סרטים חדשים: ״הסודות של איידה״, ״בעלי ברית״, ״נמלטת״, ״המורה״, ״לחזור לגור עם אמא״

אחרי שלושה שבועות רצופים של יצירות קולנועיות מפוארות, כולל טקסטים מוכנים מבעוד מועד, הפעם נצטרך לעבוד קשה יותר כדי למצוא אחת כזו. על חלק מחמשת הסרטים החדשים שעולים לאקרנים אפשר להבטיח סקירות בהמשך סוף השבוע, ואת היתר נצטרך לראות כדי לשפוט. אגב, סרטה זוכה הפרסים והשבחים של מייסלון חמוד, ״לא פה, לא שם״, יעלה אף בסוף השבוע אבל אז ייעלם עד להגעתו הרשמית למסכים בינואר 2017. למקרה שלא תוכלו להתאפק עד אז, שווה להגיע במיוחד לקולנוע לב תל אביב בשבת ה-26.11 בשעה 13:30 (כרגע האולם כבר רבע מלא).

״הסודות של איידה״, הסרט הישראלי לשבוע זה, מקווה להמשיך את ההצלחה של חבריו התיעודיים שהופצו מסחרית בקולנוע לב וזכו לאהבת הקהל. את חיבתו הרי כבר יש לו – הסרט זכה בפרס חביב הקהל בדוקאביב האחרון, וכן בפסטיבל הוט-דוקס הקנדי, והוא יוצג בארץ לצד יציאה לבתי הקולנוע בארה״ב ובאוסטרליה. סרטו של אלון שורץ מביא את סיפורם של צמד אחים שהופרדו בלידתם ומתאחדים לאחר שישה עשורים, כאשר ברקע סודות משפחתיים והחיים במחנה העקורים ברגן בלזן עם סיום מלחמת העולם השנייה, באופן המתאר שגרת חיים תוססת מזו שהמסך מורגל בה. בימי דוקאביב רק הזכרנו את הסרט כשזכה בפרס, והגיעו אל המסכים בשנית תהיה הזדמנות טובה לתקן זאת.

״בעלי ברית״ (Allied) תופס את משבצת ההפקה האמריקאית הגדולה לשבוע זה. רוברט זמקיס ממשיך בקו הרציני שלו (אחרי ״הטיסה״ ו״על חבל דק״) במטרה להתרחק כנראה מסרטי הילדים של העשור הקודם, ומביים את דרמת הריגול התקופתית והרומנטית על פי תסריט של סטיבן נייט (״סימנים של כבוד״). אבל היוצרים הם כנראה לא הסיבה המרכזית בגינה ייתכן ושמעתם או שמעתן על הסרט, אלא הרומן המתוקשר בין צמד הכוכבים שלו, בראד פיט ומריון קוטיאר, שלקחו את התפקידים שלהם אל תוך החיים האמיתיים ופירקו את זוגיות נוצצת בארה״ב (פיט ואנג׳לינה ג׳ולי) ובצרפת (של קוטיאר וגיום קאנה). בסרט הם מגלמים מרגלים הנפגשים בקזבלנקה של 1942 ומעמידים פני נשואים, ולאחר הצלחת המבצע מחליטים להתאחד באמת (הכניסו כאן אימרה על הקולנוע שמחקה את המציאות ולהיפך). כמובן שעברם חוזר לרדוף אותם, בין היתר בדמות ליזי קפלן וג׳ארד האריס בתפקידי משנה. השתדלתי להיות הוגן עם הסרט בביקורת בעכבר העיר, ועופר ודאי יעשה את אותו הדבר אצלנו בסריטה.

״נמלטת״ (Blood Father), הסרט עם הדיסוננס הכי חריף בין שמו העברי והלועזי, הופך את נובמבר רשמית לחודש מל גיבסון – את ״הסרבן״ הוא ביים, והפעם מסתפק בתפקיד ראשי, כאשר בין לבין אור ניצל את ההזדמנות כדי לכתוב על סרטו הראשון כבמאי, ״איש ללא פנים״. מי שנמלטת היא בתו (אנה מוריארטי) של אב הדמים, אותו מגלם גיבסון, שהסתבכה עם מנהיג כנופיית סוחרי סמים (דייגו לונה). בהיעדר אופציות היא יוצרת קשר עם אביה, אסיר משוחרר הגר בקרוואן, לאחר נתק ארוך שנים, ומביאה את הבלאגן אליו הביתה. וויליאם אייץ׳. מייסי ומייקל פארקס תומכים, ז׳אן-פרנסואה רישה (״Mesrine״) ביים, ופיטר קרייג (״גנב עירוני״) עיבד לתסריט את הספר של עצמו, בסיועה של אנדראה ברלוף (״קומפטון״). באם יימצא לי זמן, אני מבטיח סקירה גם על ערימת הבידור הדי מטונפת הזו, שרובה הצדעה לקריית המשחק של גיבסון.

