחות לקול אחד בסיבוב הראשון. לאחר מכן, מספר הגיגים שעלו בי בעקבות התוצאות.

רשימת הזוכים והזוכות לפי קטגוריות

through-the-wall1

נועה קולר, שחקנית השנה (מתוך ״לעבור את הקיר״, זוכה פרס הסרט והתסריט)

הסרט הטוב ביותר: "לעבור את הקיר"
הטוען לכתר: "שבוע ויום"
עלו שלב: ״אבינו״, ״אנשים שהם לא אני״, ״ברש״, ״ההר״, ״החטאים״, ״מי יאהב אותי עכשיו?״, ״ציפורי חול״, ״סופת חול״

בימוי: תיקו – יעל קיים ("ההר"), מני יעיש ("אבינו")
עלו שלב: ״אנשים שהם לא אני״, ״ברש״, ״החטאים״, ״למה עזבתני״, ״סופת חול״, ״פרינסס שואו״

תסריט: רמה בורשטין ("לעבור את הקיר")
כיוון שהסרט זכה בסיבוב הראשון, לא נוצרה רשימה על הלוח ולכן גם אין סגן או סגנית.

שחקן: אורי גבריאל ("שבוע ויום")
הטוען לכתר: נוה צור ("עמק")
עלו שלב: שי אביבי (״שבוע ויום״), איתי טיראן (״הדיבוק״), מוריס כהן (״אבינו״), תאמר נפאר (״ג׳נקשן 48״), היתאם עומרי (״ההר״), דורון תבורי (״החטאים״)

שחקנית: נועה קולר ("לעבור את הקיר")
הטוענת לכתר: ג'וי ריגר ("החטאים")
עלו שלב: אוולין הגואל (״ישמח חתני״), לאמיס עמאר (״סופת חול״), דבורה קידר (״ציפורי חול״), מורן רוזנבלט (״חתונה מנייר״), סיון נועם שמעון (״ברש״), נלי תגר (״החטאים״)

תגלית: הדס בן ארויה (תסריט ובימוי "אנשים שהם לא אני")
גם בקטגוריה זו הזכייה הייתה כבר בסיבוב הראשון.

הישג אמנותי: איתי מרום על צילום "ההר"
סגנות: עבודת העריכה והאפקטים של המציאות המרובדת ב״ג׳רוזלם״.
עלו שלב, סליחה בשם הפורום על הפריסטייל: ״החטאים״ (עיצוב ושחזור תקופתי), שי פלג (צילום ברש וסופת חול), ״סופת חול״ (עיצוב אמנותי וצילום), ״ציפורי חול״ (צילום), ״פרינסס שואו״, ״למה עזבתני״, ״מוות בבאר שבע״ (בימוי ועריכה), ״ישמח חתני״ (אנסמבל), תומר הימן, ״חתונה מנייר״ (עיצוב), ״ג'נקשן 48״ (מוזיקה), "צל של אמת", הדס בן ארויה.

הסרט הבינלאומי הטוב ביותר: ״לה לה לנד״
הטוענים לכתר: ״המפגש" ו"מנצ'סטר לים הים"
עלו שלב: ״אמריקן האני״, ״אנומליסה״, ״בגרות״, ״טרמבו״, ״חדר״, ״מפלצת הכסף״, ״דדפול״, ״ג׳וי״, ״דוקטור סטריינג׳״, ״נעורים״, ״באש ובמים״, ״האיש שנולד מחדש״.

מחשבות על הזכיות (וההפסדים)

mountain pic (2)

״ההר״ של יעל קיים, זוכה פרס הבימוי והצילום (הישג אמנותי)

הפרסים חולקו בין חמישה סרטים ישראליים שכל אחד מהם היה פייבוריט של חלק מהמבקרים והמבקרות ועלו בדיונים שוב ושוב. עם זאת, "לעבור את הקיר", שזכה בשלושה פרסים (סרט, תסריט, שחקנית), כלל לא עלה להצבעה בקטגוריית הבימוי. בעיניי זה אומר לא מעט, בטח אם מחשיבים את הדמיון לאופירים בעקבות הזכיות בפרסי התסריט והשחקנית. אגב, בעניין האופירים, ״סופת חול״, שכמה שעות לפני הישיבה לא הצליח להעפיל לפיינליסטים של קטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה באוסקרים האמריקאיים, היה במקום השלישי בלא מעט קטגוריות אך יצא ללא פרסים מצד הביקורת.

