• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

סרטים חדשים: "חתונה מנייר", "ג'וי", "מרגריט", "נקודת פריצה", "קומדיה אלוהית" (הברית הלגמרי חדשה)

24 בדצמבר 2015 מאת אורון שמיר

חמישה סרטים חדשים עושים את דרכם אל בתי הקולנוע בסוף השבוע הלפני-אחרון של 2015. זה אומר שהשבוע הבא יהיה מוקדש רובו ככולו לסיכומי השנה שלנו, ולכן ננצל את ההזדמנות וההפוגה שמעניק הסופש לטובת סקירות על אחרוני המצטרפים ליבול הקולנועי של השנה. ביניהם: ישראלי, צרפתי, בלגי, אמריקאי של יוצר אהוד המנהיג חבורת כוכבים, וגם רימייק לקלאסיקה שעדיין לא התיישנה.

"חתונה מנייר", סרטו העלילתי הראשון של הדוקומנטריסט ניצן גלעדי (״ירושלים גאה להציג״), החל את דרכו כאנדרדוג בכל מקום אליו הגיע ובדרך כלל יצא עם פרסים. כך היה בפסטיבל ירושלים ובהמשך בפרסי אופיר, שם בלטו שתי השחקניות המרכזיות שבו ושם גם כתבנו עליו בבלוג. יש לי הרגשה שקהל בתי הקולנוע יהיה זה שהכי יתחבר בסופו של דבר לסיפורן של חגית (כלת פרס אופיר מורן רוזנבלט) ואמה (זוכת פרס המשחק בפסטיבל ירושלים אסי לוי), המתגוררות בקרבת מכתש רמון וחולמות על חיים קלים יותר. חגית סובלת מלקות שכלית קלה אך מתפקדת ועובדת במפעל לנייר טואלט, מפנטזת להינשא לבן של מנהל המפעל (רועי אסף), ומתמודדת יחד עם אמה עם ההודעה הדרמטית על סגירת המקום. טקסט נוסף על הסרט, גם הפעם שלי, אפשר למצוא בעכבר העיר (תמונות הסרט בפוסט זה הן באדיבות סרטי יונייטד קינג, וצולמו בידי אוריאל סיני).

"ג'וי" (Joy) הוא לא סרט ספין-אוף לדמות שגילמה איימי פוהלר ב"הקול בראש", אבל מה שהוא כן משמח לא פחות – סרט חדש של דייויד או ראסל עם כנופיית "אופטימיות היא שם המשחק", בראשות ג'ניפר לורנס, ברדלי קופר והחיזוק הקבוע רוברט דה נירו. לורנס מגלמת את גיבורת הסרט, אישה צעירה וקשת יום שצריכה לטפל לא רק בשני ילדיה, אלא גם בהוריה, סבתה, אחותה-למחצה ואפילו בעלה לשעבר, שגר אצלם במרתף. רעיון למגב פלאי עולה במוחה ושולח אותה עמוק אל תוך יוזמה עסקית מסוכנת כלכלית, אבל כזו שיכולה גם לפתור את הצרות של המשפחה כולה. אני מצאתי את הסרט כאוטי ומבדר לחלוטין, וניסיתי לבטא זאת בביקורת שלי עליו בעכבר העיר. אור יחלוק את דעתו שלו בסקירה.

"קומדיה אלוהית" (The Brand New Testament) הוא אחד המקרים הכי מצערים של תרגומי שמות השנה. כשצפיתי בו לראשונה בקאן, כיניתי אותו בחיבה ״הברית החדשה דנדשה״, בידיעה גמורה שלא כך ייקרא. ואכן, בפסטיבל חיפה הוא הוצג תחת הכותרת ״הברית הלגמרי חדשה״, שם כתב עליו אור. אלא שבכתוביות עצמן, בגוף הסרט, התרגום למושג היה ״הברית החדשה דנדשה״. הוחמאתי קלות, גם כאשר הוצג אותו עותק מתורגם בפסטיבל אוטופיה, שם תוקנה השגיאה הלשונית / הוגבה המשלב הלשוני והסרט הפך להיות ״הברית החדשה לגמרי״. כעת מגיע הסרט לבתי הקולנוע תחת שם נוסף, ולא, אין לו שם קשר לדנטה. מדובר בסרטו החדש של הבלגי רב ההמצאות ז׳אקו ואן דורמל (״מר נובודי״, ״טוטו הגיבור״), העוקב אחר מסעה של בתו של אלוהים הרחק מביתה של אביה המתעלל, ובמטרה להשלים את עבודתו של אחיה ולכתוב את הברית החדשה דנדשה (לא את הקומדיה האלוהית). עופר יהיה הכותב השלישי שלנו על נציג בלגיה לאוסקרים, ויעניק לו סקירה מא׳ ועד ת׳.

"מרגריט" (Marguerite) מכיל נקודת מוצא שאני מתקשה לראות כיצד היא יכולה להחזיק סרט באורך מלא, אך מצד שני מבוסס על סיפור מפורסם שיזכה לאדפטציות נוספות בעתיד, כך שנחיה ונראה. הגיבורה היא אישה מהמעמד הגבוה בפריז של שנות ה-20, חובבת נלהבת של אופרה הנהנית להופיע עם שירתה שלה בפני חבריה ומשפחתה. היא שרה זוועה, אבל לא נעים להם לשבור את האשליה שלה, כיוון שהיא כה מבסוטה מהעניין. אלא שמרגריט צוברת ביטחון ומבקשת לרנן בקול העורב שלה מול קהל אמיתי, מה שמעמיד את אוהביה בדילמה. קתרין פרו (״הטבחית של הנשיא״) מככבת, בסרטו של קזבייה ג׳ינולי, שכבר עסק בנושאים של זמרה ותהילה בסרטיו הקודמים (״סופרסטאר״, ״הזמר״).