״המורה״ (The Teacher / Ucitelka) מגיע אלינו מסלובקיה, או שמא אעז לכתוב צ׳כוסלובקיה, שם מתרחשת העלילה (בשנות ה-80, אל דאגה). המורה מן הכותרת היא גברת דראזדיחובה (זוזנה מוררי, זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה בפסטיבל קרלובי וארי האחרון), המגיעה לכיתה רגילה לגמרי ומתחילה בשיטת תעדוף תלמידים. לא לפי ציונים, אלא לפי טובות הנאה שיוכלו לספק לה הוריהם. ככה זה כשאת מקורבת למפלגה הקומוניסטית, וזו גם הסיבה שההורים מתקשים להתלונן או אפילו להתאחד ולהיפטר מן המורה המפלה. יאן הז'בייק ביים, פטר יארכובסקי כתב, וכל התקצירים מבטיחים שמדובר בדרמה קומית (התמונה לעיל להמחשה), לא בעוד משל אפל על משטר אירופי אפל לא פחות. עופר כתב גם על הסרט הזה.

״לחזור לגור עם אמא״ (Retour Chez Ma Mère), סרט הפתיחה של פסטיבל הקומדיות הצרפתיות ״או לה לה!״, מגיע להקרנות מסחריות בו בזמן שהפסטיבל עוד נמשך. אור כתב עליו בפוסט המקדים שלנו, ואף ראיין את במאי הסרט אריק לבאן לכלכליסט, אז רק נזכיר שמדובר בסיפורה של ארכיטקטית בתחילת שנות הארבעים לחייה הנאלצת לחזור לגור עם אמה לאחר שאיבדה את עבודתה, ומשתדלת שלא לאבד גם את דעתה. אלסנדרה לאמי, ז׳וסיין באלסקו ומתילד סנייה מככבות, ולצידן פיליפ לפבר, ז׳רום קומנדר, ססיל רבואה ודידייה פלאמן.

פלוס – מועדון קולנוע, כיתת משחק, ומחווה להיצ׳קוק תוצרת פראדה

הגדה השמאלית – פרסמו על קיר הפייסבוק שלנו את מועדון הקולנוע החדש שלהם, אז לטובת מי שלא עוקב או עוקבת אחרינו שם אפרסם מחדש בעצמי כאן בבלוג. המיזם ייחל לפעול בדצמבר ברחוב אחד העם 70 בתל אביב, ושם לעצמו למטרה להביא סינפילים לצפייה משותפת בסרטים שלא תמיד מוצאים את דרכם אל בתי הקולנוע המסחריים. בעיניי זה לא פחות ממרגש, במיוחד כשעל היוזמה חתומים קולנוענים – נטעלי בראון, נדב לפיד, תאופיק אבו-ואיל, ארז פרי, תום שובל ואבי מוגרבי. מועדון הקולנוע יתכנס בכל שבת ב-20:00, ויפתח את שעריו עם ״זה לא סרט״ המופלא של ג׳אפר פאנהי. בהמשך יוצגו סרטים של: מוחמד דיאב, לוקרסיה מרטל, לילה קילאני, פדרו קוסטה, נביל עיוש, פיטר ווטקינס, ז'ואאו פדרו רודריגז, גסטון סולניקי, אכרם זעטרי, ג'ון סמית, רוברט קריימר, מתיאס פינרו, וואנג בינג, אלאן דון, אוסמה מוחמד, מיגל גומש, הונג סאנג סו, רובן אוסטלונד, אלאן גירודי, מחמוד כאמל, עאבס קיארוסטמי ועוד. אני מקווה שיתפוס תאוצה ומפציר בכם ובכן לכל הפחות לתת צ׳אנס.

איוואנה צ׳בק – המורה האגדית למשחק שכבר ביקרה בישראל בעבר, חוזרת לביקור נוסף בסוף דצמבר. הסיבה שאני מפרסם את ההודעה הזו כבר עכשיו היא משום שאפשר לרכוש כעת כרטיסים מוזלים לכיתת האמנית שתעביר או לסדנאות, בין אם כשחקנים או כצופים. אם חשקה נפשכם בעבודה עם מי שהדריכה כוכבים בסדר הגודל של בראד פיט או האלי ברי, זו הזדמנות שחוזרת רק פעם בכמה שנים. פרטים וכרטיסים באתר הרשמי.

דייויד או ראסל – כתב וביים סרט קצר בשם ״Past Forward״, או ״העבר קדימה״ אם תרצו (איך אני מרוצה כשכפל משמעות נשמר בתרגום!), בשחור-לבן אופנתי, ללא דיאלוגים ועם יותר מחוות להיצ׳קוק ממה שהצלחתי לספור. על המימון חתום בית האופנה פראדה, שמדי פעם נותן חופש אמנותי ותקציבי ליוצרי קולנוע לעשות מה שבא להם (למשל ווס אנדרסון ב״Castello Cavalcanti״). מה שבחר לעשות דייויד או ראסל הוא סוג של בלאגן מפואר, כהרגלו, שלדעתי מעניין לכל הפחות לבהות בו.