בהיעדרה של רמה בורשטין, המאבק בקטגוריית הבימוי היה העיקש והצמוד ביותר, ולבסוף הוכרז על שני זוכים עם מספר שווה של קולות – מני יעיש על סרטו השני "אבינו", שדי במפתיע זה היה הפרס היחידי שלו, ויעל קיים על סרטה הראשון "ההר". מאוחר יותר זכה ״ההר״ גם בפרס ההישג האמנותי בזכות הצילום המפעים של איתי מרום, מה שהכפיל את מניין הפרסים שלו ומקפיץ אותו למעין מקום שני כללי. הזכיות של ״ההר״ היו אלה ששימחו אותי באופן אישי, כי למרות ששיקולים של חשבונאות מסוגים שונים לא היו מכריעים בפרסי הפורום, בעיני הסרט הזה לא קיבל מספיק אהבה כשהופץ בבתי הקולנוע. לעומת זאת, הייתי מופתע למדי ש״אבינו״ סיים את הישיבה עם פרס אחד בלבד, ולא בקטגוריית המשחק.

מי שזכה בקטגוריה זו הוא ״שבוע ויום״, שהגיע שני בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, וגם במקרה שלו ההיעדרות מקטגוריית הבימוי מפתיעה אך מסגירה. זה יכול היה להיות הפיצוי המיוחל, אך הסרט אפילו לא עלה על הלוח, למרות שרגע קודם אוהדיו התבאסו על שהסתפק במקום השני בקטגוריה הראשית. פרס הניחומים של ״שבוע ויום״ הגיע עם זכייתו של אורי גבריאל בתואר שחקן השנה, שהיא יוצאת הדופן ביותר ברשימה זו מבחינתי – הוא מופיע בסרט רק לכמה דקות והינו דמות החיצונית לסיפור הראשי. גם בחירה זו, שוב לדעתי, יכולה להעיד לא מעט על האופן בו נתפס הסרט שהעניק מועמדויות לאופיר לכל שאר הקאסט – שי אביבי, יבגניה דודינה ותומר קאפון (שאף זכה באופיר).

עוד פרס ניחומים לסרט שהשתתף בכל קטגוריה וזכה לנאומי הגנה ואהדה נלהבים, הגיע עם זכייתה של הדס בן ארויה בפרס תגלית השנה עבור יצירת הביכורים שלה, "אנשים שהם לא אני". הסרט, שהחל כפרוייקט הגמר של הבמאית/תסריטאית/מפיקה/שחקנית בלימודיה בבית הספר לקולנוע לטלוויזיה ע״ש סטיב טיש אשר באוניברסיטת תל אביב, יוצא למסכים בשבוע הבא אחרי סבב פסטיבלים עולמי נאה. מאז שראיתי אותו בהקרנות האקדמיה, שם התעלמו ממנו מצביעי האופיר, ועד השלב הנוכחי במסע שלו כיום, באמת שאני מוכן להאמין לכל תרחיש כעת כשהוא ינסה כוחו בקולנועי ישראל. ובכל מקרה, אני בטוח שנחמד לו מאוד שיש ברשותו עוד זר ניצחון לקשט בו את הפוסטר.