"נקודת פריצה" (Point Break) הוא רימייק ליצירת המופת של קתרין ביגאלו. זו שבה קיאנו ריבס מגלם שוטר המסתנן ליחידת גולשים/שודדים בהנהגת פטריק סוויזי ומפתח עימו יחסי אב-בן המשבשים את שיקול דעתו. תמיד חששתי שהסרט הזה יזכה לרימייק מתישהו, וכעת נותר לגלות האם וכיצד הוחרבה אחת מדרמות האקשן הגדולות של שנות ה-90. לוק ברייסי (״איש נובמבר״) מגלם הפעם את איש החוק הפועל במסווה ומתבקש לרכוש את אמונם של החשודים בביצוע מעשי שוד ראוותניים ואנטי-תאגידיים – כנופיית ספורטאי אקסטרים (בהנהגת אדגר רמירז, המופיע גם ב״ג׳וי״ שעולה השבוע). הבמאי הוא אריקסון קור, צלם סרטי פעולה בדרך כלל (״מהיר ועצבני״, ״דרדוויל״). יהונתן בר אילן סקר אותו עבורנו.

פלוס – הנערה, הגננת, BB8 ויודה וולך

״הגננת״ באוזן – בתחילת השבוע זכה סרטו של נדב לפיד בפרס פורום מבקרי הקולנוע בישראל, שמצטרף אל ארון גביעים עמוס במיוחד, ובסופו מגיע הבמאי להתארח באוזן השלישית (קינג ג׳ורג׳ 48, תל אביב) לרגל השקת הדי.וי.די. של הסרט. יחד עימו יגיעו השחקנית הראשית שרית לארי, וצלם הסרט שי גולדמן, ואת הדיון המתוכנן סביב הסרט ינחה אור שלנו. זה מתחיל ב-14:30 וכך זה נראה באירוע הפייסבוקי.

״הנערה הדנית״ – סרטו המצופה של טום הופר (משפט שלעולם לא חשבתי שאכתוב שוב), זוכה לטרום-בכורה באדיבות פסטיבל הקולנוע הגאה. הסרט בכיכובם של אדי רדמיין ואליסיה ויקנדר (שניהם באודם) יעלה לאקרנים רק ב-14 בינואר, סמוך למועד הכרזת המועמדים והמועמדות לאוסקר, אבל כבר ביום שני ה-4 בינואר ניתן יהיה לצפות בו בסינמטק תל אביב בהקרנה חגיגית זו, שתארח את הסופר דייויד אברסהוף שעל כתביו מבוסס הסרט ואותה תנחה מורן רוזנבלט האהובה שהוזכרה בפוסט זה. כרטיסים ופרטים באירוע הפייסבוק.

״הכח מתעורר״ – הפרק החדש בסדרת ״מלחמת הכוכבים״, שובר קופות כצפוי, אבל מה שבאמת משמח בשובה לשיח המרכזי של סדרת הסרטים הוא סיבות חדשות לפארודיות. בין אם יצירות מקומיות כמו ״יודה וולך״ בשירו ״כלום אני לעשות עם זה לא יכולתי״ (שמצאתי בפייסבוק של טל לוטן, ומסתבר שנוצר בידי סתיו פולק כפי שעודכנתי בתגובות), הטריילר הפיקטיבי לקומדיה רומנטית בכיכובה של בחורה בשם סטאר וורז שמנסה להחזיר את פאנבוי לחיקה (מאת הקבוצה הקומית האמריקאית XVP), או השילוב החביב עליי של ישראליות ואמריקאיות – סרטון חדש של האנימטורית לי להב. הסרטון מתחקה אחר הקריירה של הדרואיד העגלגל BB8, כנראה התוספת הכי אהודה לקאנון של ״מלחמת הכוכבים״, לפני שהתקבל לסרט ונאלץ לפלס את דרכו בעסקי השעשועים:

תגובות

  1. זיו הגיב:

    למוח המבריק מאחורי יודה וולך קוראים סתיו פולק…

    1. אורון שמיר הגיב:

      תודה, אוסיף לפוסט. בפייסבוק היה לי קשה להתחקות אחר המקור 🙂

  2. לב הגיב:

    אתם תעלו ביקורת ל"חתונה מנייר"?

    1. אורון שמיר הגיב:

      אני אישית כתבתי עליו לא מעט, גם בימי פסטיבל ירושלים וגם ביקורת בעכבר העיר (עדכנתי את הלינק בגוף הפוסט).
      אז עכשיו תורך להביע דעה 🙂

      1. לב הגיב:

        אני אהבתי מאוד (חיבתי לסרט לא התערערה בצפייה השניה). אני חושב שיש משהו מתעתע בדמות של חגית שפשוט לא מרפה. החיוניות והיוזמה של הדמות הזאת מותחות את כל גבולות ההבנה של המושג "פיגור שכלי". הדרך שבה הטשטוש גבולות שלה מבלבל את הצופה, את כל הסביבה שלה ואותה עצמה היא בעיני ההישג העיקרי של הסרט הזה. אני חושב שיש ל"חתונה מנייר" סיכוי טוב אצל הקהל, אם ידעו לשווק אותו נכון…

השאר תגובה