אחרונה חביבה היא בחירת הסרט הבינלאומי של השנה, שמבט בכל טבלת מבקרים בשלב זה של השנה היה יכול לנבאה. אמנם קשה להאשים את פורום המבקרים בזיכרון קצר, כשעל הלוח נמצאים ״חדר״ ו״האיש שנולד מחדש״ מינואר, ואפילו ״ג׳וי״ שעלה למסכים בישראל ביום האחרון של דצמבר 2015, אך היעדרם של סרטי אוסקר נוספים, בעיקר ״הבן של שאול״, עוררה תימהון עוד בזמן הישיבה. לכך יש להוסיף את העובדה שהקרב המשולש על המקום הראשון כלל שלושה סרטים שכולם הופצו בשבועות האחרונים של השנה, שלא לחינם נקראים עונת הפרסים, ואפשר להתחיל לדבר על מומנטום. אגב, הטרי ביותר ברשימה הוא גם זה שזכה, אבל נדמה לי ש״לה לה לנד״ לא באמת זקוק לסנגוריה על איכויותיו הבולטות.

באופן אישי, חבל לי שדווקא בקטגוריה הזו לא נכחתי פיזית בישיבה, שכן אני משוכנע שהייתי יכול להוסיף עוד נקודה או שתיים לטובת כל אחד מהסגנים, או לפחות להבליט גם החולשות היחסיות של ״לה לה לנד״. כיוון שהסרטים הישראליים של 2016 שיקרים לליבי לא הופצו עדיין ולכן יהיו זכאים להתמודד רק בשנה הבאה (״מעבר להרים ולגבעות״ ו״הפורצת״ בין היתר), ומשום שידעתי שאין לי באמת סיכוי מול תומכי ״לעבור את הקיר״ – הקטגוריה הבינלאומית היא זו ששמרתי את כוחי לקראתה בשלב השכנועים. אבל היות והייתה זו גם הקטגוריה האחרונה אחרי שורה של מאבקים, והיות ונוכחות וירטואלית היא הטוב ביותר שיכולתי להסתפק בו, אאלץ לשמוח בסגנים. מה גם שעוד רגע תורנו בסריטה לסכם שנה, כפי שוודאי שמתם ושמתן עם פרסום הסיכום של לירון הבוקר – ואצלנו לכל אחד הנבחרים שלו.

people-who-are-not-me

הדס בן ארויה, תגלית השנה (מתוך ״אנשים שהם לא אני״)

תגובות

  1. Yael הגיב:

    מישהו באמת חשב שמפלצת הכסף היה הסרט הכי טוב השנה? סרט חמוד והכל, ובכל זאת..

  2. לב הגיב:

    אורון, עד עכשיו זכו הפייבוריטים שלך, ככה שזה די מתאזן. אני בכל אופן מבסוט מרוב הזכויות 🙂

  3. אורון שמיר הגיב:

    תגובה מרוכזת שוב:

    יעל – בישיבה התבדחנו שאולי הכוונה הייתה ל״מכונת הכסף״, אך כיוון שההצבעה חשאית וחלק מן המבקרים (כמוני למשל) היו נוכחים רק בשלט רחוק – אין לדעת. ההשערה שלי היא שהרבה מבקרים בטוחים בכך שהפייבוריט/ים שלהם יעלו ללוח בכל מקרה, ומצביעים לסרט מפתיע במקום. שוב אתן את עצמי בתור דוגמה – חשתי בטוח להצביע ל״המפגש״ בסיבוב הראשון כיוון שידעתי שיש מי שיצביעו ל״מנצ׳סטר״ או ״אמריקן האני״.

    לב – אולי בקטגוריית הסרט הישראלי הטוב ביותר אתה צודק (״מי מפחד מהזאב הרע״, ״אפס ביחסי אנוש״, ״הגננת״) אבל בשאר הקטגוריות? די נדיר שקיבלתי את מה שרציתי, וזה כמובן בסדר גמור כי לא תמיד מקבלים את מה שרוצים (הכרעת הרוב והכל). שלא לדבר על אשתקד, שבה הלך לי הגרון בישיבה אבל בסוף איכשהו הצלחנו ש״הקול בראש״ יועדף על פני ״מקס הזועם: פיוריסה רייזינג״, אחרי שנתיים של זכיות שנורא עיצבנו אותי בבינלאומי. אבל שנה כמו השנה בה אני מתנחם בקושי בתיקו בקטגוריית הבימוי? לא הייתה.

השאר תגובה